עץ יוסף על במדבר רבה/יג/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


במדבר רבה


מפרשי המדרש

מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על במדבר רבה TriangleArrow-Left.png יג TriangleArrow-Left.png יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא על שם קרבנו. דמלת קרבנו יתירא הוא אלא ללמד שמתחלה נעשה על שם קרבן (ז"ר):

קערה מנין. שהיתה בשקל הקדש:

מה זה בשקל הקדש. ממלת שניהם דייק:

אין צריך. ללמוד ממלת שניהם שהקערה היתה משקלה בשקל הקדש. אלא מחשבון הכולל של הכלים דכתיב בסוף הפרשה נלמד:

כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. צא וחשוב י"ב מזרקות לי"ב נשיאים משקל כל אחד שבעים שקל עולה ח' מאות וארבעים שקלים. וכן י"ב קערות כל אחת משקלה שלשים ומאה עולה משקל כולם אלף ותק"ס. סך הכל אלפים ות' שקלים. וכתיב ביה בשקל הקדש הרי להדיא שגם משקל הקערה היה בשקל הקדש:

ומה ת"ל שניהם. כלו' מאחר שנלמד מחשבון הכולל דגם הקערה היה משקלה בשקל הקדש ותו לא צריך להקישה למזרק א"כ ל"ל מלת שניהם:

שהיו שוים במדה. פי' ממלת שניהם נלמד דאע"פ שלא היו שוים במשקל מ"מ היו שוים שניהם במלואם במדתם:

ומה הפרש בין קערה למזרק. כלו' איך אפשר שיהיו שניהם שוים במדה כיון שהקערה משקלה ק"ל שקלים והמזרק משקלו ע' שקל:

הקערה גילדה עבה. שהיה עורה דהיינו הטס שלה עבה. והמזרק היה הטס שלו דק. משום הכי היו שוים במדה:

זו מן הנדבה. שהיא הראשונה שבמנחות האמורות בויקרא ולא למנחת נסכים שהרי הוא דבר הלמד מענינו מה מליאה קטורת נדבה כדלקמן אף מלאים סולת נדבה. ועיין מזרחי:

שאם נגע טבול יום במקצת כו'. פי' אם היתה עריבה ארוכה ובה אוכלי קודש מכאן ואוכלי קודש מכאן ואין נוגעין זה בזה ונגע טמא באוכלין שבראש האחד ולא נגע בכלי ואוכל אין מטמא כלי אפי' מדרבנן ואפ"ה האוכלין שבשני ראשים טמאים שהכלי מצרפן (רש"י):

היא של זהב. ומלת זהב אכף קאי:

או היא של כסף כו'. ומלת זהב אעשרה קאי דסמיך ליה:

ת"ל כל זהב הכפות ק"ך. הרי שסמך מלת זהב לכפות לומר שהכפות של זהב אבל משקלם של כסף:

זו קטורת נדבה. שאין היחיד מביא קטורת בנדבה אלא שהוראת שעה היתה (גמרא):

שלא היה בעדרו כמוהו. דייק דמלת אחד הוא מיותר. שמלת פר הוא אחד ולמה כתיב אחד. אלא לומר אחד המיוחד שבעדרו:

מגיד שכולם כשרות לעולה. כלומר שפר ואיל וכבש האמורים בפ' כולם הקריבו לעולה:

ושאר כולם לא הוכשרו. כלומר לא הקריבו לעולה (ז"א):

ת"ל פר אחד איל אחד כו'. פי' מאחד אחד מקיש להו (ז"א):

לכפר על קבר התהום. איזהו קבר התהום שלא הכיר בה אדם בטומאה זו כאילו משוקע בתהום ואין דרך לעמוד עליו. ומ"ש לכפר על קבר התהום ולשון כפרה לא שייך אלא על החטא עיין במזרחי:

וכולם לא הוכשרו לזבח השלמים. כיון דכתיב ולזבח השלמים בקר שנים משמע דוקא בקר קרבו שלמים. אבל לא אילים ועתודים וכבשים (ז"א):

ת"ל ולזבח השלמים וגו'. ר"ל ולזבח יתירא הוא דה"ל לכתוב ולשלמים. אלא מלת ולזבח לרבות את כולם. או י"ל דמיתורא דוי"ו קא דרש (ז"א):

זה מביא חטאת שלא חטא. כלו' הוראת שעה היתה שהנשיאים הביאו חטאת נדבה בלא שום חטא. ואין שאר יחיד מביא חטאת נדבה בלא שום חטא:

זה קרבן דוחה שבת. שהרי נשיא אפרים הקריב בשבת כדלקמן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף