עץ יוסף על במדבר רבה/יד/א

עץ יוסף על במדבר רבה יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג' מלכים ירבעם כו'. זכר ג' אלה לגודל מעלתם בחכמה ושמא יחשוב החושב כי לרוב חכמתם וזכות התורה שהיו יודעים אותה ידיעה גדולה יש להם חלק לעה"ב. לכן הודיענו שיסודי האמונה נתקלקלו אצל הנזכרים ונסתפקו בקצתם ולפיכך נדחו מחיי העוה"ב. וזכר בלעם והוא אינו מישראל לפי שחסידי או"ה יש להם חלק לעוה"ב. והודיע כי בלעם מרשיעי או"ה היה ואין לו חלק לעוה"ב (יפ"ת):

ג' מלכים ירבעם ואחאב ומנשה. ובתד"א ח"א סוף ע"ג חשב ירבעם אחז ומנשה. ובאדר"נ פרק מ"א אמר חמשה מלכים אין להם חלק לעוה"ב. ואפשר שחשב ג"כ יהויקים ואחז. ועי' סנהדרין דף ק"ג:

ד' הדיוטות כו'. ושם באדר"נ חשב ששה הדיוטות קין וקרח ובלעם ואחיתופל ודואג וגחזי. אבל שם פרק ל"ו אי' כמו כאן:

אמרו למלכותו השיבו כו'. באדר"נ פ' ל"ו הכי אי' רבי יהודה אומר מנשה כבר שב שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו. א"ל אילו כתיב וישיבהו לירושלים ושתק היינו כדבריך. כשהוא אומר למלכותו למלכותו השיבו ולא השיבו לחיי העוה"ב ע"כ. ור"ל שלא ניתנה לו כי אם העוה"ז לשלם לו על פניו להאבידו מן העוה"ב:

בקשו לצרף את שלמה עמהם. דכתיב ביה ויעש שלמה הרע בעיני ה'. אז יבנה שלמה במה וגו' והרבה נשים וסוסים וכסף:

דיוקנו. תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פי' בלשון יוני דמות ותבנית (מוסף הערוך):

ונשתטח לפניהם. לבקש מהם שאפי' לפי דעתם שאין לו חלק לעוה"ב יחפו על כבודו ולא יזכרוהו עם שאר הנזכרים דרשיעי טפי. ולא השגיחו עליו דמחזי כמשוא פנים להעלים האמת מפני בקשת דוד:

יצאת אש כו' יצאת בת קול כו'. לא השגיחו על האש ועל הבת קול כענין רבי יהושע שאמר כששמע הבת קול לא בשמים היא כדאי' בב"מ. והכי נמי אחר שראו הם מתוך הכתובים שאין לו חלק לעוה"ב ס"ל דלא חיישינן לב"ק ואש. דההיא לנסויינהו קאתיא:

וביתו בנה בי"ג שנה. משום שבבנין ביתו נתעצל. אבל בבנין בהמ"ק היה זריז כדאי' בחזית פ"א סי' ה'. וא"כ היתכן שישחית אח"כ דרכיו הטובים עד שלא יזכה באחרית לעוה"ב. או ביאורו היתכן שלא יעמוד לו הזכות:

המעמך ישלמנה. וכי עליכם לשלם תשלומי עונשי לאדם שאתם מואסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעוה"ב. כי אתה תבחר ולא אני וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי. לומר מי יש לו חלק ומי אין לו. הלא הדבר בי תלוי (רש"י). ומ"מ צ"ל דללישנא בעלמא דרך דרש נקט ליה הכא:

מיד נמנעו מלצרפו. הטעם ששמעו לב"ק זה ולא לבת קול הראשון והוא דבשלמא בענין מעשה שביד האדם לעשות הוא דלא חיישינן לב"ק כנגד הנראה מהכתובים מכיון דלא בשמים היא. אבל במילתא דלא נפקא מינה מעשה לדידן כגון זו שביד ה' הוא לתת לו חלק לעה"ב ואין הדבר תלוי בידיהם מפני מנותן אותו בכה"ג יש להאמין לבת קול דלא שייך נסיון בבת קול כזה (יפ"מ):

דורשי רשומות. פרש"י פסוקים כדכתיב ואת הרשום בכתב אמת. ובב"ק דף פ"ב ע"א ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה ופרש"י רשומות מקראות ר"ל רשומות במקראות. וכוונתו כמ"ש בעצמו במקרא על דברי חכמים וחידותם (משלי א ו) דורשי רשומות מקרא מלא וחסר רמז דמיון וחידה. והתורת חיים כתב דורשי רשומות היינו מקראות סתומות כדאי' בפ' אלו מציאות מתניתין ברשום פי' שהחבית סתומה וחתומה ומהודק יפה:

לי גלעד זה כו'. פרש"י עלי לסבול עונה כדי שיהיו הם זוכים. ואין זה אלא רמז בעלמא:

שנפל ברמות גלעד. אפשר שרמז מקום מותו לומר שבזה כפר עונו:

זה ירבעם. ופי' מעוז ראשי מלכי. שהמלך מעוז לעמו והוא הראש. והכנוי יורה על הפעול כמו נסכתי מלכי. הלא שרי יחדיו מלכים (יפ"מ):

זה אחיתופל דקאתי מיהודה. כדאמר בבבלי. ועיין רש"י שם וקרי ליה מחוקקי לפי שהיה חכם. וכן ומחוקק מבין רגליו. מני מכיר ירדו מחוקקים (יפ"מ):

זה גחזי. וקרי ליה מואב. משום דמואב בא מערוה וגם היו צרי עין כדכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו'. וגחזי היה ג"כ עינו צרה. ופרוץ בערוה כדאי' בירושלמי פרק חלק:

שלקה ע"י רחיצה. שרחץ נעמן בירדן:

על אדום אשליך נעלי זה כו'. פרש"י אנעול אותו בג"ע:

זה דואג האדומי. כדאי' בפסיקתא שדואג היה גר אדומי:

ומה נעביד כו'. ומה נעשה ואיך נחשבם לעה"ב ודוד מלך ישראל מקלל אותם. ר"ל לדואג ואחיתופל:

עלי לפלש. לבקש להם זכות ועי"ז יאהבם דוד ויתרצה להם:

ולעשותן רעים. דרש התרועעי לשון ריעות. וה"ק קרא ע"י פילוש מעשים טובים יעשו ריעים. שפי' עלי ע"י כמו עלי עשור ועלי נבל (יפ"מ):

תמן אמרו. סנהדרין ק"ד:

אם יבא מי שהרג את הפלשתי. זה דוד. ובא גאולה שלימה ע"י שהוריש על ידי זה גת לבניך. ודואג קטרג עליו אז. כמ"ש בן מי זה העלם שא"ל דואג לשאול עד שאתה שואל אם הוא הגון למלכות שאל אם הוא ראוי לבא בקהל. וגם שהלשין על דוד נגד שאול בחרב הפלשתי שלקח מכהני נוב ואם יצעק דוד לפניך על שאתה נותן חלק לעוה"ב לדואג. מה אתה עושה להפיס דעתו:

עלי לעשותן רעים זה לזה. והיינו התרועעי לשון ריעות. ר"ל כיון שאין עליו רק עבירות שבין אדם לחברו שאינו נמחל עד שירצה את חברו. הרי עלי לעשותן רעים שיתרצה דוד לו וימחול לו ויבא לעוה"ב (רש"א):

ואלו הן ד' חדשים. מפרש חרשים חכמים ע"ד החרש והמסגר ועיין סוכה נ"ב ע"ב. או מפרש חרשים אומנים אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח. ומשיח ב"ד ומשיח ב"י שניהם חרשים לבנין ביהמ"ק:

אליהו שהיה מתושבי גלעד. וביאר בספר התשבי שידוע שאחר מעשה פלגש בגבעה צוו ישראל להרוג את יושבי יבש גלעד ואי אפשר שלא נמלטו מהם או שלא היו אנשים שלא נמצאו שם בפעם ההיא ולא נהרגו. והנה אליהו היה אחד מהם. ואחר זמן שנתיישבה העיר חזרו שם התושבים הראשונים שנמלטו. והם נקראו תושבי גלעד ע"ש:

שנא' לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררת את גבורתך. אפרים זה משוח מלחמה. ובנימן זה אליהו שבא מאפרים עיין בב"ר סוף פ' ע"א:

אף כשיבאו הגואלים הללו. הם ג' הראשונים. מ"מ העיקר יהיה ע"י משיח ב"ד:

עד שיבואו המואביות עמהם. ר"ל שיכלו אותם עד שלא ישארו רק הנקבות והם מותרים כמו שאמרו חז"ל מואבי ולא מואבית:

אפי' שתותיה. אפי' יסודות שלה ושרשיה כד"א כי השתות יהרסון. ודרש פלשת לשון אפיל שתות. וה"ק כשאפיל שתותיה התרועעי אתרצה לכם ואגאל אתכם או דריש התרועעי כמו ערו ערו עד היסוד בה:

והיה בוטח בהם. במואבים מפרש רחצי מלשון (דניאל ג) די התרחצו עלוהי שפי' בטחון:

בסיר. בקדרה:

שהרגם מלך מואב. דייק זאת מדכתיב וינחם את פני מלך מואב וגו' ולא מצינו שיצאו משם (רש"י ש"ב ח') ועיין מ"ש בתנחומא ריש ויחי:

שהרגם מלך מואב. בשוח"ט מזמור ז' אי' וימדד שני חבלים להמית ריב"ל אמר ע"י שהרגו אביו ואמו ועינו לרות. ר"י אומר אביו ואמו ואחיו הרגו ולרות עינו:

והוא החסד שעשה נחש עם דוד. כדכתיב (שמואל ב, י ב) ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד:

שאין המתים חיים. משום שענין תחיית המתים קשה אצל הסברא לכן יפרשו הכתובים המורים עליה. בתחיית הנפש והשארותה. ומה שנא' יחיו מתיך וכדומה יפרשו שהוא משל לתגבורת אומתינו השפלה בימות המשיח עם היותינו חשובים בגלות כמתים. אמנם תחיית בן הצרפית שהיתה תחיה ממש יודו בתחייה כפשט הכתובים (יפ"ת):

אביגדור. וכדאי' בויק"ר פ"א שנקרא אבי גדור על שהיה אבי כל הגודרים פרצתן של ישראל ועושים גדר לתורה ולמצות:

שהסרתי. דרש סור לשון הסרה:

שהמתי. לשון מיתה:

בנעילת גרונו. שנסתם וננעל פתיחת גרונו. ודרש נעלי לשון נעילת שער:

ויריעו. דרש אתרועעי לשון תרועה (מת"כ):

באיסור במה. שכ"ז הצטדק דוד על עשותו הבמה כי כן עשו השלשה הראשונים לפי שעה ע"פ

הדיבור. וכן היה הדיבור לדוד ככה ולא מלבו:

שנאמר ובדבריך עשיתי. ר"ל שבדבר י"י הקריב באיסור במה:

שבע עבירות. עיין בכל המקומות שציינתי ביד יוסף כי יש מקומות שגרסו שמונה עבירות:

והקריב בלילה. שהקרבן בכל מקום פסול בלילה מדכתיב ביום צותו את בני ישראל. וכן שחיטה מדכתיב ביום זבחכם והכא כתיב ויעש לילה. וא"ת אי הקב"ה א"ל לעשותו בלילה מאי קאמר ויהי כי ירא מעשות יומם ויעש לילה הרי כך מצותו. ואי לא קאמר ליה היכי מצי עביד עבירה. וי"ל דקאמר לו אי בעית עביד בלילה ואלמלא פחדו היה עושה ביום כעיקר המצוה (יפ"מ):

ושור מוקצה. שהוקצה לתקרובת עכו"ם ז' שנים כדכתיב ופר השני ז' שנים ומפרש בש"ס שהוקצה לאשרה ז' שנים:

ושור הנעבד. לא ידעתי מהיכן נפקא (רש"י):

זה יהושע כו' למה בנה מזבח כו' יהודה מחוקקי זה דוד כו' למה הקריב דוד באיסור במה. הנה אגדה זו דמונה יהושע ודוד באלו שעשו ע"פ הדבור ע"כ צ"ל דס"ל כר' יוסי בר חנינא בויק"ר פ' כ"ב ריש סי' ו' דמשהוקם המשכן נאסרו הבמות לעולם ואין לה היתר אלא ע"י נביא ואז מותר אף כשבית המקדש הוה קיים ופליג על מתני' דפרת חטאת דאי' שם באו לגלגל הותרו הבמות פי' כשעברו את הירדן והוקבע שם בגלגל את המשכן כל שבע שנים שכבשו ושבע שנים שחלקו. גם אי' שם באו לשילה נאסרו הבמות וכשחרבה שילה הותרו הבמות עד שנבנה ביהמ"ק ואז שוב נאסרו:

ועתה נכדו היה קיים. על כן לא היו יכולים לילך דרך ארץ פלשתים שלא היה רשות בידם מפני שבועת אברהם:

ויחברון. דרש התרועעי לשון ריע וחבר:

זה שמואל כו' והקריב באיסור במה. עיין מ"ש לעיל:

הוא ועורו. שכתיב ויעלהו עולה כליל. משמע כולו בלא הפשט וניתוח. ועולה טעונה הפשט כדכתיב והפשיט את העולה וה"ה לעולת הצאן ולעולת הצבור כדשנו בת"כ:

ומחוסר זמן. כדכתיב טלה חלב ומפרש קטן יונק. ודייק שהיה קטן כל כך דהוה מחוסר זמן משום דאל"כ מאי נפקא מינה לאשמועינן דהוה יונק (יפ"ת):

ויענהו ה'. שירד אש מן השמים ושרף את העולה או ע"י הרעם שהרעים ה' בקול גדול על פלשתים להבהילם שמכל זה ידעו שקבל ה' קרבנו:

שאין שבעה לעולם בלא שבת. ובכל יום מהשבעה הימים היו מקיפים את יריחו הרי ע"כ שחיללו את השבת:

א"ר יהושע. מלת רבי מיותר שקאי על יהושע תלמידו של משה רבינו:

וכל מה שנכבש בשבת כו'. ולכן אסור ליהנות ממנה כי לא ניתנה שבת לדחות כ"א מפני סכנת נפשות ולא להרווחת ממון:

והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה. וא"כ איך הקדישו לשמים הא עיר הנדחת אפי' להקדיש לשמים אסור ומתרץ ר' יודא הלוי שהשלל הקדישו לה' כמו חלה ר"ל שהשור ושה וחמור החרימו לפי חרב כעיר הנדחת. והכסף והזהב וכלי הנחשת והברזל נתנו אוצר בית ה' כמו חלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף