עין זוכר/ש

עין זוכר ‏ ש

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

<דף זה מרכז את כל סימני מערכת הש' לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

מערכת הש'

א  [עריכה] א. שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. אני בצדק אחזה את הי"ד הגדולה יד מלאכי לרבין חסידא אות יתר"ו דמייתי דברי הרא"ש פרק הגוזל קמא שתמה על הרי"ף דסבר דמדשקיל וטרי תלמודא ושמואל היכי משדר וכו' הלכה כשמואל והקשה מחולין דף י"א ור"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא ומפרק גיד הנשה דף צ"ה רב היכי אכיל בשרא וכו' דמאי מקשה להרי"ף והלא בהדיא שם פסק הרי"ף כרב והוא פלא שלא הרגיש שום אחד זהו תורף דבריו הלא בספרתו נפלאות מתורתו:

והפלאה זו איני יודע מה היא הלא מראש אביא דברי הרא"ש שם פרק הגוזל וז"ל וסבר רב אלפס מדקאמר גמרא אלא שמואל היכי משדר ושקיל וטרי גמרא וכו' ואיפכא נראה לי דמדקאמר גמרא שמואל היכי משדר מכלל דלית הלכתא כותיה כדאמרינן פ"ק דחולין ר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא וכן גבי בשר שנתעלם מן העין דאסר רב אומר גמרא ורב היכי אכיל בשרא משום דאנן לא קי"ל כרב קאמר ורב היכי אכיל בשרא וכו' ע"ש. עין רואה ואזן שומעת דהרא"ש לא הקשה על הרי"ף אלא הוא מביא ראיות לדבריו למ"ש ואיפכא נ"ל דמדקאמר שמואל וכו' כדאמרינן פ"ק וכו' ושפיר מייתי ראיה ממ"ש ורב היכי אכיל בשרא לדעתו דלא קי"ל כרב כמ"ש פרק גיד הנשה וסמך על מ"ש שם דשם הביא דברי הרי"ף ואח"כ כתב דעת רש"י והוא שם הביא ראיה מדקאמר ורב היכי אכיל בשרא דהוי כההיא דפ"ק ע"ש. והמדקדק הטב בנועם שיח דברי הרא"ש דאדרבא הוא נרגש מההיא דפרק גיד הנשה ותירצה כלאחר יד ואפרש שיחותי אמרנו נבא העי"ר דהול"ל הרא"ש כדאמרינן פ"ק דחולין ר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא ופרק גיד הנשה ורב היכי אכיל בשרא ותו לא על דרך שכתבה לאותה שאמרו פ"ק דחולין. אלא הכי כונתו דעיקר ראיתו מההיא דפ"ק דהדבר ידוע דלא קי"ל כר"מ דחייש למיעוטא ולכן קיצר בה ולא כתב אלא כדאמרינן פ"ק דחולין ר' מאיר דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא ותו לא. והשתא כדי שלא נקשה עליו דהרי פרק גיד הנשה אמרו ורב היכי אכיל בשרא והיא הלכה לזה אמר וכן גבי וכו' אומר גמרא ורב וכו' משום דאנו וכו' כלומר לא תסבור דהלכה כרב כמ"ש שם הרי"ף ואפ"ה אמרו ורב היכי אכיל וכו' והן נסתר זה דהרי מצינו לשון זה אף בדבר שהוא הלכה לזה אמר דלא היא אלא גם שם אמר לשון זה משום דלא קי"ל כרב. והיינו טעמא דהאריך בזו ולא כתבה בקיצור כההיא דר"מ חייש למיעוטא משום דבזו יש חולקין ואדרבא לא כתבה לסייועיה אלא כי היכי דלא תיהוי תיובתיה כן נראה לי ההדיוט ברור. ועיין בים של שלמה פרק בתרא דיבמות סימן ב':

ב  [עריכה] ב. שנאמר. כתב רבינו בצלאל בכלליו כ"י לפעמים אומר שנאמר ולא קאי למאי דסליק מיניה בפרק יש נוחלין ולא נתחלקה בכסף שנאמר בין רב למעט. האי שנאמר ארישא קאי שאמר שלא נתחלקה אלא לי"ב שבטים. הראב"ד בחידושי בתרא:

ג  [עריכה] ג. שמע מינה. אע"ג דמסיק בגמרא שמע מינה זמנין לא קי"ל הכי. נמקי יוסף פ"ק דיבמות. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:

ד  [עריכה] ד. שמע מינה. כי קאמר גמרא ש"מ הכי והכי ולא קמהדר זמנא אחריתא למימר שמע מינה לא הויא מסקנא דתלמודא הכי עד דאמר ש"מ זמנא אחריתי רבינו יונה בעליותיו לבתרא פרק יש נוחלין על ההיא דש"מ אפילו בבריא דף קל"א ע"א. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:

ה  [עריכה] ה. שנינו. כתב הרב תוספת י"ט פ"ק דאבות משנה ב'. דלשון שנינו נאמר אמתניתין ומתניתא ולא על מימרת אמוראים. ומדברי הרב המבי"ט בתשובותיו בראשון סימן קנ"ו משמע דגם על בריתא לא יצדק לשון זה. וכתב הרב תי"ט פ"ט דבכורות משנה ה' דהראב"ד בהשגות פ"ג דאיסורי מזבח דין יו"ד דכתב מ"ט לא תני יתום אמתניתין קאי דאי על הרמב"ם לא קאמר לא תני:

ו  [עריכה] ו. שבחוהו. לא שייך אלא בדבר שאין בו מכשול כלל. שיטה מקובצת למסכת כתובות פרק שני דף ח' ע"א דפוס קושטנדינה:

ז  [עריכה] ז. שקולים הם ויבואו שניהם. תוספות יבמות דף ק"ג ריש ע"ב. ואתה תחזה למהרש"ל אכיף ימא רבא ים של שלמה שם פרק מצות חליצה סוף סימן א' שהביא ראיה מדברי התוספות לדרשת מעיני פרט לסומין ולמחזי רוקא. ולקוצר דעתי לא דמו כאשר יראה המעיין:

ח  [עריכה] ח. שכר ברכה. רחמנא אחזי לן בארעא"י תרי ארעת"א סמיכת"א ארעא דרבנן עפרא דארעא שניהם המלכים הם המדברים בפרט זה מרום מראשון הרב החסיד מליא כל ארע"א זיו יקריה אות תרכ"ז הביא לנו דכתב מהרש"ל דשכר ברכה דאמרו בחולין דהוי עשרה זהובים דבמצוה דרבנן פטור ועפ"ז תירץ הרב ש"ך ח"מ סימן שפ"ב דחשיב פה"ג ולא הטוב והמטיב דהוי דרבנן ועל זה הקשה מורינו הרב מהר"א יצחקי ז"ל דגם ברכת פה"ג דרבנן וכו' ע"ש באורך. ועל זה כתב הרב המפורסם בעפרות זהב לו אות פ"ב לתרץ דברי הש"ך דברכת הטוב שלא נתקנה כי אם לאחריה מקריא מצוה דרבנן משא"כ ברכת פה"ג דנתקנה לפני ההנאה דאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה אינה נקראת מצוה דרבנן ונוטל עשרה זהובים משום הברכה עכ"ל:

והאר"ש תענה כי אני בעניי כתבתי בענין זה באורך בספרי הקטן שער יוסף בסופו סימן ז' וברכי יוסף א"ח סימן תל"ד ומחזיק ברכה י"ד סימן כ"ח ופתח עינים בחולין על דף פ"ו ובמקומות אחרים והעליתי בעניותי דלא כמהרש"ל והש"ך דאין חלוק בין מצוה דאוריתא לדרבנן והוכחתי כן מדברי התוספות והרא"ש והרשב"ץ ח"ג סימן קנ"ו עש"ב. ועל קושית מורינו הרב מהר"א יצחקי על הש"ך הניפותי ידי בשער יוסף ומחזיק ברכה. ומה שתירץ הרב המפורסם בעפרות זהב לקוצר דעתי לא נהלמו לי דבריו דודאי ברכת בפה"ג דרבנן ואין בזה ספק. והא דאסור ליהנות מהעה"ז בלא ברכה הוא דרבנן. ואם כונתו דבמצוה דרבנן גופה הרב ש"ך מחלק בין כשהברכה לפניה ובין ברכה לאחריה. גם זה לא שמיע לי דמאן פלג במצוה דרבנן. ותו דהרב ש"ך כל כי הא הו"ל לאודועי ולחלק בין הנושאים כיון דכלם מדרבנן ודוק הטב:

ט  [עריכה] ט. שהיה כבר. הכי אמרו בגיטין דף מ"ב מאי עבדי שהיה כבר. ומהרימ"ט בתשובה בח"א סימן קכ"ג הקשה על מ"ש והשימותי את מקדשכם אף כשהם שוממין בקדושתן עומדין ונימא מקדש שהיה כבר ותירץ ע"ש והר' מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש דת סימן מ"ג הקשה בזה ממקומות אחרים ועיין בספר שבות יעקב חלק א' בקונטריס פאר יעקב סוף ברכות ע"ש:

י  [עריכה] יוד. שנה עליו הכתוב לעכב. משתכל הוית כעיני עבדים אל י"ד אדוניהם אשור"ה נא ואראה להרב החסיד בספרו נהד"ר בקדש יד מלאכי באות תרי"ח כתב בכתב יד"ו וז"ל שנה עליו הכתוב לעכב לא בעינן אלא בקדשים אבל בכלהו אינך מילי בחד קרא סגי לעכב כ"כ הכריתות והתוספות ריש פרק התכלת דף ל"ח ובפ"ק דפסחים דף י"א ריש ע"א וכו' אכן ראיתי להרב נמקי יוסף פרק השואל שכתב גבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים דשנה הכתוב לעכב וכו' ולפי כללין לא היה צריך לזה עכ"ל:

והנה מדברי התוספות פ"ק דפסחים מן הבא ביד"ו של הרב הנזכר שכתבו וז"ל ואין לתמוה מי איכא מידי דמדאוריתא לכתחילה אסורה ובדיעבד שריא דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב כגון קדשים עכ"ל משמע לפום ריהטא דאיכא מילי חוץ מקדשים דשנה הכתוב לעכב דכן כתבו דאיכא מילי טובא כגון קדשים ולשון זה מוכח דאיכא מילי בר מקדשים כמבואר נגלה אל עין הקורא וא"כ התוספות בפסחים סברי כהרב הנמקי דגבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים כתב דשנה לעכב. ויש להרגיש על הרב יד מלאכי דמשוה תוספות דפסחים עם תוספות דמנחות ודייק על הרב הנמקי. והרי התוספות בפסחים לא סברי כתוספות דמנחות ואתו התוספות דפסחים כהרב הנמקי. ובמקום אחר כתבתי בענין זה בס"ד:

יא  [עריכה] יא. שמעון בני חכם. דאמר רבינו הקדוש פרק הנושא בשיטה מקובצת שם הביא מרש"י במהדורא קמא דפירש חכם אב ב"ד. ויש להרגיש דבשילהי הוריות קאמר ר"מ חכם. ור' נתן אב בית דין ואע"ג דהקדים ר"מ חכם לר' נתן אב"ד מ"מ שם מבואר דכבוד אב"ד יותר מחכם ומוכח דאין פירוש חכם אב בית דין. והרב יפה מראה סוף בכורים פירש חכם הוא הגדול שבחכמים שנושאין ונותנין עמו בהלכה ויודע טעמי תורה ויושב לשמאלו של הנשיא עכ"ל ועמ"ש הרב הרמ"ך אות דרכ"ת בי"ם:

יב  [עריכה] יב. שלוק. הרב החסיד מר ניהו רב"ה בארע"א אות רב"ת כתב וז"ל כתבו הפוסקים דשלוק הוא בכלל בישול לענין בשר בחלב ואסיר מדאוריתא ואע"ג דהנודר ממבושל מותר בצלי ובשלוק התם שאני דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם עכ"ל:

ודע דיש מבוכה גדולה בענין זה בסוגיות בבלי וירושלמי ודברי הפוסקים וסברות מתחלפות ופסקי הרמב"ם ולאו מילתא פסיקתא היא כדמוכח מהרב הנזכר דדוקא בנדרים וכו' ואני בעניי עמדתי קצת בזה בספרי הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן ב"ן ובקונטריס אחרון שם וכי תאוה נפשך למען דעת שרשן של דברים וספרי האחרונים דשקלי וטרו בזה עיניך תחזינה מישרים ומשם באר"ה:

יג  [עריכה] יג. שריפת תרומה טמאה בי"ט. כתבו התוספות פ"ב דשבת דף כ"ה ד"ה כך אתה וצידדו שם התוספות לומר דאין עשה בשריפתה אלא מדרבנן משום דדמיא לקדש א"נ איכא עשה בשריפתה מדאוריתא משום דאקרי קדש עד כאן לשון הרב החסיד בארעא דרבנן מ"ב אות טו"ר:

ודע דפרק כיצד צולין דף פ"ב ע"ב אמרינן דקדשי קדשים וקדשים קלים גמרא גמירי לה דבשריפה ופריך והבשר אשר יגע וכו' למה לי ומשני סד"א וכו' ע"ש וכתבו התוספות תימא לרשב"א וכו' ואם תאמר ונילף ק"ו מתרומה דבעי שריפה וי"ל משום דאיכא למפרך וכו' ע"ש וראיתי להרב שער המלך שנדפס חדש ממש שבריש פרק י"ט מפסולי המוקדשין הקשה על דברי התוספות הנזכרים דלפי מ"ש התוספות פרק במה מדליקין הנז' מאי מקשה דנילף ק"ו מתרומה הא אי לא כתיב גבי קדש טמא שריפה מהיכא ידעינן תרומה עיין בספרו באורך:

ולפום ריהטא אפשר לומר דשיטת התוספות פרק כיצד צולין היא דמהא דנפקא לן בשבת דיכול להסיק תרומה טמאה תחת תבשילו מפסוק את משמרת תרומותי א"נ מדכתיב לא בערתי ממנו בטמא אבל תרומה טמאה מבער מינה ידעינן דנשרפת דאי אמרת נקברת וכיוצא הא קי"ל כרבנן סוף תמורה דכל הנקברין לא ישרפו דאין משנין מצותן וה"ה לתרומה אמאי נשרפת אלא מוכח דמצותה בשריפה. וכן תמצא לרש"י ורבינו עובדיה בסוף תמורה שכתבו דתרומה טמאה נשרפת נפקא מהא דמשמרת תרומותי ע"ש והכי סבר רשב"א בתוספות דפרק כיצד צולין ואמטול הכין פריך דנילף ק"ו מתרומה משום דרשב"א סבר כרש"י ורבינו עובדיה דמהתם נפקא תרומה טמאה בשריפה דאין לשנות ממצותה. והגם דיש לחלק קצת בין דין הנקברים לא ישרפו לתרומה מ"מ יש מקום לומר דהסברא הוא לרבנן שלא לשנות מצותה וכמו שנראה מרש"י ורבינו עובדיה כדבר האמור. והתוספות ורש"י והרשב"א בשבת סברי דיש לחלק בין הנקברין לא ישרפו לתרומה טמאה דיכול לשורפה וליהנות ומשו"ה כתבו דמשום דאיקרי תרומה קדש. ואפשר לומר עוד דלרווחא דמילתא כתבו השתא דכתיב בהדיא קרא בקדש. ומיהו לחד שינויא דהתוספות והרשב"א דהוי מדרבנן צ"ל דמחלקין ביניהם ואין ראיה מדשרי להסיקה. כן נראה לכאורה:

ואחר זמן רב בא לידי ספר אור חדש להרב הגדול מהר"ר אלעזר נר"ו נכדו של הרב פנים מאירות והוא שיטה על מסכת פסחים ומידי עוברי ראיתי שהקשה על התוספות מדבריהם בשבת כקושית הרב שער המלך ואיהו מפרק לה וצריך לעת פנאי להתישב בדברי הרב נר"ו:

יד  [עריכה] יד. שיננא דקרי ליה שמואל לרב יהודה בכמה דוכתי. יש מפרשים דפירוש שיננא חריף ומחודד ולפי פירוש זה עיין מ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף ס"ב ע"ב וע"ג ובספרי הקטן פתח עינים בחולין על דף ק"י במ"ש אי הוית בי ר' יהודה אחוי לך חורפאי כלומר דרב יהודא חריף ותלמידיו למדים ממנו ושם עם החריפים הייתי מראה חורפתי והיתה ניכרת לחריפים ע"ש:

ויש מפרשים דשיננא פירושו שיניו גדולים ושני הפירושים הביאם בערוך ופירוש זה השני כתבו בשם י"א וכתב הרב יד מלאכי אות תרכ"ה וז"ל ודע דהך יש אומרים (שכתב הערוך שר"ל גדול השיניים) הוא רבינו האיי גאון שמצאתי בשיטה מקובצת לרבינו בצלאל על כתובות דשם פ"ק דף ס"ה ע"ד שכתב וז"ל כתב רבינו האיי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר ליה שמואל לרב יהודה פשוטו בלשון ארמי ששיניו גדולות שכל מי שהוא גדול השינים קרי ליה שיננא. ויש שדורשין אותו ששמעתתיה חריפין כחץ שנון ולא דמי דהכין הוה אלא מיחזיא מילתא דרב יהודה רבון שיניה כמשמעו עכ"ל וממ"ש דהיש אומרים הוא רבינו האיי גאון נראה שהבין שרבינו האיי דוחה פירוש חריף ומקיים פירוש שיניו גדולות. ולפי זה דברי רבינו האיי שכתב ולא דמי דהכין הוה אלא מיחזיא מילתא וכו' הוא דחיית פירוש דשיננא הוא חריף. אמנם לשון הגאון אינו מתישב ולא סליק שפיר דנראין הדברים תפלים ומחוסרי תבלין ואינם מכוונים:

לכן נראה לפרש דברי רבינו האיי גאון באופן זה שיתבאר. והן קדם אביע אומר קצת הערות בשני הפירושים האלה כי הנה לפירוש ששיניו גדולים אבא העי"ר דאמאי קרי ליה לר' יהודה שיננא דיש לו שיניו גדולים דזה נראה קצת גנות ואפילו תימא דאין זה גנות דהרבה בני אדם ימצאון שם בבבל כך ושמואל גופיה רבה שיניה כמ"ש בנדרים דף נ' וא"כ לא אפשר דלגנותו הוא אומר במילתא דאיתא בדידיה. מ"מ אם אינו שבח אמאי שמואל לו רג"ל על לשונו לקרותו תדיר שיננא. ולפי פירוש האחר שהוא חריף יש להעיר חדא דאמאי לא מסתפי מעינא בישא דיתנו עיניו בו חביריו על דרך אותה שאמרו פרק הרואה חכימת כולי האי יהבו ביה עינוי ושכיב. ותו דכלהו תלמידי דשמואל ירע בלבבם דרביה אחשיביה לדידיה דוקא חריף. ומהני טעמי יש לפרש פירוש ג' לומר דתרוייהו איתנהו דהיו שיניו גדולות וגם היה חריף. ופנימיות שמואל לכבדו ולשבחו דהיה חריף אך כדי שלא יקפידו שאר החברים אמר לשון זה דהשומע ישמע ויסבור דשיננא הוא דשיניו גדולות ולא תשלוט בו עין הרע וגם לא יקפידו שאר החברים. אך בעצם כונתו לשבחו דהוא חריף:

ולכי תידוק תמצא דזה כונת הגאון ז"ל הן הבין במת"ק ודש"ן עדיו והיינו דקאמר ויש שדורשי"ן וכו' וכי תימא דאי פירושו חריף יש שני הרגשות אחד דאמאי לא חייש לעין הרע וזאת שנית דיקפידו שאר חביריו לז"א ולא דמי דהכין הוה כלומר דזה שהוא קורא שיננא ור"ל חריף אינו ניכר שכן הוא. דנראה דמ"ש לו שיננא הוא שיניו גדולות כפשטו אך כוונת שמואל אינו לזה אלא שהוא חריף והיינו דקאמר אלא מיחזיא מילתא דרב יהודה גדלו שיניו כן נראה שהוא כונת רבינו האיי גאון ודוק הטב בלשון רבינו האיי גאון זצ"ל ואין להאריך כי יתן רוחו המעיין ולבבו יבין דזה כונת רבינו האיי זצ"ל:

טו  [עריכה] טו. רב ששת. היה סיני כמבואר בזבחים דף צ"ו ובתוספות בכורות סוף דף נ"ב. והיה גם כן חריף כמבואר במנחות דף צ"ה ועיין בספר חוות יאיר בכלליו:

טז  [עריכה] טז. שעה. הוא זמן מועט ולאו דוקא. רבינו יונה ריש פרק אין עומדין וכ"כ הרב שפתי כהן י"ד סימן שצ"ט ומ"ב סימן ע"ד והתוספות בגיטין דף ע"ה ע"ב ד"ה ורמינהי כתבו דיום אחד לאו דוקא אלא ה"ה שעה אחת וכ"כ הסמ"ע סימן ל"ה והרב אליה רבה א"ח סימן ג"ן. והרב משנה למלך פ"ב דאישות דין כ"א כתב דבן י"ג ויום אחד לאו דוקא יום שלם אלא מיד אחר י"ג מקרי גדול. והרב בית יעקב סימן קכ"ב כתב דמ"ש גבי נדרי עינוי נפש ניוול דחד יומא הוא יום שלם. וכבר הרב משנה למלך פרק י"ב דנדרים השיגו דהרמב"ם כתב לפי שעה ע"ש והנני יוסיף דעוד נעלם מהרב בית יעקב דברי רבינו עובדיה ומרן בכסף משנה דכתבו בפירוש דה"ה אפילו שעה אחת ובמקום אחר כתבתי בעניותי בזה על ראיות הרב בית יעקב:

יז  [עריכה] טוב. שתיק משתק. אי אודי ליה או לא חש להשיב עמ"ש מרן בכללי הגמרא (דף צ"ח ע"א) ועיין עוד מה שכתב שם בדף ק"ד ועמ"ש הרב שבות יעקב בראשון סימן צ"ב ועמ"ש הרב מהר"ר צבי אשכנזי בתשובותיו היקרות סימן קכ"ד מה שחילק בזה ושם הרבה להשיב על הרב שבות יעקב ע"ש באורך:

יח  [עריכה] חי. שכור. הא דקיימא לן שכור אל יורה הוא מדאוריתא. ספר קול אליהו להרב מהר"א ישראל זלה"ה הנדפס מחדש שו"ת בחלק י"ד סימן ג' וע"ש סימן ב':

יט  [עריכה] יט. שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא. בקונטריס כ"י ראיתי להרב המופלא מהר"ח אבולעלפיא בר דוד זלה"ה שנסתפק באונס שראה שזנתה אשתו ואין עדים בדבר אי אמרינן שוייה אנפשיה חתיכה דאסורא ונאמין לאוסרה עליו. או לא כיון דאיסור לא יוכל לשלחה רביע עליה. ופשיט דאינו נאמן לאוסרה עליו והביא ראיה מדברי הר"ן בנדרים גבי האומרת טמאה אני לך ומדברי רבינו ישעיה בחידושי קידושין עלה דההיא עובדא דיהודית והאריך בזה וזה קיצור תורף דבריו:

כ  [עריכה] ך. שעות מונין לקדשים. וכתב הרמב"ם פ"א דמעשה הקרבנות דין י"ג וז"ל שעות מונין לקדשים ואם הוסיפו שעה או פחתו שעה פסולין כיצד קרבן שמצותו להיות בן שנה אם הוסיף על השנה שעה אחת פסול וכו' וכן בכל הזבחים עכ"ל ומוכח בהדיא דכי היכי דבן שנה פסול אם הוסיף על השנה שעה אחת כן הוא בכל הזבחים ומוכח דכל שהוא בן שתים אם הוסיף פסל ופר שהוא בן שלש אם הוסיף פסל וכן מוכח מדברי הרב קרית ספר שכתב וז"ל אם נכנס בשנה שניה בין שחיטה לזריקה פסול כדאמרן ומינה לכל הזבחים עכ"ל:

ומכאן קשיא לי הדל על דבריו של גדול הרב משנה למלך פ"ב דאסורי מזבח דין ו' שכתב דכונת הרמב"ם פ"א דמעשה הקרבנות דין ו' במ"ש יותר על זה הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו דלכתחילה אין מקריבין אותו מפני הכבוד ע"ש באורך דמדברי הרמב"ם הנזכרים מוכח שהוא פסול. ועוד הקשה אחד מן החברים דמדברי הסמ"ג עשין רט"ו מוכח הפך הרב משנה למלך ע"ש בדברי הסמ"ג ועיניך תחזינה. ועוד כתבתי בזה על דברי הרב משנה למלך במקום אחר בס"ד:

כא  [עריכה] כא. שכיר בערב שבת. נסתפק הרב הגדול המג"ן בספר זבח השלמים סימן צ"ז דף כ"ח ע"ב אי חייב לפרוע לו יום הששי מאחר דליל שבת לא ניתנה פריע"ה או אפשר שלא יעבור כיון שאינו יכול ואפילו מליל א' ואילך לא יעבור כיון שהלילה ראשונה שהיה מחויב התורה פטרתו. וכתב עוד שם דהגם שלא יעבור הלאו מ"מ עובר על עשה דביומו תתן שכרו. והוסיף עוד הרב לומר לפי מ"ש מור"ם בהגהה דפועלים דידן שאין עושים מלאכה עד הלילה כיון ששקעה החמה עובר. ובע"ש דמדינא אינו עושה עד הלילה א"כ באותו זמן שיוצא ממלאכתו מחויב לגדל פר"ע ואם לאו עובר זהו תורף דבריו:

ואשתמיט מהרב ז"ל מ"ש הרב החינוך מצוה תקנ"א וז"ל והשוכר בערב שבת ונדחה מלפרוע השכר בשביל השבת יש לדון בזה שאינו עובר עוד בשל תורה הואיל ואדחי אדחי אבל חייב מדבריהם משום אל תאמר לרעך עכ"ד:

כב  [עריכה] כב. שיכול והלא דין הוא. דקתני בבריתות כתבו התוספות בחולין דף כ"ב דל"ג תרוייהו. אמנם רש"י והר"ן בחידושיו שם בחולין גרסי ליה. והרב הגדול מהר"ש אלגאזי בספר הבהיר יבין שמועה כלל תנ"א הביא ד' פירושים מהרמ"ה בבריתא אחד. ואני השפל כתבתי בעניותי בזה בספרי הקטן שער יוסף דף ס'. והרב כמהר"ר דוד חיים קורינאלדי זלה"ה השיג עלי ואני בעניי השבתי על דבריו הלא הוא בספרי הקטן פתח עינים ח"ב דף נ"ו ע"ג ע"ש:

כג  [עריכה] כג. שם ליווי. אמרו בברכות פרק כיצד מברכין כרם זית איקרי כרם סתמא לא איקרי וכי האי גוונא אמרו בכמה דוכתי כאשר אסף וקבץ הרשב"ץ בתשובה ח"ב סימן ד' וגאון עזינו הרב הגדול מהר"י רוזאניס הובא במוצל מאש דת סימן ז' ופי"א דפרה ופי"ד דנגעים מעיט אזוב שיש לו שם ליווי וחרב מהר"י רוזאניס הקשה דפרק כסוי הדם ב"ש מעיט אפר מכסוי דעפר שריפה אקרי עפר סתמא לא איקרי וב"ה פליג וקי"ל כב"ה והלא זה סותר כל הנהו דוכתי דממעט שם ליווי והרב ז"ל תירץ לזה שני תירוצים. והרב מהר"י אלפאנדארי שם סימן ח' שדי נרגא בתירוציו והמעיין יחזה כי תירוצי הרב מהרי"ר יש להם קיום. ואני בעניי תירצתי לקושיא זו אפס קצהו אתה תחזה בספרי הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן כ"ח אות כ"ב. ועיין גו"ר א"ח כלל א' סימן כ"ט. ומתשובת הרשב"ץ הנזכרת ומדברי מהרי"ר ומהר"י אלפאנדארי במה שרצו ליישב תשובת הרב מהר"י קולון ז"ל יש ללמוד לעלמא כמה חילוקים ע"ש ודוק בחון בהם וחקור מהם:

כד  [עריכה] כד. שחד דברים. הוא פלוגתא דרבוותא איכא מאן דאמר שהוא אסור דאורייתא ואיכא מאן דאמר דשחד דברים אינו אסור מן התורה ולא מדרבנן ומהרד"ך בית כ"ו האריך בזה והסכים דכל הנהו עובדי דפרק שני דייני דאמרי פסילנא לך לדינא הוא מדאורייתא. אמנם מפשט דברי הגאון שהביא העטור ודברי התוספות ודברי הרב חקות הדינים נראה דס"ל דאין איסור מן התורה ואפילו מדרבנן אלא מדת חסידות ועמ"ש בבר"י ח"מ סימן ט':

כה  [עריכה] כה. שכר קרקע. כתב הטור בשם הרמ"ה שאינו עובר עליו על בל תלין וכ"כ הרא"ש בתוספותיו וקשה לי דבת"כ שנינו בהדיא דעובר גם על שכירות קרקע. וראיתי בפירוש התוספות על החומש דמייתי הת"כ וכתבו ומכאן יש ללמוד דהשוכר בית וכו' ומשהה שכרו עובר על בל תלין ותלמוד שלנו אין מזכיר קרקעות עכ"ל ואולי דעת הרמ"ה דכיון דבבריתות דמייתי הש"ס הוזכרו כלים ובהמה ולא זכרו קרקע פליגי אבריתא דת"כ והוא דוחק ומה גם דלפחות הו"ל לפוסקים להזכיר ת"כ ולדחותו ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף