עץ יוסף על איכה רבה/א/נא

עץ יוסף על איכה רבה א נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשתטית נעשית שוטה חסרת דעת. בתלמודא דידן איתא שבדעת שלימה עשתה זאת (מ"כ):

ונותנה כו'. ביומא דף ל"ח פרש"י שמה שנתוסף עליו היתה נותנת משקלו זהב. והתם אי' מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו כו' ודואג היה הנמדד והנשחט:

והיה ירמיה מקונן כו'. בתוכחות בתורה מפורש קללה זו ואכלת פרי בטנך בשר וגו' אבל ירמיה עליה ביותר היה מקונן שכל כך זהב הקדישה בשביל בנה ואח"כ באתה לידי כך שאכלתו. ורוח הקודש משיבו שחללו שם שמים והמקדש שהרגו שם כהן ונביא [מהרש"א]:

על סילוק דעת ועל סילוק שכינה. סילוק דעת כדכתיב יאבד לב המלך וכמו שמבאר לקמן. וסילוק שכינה כדכתיב שם דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך והיינו סילוק שכינה כדאי' בפתיחתא ט"ז ע"ש (יפה ענף):

ולא היה לו דעת. הרי שהדעת נסתלקה. ואע"ג דאסור לאדם לחבל את עצמו כדי להנצל מנקירת עינים. י"ל ע"ד דאי' בשאול שכדי שלא יתעללו בו מותר למלך לחבל בעצמו ויחזקאל כבר ניבא עליו שינקרו עיניו (יפה ענף):

אלא גרם לבניו כו'. כמ"ש חז"ל שנעצו לונביות של ברזל בעיניו ולא נסמה עד ששחטו בניו לעיניו (מ"כ) כדאי' בתנחומא סדר ואתחנן וע"ש:

יאבד לב המלך. וסיפא דעניינא רוח מלא מאלה יבא. וכאן כתיב אלה (מ"כ):

אלו אהרן ודוד. וכדאי' במדרש רבה פ' י"ח אלה שני בני היצהר וגו' וכי יש לשמן בנים אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה אהרן נטל כהונה ודוד מלכות:

אהרן תובע כו' ודוד תובע כו'. דאי' בויק"ר פ' כ"ד וז"ל נתת כהונה לאהרן לעולם ברית מלח הוא נתת מלכות לעולם כו' וע"ש ביפ"ת. לכן כל אחד תובע מתנתו שיתן לו כמו שפסק לו עד עולם:

ורשב"נ אמר על ע"א. כדלעיל סי' ל' מעוני על שעבדו אלילים:

משמרות. אנשי מעמד שהיו עומדים על משמרתם מדי יום יום כדאי' בתענית דף כ"ו:

ומה הנאה יש כו'. שיבכו על ביטולם:

בשני היו מתענין על פורשי ימים. לפי שביום ב' היתה חלוקת המים וע"כ יום השני לעולם קרוב לפעול יותר במים מבשאר ימים [הרשב"א]:

בשלישי כו' דרכים. דכתיב ביה ותראה היבשה כלו' שימצאו הדרכים נקיים [רש"י]:

ברביעי כו' אסכרה כו'. מפני שבו נבראו המאורות ונאמרה מארת בחסרון ווי"ן לרמוז שיש בו מארה לכן התפללו שלא תפול המארה על התינוקות. א"נ כיון דאסכרה באה על לה"ר ולה"ר אתעביד ביום ד' שנבראו מאורות ואמרה הלבנה לפני הקב"ה א"א לשני מלכים כו' ואמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך והיינו לה"ר והלכך איכא למיחש לאסכרה ומתפללים עליה שלא תבא [רש"י]:

בחמישי כו' המעוברות. משום דבחמישי כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה [רש"י]:

אין מתענין על שני דברים. דלאו אורח ארעא למבעי רחמי ברישא אלא במילתא פורתא. כדרך הכותי שאמרו בויק"ר פ"ה. א"נ משום דמשמע דאית להו זכותא טובא דבעי טובא ומיפקיד דינא עלייהו [יפ"מ]:

על זאת. וכדאי' בפ"ק דתענית על זאת מכלל דאיכא אחריתי ופירש"י על זאת על חדא משמע:

על רזא דנא ולא על תרי. וכתב היפ"מ נראה שנבוכדנצר שאל מהם כמה חלומות כדכתיב להגיד למלך חלומותיו ולהכי סד"א שיבקשו על כלם. לה"ק שאין לבקש אלא על חלום זה שהם מסתכנים בו:

על עצירת גשמים וגלות. משום שהוא כדבר אחד לפי שע"י הרעב שנעשה ע"י עצירת גשמים מוכרחים הם לילך גולה לבקש טרף ומזון. וכדכתיב ביואל א' יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק וגו"וכתיב שם ב' בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה' ויאמרו חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך חרפה למשל בם גוים וגו' ויען ה' וגו' הנני שולח לכם את הדגן וגו' ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים. וכתב הרד"ק שם כי כשהיה רעב בא"י היו יוצאים רבים ממנה לגור בארץ מצרים ובארץ פלשתים מפני הרעב. וזה היה להם לחרפה שמשלו בהם הגוים בהיותם גרים בארצם. וכן כאן שלא יפילו המעוברות ושלא ימותו בני המניקות דבר אחד הוא:

מפני כבוד השבת. זה הטעם הוא על ערב שבת. ועל מוצאי שבת יש טעמים אחרים בגמרא ע"ש (יפה ענף):

משל לרופא. משום כפל עיני עיני. לזה אמר דעיני יורדת מים על עיני (יפה ענף):

מה שמו של מלך המשיח. משום דכבר נאמר אין לה מנחם מכל אוהביה והא תו למה לי. להכי בעי למימר דמנחם דהכא היינו משיח דאיקרי מנחם. ואגב אורחיה מייתי כל הני שמות (יפה ענף):

וזה שמו אשר יקראו כו'. ר"ל דכך כתיב התם הנה ימים באים נאום ה' והקמותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך וגו' בימיו תושע יהודה וישראל וגו' וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו:

טבא למדינתא דשמה כו'. כלו' טבא למדינת ירושלים ששמה כשם מלכה משיחה ושם מלכה משיחה כשם הקב"ה וכדמפרש:

מיום ה' שמה. ודרשו רז"ל בפ' הספינה אל תקרי ה' שמה אלא ה' שמה:

הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וגו'. והוא יבנה את היכל ה' והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו וגו':

שנא' כי רחק ממני נחם. ירמיה אמר בשעת חורבן שאז נולד משיח ונתרחק מבני אדם לג"ע עד לעת קץ הימין כדאי' במדרשים (יפ"ת):

כחושבנא דדין. וא"כ הוא נקרא בשני השמות [יפ"מ]:

עובדא הוה כו'. מעשה היה באיש אחד שהיה חורש. צעקה פרתו. עבר לפניו ערבי אחד א"ל מה אתה כלו' יהודה או נכרי. א"ל יהודי אני. א"ל התר שורך והתר פדנך פי' צמדך [צמד בקר מתרגמי' פדנא דתורי]. א"ל למה. א"ל דבית המקדש של היהודים חרב ויש לך להתבטל ממלאכתך להתאבל. וגם לברוח מפני האויבים. שאותו יהודי היה כל כך רחוק מירושלים שלא ידע בדבר:

א"ל מנא ידעת. מניין אתה יודע. א"ל מצעקת קול הפרה. בעוד שהיה מתעסק ומדבר עמו הפרה היתה צועקת פעם אחרת. א"ל אותו ערבי חזור וקשור שורך וקשור צמדך שבשעה זו נולד מושיעם וגואלם של ישאל:

ואבוי כו'. ואביו מה שמו:

והיכן שריין. היכן המה דרים באיזה מקום:

בבירת ערבא. שם מקום בבית לחם יהודה:

זבן כו'. מכר אותו איש שוריו ומכר צמדו וקנה לבדין שמלפפין בהם תינוקות כשהם קטנים כדי לבוא למקום אם התינוק ולידע טיבו ומהותו:

עלל לקרתא. נכנס לעיר ויצא לעיר אחרת כו'. כלו' הלך הלוך ונסוע מעיר לעיר וממדינה למדינה עד שהגיע לשם למקום בירת ערבא. וכיון שבא לשם באו כל בנות העיר לקנות ממנו לבדין לתינוקותיהם. ואותה אשה אמו של אותו תינוק לא קנתה ממנו. אמר לה למה אין אתה קונה לבדין:

דחשא קשייה. פי' דקשה השגחתו כלומר סימניו והוראת מזלו הוא קשה. ואולי צריך להיות דחש ארחשיה לשון רחש לבי כלו' סיפוריו וענייניו קשים. ובספר הישן גרס נחשיה (מ"כ):

דעל רגליו כו'. לרגליו אגב לידתו ע"ד ויברך ה' אותך לרגלי [יפ"מ]:

רהיצין כו'. בטוחין אנו באדון העולם כמו שעל ידו נחרב כך על ידו יבנה במהרה:

את הוי נסיבא כו'. פי' הערוך בא במהרה ולקח לך מאילין לבדין להתינוק ולאחר ימים אני אבא לביתך ואקח פרעון מחיר דמי שווין. לקחה ממנו והלכה. לאחר ימים אמר אותו איש אלך ואראה איתו התינוק מהו עושה. בא אצלה ואמר לה אותו תינוק מהו עושה. אמרה לו וכי לא אמרתי לך שמנהגו ומזלו של אותו תינוק הוא רע אפילו משעה שבא לעולם בא ניחושו עמו שהרי באותו שעה חרב בהמ"ק שמאותו שעה שהלכת ממני באו רוחות וסערה [רוח סערה תרגומו רוח עלעולא] נשאוהו והלכו להם:

ועל רגלוי מתבני. ולפיכך לקחו האלהים. ועיין בירושלמי פ"ב דברכות שהגירסא נשתנית שם קצת:

למה לי ללמוד. מן אותו ערבי שביום שנחרב הבית בו ביום נולד המשיח:

והלבנון באדיר יפול. וכדאמר בהניזקין שאין לבנון אלא בהמ"ק שנא' ההר הטוב הזה והלבנון. ור"ל דלא נאמר ההר הטוב בה' הידיעה רק על הר המוריה שכבר נבחר לטוב מאבותינו אברהם יצחק ויעקב. והלבנון קאי על בניינו של מקדש בהר הטוב הזה מעצי הלבנון. גם כי הוא מלשון בנין. או מלבון ע"ש שמלבין עונותיהם של ישראל [מהרש"א]. ואין אדיר אלא מלך דכתיב והיה אדירו ממנו. הרי דכתיב כשיחרב הבית המקדש יצא תיכף חטר מגזע ישי ר"ל יולד משיח מזרע ישי:

דבי רבי שילא אמרי כו'. דבי רבי חנינא אמרי כו':

דבי רבי ינאי אמרי כו'. כתב בספר ישועות משיחו שאין ספק שכל תלמידי חכמים האלה היו דורשים ומיחסים שם המשיח כשמם רבם. כי דבי רבי שילא קראוהו שילה בשם רבם. ודבי רבי חנינא ויראוהו חנינה בשם רבם. ודבי רבי ינאי קראוהו ינון שהוא מל' ינאי ע"כ:

שילה שמו. ע"ש יובל שי לו כדאמרי' במדרש [מהרש"א]:

שלה כתיב. צ"ל שילה כתיב. ור"ל בלא וא"ו קרי ביה שילה הלמ"ד קמוצה. שכל אחד דרש כשם רבו [ועי' במנחת שי]:

אשר לא אתן לכם חנינה. עדיין לא יבא משיח [רש"י]:

ינון שמו. כמו ינאי. שכל אחד היה דורש אחר שם רבו:

לפני שמש ינון שמו עד שלא נברא השמש היה שמו ינון. והוא אחד משבעה דברים שעלו במחשבה ליבראות [רש"י]. וכתב המהרש"א ששמו ינון על שם שררה ומלכות כמ"ש המפרשים. וגם שם בן ד' אותיות כי שני נוני"ן במקום שני ההי"ן בא"ת ב"ש. וכדאמרי' בפ' הספינה משיח נקרא על שם של הקב"ה [וכדאי' לעיל]:

נהירא כתיב. כצ"ל [מנחת שי] דה"ק קרא משום דידע מה בחשוכא דהיינו מעשה הרשעים שנא' בהם והיה במחשך מעשיהם. להכי נהירא היינו משיח עמיה שרא שמעכבו אצלו ואינו שולחו אצלנו (יפ"ת):

אי מהייא. אם הוא מאותן שהם חיים עדנה:

אי ממיתיא. מאותן שכבר מתו:

אלא לדוד. ודרש הכי למשיחו לדוד:

כהדא אפתא דקרא. קליפין של דילועין שכל מה שהחיצון גדל הפנימי נתמעט:

כהדא חזירתא. כל כמה שבניה גדלים היא מקטנות. וצ"ל כשהיא מינקת וה"ג בספר ישן (מ"כ) והנמשל מבואר ממילא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף