עץ יוסף על במדבר רבה/ו

עץ יוסף על במדבר רבה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על במדבר רבה - פרשה ו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  י  יא  

א  [עריכה]

הה"ד יקרה היא מפנינים. הכוונה למאי דסיים המדרש לקמן מדבר בקהת כו'. אלא שדורש עליו תחלה דרשות אחרות.

חכם שמת אין לנו. שאין כל ישראל ראוין לחכמה (רש"י).

ויאמר המלך כו'. ר"ל מדקאמר ליה דוד לצדוק הכהן דהוה כהן גדול קחו עמכם מעבדי אדוניכם. וע"כ אנפשיה קאמר שמע מינה דמלך אדוניו של כהן גדול הוא (רש"י).

שמע נא יהושע הכהן וגו'. אתה ורעיך היושבים לפניך. משמע דכפופין לפניו (יפ"מ). וצריכין אנן לדברי רב הונא משום דאי מקרא ומשח אותו שם צדוק כו' צדוק קודם לנתן. הוה אמינא דלמא שאני צדוק דהוה מכהן באורים ותומים והוי ליה כהן ונביא. לכן הוסיף רב הונא ללמוד מיהושע כהן גדול שהיה בבית שני. ובבית שני לא הוו אורים ותומים.

ואין מופת אלא נבואה. כלומר אין נקראים אנשי מופת אלא אנשי נבואה שנעשה מופת על ידן. ואתיא כדאיתא במגילה פרק קמא שהיו חגי זכריה ומלאכי. ואין להקשות דלמא יהושע כהן גדול נמי נביא הוה דהא קא משתעי מלאך בהדיה דכתיב ויעד מלאך ה' ביהושע לאמר. י"ל דהא זכריה הוא דקא חזי לה במראה הנבואה להודיע גדולתו של יהושע בן צדוק הכהן הגדול. כדכתיב ברישיה דענינא ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו'.

משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים. האי בבא ליתא בירושלמי שם. אבל בבבלי שם י"ג ובתוספתא איתא. וגרס שם אח"כ מרובה בגדים קודם למשוח מלחמה. וכאן הרכיב המסדר שתי הגירסאות יחד. ואין מכוון כל כך שהרי נביא קודם למרובה בגדים וכל שכן למשוח מלחמה (רד"ל).

לאמרכל. פי' אמר כולו. כלומר הממונה על כולם ואין משיבין על דבריו.

גיזבר. פירש"י הממונה על האוצרות שבמקדש.

ממזר לנתין. שמכל מקום הוא מישראל.

גר לעבד משוחרר. שהגר כיון דאגייר איגלאי מלתא למפרע דמעיקרן הוה דעתיה להתגייר והוה מינטר נפשיה. אבל עבד משוחרר לא היה בחזקת שימור דלא ידע דמשחררין אותו דלאו בדידיה קיימא לאשתחרורי ואינו משמר עצמו מזנות ומדברים רעים אחרים. ועוד שעבד הוא בכלל ארור כנען. שמדלא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד לאחיו. מכאן שכל עבד הרי הוא בכלל ארור. ועיין בהוריות וברש"י שם.

לכהן גדול עם הארץ. היינו בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול בחכמה כו' (תוי"ט) והואיל ואינו קורא בתורה אין עבודתו עבודה ואינו מקבל עליה שכר (ז"ח רות).

קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים. בירושלמי ליתא הני תיבות שנאמר יקרה היא מפנינים. וכן נראה דאיך שייך אח"כ למימר סברין מימר כו'.

סברין מימר. התלמידים היו רוצים לומר.

לפדותו. מבית השביה.

מזה שהוא נכנס. היינו הכהן גדול שהוא נכנס כו'.

ב  [עריכה]

דוגמא דידהו. פי' מה שחפצים בו וקובעין דוגמתו ומגמתו נגד עיניהם ולבם כד"א ועינו כעין הבדולח (מתנות כהונה).

שיעקב חמד את הבכורה כו'. ואף שמסתמא ראה יעקב בנבואה מאחרית הבכורים. מכל מקום רצה שיקריב הוא ובניו הבכורים כל זמן שלא ינטל מהם.

לשם שמים כו'. עיין לעיל פרשה ד סימן ו.

ואין עיניו אלא תחתיו. עכשיו לא דריש זה מעין דוגמא. והוא כמו ד"א (מתנות כהונה).

והנה הנגע עמד בעיניו. וכתיב שם ואם תחתיה תעמוד הבהרת. ושניהם פירושם אחד שהנגע או הבהרת עומדת במראה אחת כמקודם. לכן לא יגרע מצדיק עיניו הוא כמו לא יגרע מצדיק תחתיו. ומהו תחתיו. וקאמר אלו בניו.

ואת מלכים לכסא וגו'. ויושיבם לנצח ויגבהו ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני.

ויושיבם לנצח שהם היו ראוים כו'. זהו ויושיבם לנצח כי זה הוא מנוחה נצחית שומרי משמרת הקודש במנוחה תמיד ועוסקים בעבודת הקודש במקום קדוש.

וישלח את נערי בני ישראל. מהו נערי הבחורים שבבכורות כדאמר לעיל פרשה ד.

וישא אהרן. וה"ק יתר שאת שהיה ראוי להיות לך יתרון על כל אחיך הכהונה שהיא נשיאת כפים.

זו מלכות. שהיא סגולה אלהית אצל מלכים שנלבשים ביתר עוז בעת זכותם למלוכה. כמ"ש בשאול שנתהפך לאיש אחר אחרי המשחו למלוכה.

זו היא הלויה. פי' זו היא עבודת הלוים. שהיו ראוים הבכורים ליטול. ודרש לנצח בפת"ח תחת הנו"ן וז"ש כמ"ד ויספרו כו' ומעלה וגו' מאלה לנצח על כו'.

קודחי אש וגו'. מאזרי זיקות.

שהם צריכים לפדות עצמן. זה דריש מסיפיה דקרא ילכדון בחבלי עוני. שצריכים ליתן כספם ואבדו מנת חלקם בקדשים ונעשים עניים.

וליתן ללוים. פי' לאהרן ולבניו שהם משבט לוי.

לאהרן שהיה בכור כנגד משה. ולא שהיה בכור ממש. שהרי מרים היתה גדולה ממנו ב' שנים כדאיתא בשמות רבה פרשה א.

לחשך. אומר לך ומלחש באזנך.

ואחר. פי' ואח"כ מנה לגרשון.

לפי שקהת היה מטועני הארון. והקדימו להורות שכבוד התורה הקדימו ודחה לזקנה.

ויצא ממנו אהרן. בני קהת עמרם וגו'.

גרשון היה קודש. ולא קודש קדשים.

ג  [עריכה]

אלא א"כ נמשח שבעה. ימים זה אחר זה. וז"ל הרמב"ם הלכות כלי המקדש הלכה ט כיצד מושחין את הכהן יצק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו כמין כ יונית כזה ] שנאמר ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו.

ונתרבה שבעה. פי' שלובש הרבה בגדים היינו שמונה בגדי כהן גדול ז' ימים זה אחר זה.

כהן הדיוט אין נכנס כו'. וז"ל הרמב"ם אין הכהן עובד תחלה וכן כהן גדול אינו עובד תחלה עד שיביא עשירית האיפה משלו ועובד בידו שנאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו. ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה. וכן כהן גדול שעבד בכהונה גדולה קודם שיביא עשירית האיפה עבודתן כשירה עכ"ל. ועיין בסוף פרק התכלת דף נ"א ע"ב ובתוספתא סוף שקלים ובירושלמי פרק ז דשקלים.

היה למד. הלכות עבודה (רש"י).

לעבודה. דבן שלשים לכח.

סימן ברכה. שיתרבה השגתו ויתוסף זכירת לימודו. אז שוב אינו רואה. כי זה סימן ששכחתו מרובה או שקידתו אינו ע"ד האמת והישר. ואז קשה לו עוד לבוא לתכלית האמת.

ג' שנים. בשלש שנים צריך שיהא רואה סימן יפה במשנתו. ובחולין מקשה מלוים ומתרץ שעבודה שאני שהוא קשה ולכן לא ילפינן לימוד מלימוד.

ולגדלם כו'. בחולין מתרץ לתנא קמא שאני לשון כשדים דקליל.

בעירו. דאז הרגיל עצמו בתחלה בעבודת משא העם ואח"כ יבא להעמיס עליו יותר ויותר בדבר נבחר.

מעלין ומושיבין אותו בהר הבית כו'. פי' להיות דיין בהר הבית כשמת אחד מהם. ויושב שם עד שמת אחד משל חיל ומעלין את זה שם. וכולן יש בהם מעלה זה מזה (רש"י).

בחיל. בסנהדרין דף פח וברמב"ם איתא בעזרה.

שהיו שוערים. שאינן עובדים רק עומדים בצבא לשמור פלטין של מלך.

שהיו משוררים. וכדעת ר' יוחנן לקמן סוף סימן יא ע"ש.

לעבוד ולמשא שבעת שהיו מקימין כו'. דרש לעבוד ע"ז שבעת שהיו מקימין המשכן הם היו פורשין כו'. ולמשא הוא הטעינה על העגלות.

על העגלות. מכסהו אלו עורות אלים מאדמים. ומכסה התחש אשר כו'. כצ"ל. וכן הוא בפרש"י בחומש. והיינו דקאמר על מכסה התחש כמשמעו מפני שמכסה הראשון אין מפורש וצריך לדורשו שהוא עורות האילים (רד"ל).

בריה בפני עצמו היה. האי בריה בפני עצמו לא הוי ממש כמו במקומות אחרים. אלא דהיינו ספק כדקאמר ולא הכריעו בו כו' (רש"א).

לפי שעה. ומ"ש ואנעלך תחש היינו נמי בדור המדבר לפי אותה שעה (רש"א).

למדנו שטהור היה. ומסיים בגמרא דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין כו'.

דברי ר' מאיר. לפי הגמרא זבחים דף נ"ט ע"ב צריך להיות דברי ר' יוסי ס"ל דברים ככתבן שלא היה גובהו אלא שלש.

ונאמר להלן רבוע. ר"ל ונאמר במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו.

אף כאן גבהו שנים ברחבו. הרי עשר אמות. והא דכתיב ושלש קומתו היינו משפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות. ולמטה הימנו שש אמות. וגובה הקרן אמה.

נמצא גובה מזבח מן הקלעים ה' אמות. ואפשר כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ (גמרא).

מה משכן. צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה עשר אמות דהא הכי הוה גובהה דכתיב (שמות כו טז) עשר אמות אורך הקרש. אף מזבח צריך היקף קלעים עשר אמות. והא דכתיב שגובה הקלעים היה ה' אמות היינו משפת מזבח ולמעלה ר"ל למעלה מן המזבח היה בגובהן ה' אמות. ועי' כל זה בזבחים דף נט ע"ב.

אלו המיתרים. פי' חבלים.

ד  [עריכה]

אוסרים. קושרים.

כל מה שהיה נעשה. תיקון לכל הכלים.

נשיאות ראש. נשא את ראש.

פשוט. שמררי לא היה בכור.

באה מבית אב שלהם. שגרשון היה בכור.

אלו ט"ו בריחים. כפי' הרשב"ם בפרשת תרומה.

והבריח התיכון. עי' שבת דף צח ע"ב.

וד' אדנים וד' עמודים שהיו פורשין עליהם מסך שער החצר. כצ"ל.

ובהם אוסרים העמודים והבריחים. פי' בשעת המסעות.

אטבי. פי' הם המסגרות שמשימין למעלה בעגלות סביב כשהיא טעונה ובלע"ז אישטריטור"א (ערוך).

שהיו מקפידים כל הלוים איש איש על עבודתו. וזהו ובשמות שידעו כל איש מיוחד בשמו. זהו המלאכה העמוסה רק עליו ולא על זולתו. אף שהוא מותר במלאכת רעהו. עכ"ז עשו זאת בכדי שלא יבא לידי מחלוקת שידמו לפעמים שמלאכת זולתו יותר קלה.

ה  [עריכה]

מיד עשו משה ואהרן. דאל"כ מאי רבותא שעשו משה ואהרן כאשר צוה ה'. אלא בא להורות שעשו מיד בזריזות.

אלא כל פרשה שהיה אהרן צריך לה כתב בה אהרן. וכתב הראב"ד שהיתרון והמעלה שיש במקומות אלו שנכתב בהם משה ואהרן הוא שהיה אהרן נכנס עם משה באהל מועד באלו דברות. ואע"ג דממעטינן אהרן אפילו מהיעידה כדאיתא בתורת כהנים. זהו בערך מה שלא היה מתיעד עמו ולא היה קורא לו. אבל היה נותן לו רשות למשה להכניסו עמו באותן דברים בלבד שנאמר בהם אל משה ואל אהרן ע"כ.

ו  [עריכה]

חלישת דעת. שידמו אולי נפלו ממעלתם.

ז  [עריכה]

בן ל' לכח. שכן בן לוי לא היה נכנס לישא בכתף עד שהוא בן שלשים מפני שאז נכנס בכחו ובגבורתו.

וכשמנאן מבן ל' כו'. ומבני גרשון היו יותר משליש ובבני מררי יותר מחצי. מוכח שהארון היה מכלה אותם.

ח  [עריכה]

כך מנה לבני גרשון על פי ה'. כדכתיב אלה פקודי משפחות בני גרשון וגו' אשר פקד משה ואהרן על פי ה'.

משנכנסו כו' בקול. לפי שאז בבית עולמים לא היתה עבודתם רק בשיר ולכן נפסלים בקול. וז"ל הרמב"ם בהלכות כלי המקדש פרק ג הלכה ט אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין. אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסול לעבודתו במקדש. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה. אבל יהיה מן השוערים עכ"ל.

צירף הקדוש ברוך הוא. כלומר שיהיה מושגח בהשגחה אלהית מיוחדת משאר כדי שלא יכלו ח"ו.

י  [עריכה]

להגיד שכולם שקולים. ושוים הם אף שיש מהם מיוחדים למלאכות עליונות וגדולות ויש לקטנות מהם. עכ"ז כולם שוים במעלה.

ואתנה את הלוים. ולוים משוררים הם. וכתיב ולכפר על בני ישראל להקיש זה לזה. מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת.

ורבנן מוקמין כו'. פי' וחכמים מעמידים זה הפסוק לומר מה כפרה ביום אף שירה ביום.

שבשם ה'. פי' שמזכירין בו שם שמים.

שאו זמרה. שזה ציווי ללוים.

בגאון ה' וגו'. צהלו מים ופרש"י יצהלו בשיר בית המקדש יותר מצהלת ים סוף.

תני. בגמרא איתא ותנא מייתי לה מהכא ולבני קהת כו'. ופרש"י מייתי לה לעיקר שירה מן התורה.

אלא לשון שירה. כלומר שירה ג"כ ובאורו בכתף ועוד ישאו. שיש עליהם שתי עבודות.

על עסקי קול. שהיה מצווהו לשורר לפי שמשה לוי היה (רש"י).

רבי אסי. בגמרא איתא רב אשי.

ויהי כאחד למחצצרים. ובקרא (במדבר י י) כתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם. אלמא איכא שירה מן התורה.

אף הם הלוים בעבודת מזבח. ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר.

זו שירה. שירה צריך עבודת קרבן שאינו נאמר אלא על היין של נסכי קרבן כדכתיב (במדבר י י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם (רש"י).

יא  [עריכה]

מנה כו' בפרט כו' בכלל. אף שאין הבדל בין מנינם כי מהפרט יודע הכלל עכ"ז מרוב החביבות טוב לו לחשוב גם הכלל בפועל בכדי שיצוייר לפניו מספר הרבוי הרב וגם מספר הפרטי. ויתכן עוד לפי שכל פרט יש בו מעלה מיוחדת מה שאין ברעהו כי כל אדם נבדל במעלתו מזולתו. ויש בזה מה שאין בחברו. אך המה פרטים מיוחדים. ובהצטרף הכלל מכולם אז ימצא כל השלימות המיוחדים באיש איש מהם. ולכן חשב מספר הפרטי ומספר הכללי מכולם.

על פי ה' פקד אותם ביד משה. כצ"ל ותיבת אשר מיותר.

וכן אמור בבני קהת אהרן ובניו יבאו ושמו. וכצ"ל.

הביא משה. במה שאמר תפקדו לשון רבים הביא משה עמהם.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף