עץ יוסף על אסתר רבה/ז/ג
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דבר אחר כו' כתיב אם יעלה כו'. טעם אגדה זו לומר למה שגדל ה' לרשעים קודם לפורענותם דהיינו שיכירו וידעו יושבי תבל כי ה' משפיל גאים. ולהכי מייתי הא דקאמר אם יעלה כו' שבמקום הדר כבודו בגאונו יושפל בחייו עד היותו נבזה ונמאס עד שרואיו יתמהו עליו ויאמרו היכן שלותו וכבודו. וכן המן אחר שנתגדל מאד הושפל גאותו פתאום להיות בלן וספר וגליור וכורז כדלקמן בפסוק והמן נדחף אל ביתו (פרשה י אות ז). ולבסוף נתלה ונאבד זרעו וממונו:
לרומא. דקשה ליה כיון דכתיב לשמים מאי לעב דכתיב בתריה שפוחת הרבה ממה שאמר תחלה. ומשום דאפשר לפרש לעב על המלאכים כדמפרש במדרש שוחר טוב (מזמור יח פסוק עביו עברו) ובמכילתא (בשלח פרשה ב) להכי קאמר שפירוש לשמים לא לשמים ממש אלא לשון רום וגובה כמו שמי קורה. ומהשתא פירוש לעב כפשוטו לעננא. ומכל מקום הוסיף הכתוב על מה שאמר תחלה (יפה ענף):
כך הוא מזוהם. שנעשה מאוס אפילו אצל אוהבים שלא המליצו שום אחד זכות עליו. ועיין בענף:
חמיין ליה ולא חכמין ליה. פירוש רואין אותו ואין מכירים אותו. שנשתנה פניו כדכתיב ופני המן חפו. ובפרט לפירוש האלשיך שחפו פניו בל יראה פני מלך. כי באור פני מלך חיים. ודרש המדרש כך ולא מפרש כפשוטו שיגוע ויאמרו עליו איו. משום דאם כן יודעיו מבעי ליה דרואיו משמע בעודם רואין אותו יאמרו איו כי לא יכירוהו. וזה מפני השתנותו בפניו או מחמת שכסו פניו בל יראה את המלך [ועיין בויקרא רבה פרשה ט"ז ביפה תואר):
אן הוא המן. איה המן ואיה שלותו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |