עץ יוסף על במדבר רבה/יג/ב

עץ יוסף על במדבר רבה יג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואותו. יום שמיני אחד בשבת היה. הראשון בה' הידיעה מורה על העבר על יום ראשון של מעשה בראשית:

זו עולה. שנשחטת בצפון. בעזרה כדכתיב צפונה לפני ה':

אלו שלמים. שנשחטים בדרום. אף בדרום דלא ייחד קרא להו דוכתא כדתנן שלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה. ומשום דדרום נגדיי לצפון נקט תימן כי אורחייהו שנזכרים תמיד זה אצל זה:

זה אברי. העולה ואמורי קדשי קדשים. שמסתמא הפסוק הראשון קאי על קדשי קדשי. והאחרון על קדשים קלים להכי דריש הפסוק השני על קדשים קלים:

שלמים. הקריבו ב"נ. שלמים הן שחלבן קרב על המזבח והבשר נאכל לבעלים זולת חזה ושוק דניתן לכהן. ור"ל שגם שלמים הקריבו ר"י ב"ח. אמר עולות הקריבו. ר"ל שלא הקריבו אלא עולות שכולו כליל לאישים ולא שלמים. אבל ממ"ת ואילך שנבחרו ישראל קרבו גם שלמים:

מבכורות צאנו ומחלביהן. דמשמע שלמים שהם דבר שחלבו לבד קרב. אבל עולה כולה כליל ומחלביהן למה לי שהרי בכלל מאתים מנה:

מן שמניהון. ומתרץ שפי' ומחלביהן שהקריב היותר שמנות מלשון חלב יצהר דהיינו המיטב והנבחר. ואשמועינן קרא דקרבנו היה מן המעולה ולא כאחיו קין שהביא מן הגרוע כדפרש"י בחומש והוא מהמדרש מפרי האדמה מן הגרוע (רש"א):

וישלח את. נערי ב"י. וזה קודם מ"ת היה כדאי' במכילתא. הרי הקריבו ב"נ שלמים שקודם מ"ת כולהו ב"נ היו:

שלמין בעורן. כו' כלו' לעולם עולות הוו. ומאי שלמים דקאמר לשון שלימות שהיו שלימות בלא הפשט וניתוח. דדין הפשט ונתוח בסיני נאמר ואפי' בני ישראל במדבר י"א שהקריבום בלא הפשט ונתוח שלא נתפרשו דיני הקרבנות אלא באהל מועד כדאי' בפ' פרת חטאת:

כמ"ד לאחר. מ"ת בא יתרו. פי' שס"ל כמ"ד שלאחר מ"ת בא יתרו:

ואחרינא אמר. לאחר מ"ת בא יתרו. ואע"ג דפרשת יתרו מקמי מ"ת כתיב אין מוקדם ומאוחר בתורה:

שנשחטת בצפון. בעזרה כדכתיב צפונה לפני ה'. ואע"ג דבני נח לא היו רגילים לשחוט בצפון דצפונה לפני ה' כתיב ואין צפון בבמה כדאי' בת"כ. קרי ליה לעולה המתעוררת משינתה בשם צפון כיון דהשתא דינא הכי:

דבר שהיה. ישן ונתעורר. שבתחילה היו בני נח נוהגים בה ושוב נעזבו ממנה. והשתא אזהר רחמנא שיחזרו ישראל לנהוג אותו:

שהם נשחטים בדרום. פי' אף בדרום דלא ייחד קרא להם דוכתא כדתנן שלמים שחיטתן בכל מקום בעזרה. משום דדרום נגדיי לצפון נקט תימן כי אורחייהו שנזכרים תמיד זה אצל זה:

היא העולה. שהקריבו ב"נ. דהיא משמע הידועה מכבר. דאל"כ היא למה לי:

אשר הקריבו אכ"כ. וכן היה פירושו זאת תורת השלמים הנהוגים כבר שהבא עכשיו להקריב אם תודה יקריבנה:

שהם נתונים בצפון. כי בני גולה רובם גלו בצפון:

ויבואו ויחנו בדרום. המד"א הנני מביא אותם מארץ צפון וגו' (ירמיה לא ח):

יבואו ויחנו בדרום. ואע"פ שא"י באמצע העולם קרי ליה דרום לגבי מקום שממנו הגליות באות דהוי צפון העולם וכן מ"ש בגוג ומגוג שיפלו בדרום:

יבא ויבנה. את ביהמ"ק וכתב היפ"ת נראה שאין קיבוץ גליות ומפלת גוג ומגוג ע"י מלך המשיח. אלא מתחלה יתקבצו הגליות ויהיה ענין גוג ומגוג. ושוב יתגלה מלך המשיח לבנות ביהמ"ק. ולכן פרט כאן ג' עניינים אלו דמקווים אנו מהגאולה. קבוץ גליות ונקמת גוג ומגוג ובנין ביהמ"ק. ולא סמך הכל במלך המשיח. ואע"ג דשלשה מילי נינהו כולהו כיילינהו קרא באומר עורי צפון ובואי תימן דשקולים הם ויבואו שלשתן:

המד"א העירותי מצפון. וכתיב התם ראשון לציון הנה הנם. ועמידתו בצפון שיושב עם אדום במדינה:

אני מביא. גלות תימן. פי' אני מביאם חחלה לפתח ירושלים:

אין רוח. דרומית מנשבת. ובשהש"ר גרס עוד וכשרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת. והכא לא גרס לה אפשר משום דאמר בפ' לא יחפור ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולם:

ארגסטוס. פי' הערוך רוח של שלום שלא יטבעו בו הספינות (א"א):

ושני הרוחות משמשות. וזש"ה עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרים בכם:

הה"ד אומר. לצפון תני וגו'. ר"ל מדכתיב הכא תני והכא אל תכלאי. ש"מ דדרכו להמנע. והיינו בעת שרוח שכנגדה מנשבת שזו שותקת וקאמר שלעתיד לא יהיה כן. ושייך ענין זה להבאת הבנים מרחוק שאם יביאום דרך ים באניות אלה מזה ואלה מזה יהיה הרוח מביא כולם ביחד:

לעשות סעודה. לצדיקים מ"ע. כבר האריכו גדולי חכמי ישראל לבאר הדברים. אם על צד הפשוט או ע"צ הרמז ועיין בספריהם כי מי אנכי שאבוא אחריהם לקרב או לרחק בענינים רמים כאלה:

בפלסמון. בלשון יוני ורומי מין שמן ערב והוא ראש סימנים (מוסף הערוך). ופי' שאין צריכין לאפלסמון לזחול ולזלף כדמפרש:

בוסמני. פי' בושם:

לא יהיה. מסב עמהם. כי יהיה מרצונם שיתגלה להם ממקור א"ס. וכן יהיה שתקום חפצם:

שנתאחו לי. מלשון מאחים את הקרע. פי' שנתדבקו לי בגלות:

שנתכלו. בארץ שבים כמד"ת כי עליך הורגנו וגו':

אחויים. דבוקים:

ואומר. (ישעיה מט) ותקשרים ככלה:

שנתמררו. לשון מרירות כלו' שנצטערו הרבה בגלותם כי המור הוא בשמים שריחם נודף. אבל גוף המור הוא מר מאד שלכן נקראת מור:

מבשמים עצמם. ריח האמונה הגדולה הנמצא בלב ישראל:

ולקטר לפניהם. מכל הבשמים. היא כל ההשגות והשכליות הטמונים בג"ע. ודע עוד שבאמת ההשגה בעצמה מכבוד ה' הבב"ת הוא נעלם. רק שיושג מעט. על כן מכנה זאת רק בשם ריח כי גוף הדבר הוא נעלם ומכוסה מעיני כל חי:. שהערו. יערי דרש לשון הערה למות נפשו. ודרש באתי לגני שהיה משבח הכנסיה שלכן נדבקתי בם מפני שהיא אחות וכלה. ואכלתי והתענגתי ממה שהערו נפשם על קידוש התורה:

להשקותם יין. המשומר כו'. ועיין ברשב"א שכתב שהדברים כפשוטם. ויש מפרשים שהוא כנוי להשגה הגדולה הנקיה מכל סיג ומשומר מכל השמרים העבים. ויין ידוע בגימטריא סו"ד כמאמרם. ונחלי חלב הוא כינוי על כיבוס הנפש בטהרתה וליבונה כחלב:

להשקותם. כו' סיפיה דקרא קדריש שתיתי ייני עם חלבי. ודרש חלבי כמו זבת חלב ודבש:

ד"א על. שם והיה כו'. והוא כנוי להשפע הגדולה והרבה שתהיה אז בעת ההיא:

שעשו רצונו. רעים דרש לשון רצון כתרגום רצון רעה חפץ רעי:

גנוני. כילת חופת חתנים:

מצוייר במיני צבעונים. כי הגוונים יש להם מבוא גדול בחכמה עליונה הרמוזה בזה וכלם היו במשכן לרמוז על זה:

לימדתך התורה. דרך ארץ. מדנקט לה במשל חתן וכלה למדך דרך ארץ:

יחדש לי דבר. מתנה להראות לי חיבה יתירה מפני כולם שידעו שהוא חפץ בי להחזירני אצלנו:

מלמעלן וירח. ה' את ריח הניחוח. כי הריח הולך למרחוק:

בפשפש. פי' שער גדול (ערוך):

ועמד המשכן. מקופל עד ר"ח ניסן. כדאי' ברבה ובתנחומא סדר פקודי שהקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק. וכדאי' בילקוט חדש הטעם משום שלא שרתה השכינה במשכן של משה אלא בזכות יצחק:

לגנוני. לחופתי:

מהלך אכ"כ. עיין מ"ש בב"ר פ' י"ט:

גרעה קומתו. פי' נחסר קומתו כדאי' בב"ר פ"ח:

חטאו המצרים. בב"ר פ' הנ"ל איתא המצרים בימי אברהם. ור"ל שהיו שטופי זימה שחמדו את שרה ולקחה פרעה וע"ש מ"ש:

אבל הצדיקים. השכינו השכינה בארץ. נראה דכוונת המדרש אל תיקרי וישכנו לעד אלא וישכינו:

מורי עם. בשמי זו הלבונה והקטורת. ולעיל סימן ב' אמר זה לבונת הקטרת ולבונת המנחה. ובשהש"ר פ"ה סי' א' אי' זה קטורת הסמים וקומץ הלבונ'. ובסדר עולם פ"ז אי' זו קטורת ולבונה והמנחות. ואפשר שצ"ל שם זו לבונת הקטורת ולבונת המנחה או צ"ל זו הקטורת ולבונת המנחה:

אלו המנחות והנסכים. דרש חלבי מלשון חלב יצהר (קרח) וחלב כליות חטה (האזינו) ולעיל אמר אלו הנסכים ואימורי קדשי קלים. וכן הוא בחזית ודריש חלבי מלשון חלב:

ונח שרץ. לתוך התמחוי ובנמשל השרץ הוא מה שמפורש לקמן ששלשה דברים עשו הנשיאים שלא כהוגן (מת"כ):

פשט המלך. את ידו. תוך התבשיל לאכול ממנו. אף כאן באתי וגו' ואח"כ אכלו רעים שתו ושכרו דודים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף