עץ יוסף על איכה רבה/א/כג

עץ יוסף על איכה רבה א כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וכן את מוצא שכל נבואות קשה כו'. הני קראי שמביא הם ראיה לדברי ר' נחמיה דלעיל סימן כ"ב (יפה ענף). וכונת המאמר הוא להיות השי"ת מנהגו תמיד להקדים רפואה למכה. ולכן נהגו המסדרים שסדרו ישעיה קודם לירמיה. וישעיהו וירמיהו סמוכים זה לזה משום שזה מוחץ וזה רופא [כלי פז]. ולפי' מ"ש לעיל בסימן כ"א צריכין למחוק כאן ר"י בר"ס ור' איבו:

ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו'. ואני שכולה וגלמודה וגו'. ופי' מי ילד כו' ר"ל מהיכן באו עם רב כזה. הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית:

קול קורא במדבר פנו דרך ה'. פי' כאילו קול מכריז ואומר פנו במדבר דרך ה' להשיב בו בני גולה:

והלכו אליך שחוח בני מעניך. פירוש בכפיפה ובהכנעה. בני מעניך אותם שהיו מענים ומצירים אותך:

ויצא מן בת ציון. כמ"ש לקמן שקאי על הקב"ה שנאמר ביה ה' מנת חלקי ע"ש. וכנגדו אמר ישעיה ובא לציון גואל:

זכרה ירושלים וגו' ימי עניה. וכנגדו אמר ישעיה כי הנני בורא שמים חדשים כו' ר"ל יהיה רוב טובה בעולם כאילו נברא עולם חדש אשר לא ימצא שם צרות:

ידו פרש צר כו'. וכדאי' לקמן על פסוק זה שקאי על עמון ומואב ע"ש. וכנגד זה אמר ישעיה יוסיף ה' שנית ידו וגו' ועפו בכתף פלשתים ימה יחדיו יבוזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:

כל עוברי דדך וגו'. אם יש מכאב כמכאובי. וכנגדו אמר ישעיה עד יערה עלינו רוח ממרום. ר"ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים וגו' והיה מדבר לכרמל וגו':

נשקד עול פשעי וגו'. ישתרגו עלו על צוארי:

סלה כל אבירי. פירש"י רמס ורפס לשון סולו סולו המסילה:

על אלה אני בוכיה. וגו' היו בני שוממים כי גבר אויב. וכנגדו אמר ישעיה כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. פירוש כאשר שב ה' אל ציון להשרות שם שכינתו כמאז:

פרשה ציון בידיה. וס"ד אין מנחם לה:

צדיק הוא ה'. וס"ד כי פיהו מריתי:

קראתי למאהבי. וס"ד המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשי אכל למו וישיבו את נפשם. ופירש"י המה רמוני כגון בני ישמעאל שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך שם ומראים את עצמם כאילו מרחמים עליהם והיו מוציאין להם מיני מלוחים ונודות נפוחים כו':

וראיתם ושש לבכם. לעיל מיניה כי כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו' על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו. ופירשו אטה אל ירושלים שלום הרבה כמי נהר. וכבוד ועושר אטה לה לבא במרוצה כנחל שוטף. על צד תנשאו ר"ל תהיו מכובדים מאד. הרי זה היפך ממש ורפואה לדברי ירמיה:

תבא כל רעתם לפניך וגו'. כי רבות אנחותי ולבי דוי. וכנגד זה אמר ישעיה והביאותים אל הר קדשי ושמחתים וגו":

שבר נגינתי. דרש לשון שברון כד"א מגינת לב וכד"א אשר מגן צריך בידיך שפירושו אשר שבר צריך בידיך:

שירין. דרש נגינתי לשון ניגון ושיר:

משתעי אנא כו'. מדבר אני בלבבי מפשפש אני במעשי. ודרש ויחפוש ענין חיפוש ופשפוש מעשים:

ח"ו כו'. הוא דברי הספר בשם הנביא שאמר הלעולמים יזנח בלשון תמיה משמע דודאי לא יזנח לעולם רק חלותי היא שנות ימין עליון וכדמפרש:

לא שבק כו'. לא עזב לשעבר וגם לא יעזוב לעתיד:

לא יוסיף לרצות עוד ולא לירצות. הא חוזר לפרש הפסוק ולא יוסיף לרצות עוד וקאמר שפירושו לרצות אחרים וגם פירושו לירצות להיות מרוצה ומתפייס מאחרים:

לשעבר היה מרצה לאחרים. משה כועס ואת אומר ושב אל המחנה קרי ושוב. ר"ל שבקרא כתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. ופירש"י ושב אל המחנה לאחר שנדבר עמו היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. אבל המדרש דרש ושב כמו ושוב וכדאי' ברבה ובתנחומא סדר כי תשא אל תהי קורא ושב אלא ושוב אל המחנה כו'. אני ואתה עליהם בכעס לא יהו שני פנים עליהם בכעס חזור אצלן:

לך שוב לדרכו כו'. לפי שהיה אליהו מקטרג על ישראל א"ל הקב"ה עד שאתה מקטרג את ישראל לך וקטרג את דמשק שהיו בה שס"ה בתי עכו"ם כדאי' בחזית פסוק אל תראוני. אלמא שהיה רומז לו שיניח כעסו מישראל:

ועכשיו לא לרצות ולא לירצות. לא לרצות אחרים כמו שהיה רגיל לעשות כן ולא לירצות להיות מרוצה ומתפייס מאחרים כמו שנתפייס פעמים רבות ע"י משה רבינו ע"ה:

לשון יוני הוא. פי' שהוא לשון הנחה ועזובה. וכן בלשון יוני הוא אפס הניח:

ואמר אפס. ענין כליון כמו אפס כסף:

הא חסילה והא מסכמא. כלו' הרי מסויים ומקויים ומוסכם מה שנאמר ע"י ירמיה:

שנאמר על פי ה' יחנו. וזה היה מרוב אהבה שאהב לישראל שאע"פ שהיה אתם פסל מיכה מ"מ שכן אתם ע"ד השוכן אתם בתוך טומאתם. לכן יתמה איך לא יעשה כמו כן עכשיו ורחק ממנו בחטאינו (יפה ענף). ודרש חנות מלשון חנייה ואח"כ דרשו מלשון חנין (מ"כ):

אם קפץ באף כו'. דרש אם כמו כי שכי משמש בארבע לשונות אי דילמא כו' ואי היינו אם. וא"כ הרי הוא כאילו כתיב כי קפץ באף כי פירושו כמו אע"ג כמו כי מנשה הבכור (מ"כ). ודריש קרא הכי אע"ג דקפץ ודלג באפו מעמנו מ"מ רחמיו סלה שמיד רחמיו קרבין:

וציון אמרה כו'. ר"ל וא"כ לא תאמר ציון עזבני ה' (מ"כ):

חלינו. דרש חלוה לשון תפלה ותשובה מלשון ויחל משה. כלו' תפלתי גרמה לי ע"י שלא התפללתי אליו נשתנית ימין עליון (מ"כ). שבמקום שהשפיע עלינו משפיע על ארץ גלותנו ומשלומם יהיה שלום לנו:

נתחללה אותה שבועה. דרש חלותי מלשון לא יחל דברו (מ"כ). וקאמר נתחללה אותה שבועה שכרת עמנו בחורב ונשתנה הימין. ע"ד נשבע ה' בימינו (יפ"ת):

לשמשו של הקב"ה. אין להם חולה:

ולפניו יש חוללין. בתמיה. אלא מפני חולה שלי שמרוב עונותי נשתינו ימינו כביכול:

א"ל ימיני חששה לי. וכן היה באמת לפיכך לא היה יכול להושיע. אבל הקב"ה הן לא קצרה ידו מהושע באמת. אלא מפני חולי שלי הוא שימנעני מלקבל הטוב. אבל לא מצדו יתב' כי הלא ימינו פשוטה תמיד להשפיע טוב וחסד וכדכתיב הן לא קצרה יד ה' מהושיע וסיפא דקרא כי אם עונותיכם היו מבדילים. וכמו שאז"ל לקמן סימן ל"ה בזמן שישראל אינם עושים רצונו של מקום מתישין כח וגבורה של מעלה דכתיב צור ילדך תשי. וכתוב אחד אומר הוגעתני בעונותיך:

דכל דחשש סופיה כו'. פי' אם מחמת חולי נשתנית כח הימין עוד יש תקוה שכל החולה באחד מאיבריו סופו יכול להתרפא. אבל אם נשתנה שוב אין לו תקנה. וכאן הוא ע"י חולה שנאמר כי אם עונותיכם וגו' אם נשוב לו יש תקוה וימין ה' פשוטה לקבל שבים:

אם מאיסה הוא כו'. כלו' אם רחקת אותנו בטענת מיאוס אין תקוה ח"ו. ואם היא מחמת קצף יש תקוה שכל מי שכועס סוף שיתרצה כמ"ש ורציתי אתכם נאם ה'. ודרש מאד לשון שיעור ומדה כמו שדרשו חז"ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד. כלו' ואם קצף הוא. עד מדה ושיעור הוא (מ"כ):

תפלות בחנם. ועל לא דבור מלשון שוא ותפל:

קול ברמה נשמע. עיין ברש"י סדר ויחי פסוק ואני בבואי מפדן:

ביהוד מדינתא. בכו תבכה בלילה. ר"ל מדכתיב בכו בוא"ו שהוא לשון עבר ולא כתיב בכה בה"א שהוא מקור. ע"כ לרמז כיון שהם בכו לשעבר באותו הלילה ע"כ נגזר עליהם שתבכה לעתיד באותו הלילה וקבעה בכיה לדורות [לחם דמעה]:

ביהוד מדינתא. היא ירושלים כרך נחמד של יהודה:

עגל אחד. שעשו במדבר שאז נגזר עליהם גלות כדאי' במד' וגם אין לך פקידה שאין בה מפקידת עון העגל:

שני עגלים של ירבעם. ואי' לקמן איכה ב' סי' ב' עד היכן חטאו של עגל קיים כו' עד עגליו של ירבעם הה"ד כרפאי לישראל אמר הקב"ה באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל ונגלה עון אפרים וגו' וע"ש:

ומבכה אחרים עמה. וחשב ששה שבוכין עמה. כלו' שלהכי כתיב בכו בוי"ו לרמוז לששה הנ"ל:

א"ר זעירא חצה. כתיב חוצה היא כצ"ל. פי' כיון דהוא חסר קרינן ביה חצה כלו' ענין חיצוני הוא גביה דישחטוניה ויהיה פירוש צעקו חוצה צועקים ואומרים חוצה וזר הוא הענין הזה [יפ"ת בב"ר פ' נ"ו]:

דנכסיניה. לשון שחיטה:

כמד"א ויוצא אותו החוצה. פי' שיעד עליו כשהוציאו החוצה ואיך יחזור בו. ויהיה חוצה עולה לכאן ולכאן [יפ"ת שם]. ועיין במ"כ שכתב שאין מקום המאמר פה אלא אגב שנדרש כן בב"ר כתבו ג"כ כאן עכ"ל:

יצדה. יחרב:

כנסת ישראל. ידוע הוא למביני דעת. ודייק מדכתיב ותשא כל העדה כינוי לנקיבה יחידה (מ"כ):

ותשא כתיב. בשי"ן לשון כי תשא כו' משאת מאומה לשון הלוואה:

חובי בישא. הלוואה רעה הלויתם לדורות הבאים שבעון אותה הבכיה הוקבעה בכיה לדורות בלילה ההוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף