עץ יוסף על אסתר רבה/ג/א

עץ יוסף על אסתר רבה ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רב פתח הוי משקה רעהו. משום דקשה לו מה ראה הכתוב לפרסם סעודת ושתי כדלקמן. מתרץ רב דאתא לאשמועינן מה שנגזר עליה שתכנס ערומה, שזה משפט בית נבוכדנצר לידון ערומים. ולהכי דרש האי קרא בבית נבוכדנצר שנידונו כולם ערומים, שתה גם אתה כו' עד זו ושתי. (יפה ענף):

זה נבוכדנצר. שהשקה את צדקיהו יין מגתו כדלקמן:

רעהו זה צדקיהו. וקראו רעהו על שהיה מלך כמוהו:

מה אתה מספח בו דברים בחמתך כו'. פירוש שקנתר לנבוכדנצר במה שבחמתו וכעסו על צדקיהו בשביל שמרד עליו סיפח וחיבר בו שני דברים, כאילו כועס עליו גם בעבור שמרד גם באלהיו, והראה את עצמו כאילו מקנא גם להקב"ה. אכן שקר רעיוניו בקרבו, שאילו באמת היה דעתו לקנא בשביל הקב"ה לא היה לו להזכיר בכעסו עליו רק מה שמרד באלהיו, ולא לקנא כלל לכבוד עצמו ולערב חול בקודש, כי מה לתבן את הבר לספח ולחבר קנאת הקב"ה עם קנאת האדם. ולכן במה שסיפח בו דברים בחמתו וכעסו כאילו הוא בעצמו ג"כ יכול להתקיים עליו בלתי הקב"ה חלילה, נראה לכל שקנאתו להקב"ה הוא שקר מוחלט ואין פיו ולבו שוים בקנאתו להקב"ה:

מספח בו דברים. פירוש מחבר ומקבץ בו דברים כמו תַּחַת חָרוּל יְסוּפָּחוּ (איוב ל, ז):

להתקיים עליך. להשגיח בך לעזרך:

וגם במלך נבוכדנצר מרד. ואעפ"כ מקנתר קרא לנבוכדנצר, דלא היה ראוי להוכיח חרפתו עליו, ובפרט דצדקיהו לא עבר על השבועה חס ושלום אלא שנשאל עליה והתירו לו סנהדרין, כמו שלמדו הפוסקים ממנו דבדיעבד מהני התרה אפילו שלא מדעת המשביעו:

במה השביעו. מייתי ליה הכא, יתכן שלהליץ בעד צדקיהו קאמר הכי, כי לא עבר על השבועה, כי לא השביעו באלהים ממש רק בקרנות מזבח הפנימי, וזו אינה שבועה כל שלא הזכיר השם או מי ששוכן שם וכיוצא, כדאמרינן בגמרא (עיין תשבץ סימן תיא) דנשבע בשולחן המקדש או באחד מכלי בית המקדש אינה שבועה. ומה שכתוב אשר השביעו באלהים, היינו לפי מחשבת נבוכדנצר דהוה הכא דין שבועת אלהים, (יפה ענף). וע' מה שכתבתי באיכה רבתי ב, יד:

בקרנות מזבח הפנימי. שהכניסו שם, ואע"פ שאסור לזר ליכנס שם אנוס הוה. והא דהשביעו בקרנות מזבח הפנימי, עיין מה שכתבתי באיכה רבתי שם ובקהלת רבה ט, א. והא דאמרו שהשביעו בקרנות מזבח הפנימי, כתב היפה ענף דהכי גמירי ליה:

שיתחללו מעיו. ע"י שלשול. מלשון דחלליה בי טבחא דפרק כל הבשר (קיג, א), או הוא לשון ריעוע מלשון צרורות מתחלחלין לתוכו דפ"ד דמקואות מ"ג. (יפה ענף). ובאות אמת כתב שצריך לומר שיתחלחלו מלשון ותתחלחל המלכה. או פירושו שיתחללו ויתרחבו מעיו כאילו נעשה בהם חללים, וכן דרשו (מגילה טו, א) ותתחלחל המלכה מאד שהוצרכה לנקביה, והיינו שמעיה נעשו חלולים חלולים ועל ידי זה שלשלה והוצרכה לנקבים. והשתא מפרש המדרש מספח חמתך, שסיפח לו והאכילו פת חמה, ואף שכר, שהשקה אותו יין שכר מן הגת חדש, למען הביט על מעוריהם, לשון עירוי ושפיכת דבר משקה בפעם אחת כמו ותער כדה (בראשית כד, כ), עירה דם הפר לתוך דם השעיר (יומא נג, ב), כלומר שלכן סיפח לו והאכילו פת חמה והשקה אותו יין חדש מן הגת, למען הבט ולראות על העירוי והשלשול של התרזת מעיו שיתחללו על ידי זה ויערו לחוץ מה שבתוכם, למען יתבזה צדקיהו. או פירושו למען הביט על מעוריהם, למען לראות בקלונם ובניוולם ובערותם. והא דכתיב לשון רבים, משום שהיה עושה כן לכל המלכים, ועיין ברד"ק:

אמר רבי חנינה בר יצחק יקר עצמך כו'. נראה דדריש למען הביט על מעוריהם, במקום שהוה ליה להביט על מעוריהם, דהיינו מלכות אבותיו שנתפשט ונראה בכל העולם, על דרך מי העיר ממזרח (ישעיה מא, ב), שהיה בסבת מה שכיבד זקנו לזקנו, הוא בא לבזותו. (יפה ענף):

יקר עצמך ויקר אבותיך. אפשר נבוכדנצר לא היה בן מרודך ממש אלא בן בנו, ואתי שפיר מה שאמר לקמן כבודך וכבוד זקנך שמרודך היה זקנך. וקאמר שיקר עצמך ויקר אבותיך לא נכנסתם למלכות, פירוש למלכות גדולה להיות התחלה לבניהם להיות קוזמוקרטורין אלא ע"י שכיבד זקנך לזקנו. ואע"פ שאין ראיה שגדלה מלכות מרודך מאז כיבד את חזקיהו, אך מכיון דנבוכדנצר ובניו קוזמוקרטורין, מסתברא דמימי מרודך התחילה מלכותו לגדל:

ע"י שכיבד זקנך לזקנו. דאע"ג דמפני מה שפסע ג' פסיעות לכבוד ה' הוא מה שניתנה לו הממשלה הגדולה, מכל מקום על ידי שכיבד לחזקיהו נתגלגל הענין הזה. כי מתחלה דעתו בשליחות הכתבים לכבד לחזקיהו, ושוב נתן אל לבו דמכל שכן שיש לו לכבד לה' טפי, כדקאמר הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו:

והיה רגיל לאכול בו' שעות. ובזוהר תרומה (קעד, ב) איתא בארבע שעות וע"ש היטב:

ועמד בארבע שעות של היום. ובשיר השירים רבה (ג, ג) פסוק כמעט שעברתי, גרס ישן לו ועמד שחרית. וכתב אות אמת שהכל עולה לענין אחד, שעד ד' שעות נקרא בוקר כדאיתא בפרק תפלת השחר (ברכות כז, א) עכ"ל. ועל כל פנים מדרש זה על כרחך חולק על מה שאמרו ז"ל בפרק חלק (סנהדרין צו, א) שחזרה החמה אחורנית עשר שעות. ודו"ק. ועיין בכלי יקר נ"ר:

והבולדרין. פירוש רצים. (אות אמת):

קוזמקרטורין. פירוש מושלים בכל העולם:

כבודך וכבוד זקנך. ולא הזכיר לו אויל ובלשצר. שלא היו מולכים עדיין בעולם:

שבעת קלון מכבוד. כלומר מלאת רצון נפשך להקל נכבדי ארץ, ואהבת הקלון יותר מן הכבוד:

וקיקלון על כבודך מקיא כו'. קיקלון מלה מורכבת, קיא וקלון, [רד"ק]. ורצה לומר כשהיה רובע את צדקיהו הוא שופך זרע וצדקיהו מטיל רעי. [מעריך]:

פורפירא. פירוש לבוש מלכות:

והעמידו בערייתו. פירוש העמידו אותו בערום ועריה. ומפרש וִיקָרֵה הֶעדִיו מיניה היינו בגדיו הסירו מיניה, שר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא (שבת קיג, א):

ערית בזוי. בבזיון עמדת ערום:

אלא ערומים. דרך בזוי כנגד מה שעשה בצדקיהו. וכך צריך לומר אלא ערומים שנאמר שתה. (אות אמת):

זה נבוכדנצר. שנידון ערום כדקאמר שהעביר פורפירא שלו, והיינו והערל דמתרגמינן ותתערטל ותרגום ערום ערטילא. ומרבוייא דגם מרבינן בלשצר, ומוי"ו דוהערל מרבינן ושתי. (יפה ענף):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף