עץ יוסף על במדבר רבה/ד/כ

עץ יוסף על במדבר רבה ד כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קל וחומר לפני המקום. לפיכך לא נהג אלעזר כבוד בעצמו ונשא בעצמו שמן המאור וקטרת הסמים כו' כמו שמסיים בסוף סימן זה.

הוי עז כנמר. עיין טור וש"ע א"ח סימן א'.

וקל כנשר. כמ"ש (שמואל ב א) מנשרים קלו.

ורץ כצבי. כמ"ש (הושע ו ג) ונדעה נרדפה וגו'.

וגבור כארי. כדכתיב (שמואל ב, א כג) ומאריות גברו וגו'.

אליהו אומר כל המרבה. תנא דבי אליהו רבה פרק יג.

וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה. כצ"ל וכן הוא בתנא דבי אליהו.

וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה אמן הללויה. כן הוא בתנא דבי אליהו.

תינוק הוא ושוחק. כן הוא בתנא דבי אליהו.

כל אותן ימי החג ענה בנו דברים של תפלות. כצ"ל וכן הוא בתנא דבי אליהו.

ולא יצאת אותה השנה ולא שנתה ולא שילשה כו'. דבכל שנה מתו קצת נפשות מאותן ט"ו. וכן לקמן עלה לגדולה יתירה בכל שנה (רש"ש).

א"ל ומה ראית. בתנא דבי אליהו הגירסא אמרתי לו. ואליהו ז"ל הוא שמספר שאמר לו כן.

א"ל לא זכיתי כו'. שהיה מצטער על העדר ידיעתו בתורה. ולכן בעת עמדו בתפלה התפלל בכל נפשו.

בירניות. מקומות המבצרים (מתנות כהונה).

ובנה עיר. בתנא דבי אליהו איתא בית.

וקראו לו קילוני. כמו קלוניא פירוש דרור ופיטור מכל מיני מסים.

בדוד מלך ישראל. כלומר אף שהיה מלך ישראל ועכ"ז נכנע לבו. כמ"ש ונקלותי עוד מזאת.

בחשאי. ע"ד ברוב עם הדרת מלך.

נתייעץ עם שרי אלפים. וזה ממדת ענוה שלא עשה כי אם אחר העצה.

כמה זקנים מינה דוד שם. נשיאים וזקני העדה. ודייק מדכתיב (שמואל ב, ו א) שלשים אלף. ובדברי הימים כתיב כל ישראל. שמע מינה אלו ל' אלף היו זקנים.

דרגון. הוא לשון התמנות וכבוד.

ויוסף תלתין אלפין. פי' מדכתיב ויוסף מרבה שלשים אלף שהתוספת כעיקר ומדכתיב עוד מרבינן תו שלשים אלף. ופשוטו של מקרא שלשים אלף הרי תשעים אלף. אבל באגדת שמואל דריש לה מאת כל בחור. דדריש בחור כל בחור את כל בחור (יפ"מ).

מיד הלכו לגבעה להעלות משם הארון. שהארון בגבעה היה בבית אבינדב שהניחוהו שם כשהחזירוהו פלשתים כמ"ש (שמואל ב, ו ג) וכן כתיב כאן וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה.

כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. דבשמואל כתיב ויקם וילך דוד וגו' מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים דמשמע שהלכו מבעלי יהודה אל מקום אשר שם הארון להעלותו משם. ובדברי הימים כתיב ויעל דוד וכל ישראל בעלתה קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים דמשמע שהארון היה שם. ובאמת היה הארון בגבעה כדכתיב (שם שמואל ב, ו ג) וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה ומפרש שכל ישראל הלכו לבעלתה שהיא קרית יערים. והמתינו שם על הארון עד שיביאוהו מן הגבעה אך דוד והזקנים שמו אל לבם שאין כבוד הארון שיעלוהו מגבעה ע"י יחידים קמו מבעלי יהודה והלכו לגבעה להביא הארון מן גבעה לבעלי יהודה ומבעלי יהודה יעלוהו כל ישראל עמם עד לירושלים. וי"א שגם כל ישראל הלכו עם דוד לגבעה מפני כבוד הארון.

אשר נקרא שם שם ה' צבאות. פסוק הוא (בשמואל ב, ו ב). ומדכתיב שם שם מורה על השם הוא השם המפורש וכל כינוייו הם השבע שמות שאינם נמחקים.

הלוחות ושברי לוחות. כלומר לכן כתיב שם שם כפול להורות על שני הלוחות אשר כל אחד נקרא בשם ה'.

לא נשאו כתובה. שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן משה עגלות. לפי שיש עליהם לשאת בכתף.

מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות כו'. פי' שאמר דוד כשהייתי בורח מפני אויבי ויגורתי מפניו הייתי משתעשע בחקיך והיו לי זמירות לשעשועי (רש"י).

התעיף. לשון וכפלת דמתרגמינן ותעיף. שאם תכפול עינך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהם מיד ואיננו (רש"י).

אתה קורא אותן זמירות. כי דברי תורה הם צריכים עיון ושינון שלא ישתכחו ממנו.

שאפיל תינוקות של בית רבן יודעין אותו כו' בכתף ישאו. לשון עתיד לרמוז שגם לעתיד ישאו בכתף ולא בעגלות. ודוד טעה מה שאפילו תינוקות יודעים שישאו הוא לשון עתיד (רי"ף).

והיה ארונא טעון כו'. פירוש והיה הארון נושא הכהנים למעלה וחובטן למטה לארץ.

ואייתי. והביאו.

אמר ליה לית כו'. לשון שאלה אין אתה יכול לומר לי מה נעשה לארון זה.

שאל לאינון חכימיא כו'. שאל לאותן חכמים שמנית. ודרך קנטור אמר ליה כן על שלא מינה אותו עמהן. ואמר דוד מי שידע להקים הארון שיעמוד על העגלה ואינו מקים אותו יהא סופו בחנק.

א"ל דבח. זבח לפניו זבח והוא עומד.

אמר הקב"ה לאחיתופל מלה דינקיא כו'. דבר שהתינוקות אומרים בכל יום בבית הכנסת לא אמרת לו. וזה דבר גדול שיזבח לפניו אמרת לו.

דבח קמוי וקאים. היה דוד זובח לפניו והיה הארון עומד.

ולכך היה זובח כשהעלהו בשניה שלא יבא לידי כך. נראה שצ"ל שלא בא לידי כך. וכן איתא לקמן וכיון שראה דוד כו' הוסיף עוד וזבח לפניו כו'.

עוזא מאחריו כו'. מדכתיב ואחיו הולך לפני הארון. מסתמא הלך עוזא מאחריו.

שנאמר וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים מה נשאו עמו. כצ"ל ור"ל מדכתיב וישאוהו מבית וגו' עם ארון האלהים דמשמע עוד דבר אחר נשאו עם ארון האלהים.

ארגז ששיגרו פלשתים כו'. אפשר שלא הזכירו בפרטות לפי שהיה מפלשתים.

כההוא דתנינן. בפרק קמא דבבא בתרא.

ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו. כצ"ל.

באמה בת ו' טפחים. ר"מ לטעמיה דאמר כל האמות היו בינונית.

והלוחות ארכן ו' ורחבן ו'. וכן הוא בבבא בתרא פרק קמא. ובשמות רבה פרשה מז. אבל בתנחומא סדר כי תשא סימן לז ובירושלמי פרק ד דתענית איתא ורחבן שלשה.

חציו לכותל זה. שהרי מבחוץ נמדד אמתים וחצי ארכו.

ס"ת שכתב משה. כמו שנאמר ויכתוב משה את התורה.

אין רק. ר"ל אין הוא מיעוט. וגם רק הוא מיעוט. ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת.

פירנסת. פי' פירשת צרכי מדתו לארכו.

רי"א באמה בת ה'. ר"י לטעמיה דאמר אמת הכלים באמת בת ה'. עיין מנחות דף צ"ו ע"א במשנה.

אצבע ומחצה. באצבע קטנה קאמר. שהטפח ד' אצבעות בגודל. וה' באצבע. ו' בקטנה.

שהיו העמודים עומדים. שני עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבין לארכו והלוחות ביניהם שנאמר עמודיו עשה כסף (רש"י).

מונח בצדו. של ארון.

ועליו ספר תורה מונח. אבל מעיקרא היה מונח בדף היוצא מן הארון (רש"י).

לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. כצ"ל.

לרבות שברי לוחות שמונחות בארון. כצ"ל.

מכאן אמרו אחיו הולך לפניו ועוזא מאחריו. כצ"ל. דמדכתיב שאחיו הולך לפניו מסתמא עוזא מאחריו כמש"ל.

והכהנים טוענים בו. מצאתי באלשיך שכתב שכראות דוד מיתת עוזא אח"כ שב לנסות בכהנים והיו מיד הכהנים מסתכנים.

זה לולב שאדם מנענע בו. ובמנענעים דרש לשון נענוע.

בתחלה כו' ולבסוף כו'. פי' בתחלה כשלא נשאוהו הלוים היה כידון פי' שבר וחורבן שנהרג עוזא וגם הכהנים היו בסכנה. ולבסוף כשנשאוהו הלוים היה נכון שעזר אלהים את הלוים.

הארון נושאיו נשא. כשעברו ישראל את הירדן.

נשא הארון נושאיו. שהכהנים עמדו עם הארון בירדן בשפת המזרח עד שעברו כל העם. וכשעברו נתקו כפות הכהנים אל החרבה נמצאו ארון והכהנים מצד מזרח וכל ישראל בצד מערב. נשא הארון נושאיו ועבר. וזהו דכתיב ויעבור ארון ה' ולא כתיב נושאי הארון. ועיין בסוטה פ"ז ברש"י.

והלך לו לעצמו. שהארון דחה הבקר ושמט אותם והיה מהלך מעצמו ועוזא חשב לאחוז בארון עד יחזיר הבקר למקומם. לכן ויחר אף ה' בעוזא על עסקי שלו פי' שגגו. ועיין באלשיך.

וחד אמר שעשה צרכיו בפניו. דרש של מלשון כי ישל זיתך דבר שמשיל מלמעלה למטה (רש"י) וצ"ל דזה נמי גרמה לו דהא בדברי הימים מפורש במקרא ויכהו על אשר שלח ידו וגו' (רש"א). אך קשה מאד הדבר לפי פירוש זה. לכן נראה שפי' צרכיו צרכי עצמו. כלומר שהסיח דעתו מקדושת הארון וחשש שמא יפול ואחז בו.

הארון קיים. שהרי נגנז כדאמרינן ביומא שגנזו יאשיהו.

שנשתנו פניו כחררה. שהיה מצטער על שמת עוזא על ידו. ודרש ויחר לשון חררה.

מה טעם. דרשת להאי ויחר לשון חררה. ומפרש משום דלא כתיב ביה אף. משום שח"ו שיחרה אפו של דוד על משפטי ה'. רק שנשתנו פניו כאדם שמתבהל ממקרה פתאומית.

לוי היה עובד אדום. מפני שכתוב הגתי סד"א שגר היה הוצרך לפרש שהיה לוי.

מייחסו עם הלוים ששים ושנים לעובד אדום. (דברי הימים א כז) כצ"ל וכדלקמן בפרשה (רד"ל).

ובירכו הקב"ה. כמ"ש ויברך ה' את עובד אדום.

ואין הכהנים נושאין את הארון. ר"ל שאפילו כהנים אין נושאין את הארון. רק בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון (כדאיתא בסוטה דף ל"ג ע"ב) על פי הדבור.

וירץ אל תוך הקהל וגו' ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ועיין מ"ש בילקוט שמואל (ב ו רמז קמב).

שנאמר וישב ארון ה' וגו'. ברך ה' את בית עובד אדום וגו' בעבור ארון האלהים. ר"ל בעבור כבודו להסיר מעליו תרעומות שהיו אומרים שהוא של פורענות. לפיכך רצה הקב"ה שיהיה של ברכה.

אפטרה. כשנפטר מן האכסניא כדאיתא בפרק הרואה ואמר דרוש זה לכבוד אכסנאי.

לתלתא ירחין. שכך שהה הארון בביתו.

ובנו ששה כו'. בירושלמי פרק החולץ ובבבלי פרק הרואה חשיב שאשת עובד אדום ילדה ג"כ ששה.

ותמניא דידיה. בני עובד אדום עצמו.

הא שתין ותרין. הרי ס"ב ואגדה זו ס"ל שילדו בכל ב' שבועות אחד אחד. אבל בבבלי הנ"ל איתא שילדו ששה בכרס אחד.

הלוים העלוהו. מפני שהוזכרו גם כהנים בפסוק הוצרך לפרש הלוים נשאוהו.

חד אמר על צעידה וצעידה שור ומריא. ובסוף שבעה פרים ושבעה אלים. פי' ובסוף אחר ששה צעדים. וה"ק קרא דבכל אחד מששה צעדים שור ומריא. ולא נקט ששה אלא משום ז' פרים וז' אילים דמפורש באידך קרא דדברי הימים שאותן ז' פרים וז' אילים היה אחר כל ששה צעידות. והוא כדעת רב פפא לקמן בסמוך.

וחד אמר על כל כו' ובסוף. פי' אחר ששה צעדים שור ומריא.

מקרא חד פריש. ואות מקרא שבדברי הימים הוא פירוש למאי דכתיב בשמואל שור ומריא היינו ז' פרים וז' אילים. ויהיה שור ומריא שם הכלל. כמו ויהי לי שור וחמור. וששה צעדים דכתיב בשמואל פירוש לויזבחו ז' פרים שבדברי הימים שהיה לאחר ו' צעדים (מתנות כהונה). ופי' מריא אילים פטומים.

ועל כל שש פסיעות ז' פרים כו'. לפי שבכל פסיעה היו מקריבין פר אחד. וא"כ בפסיעה הששית היה ראוי להקריב ג"כ פר אחד. וגם כנגד כל השש פסיעות ששה פרים. ועלו במספר שבעה פרים. וכן יתבאר לקמן על כל שש פסיעות שור ומריא ועל ו' סדרים של שש שש פסיעות ז' פרים (רי"ף).

מלאת כל ארץ ישראל במות. דעל כל פסיעה מזבח (רש"י).

אלא על כל ששה פסיעות שור ומריא. ולדידיה ניחא טפי דנקט בהאי קרא ששה צעדים. וקרא דדברי הימים ז' פרים וז' אילים היינו על כל ששה סדרים כו'. אע"ג דלא מפורש התם כלום. נלמד סתום מן המפורש מה בשמואל בשור ומריא ששה אף התם בדברי הימים בז' פרים ששה (רש"א).

סתם. כלומר כפשוטיה בלי פזוז וכרכור.

לאו. כלומר לא עשה כן.

אלא לבש כלים נאים כו'. נאים שבבגדי מלכות כדמפורש בגדי זהב סנונין דומין לפז.

מה שאפשר לומר. בפה הכל היה עושה (מתנות כהונה).

כירי רם. נוטריקון של מכרכר. כירי פי' אדון. וכלפי הקב"ה אמר כן. או י"ל שאמר כן על הארון ע"ד שאמר הכתוב ארון הברית אדון כל הארץ (מתנות כהונה וע"ש).

מריעים ותוקעים בשופרות. שמ"ש בתרועה בקול שופר הוא כלל ופרט שמפרש אח"כ במה היו מריעים בקול שופר וחצוצרות.

וכל ישראל כו'. ר"ל ששם בדברי הימים מפורשים שארי כלי שיר. דכתיב שם וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות ובמצלתים משמיעים בנבלים וכנורות.

מציצות. פי' מביטות כד"א מציץ מן החרכים.

ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר וגו' ותבז לו בלבה כיון שראתה. כצ"ל.

סנונים. בירקרק חרוץ מתרגמינן דהבא סנינא.

קולו פזוז. צלול כפעמונים.

אלא הופך אספירס. פי' בלשון יוני כפות הרגלים. פי' הופך עקבות פרסות רגליו. ומשוויר פי' ומרקד (מוסף הערוך). אבל המעריך כתב אספירס בלשון טורקי טאקל"א מין דילוג הוא שהאדם הופך כל גופו. ולכן ביזתו מיכל.

והעלה עולות לפניו הוא וישראל כו' תמן כתיב ויקריבו כו'. מזה אתה למד שישראל הקריבו ג"כ. ובכדי לסיים שבירך כל העם על שכיבדו הארון והקריבו קרבנות.

וי"א אשישה כו'. פסחים דף ל"ו ע"ב.

גרבא דחמרא. פי' חבית של יין.

נפנה לברך את ביתו. לשון ברכה ממש. כי היום יום רצון מהקבלת פני שכינה. ובו ביום בירך את ישראל בשם ה' צבאות. ובו ביום וישב ג"כ לברך את ביתו בשם ה' צבאות.

לא הניחתו ליכנס לתוך הבית כו'. דייק זאת מדכתיב ותצא וגו' לקראת דוד וגו'.

אשר נגלה. לשון גלוי.

לאכול פניו. דרך משל הוא. או צ"ל לאבל פניו פי' לבייש פניו.

אם ראית כבודך. דרך תמיה ובזיון הוא. כאומר היום קבלתי כבוד ממך. כי הראת כבודך (זהו בלשון נקיה) וחזרה ואמרה אשר נגלה היום כלומר בגלוי ולפני מי לעיני אמהות עבדיו. ואגב מפרש המדרש מגאות מיכל עד שקראה לכל נשי ישראל אמהות.

הריק שבריקים. זהו אחד הרקים. כלומר המיוחד והראש שבריקים.

ארכיסטם. ובאגדת שמואל איתא ארכיסטריס. פי' בלשון יוני מרקדים ומכרכרים (מוסף הערוך). או פי' גדול הנבזים (מעריך).

היום נגלה כבודו של בית אבא. דייקו מדהשיב לה ה' אשר בחר בי מכל בית אביך. ובזה בא להשיבה שלא תתכבד בבית אביה כי תתבונן כי נלקח המלוכה מבית אביה וניתנה לדוד.

גדר לפני מגדר. מדכתיב גדרות בלשון רבים דרשו כן.

כסוכה. להסך קדריש לשון סוכה. ור"ל שסיכך רגליו בבגדיו ועשה עצמו כסוכה וכדמפרש.

פעליונים. וילנות סדינים או סודרים.

והוה חמי ליה. דוד היה נחבא במערה והיה רואה אותו משולשל ציבחר כו' פי' משלשל ומוריד בגדיו מעט. וחוזר ומעלה אותם מעט כדי הצורך.

לית אריך כו'. פי' אינו הגון לנגוע בגוף צנוע הזה.

צניעותיך חסת עליך. ואע"ג דיהיב טעמא כי משיח ה' הוא. לעבדיו לדחינהו הוא דקאמר (יפ"מ).

היה האלהים בוחר בי ופוסל בית אביך. בתמיה.

אביך היה מלך על ישראל לבד. אפשר שצ"ל בית אביך והיינו איש בושת. משום שהיא אמרה לו כל בית אבי היו צנועים וכיוונה בזה על איש בושת שהיה צדיק וצנוע. וכמו שאמר דוד בעצמו (שמואל ב, ד יא) אף כי אנשים רשעים הרגו איש צדיק וגו' ועל זה השיב לה דוד בית אביך היה מלך על ישראל לבד.

הדא הוא דכתיב ונקלותי עוד מזאת. פי' יותר ממה שעשיתי אעשה לבזות עצמי ולהקל.

ואל תאמרי כו'. ואל תאמרי שאני מראה עצמי לשפל ונבזה בעיני אחרים אבל בעיני עצמי אני מכובד תלמוד לומר והייתי שפל בעיני.

אמהות. פי' שפחות.

אימהות. לשון אם שרה רבקה רחל ולאה.

לוואי יהא לי חלק עמהם לעתיד לבא. ולכך אומר בלשון עתיד אכבדה.

לעגלה אשתו. והיינו מיכל כדאמרינן בסנהדרין פרק כהן גדול עגלה זו מיכל כו' הרי שהיה לה בנים. ומתרץ המדרש דעל שגעת כעגלה ומתה הוא דמתקריא עגלה. והיינו שמתה בלדתה כדאיתא בבראשית רבה פרשה פב והיינו דכתיב עד יום מותה. ונענשה דקאמרנא היינו שעד יום מותה לא היה לה בן (יפ"מ).

הא ביום מותה הוה לה. בגמ' הנ"ל דחו האי שינויא ותירצו עד אותו מעשה הוה לה ומכאן ואילך לא הוה לה.

בשעה שמשחני שמואל למלך. נקט גובה לב בשעת המשיחה שלא היתה מפורסמת ולא היה יכול להתגאות בפומבי רק בלב וכשהרג גלית שנתכבד בפרהסיא נקט רום עינים דהוי בפרהסיא (יפה מראה).

בשעה שהחזירוני למלכות. דהיינו שהיו מחזירים אותו בעיר ויקראו לפניו אברך לא הלך בגאוה ובגודל (יפ"מ).

בשעה שהעליתי את הארון. אמר בנפלאות על העלות הארון. על שנעשו על ידו כמה פלאים בירדן ובפלשתים. ובכמה דוכתי (יפ"מ).

כך שויתי נפשי כו'. ופי' שויתי ודוממתי השויתי עצמי ונדמיתי לגמול.

כהן ינקא כו'. כתינוק הזה שיוצא ממעי אמו כו' ומלת גמול נאמר גם על היונק אחרי גדלו מעט הקרוב להגמל.

כשם שאין לתינוק עונות כו'. לפי שתכונת דוד היה טוב מאד.

לנהוג גאוה. אף שמכוון מפני כבוד הבריות ע"ד נהוג נשיאותך ברמה. גם זה לא ימצא בלבו.

מגידס. פי' עושה תבשילין.

וזוסטא. בלשון יון חגורה וכתונת פחותה נתון לפני הבגדים כדי שלא יטנפו (מוסף הערוך).

שנאמר ולבש הכהן מדו בד כו' למה כן. כלומר אמאי לביש הכי הא אין דרך העולם ללבוש בגדים נאים בגריפת תנור וכיריים אלא לפי שאין גדולה לפני ה' דאפילו כשהוא לבוש בגדים נאים הוא משמש לפני ה' בעבודות השפלות. וזה לאות שאין גאוה לפניו. והא דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ואמרו הטעם בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו. התם גנאי הדבר שישמש בעבודה הגרועה בבגדים שמשמש בהן בעבודה המעולה.

היה דוך דוכנין נשיא על הנשיאים. כצ"ל וכן איתא בירושלמי ודוך לשון דוכוס. והני תיבות נשיא על הנשיאים הוא פי' על דוך דוכנין.

ואיך היה טוען כל אלו. כלומר איך היה יכול לטעון כל אלה. וקאמר שמן המאור בימינו כו' ואף כי כל אלה היו משא כבד כבר כתב הרמב"ן דאלעזר חזק ואמיץ כיעקב אבינו. וכן משה רבינו ע"ה ואהרן אחיו וקוי ה' יחליפו כח.

בזרועו שמן המשחה היכן היה נתון. כצ"ל וכן הוא בירושלמי וכן הוא מבואר בכתוב.

באפונדתו. לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם (ערוך).

בזינו. פי' בחגור.

שאין גאוה לפני המקום. כלומר כל מצותיו שוים באין הבדל ואיננו תלוי בעשיית דבר נכבד לפי הראות או בלתי נכבד כי הכל שוים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף