עץ יוסף על במדבר רבה/ב
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כב כג כד כה כו
א [עריכה]
משה ואהרן שוים בדיבור. שבי"ח פעמים כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן.
מג' אבות הראשונים אתה מוצא. כצ"ל (א"א).
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם לפני ה'. והוא (בראשית יט כז).
ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה כו'. בזוהר סדר בא (דף יח ע"ב) איתא ויצא יצחק לשוח בשדה וכי לא הוי ליה בית או מקום אחר להתפלל. אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה כו' ובשעתא דהוי יצחק אעיל בגויה חמא שכינתא וכו'. ואברהם אמאי לא הוי מצלי תמן משום דקביעותא דאתרא הוי ליה בקדמיתא וכו' ע"כ.
ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה כו'. בשאלתות פרשה לך לך איתא שנאמר אשפוך לפניו שיחי. וכן הוא בתוס' ע"ז דף ו' ע"ב ד"ה ואין שיחה.
יעקב קבע תפלת הערב. ובודאי שכל השלשה האבות התפללו כל אחד כל השלשה תפלות כל אחת בזמנה ערב ובקר וצהרים. רק מדמצינו בקרא שאברהם התפלל שחרית. ויצחק מנחה. ויעקב מעריב. ע"כ שאף שכל אחד התפלל כל התפלות. מכל מקום בעיקר התקנה לדורות הניח כל אחד מקום להשני לתקן תפלתו לדורות. ולכן כתב בתורה שחרית באברהם ומנחה ביצחק וערבית ביעקב. והדרשנים אומרים סימן לזמניהם לאות שניה משמותם. אברהם ב' כנגד בקר. יצחק צ' כנגד צהרים. יעקב ע' כנגד ערבית (אבודרהם).
רמז לי"ח ברכות. שבתפלה ובירושלמי איתא א"ר הונא אם יאמר לך אדם י"ט ברכות אינון אמור לו של מינים קבעו חכמים ביבנה לאחר זמן מרובה. ואנשי כנסת הגדולה לא תקנו רק י"ח.
כנגד י"ח אזכרות שכתובות בשמע ישראל. פי' הי"ח ברכות תקנו ג"כ כנגד י"ח אזכרות שבכל הג' פרשיות של ק"ש (ועיין ברכות כח ע"ב) וכנגד י"ח אזכרות שבמזמור לדוד הבו לה' בני אלים. דלכלהו איכוונו מסדרי הברכות ועיין בויקרא רבה פ"א סי' ח'.
ג' אבות התקינו כו'. כלומר הג' תפלות בכלל ג' אבות תקנום. ואיכות הברכות ופרטם שהם י"ח. תקנום כנגד משה ואהרן וכנגד י"ח האזכרות. ועיין בתענית דף כח ע"א ברש"י ד"ה הללו.
ב [עריכה]
הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו כו'. ר"ל שאין אנו מרננים בישועתינו אלא בישועתך שנתרומם ונתגדל שמך אחר הצער כביכול משעבודנו במצרים ע"ד עמו אנכי בצרה.
וישע כתיב. יותר נראה גירסת הספרים דגרסי ויושע כתב כי הוא מלא וא"ו ע"פ המסורת ודרשינן ליה כאילו היה נקוד ויושע היו"ד בחירק והוא"ו בקמץ. כמו שיסד הפייט לגוחה מצויינת ויושע. וכן הוא בתנחומא ס"ס אחרי וכן הובא בילקוט זכריה רמז תקעז בשם תנחומא (מנחת שי) וז"ש כביכול ישראל נגאלין וכאילו הוא נגאל עמהם (כצ"ל).
ג [עריכה]
שמו בשמנו ישראל ישר אל. וגם כתיב הראובני השמעוני וכן כל השבטים שה"א בראש השם ויו"ד בסוף השם. הוא שם יה.
ועשה אותנו דגלים. שהדגלים שעשו ישראל בסדרן מכוון לענין סדרי המלאכים למעלה ורמוזים עליהם כמ"ש להלן.
א"ר אבהו כו' למה הדבר דומה כו'. דריש הביאני אל בית היין אל בית המיוחד ליין. היינו בראות האוהב שאין בו מאומה יין. הביאני שמה. כי נחשבתי לגפן טוב מוציא יין משובח. ונתן דגלו עלי. כי כל הבטתו עלי באהבה. והנמשל מבואר שהעולם אשר עיקר התכלית שיהיו אנשיו עובדי ה'. אך כולם פנו לרעה. רק עלי הביט שאני מוכנת לזה ולכן נתן דגלו זו התורה עלי למען אתיישר ע"י זה להיות מוכנת לדיבוק ובזכותי עומד האוצר כולו.
למרתף הגדול של יין זה סיני. כי הר סיני הוא מקום מוכן להשפעה הגדולה והחזקה אשר כל מיני שמחות נובע רק מזה.
מנין ודגלו. שעולה מנין מ"ט ובתנחומא ובשיר השירים רבה גרס שהיא נדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. והכוונה שבתורה יש ששים רבוא אותיות. ולעתיד יחברן ויצרפן ה' באופנים וצירופים הרבה ומכל צירוף יהיה פנים חדשות לתורה. ולכן יעלו הצירופים לפנים הרבה (רמב"ן).
היה נהרג. כי אינו מהחק והנימוס להראות באצבע על דמות המלך אכן אצלו יתברך אינו כן. איקונין פי' צורה.
ומראים את האזכרות באצבע. שלהיות אותיות התורה שמותיו של הקב"ה ויש להם רוחניות והרגש היה להם להקפיד (יפ"ת).
וגודלו. פי' אצבעו שמראה בו את האזכרות או י"ל גדולתו שהוא מתגדל ושלבו גס בו (מתנות כהונה).
ודלוגו עלי אהבה. ר"ל שלא יאמר אדם איך אני יכול ללמוד תורה שיש כמה וכמה מאמרים חמורים וצריך אני לדלג אותם. אמר הקב"ה מכל מקום עלי אהבה.
כ"ב רבבות של מלאכים. וכן הוא בתנחומא ריש וישלח. אבל צ"ל שם וכאן כ"ב אלף מרכבות מלאכים וכן הוא בתנחומא ס"ז.
עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. דרש באותות לשון בכל אות נפשם. שכל ישראל נתאוו לדגלים במעמד הקדוש כשראו שם דגלים של מלאכי השרת (בחיי).
ד [עריכה]
קדושים וגדולים היו ישראל כו'. הקדושה הוא בעניינים הנפשיים שנתקדשו עי"ז מאד. כי הסידור והמדרגה הנעשה בעולם השפל המכוון לעולם העליון נעשה כח מקבל השפע מלמעלה. כמו סדר הבית המקדש כתבניתו כמצווה היה מוריד השפע מלמעלה וגדולים בעניני הגוף ג"כ שהכל היו יראים מפניהם כי נפל פחדם עליהם כי מהקדושה נמשך הגדולה.
ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם כו' הדבקו לנו כו'. ביאור הדבר שהעכו"ם בחזותם מעלתם. אמרו מי זאת הנשקפה כזוהר. ומחלים פניהם שיתחברו אתם באהבה וישובו מאחרי ה'. ואומרים שובי שובי אלינו השולמית אתם האומה שמשלימים נפשיכם למיתה על אלהיכם (ודרש השולמית נוטריקון משלמת למיתה כדאיתא בחזית). שובי שובי אלינו להדבק בנו ותהיו מכובדים ונחזה בך שנעשה אתכם שלטונים ודוכסים. ולא שתהיו עם לבדד ישכון בטל במיעוטו.
הגמונים. בלשון יוני פקיד וקצין (מוסף הערוך).
דוכסין ואפרכין אסטרטליטין. דוכוס פירוש שר. ואיפרכוס גדול ממנו. ואסטרטליטיס גדול ממנו כדאיתא בפסיקתא דוזאת הברכה. דוכוס בלשון רומיי שר צבא. ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים. ואיסטרטליטין בלשון יוני פקיד מלחמה (מוסף הערוך).
וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית. מה גדולה אתם נותנין לאומה שמשלמת עצמה למיתה. שמא כמחולת המחנים. שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה. ואחז בדגל יהודה בראשונה. לפי שמשבטו המלוכה כמ"ש לא יסור שבט מיהודה. ועוד ראו אהבתו עלי שחטאתי לפניו ומחל לי. והזהירני עוד על הקדושה יתירה למען לדבק בי. ואיך תפתני להסיר הדיבוק והקדושה ולהתחבר עמך.
אף בלעם כו'. כלומר שהיה מחפש אולי ימצא מקום לקללם. וכשראה אותם שוכן לשבטיו זהו הדגלים. שכל אחד עומד במקומו הראוי המכוון לענין כחו למעלה. ואז אין כח במזל הרע העומד לעומתם לשלוט עליהם. ולכן בירכן בע"כ.
גדולה וגדר. פי' גדר לבל ישלוט בהם רע או קללה ח"ו.
ה [עריכה]
כתרצה שאני מתרצה לכם כו' שאתם מתרצים בקרבנות. הענין שעל ג' דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ואמרו חז"ל כשחרב בית המקדש בכו ואמרו ח"ו שאין לנו תקומה כי אין לנו תורה (כמ"ש מלכה ושריה בגוים אין תורה) ולא עבודה אמר רבי יוחנן בן זכאי ועוד נשתייר לנו דבר אחד והוא גמילות חסדים כמ"ש עולם חסד יבנה. וז"ש כתרצה שאני מתרצה לכם והיינו ע"י התורה שהיא עיקרית שהתורה וקב"ה חד הוא. דבר אחר כתרצה כשאתם מתרצין לי ע"י גמילות חסדים כמ"ש עולם חסד יבנה. דבר אחר כתרצה כשאתם מתרצים בקרבנות והיא העבודה.
שהם יראים ומושלמים לי. דרש ירושלים לשני תיבות ירא ושלם.
ובמה אתם. איומה ואמר כנדגלות בדגלים שנתתי לכם.
מציאה גדולה כו'. המציאה הוא דבר שלא חשב שימצא במקום הזה. וכן נדמו ישראל למציאה שימצא ויצא מבין העכו"ם כלם אומה שתהיה דבוקה בה'. והוא כמציאת ענבים במקום מדבר ושממה שהם חביבים מאד על מוצאם.
ו [עריכה]
תהו ויללה היה העולם. כצ"ל.
עד שלא קבלו את התורה. כדאיתא בריש רות רבה שאילו לא קבלו את התורה היה העולם מתמוגג.
לא עשה כן. פי' לא עיכב אלא מיד כו'.
מהו אומר יסובבנהו יבוננהו וגו' יסובבנהו שהקיפו כו'. ר"ל מה עשה ה' לשמרם ולהגן עליהם מן העכו"ם סביבותם הן בענינים גופנים לבלי יזיקו להם הקיפם בעננים מעלה ומטה ובד' רוחות כדאיתא לעיל פ"א. והן בענינים נפשיים נתן להם התורה החמימה המיישרת הלב. וכל כך נצרם עד שכינה הכתוב שנצרם כאישון עינו כביכול וצום להקים לו משכן שישכון בתוכם וצום לעשות דגלים לאות ולסימן שהם מיוחדים לו.
עשה אותם דגלים לשמי. דוגמת דגלי מלאכי מעלה ועי' בבחיי שהאריך בדברי נועם.
ז [עריכה]
באותות סימנין היו. דרש באותות מלשון אותות השמים. והם סימנים שהיו בכל דגל ודגל.
ומצוייר עליו דודאים. כתב הבחיי שהיה בדגל ראובן צורת אדם רמז לדודאים.
כמו שמים. פי' כעין שמים.
ומצוייר עליו אריה. שכן המשילו אביו לגור אריה.
יודעי בינה לעתים. שהיו בקיאים בתקופות ומזלות.
וצבע מפה שלו לבנה. סימן לעשרו שהכסף לבן (בחיי).
דומה לספיר. שהוא שחור.
וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים. פי' שהיה צבע מפתו כלולה מכל הצבעים של כל השבטים.
שמתקשטות בו הנשים. על שם שבנות אשר היו נאות והיו ראויות למלכות כדאיתא בבראשית רבה פרשה צ"ט. ובבחיי הגירסא לאור שמן זית.
ח [עריכה]
הה"ד אשא דעי למרחוק. שמשם התבוננתי איך ראוי להיות סדר ומעמד הדגלים ולפועלי זה הקב"ה אתן צדק שציוה עלי בדגלים ככה.
דייתיקי. שטר צואה ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות (ערוך).
טכסים. בלשון יוני סדר (מוסף הערוך).
ט [עריכה]
עושה לו עגולות עד ד' אמות דברי ר' חנינא כו'. פי' ד' אמות מכל צד שמותר לטלטל בהם.
ומטלטל בתוך ד' אמות. הטעם דנותנין לו ד' אמות דכתיב שבו איש תחתיו ומקומו של אדם ד' אמות.
כדי שיטול חפץ מן מרגלותיו כו'. אבל ר"מ פליג וס"ל מלא קומתו ופישוט ידיו ורגליו ואיכא בינייהו מצומצמות. דלר"י ד' אמות מצומצמות ולר"מ גדולות דפישוט ידים ורגלים יותר מאמה הוא.
והשובת במדינה כו' מהלך את כולה כו'. בתנחומא גריס מהלך את כולה ועבורה וחוץ מעבורה אלפים אמה לכל רוח ומהו עבורה חנויות ופונדקאות (פי' מלון אורחים שאוכלין ושותים וישנים שם) והן חוץ למדינה על הדרך ע"כ.
כמערת צדקיהו. מפרש בתנחומא כמערה שברח בה צדקיהו. ושם בתנחומא גריס שהיתה בת י"ב מיל.
ומנין סמכו תחומין. כלומר היכן מצאו סמך לתחומין מן התורה וקאמר מפסוק ומדותם וגו'.
ומדותם מחוץ לעיר. שזה שייך לעיר מגרש וא"כ מותר ההליכה בה כעיר עצמו ולכן לא הרחיקו הארון כי אם אלפים אמה בכדי שיהיו יכולין ללכת בשבת. ודייק ג"כ על אלפים דכתיב מנגד שהוא סימן הרחוק ומצאנו במקום אחר כתיב מנגד ורחוק. ורחוק הוא אלפים אמה א"כ גם כאן כן.
אך רחוק יהיה ביניכם כו'. ואך משמע מיעוט כדאמרינן בעלמא אכין ורקין מיעוטין. והיינו שלא יתרחקו יותר מאלפים אמה כדי שיהיו רשאים לבא להתפלל לפני הארון. ומכל מקום הוזהרו ג"כ אף שלא להתקרב פחות מאלפים כדכתיב להדיא אך רחוק יהיה בינו וביניכם כאלפים אמה במדה אל תקרבו אליו. ודיוקו שטעם הריחוק הוא משום שבת. כתב הרד"ק ממ"ש במדה בפת"ח הבי"ת ולא בשו"א מורה על מדה הידוע שהוא אלפים אמה של תחום שבת הידוע.
ותשב לה מנגד הרחק. וילפינן נגד מנגד ורחוק מרחוק. פי' כאן בדגלים כתיב מנגד סביב לאהל מועד יחנו ולא פירש שיעורה. וילפינן ממנגד דכתיב בהגר. ובהגר ילפינן דמנגד היינו אלפים אמה מדכתיב הרחק וכתיב ביהושע אך רחוק מה רחוק שנאמר ביהושע אלפים אמה שהרי שם מפורש כאלפים אמה. אף רחוק שנאמר בהגר ג"כ מיל שהם אלפים אמה. והלמד בגזירה שוה חוזרו ומלמד בגזירה שוה כדאיתא בפרק הוציאו לו.
י [עריכה]
והחנים קדמה כו' ה' בחכמה יסד ארץ. באו להורות בזה שהעולם השפל מכוון למול עולם העליון. וכל מה שאנחנו רואים פה בעולם מקום טוב יותר הוא נגד הדבר הטוב המיוסד למעלה. וידוע דאור הוא הגשם היותר זך ובהיר מכל הגשמיים על כן נמשכה מציאותו מדבר היותר נעלה בעליונים כי את זה לעומת זה עשה האלהים. ולכן יהודה שהוא הראשון במעלה ואך לו המלוכה. הוא במזרח שהוא מעלת המקום. ודי בזה להבין בדרך כל הענינים וציורם (אשה"נ).
וקור וחום. ועיין פרקי דר' אליעזר פרק ג'.
וגשמי ברכה. שם איתא וגשמי נדבה.
וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות. וסיבבן לכל העולם כולו ובריות העולם עומד באמצע. כך ברא הקב"ה ד' רוחות וסיבבן לכסא הכבוד. וכסא הכבוד באמצע למעלה מכולם. כן הוא במדרש כונן.
מזרח שממנו אור יוצא לעולם. יהיה כנגדו מי שהוא אור. כן הוא שם. ור"ל שהמלוכה נקראת אור כדכתיב (מלכים א, יא לו) למען היות ניר לדוד ופי' ניר כמו נר. והתורה נקראת אור שנאמר ותורה אור. העשירות נקראת אור וכדאמרו בשבת דף קנ"ו האי מאן דבכוכב יהא גבר עתיר כו' מאי טעמיה משום דאית בית נורא.
ורחמיו של הקב"ה באה על הבריות כו'. פי' שהקב"ה משפיע ברכה על הבריות בשעה שהם עושים תשובה.
וגד בגבורה. כדכתיב וטרף זרוע אף קדקד. ודרשו חז"ל הובא ברש"י הרוגיהן של גד היו ניכרין חותכין הראש עם הזרוע במכה אחת.
לכפר עליו. על מעשה זמרי.
שהתשובה שניה היא לתורה. כמ"ש ולבבו יבין (בתורה) ושב ורפא לו.
ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות. ופירושו ונסע אהל מועד בתוך מחנה הלוים ומחנה הלוים בתוך המחנות של ישראל.
עוררה את גבורתך. והגבור יכול לעמוד נגד קור וחום.
ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין. ר"ל אפילו במדבר כדכתיב לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. וכתב הגר"א באדרת אליהו שם ישכון לבטח במדבר.
ושלישים יסעו נאה לתורה ולתשובה גבורה. ר"ל שנאה לתורה שהיה בדגל יהודה ולתשובה שהיה בדגל ראובן. גבורה דגל אפרים.
וכנגדן שבט דן. עיין בהשמטות הזוהר מספר בראשית דף ט' ע"ב דפוס אמשטרדם.
ולא קיבלו ממנו אלא שבט דן. ואע"ג דאחד נתן בבית אל שהיתה מחלק בני יוסף. יש לומר כיון דירבעם היה מבני יוסף היו כמוכרחים לקבל ממנו. אבל משבטים אחרים לא רצו אלא שבט דן.
כדי לפרנס. פי' שהוא ברכה של אכילה דכתיב שבע רצון. משא"כ באשר דכתיב ברוך מבנים אשר וטובל בשמן רגלו. נמצא שהברכה שלו הוא רק שמן ולא פרנסה של אכילה לכן הוצרך לנפתלי בשביל פרנסתו.
הולך לאחור. כי נסוגו אחור מדרכי ה' ועבודתו.
מי כמוך. הרי כתיב מי. וכתיב אין כאל. הרי מיכאל.
אוריאל משמאלו כנגד דן כו'. וכן הוא במדרש כונן. ובזוהר סדר זו איתא אוריאל מלפניו כנגד יהודה. גבריאל משמאלו כנגד דן.
בשביל תורה נביאים וכתובים. במדרש כונן גרס כנגד תנ"כ.
ויאר לנו. ויאר בהיפך אותיות אורי. וכתיב אל ה' הרי אוריאל. וכן אל נא רפא נא. רפא עם תיבת אל. הוא רפאל.
וכתיב ויקרא שמו כו'. ר"ל וכתיב בהבן שיצא מיהודה ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור. הרי גבריאל.
יא [עריכה]
ושנים בחומש הפקודים. הוא ספר במדבר.
ואחד בחלוק הארץ. היינו בפרשת פנחס.
כד אינון עתירין. פי' כשהם עשירים היה מונה אותן בטלאים שכל אחד ואחד היה נותן טלה. וכשהם עניים היה נותן כל אחד ואחד בזק היינו אבן כדפירש בתנחומא ע"ש שהגירסא נשתנה. ועיין בפרק ב' דיומא.
אם מספר למה מפקד. ר"ל שאם הלשון החביב הוא מספר למה אמר מפקד. ואם מפקד חביב למה אמר מספר. לזה אמר שעשה שתי אנפריאות גדולה וקטנה. והגדולה נקראת מספר והקטנה נקראת מפקד שנפקדו ונחסרו ממנו רבים. דמפקד לשון חסרון כמו לא נפקד ממנו איש. לזה אמר הכתוב את מספר עשאו מפקד וחסרו. שהקטן הראהו (כלי יקר).
אנפריאות. פירש בלשון יוני חשבון ומספר דבר מה (ערוך).
שאברהם ראה במזל שאינו עתיד להוליד. וז"ש הן לי לא נתת זרע. פי' בהתחלת ברייתי. שלא בראתני במזל מוליד (יפה תואר).
שנאמר ויוצא אותו החוצה. ודריש שהוציאו חוץ לעולם. והיינו למעלה מכיפת הרקיע. וזה להורות לו שיתנהו עליון וישלוט על הסידור השמיימי. ולא ימס לבבו ממה שהמזל דוחקו (יפה תואר). ובתנחומא סדר שופטים איתא ואין חוצה אלא רקיע שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות. וכן הוא אומר הן אראלם צעקו חוצה.
אינו אומר הבט כו'. ר"ל מדלא אמר שא נא עיניך השמימה. ע"כ משום שהיה למעלה מכיפת הרקיע כדמצינו הבטה שהוא מלמעלה למטה.
מהו כה יהיה זרעך. ר"ל דהוי ליה למימר כן זרעך לא ימנה אלא ע"כ שרמז לו במ"ש כן יהיה זרעך שיהיו כולם ראוים שיתנהג העולם על ידם כמו הכוכבים אלו שהם מנהיגי העולם השפל. וע"ד שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
שמא יש תחתיו מים. יהיה מה שיהיה חביב הוא בעיניו משום שצמא מאד. וכיון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעיין מתוק וטוב שהשמחה שלו גדולה עד מאד.
ולא היה בהם תועלת. שלא נמצא אפילו איש טוב ומכל שכן שלא נמצא בהם צדיק. ומצא אח"כ אברהם שהיה צדיק גדול.
שנקראת רחוקה שנאמר מארץ רחוקה. באו מבבל (מלכים ב, כ יד) או (ישעיה לט ג) מארץ רחוקה באו אלי מבבל.
יב [עריכה]
שנקראת רחוקה. שעיקר התקרבות השכינה והופעתה על הארץ בארץ ישראל מקום הקדושה. ובבל רחוק מהשראת השכינה. ולכן אנשיה אינם בעלי תורה וחכמה כמוהם. וכמ"ש אוירא דארץ ישראל מחכים. ואברהם היה בבבל. ולכן אמר הקב"ה תאמר שיש בו כח לעמוד. פי' שימסור עצמו על קדושת השם ולהוכיח את בני דורו.
בנה לו את הפונדק. כדאיתא בבראשית רבה פרשה נ"ד ויטע אשל פונדק. אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים. ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון בריכו. והן אומרין מה נימר. ואמר להון ברוך אל עולם שאכלנו משלו. הדא הוא דכתיב ויקרא שם בשם ה' אל עולם.
ונתן שמו על הקב"ה כמלאכים. הכוונה ע"פ דאיתא בילקוט ס' וירא בן ברכאל בן אברהם שברכו אל הרי שהיה שמו כמלאכים מיכאל גבריאל שיש שם אל בשמם (אסיפת אמרים).
ובמה יש לי לברכך כו'. ובאור הכתוב הבט נא השמימה וראה מעלתך הגבוה שאתה מנהיג בצדקתך את כל העולמות ובמה אברכך עוד שתצדיק את נפשך יותר רק בזאת אברכך הלואי יהיה זרעך היוצא ממך כמוך מנהיגי עולם. וזהו שמסיק שברכתו של אברהם באתה בימי משה כדכתיב והנכם היום ככוכבי השמים לרוב פי' מנהיגי עולם השפל ככוכבים.
כי ברך אברכך. שפירש ברכה לאב וברכה לבן. והרבה ארבה רבייה לאב רבייה לבן. וברכת האב ורבויו היינו במדרגת הכוכבים. וברכת הבן רבויו היינו במדרגת החול שכל אחד היא מדרגה המיוחדת בפני עצמה. וכל אחד נתקיים בעתו וזמנו. וזהו שמסיים הוי לעולם ה' דברך נצב בשמים כלומר הבטחתך נצב בשמים ועומדת לעד. וזהו לדור ודור אמונתך. כי נתקיים ברכותיהם בדור ודור בימי משה ובימי יהושע.
יג [עריכה]
דבר אחר והיה מספר כו'. בגמרא (יומא כ"ב ע"ב) כתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב אשר לא ימד ולא יספר.
והיה מספר הסופר כו'. יבואר משום שכשישראל צדיקים אף שיש להם מספר בכמות אין להם מספר באיכות. כמו משה שהיה שקול כששים רבוא וז"ש שתפלת הושע היה על ישראל שיהיו כולם צדיקים. ואמר והיה מספר כלומר אפילו מה שיוכל הסופר לספור בכמות יעלה לאין מספר אשר לא ימד ולא יספר באיכות. שכל אחד יחשב כמספר התורה שיש בה ס' רבוא אותיות ויהיה אותו המספר לאין מספר אשר לא ימד ולא יספר וכך נאמר להם על ידי משה ברוך תהיה בלשון יחיד. שכל אחד יהיה ברוך מכל העמים. ועמים יאמר על ישראל כמו שדרשו על פסוק אף חובב עמים.
מה עפר הארץ. מצד שהוא היסוד החזק מכל ע"כ הוכן שיהיה לדוש פי' למרמס לכל העולם. כי ממנה יצמחו כל. כך ישראל המה תכליתים ונגזר עליהם שלמען יוצרפו יותנו כעפר לדוש.
מה דרכו של חול. אשר המה עצמיים נפרדים וחזקים מאד. ולכן המה מקהות השינים. כן האומה הנבחרה היו נרדים מכל והמה חזקים באמונתם ומדותיהם.
מלא קומצו נותן לעיסה כו'. ר"ל שהחול אף שהוא מעורב בקמח. עכ"ז לא נתבטל במקום שהוא. ומקהה את השינים.
מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור. אין האור שולט בו לכלותו כך הם כו'.
ומוציאו בולים. צ"ל בוליס בסמ"ך וכן הביאו הערוך ערך בלס. ועיין שבת קנ"ד ע"ב התם בכולסא פירש"י חתיכות רחבות של זכוכית.
כך הן מזהירים לעתיד לבא. הן בזוהר ההשגה כי ירבה אור השגתו למאד. והן באור הגוף דוגמת זיו זוהר אדם הראשון קודם החטא.
אלא אברהם נמשל בחמה כו'. כי החמה אורה בעצמותה. ויצחק היה תם מנעוריו ואורו מאור אביו. כאור הלבנה המאירה מאור החמה. ויעקב נמשל לכוכבים המאירים באור עצמיי (כמו החמה) רק שאורם רחוק מאד מאתנו ולא יתראה אלינו בתקפו. כן זרע יעקב הצלחתם באחרית הימים. ובעולם הזה אור הצלחתם אור כהה. ע"ד הכתוב אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וגו'.
החמה והלבנה בושים. ענין הבושה נוכל לומר דרך מליצה. לפי שהשמש והירח אורם נחשך ונסתר מאתנו מסבת הלקוים ונדמה אליהם אברהם ויצחק במה שלא הועילו באור טובם וצדקתם ליתר בניהם להיות גם הם זרע קודש מצבתם. אבל הכוכבים אף שאורם קטן לעינינו מחמה ולבנה אבל על כל זה אינם נסתרים לעולם. וזהו ישראל בכלל אף שהם נראים קטנים במעלתם מאבותיהם עכ"ז הם כולו זרע אמת.
לא עתה יבוש יעקב. קאי על עת העתיד. כי יזדככו ע"י יסורין וישובו להיות טובים וישרים.
מה הכוכבים יכול אחד לשרוף כו'. ר"ל כמו שהוסד בכוכבים חום גדול עד שיחממו האויר מאד. ובהתקרבותם לארץ יכולים לשרוף העולם כן הצדיקים וכדמסיים.
כך ישראל אין שולטין. בתורה אלא בלילה שביום יש להם כמה מונעים ובפרט טרדת הפרנסה.
יד [עריכה]
שהראה אותו תחלה במספר אחד ואח"כ שנים כו'. ר"ל שמתחלה אמר לו לספור הכוכבים היותם נראים לעינים והתחיל למנות אחד שנים שלשה וכו' עד שאח"כ הראה לו שהם זה על גב זה לאין מספר. ומסיים ואף להושע שהראו במספר ושלא במספר כו' וז"ש הושע והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד וגו' פי' והיה מספר בני ישראל בכמות. כחול הים אשר לא ימד ולא יספר באיכות. שכל אחד יהיה נחשב למרובים.
דבר אחר בעולם הזה. שהם חוטאים יש להם מספר שנאמר ונשארתם מתי מספר שיהיה להם מספר אבל לעתיד לבא שהארץ ימלא דעה את ה' יהיו בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר באיכות.
טו [עריכה]
זה העגל שעשו ישראל עכשיו הוא מסייעך. עי' בשמות רבה פרשה מ"ג סימן ז' ושם נתבאר.
אשר דבר לעשות לעמו. לעמו של משה אין כתיב כאן אלא לעמו שלו הוי במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם כי שחת עמך אמר להם בני אל חי. כן הוא בפסיקתא רבתי:
למה הדבר דומה למלך כו' תכשיטין כו'. שבתחילה גילה לו שיאמר להם לא עמי. ומהר גילה לו בנבואה שבמקום לא עמי יאמר להם עמי וגו' בני אל חי. והוסיף להם שם חדש יותר מאשר היה בתחילה. וזהו כדמות התכשיטין שהוסיף לה יותר למען לא ידמו אחרים שהוא שונאה באמת.
רחוץ ידיך כו'. הכוונה בנמשל שירחצו מהעונות וטנופים שהתגאלו בהם כמ"ש רחצו הזכו. שישובו מעונותיהם ולא יטנפו עוד להבא את עצמם. אף שחטאו מתחלה ועזבו התורה. וזהו ולא הלכו לבית הספר.
ומי שהוא גומר. צ"ל ומשגומר.
אין נאה הימנה. אחז אצל ירמיה המשל הזה. ואצל ישעיה משל אחר. וזה ע"פ מליצת הנביא במה שמדמה ומשוה את ישראל. ירמיה אמר זכרתי לך אהבת כלולותיך. זהו בעת היותה כלה בעת התחלתה לדבק בו. ולכן מביא משל מנשואי אשה. ישעיה מדמה כבן בנים גדלתי. ולכן אמר משל לבן.
מיושבת. כלומר נחה ומתונה במעשיה.
מה אחריו. כלומר מה כתיב אחריו.
טז [עריכה]
מדבר בב' אהבות. כלומר אחד האהבה והדיבוק שבין ישראל לה'. שהקב"ה אוהבם ועושה חסד עמם לרוב. ויקומו העכו"ם ויחפצו לבטל זאת כמו שמסיק והולך. הב' אהבת התורה שיקומו העכו"ם ויאמרו שיאהבו את התורה וקיימו אותה. זה ג"כ א"א כי המה לא היו מוכנים לזה.
שאם יתכנסו כל העכו"ם כו'. עיין מ"ש בשמות רבה פרשה מ"ט. עוד יש לפרש שאפילו יקטרגו העכו"ם כנגד ישראל לומר שגם ישראל חוטאים כמותם ולמה יבחר בהם יותר. וכמו שקטרג בלעם כדלקמן פרשה כ' גבי בנה לי בזה שבעה מזבחות. עכ"ז לא יוכלו לבטל אהבת ה' מישראל. שה' יוכיחם לישראל על עונותיהם ותעמוד אהבתו במקומה. וז"ש אם מתכנסין שאע"פ שהם רבים לא יהיו נבחרים מישראל שהם מעט מכל (יפה תואר).
ואין מים רבים אלא כו'. שהם ברבוי כמים רבים.
ונהרות לא ישטפוה אלו המלכים והשרים. הקדמונים. היינו מלכות אנטיוכוס וארם שבאו בחזקת היד להשיב את ישראל מאחרי ה' ולא יכלו.
אנו מוכרים כל ממונינו. וז"ל השוחר טוב ושוחד על נקי לא לקח שאם מתכנסים כל העכו"ם ונותנין ממונם בדבר אחד מן התורה אינן יכולין כו'.
בזיון הוא לו. כי די בזיון לאיש לומד תורה ועכ"ז הוא חוטא. ורק ישראל אף שחוטאים זהו רק במקרה מצד היצר הרע. אבל עצם נפשם טובה. ולא יתכן הנפילה בהם לגמרי.
ישראל אינם חוטאים. בתמיה.
כשהיא קטנה. מדכתיב אחות נקט קטנה לשון נקבה.
כך הם ישראל כשהם חוטאים. בשיר השירים רבה כך ישראל מתלכלכין בעבירות כל ימות השנה יום הכיפורים בא ומתכפר להם.
אין הקב"ה מעלה עליהם. אינו מחשב עליהם לחטא.
תדע לך כו'. זה ביאור והיה במקום אשר וגו'. כלומר באותו מקום ובאותו זמן עצמו.
התחיל הקב"ה מייראן. ולהחרידם שישובו בתשובה בכדי שיתקרבו אליו.
לשעה. כלומר מה שקראן לא עמי לא היה רק לשעה עד שיחזירם למוטב.
לסבול אפילו שעה אחת. כצ"ל (א"א).
בלא דעת סבורים. פי' אנשים חסרי דעת סבורים כו'.
שאינו הווה לכם לאלוה לאו אלא. כצ"ל. או צ"ל לא תאמר כן אלא.
יז [עריכה]
כל הדברים יש להם מדה. רק בחול לא מצינו שכתוב בו מדה. ולכן נדמו ישראל לחול שאין להם מדה באיכות.
זהבי. אומן צורף זהב ועושה אומנות בזהב.
ויוצר אומן. העושה כלי חרס.
וזגג. אומן העושה כלי זכוכית.
בנו של זהבי. כי משה שהיה אוהב לישראל מאד ויודע ערכם המשילם לזהב שהוא יפה עד מאד כך הם יפים באמונתם ובמדותם הטובות גם חזקים כזהב שעומדים לעולם להיות עם ה'.
וכל מי שהוא שונאו. כגון בלעם המשילם לעפר שהוא עכור ולא חזק. וכך צ"ל שונאו היה קורא אותו של יוצר. ומי שאינו לא אוהבו ולא שונאו קורא אותו של זגג. והוא הושע שהיה בינוני בדעתו אמר שישראל הם יפים אבל כזכוכית ובעת שחוטאים הם נוחים להשבר כזכוכית. שדימה אותם לחול וזכוכית עושין מחול.
אם אין אתה נותן חול בסיד אין לו עמידה. עיין בבבא בתרא ס"ג.
גומא מבערב. שהחול הוא עצמיים קטנים ונפרדים על כן יתקבץ מהם מהצדדים ויתמלא הגומא כבראשונה. כן ישראל אינם נחשבים ונאהבים לה' מצד כללותם. כי אם כל איש פרטי נחשב ג"כ והוא נאהב לה'. ועל כן יתמלא כל חסרון מאיש איש בפרט.
שלא לצורך חסרו. כי ברית כרותה למראית העין שיתחסרו ח"ו מצד עין הרע. ולא כן אם הקב"ה מצוה על זה אז לא ישלוט בו שום הפסד.
יח [עריכה]
ויצא בן אשה כו' לאלו יש מספר. שהצדיקים אף שיש להם מספר בכמות מ"מ אין להם מספר באיכות וז"ש לאלו פי' לאלו הרשעים יש מספר אבל צדיקים אשר לא ימד ולא יספר באיכות.
יט [עריכה]
שמח בזכירת מנין. ע"ד ה' זכרנו יברך. שעי"ז יתברכו מפיו יתברך.
והלוים לא התפקדו וגו' כאשר צוה ה' את משה. ששמחה היתה לפניו בזה ג"כ שלא יהיו נמנים הלוים בתוך בני ישראל כדי שלא יהיו בכלל הגזירה כדאיתא לעיל פרשה א' סימן ט'.
כ [עריכה]
זריזים. ולכן אמר הכתוב שכן חנו וכן נסעו. כלומר מהר עשו זאת וקיימו.
ואהרן היכן היה. ר"ל למה כתיב ככל אשר צוה ה' את משה הא צווי של הקב"ה היה למשה ולאהרן לאמור איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל.
לא לבתו של פוטיאל. ומפרש באגדה דהיינו יתרו שפיטם עגלים לעכו"ם. ובתו לאו דוקא. אלא כלומר מזרעו. ועיין במס' סוטה.
הקדים כבודו של אהרן לכבודו של משה הדא הוא דכתיב כו'. שלא כתיב אלה תולדות משה ואהרן כאורחיה דקרא תמיד לאקדומי למשה. אלא דאתא למימר דשקולין זה לזה כדאיתא בבראשית רבה פרשה א'.
כב [עריכה]
לא נתבעו. כלומר לא נתבקשו. לשון תובע ונתבע (מתנות כהונה).
בשביל כבודו של משה כו'. ומכל מקום לא נכתב ח"ו שקר בתורה. משום דהא אמרו בסנהדרין דף י"ט א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב (שם) ואלה שמות בני אהרן. לומר לך אהרן ילד ומשה לימד. לפיכך נקראו על שמו.
זו היא שאמרנו כו'. דייק מדכתיב הכהנים כו' לכהן. שמע מינה דחשיבות אתא לאשמועינן (מתנות כהונה).
כג [עריכה]
מלמד שהיה צער כו'. כי הדבר החביב מוזכר תמיד לעורר הצער כאילו קשה בעיניו כביכול מיתתם. ולכן נכתב מיתתם בד' מקומות.
ר"ע אומר על ההקרבה מתו. פי' שהקריבו אש זרה כדכתיב כאן בהקריבם אש זרה.
על הקריבה מתו. פי' על שנתקרבו ונכנסו לבית קדשי הקדשים בלא רשות. ואע"ג שאזהרה אל יבא ולא ימות אחרי מותם נאמר. מכל מקום פגע בהם מדת הדין אע"פ שלא הוזהרו תחלה שהיה להם ליזהר שלא ליכנס אחר שאהרן לא נכנס עדיין שם. אבל על אש זרה ס"ל לר' יוסי שאין ליענש דמצוה להביא מן ההדיוט.
ר"א אומר אף משום הקרבה. ס"ל שב' הדברים יחד חייבו להם מיתה. וכל אחד מהם תספיק לחייב מיתה. וכדאיתא בתורת כהנים סדר אחרי ר"א אומר כדאי הקרבה לעצמה (להתחייב מיתה עליה) וכדאי הקריבה לעצמה (להתחייב מיתה עליה).
בפרשת אחרי. פרשה כ' סי' ו'.
סייחים. סוסים קטנים.
שטיחין. פי' מכסה.
כד [עריכה]
בד' מקומות. אחד בפרשה שמיני באמרו וימותו. ב' בפרשה אחרי מות שני בני אהרן. ג' וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני ה'. ד' וימת נדב ואביהוא וגו' ובנים לא היו להם.
להודיעך כו'. להודיע לפני האדם שמתו על חטא קל. ע"ד בקרובי אקדש לפי שהיו קרובים אל ה' ביותר על כן דקדק עמהם לדונם אפילו על חטא קל כמ"ש וסביביו נשערה מאד.
וכי לפני ה' מתו. שלא מתו בני אהרן אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים ליכנס מדכתיב ויקרבו וישאום בכתנותם.
אלא מלמד שקשה לפני הקב"ה בשעה כו'. דייק זה משום דכתיב וימת נדב ואביהוא על פני אהרן אביהם להורות שקשה הדבר שמתו בחיי אביהם. ולכן אמר כאן לפני ה' כאילו הדבר קשה לפניו יתברך משום זה. וזה כדרך לשון בני אדם מתו מוטל לפניו ומצערו הרבה. ודעת השני אחר שנאמר ב"פ וזה לחזק הדבר כידוע שהכפל הוא לחזק הדבר. מוכח מזה שכפלים קשה לפני ה' מהצער שסבל אביו.
לפני ה' שני פעמים. היינו חד בפרשה שמיני וימותו לפני ה'. וחד בהאי סדר וימת נדב ואביהוא לפני ה'. ופעם אחת בדברי הימים כתיב לפני אביהם.
כפלים מאביהם. וכפל הקושי אחד על נדב ואביהוא עצמן ע"ד יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. והשני על צער אהרן שמתו בניו בחייו.
כה [עריכה]
וכי במדבר סיני מתו. שאע"פ שהקמת המשכן במדבר סיני היה מכל מקום מכיון שמתו באהל מועד הוי ליה למימר שמתו שם.
אלא מלמד שמהר סיני נטלו כו'. ופי' במדבר בדבור גזרת סיני. והוא מלשון ומדברך נאוה.
אפופסין. גזר דין.
קילורין. בלשון רומיי עוגה ומין פת (מוסף הערוך).
עלה עמהם לסיני דאת אמר ויחזו כו'. כצ"ל.
כאדם שמביט בחבירו כו' ר' יוחנן אמר אכילה ודאית. לר' הושעיא פי' ויאכלו וישתו שהיה לבם גס (פי' גדול) כמתוך אכילה ושתיה. ולר' יוחנן הסתכלות השכינה גופא מקרי אכילה ושתיה שזה מזון הצדיקים כי באור פני מלך חיים.
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. וזה היה לו ע"י שדבר ה' עמו פנים בפנים.
ולא נהנו מן השכינה. כלומר שמתו בעבור זה. וזהו כל הרודף כו' וכל הבורח כו'.
משל למלך. דק"ל דכיון דבסיני נגזר עליהם מיתה ושביק לה כדי שלא לערבב מתן תורה השתא נמי איכא שמחת הקמת המשכן. להכי קאמר דהאי דמי לשמחת בתו והאי דמי לשמחת עצמו. וניחא ליה לערבב שמחתו ולא של בתו.
דבר של לוגמיא. פי' בלשון יוני דבר אשר לא ישכח (מוסף הערוך).
הריני מערבב שמחת בתי. דמתן תורה חשיב כנשואי בת כדאמר בשמות רבה פרשה ל"ג משל למלך שהיה לו בת יחידה כו'.
הריני מערבב שמחת התורה. כי אילו נתעצבו ביום ההוא לא היתה נכנסת בלבם כל כך שאין הנבואה שורה מתוך עצבות. וכן לדבר הלכה וכל אחד קבל ביום ההוא מסיני כל מה שעתיד ללמוד כדלעיל שמות רבה פרשה כ"ח.
זה סיני. ששם נתחתן לישראל ע"י התורה שהיא כבת שנישאת להם כדאיתא ברבה סדר תרומה. ועיין שלהי תענית.
זה אהל מועד. וקרי ליה שמחת לבו כי בו שרתה שכינה על ישראל והיתה שמחה גדולה לפני ה' ולפני ישראל.
כו [עריכה]
היו קודמין. כלומר היה אפשר שיהיו קודמין.
קודמין בנחלה. לירש אביהם והם קודמין לאחי אביהם.
במותו. פי' אבל בחייו לא שמשו בכהונה גדולה רק ככהן הדיוט.
אירע טומאה. דאל"כ לא היה אהרן נסתלק מכהונה גדולה.
וניתזה צינורה. שמטה רוק.
וטימאוהו. שרוקם מטמא כזב. ועיין יומא דף מ"ז.
כל קמחה קמחין. פי' קמח של כל בני העולם קמח. וקמח של קמחית היא סולת. ועל שם שנקראת שמה קמחית אמרו כן.
כל כבודה בת מלך פנימה וגו' ממשבצות זהב לבושה. פי' אם תכבד עצמה בתוך הבית. תזכה להעמיד בנים כהנים גדולים שנאמר בהם ועשית משבצות זהב. ועיין לעיל פרשה א' סימן ג'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |