עין זוכר/פ

עין זוכר ‏ פ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

<דף זה מרכז את כל סימני מערכת הפ' לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

מערכת הפ'

א  [עריכה] א. פרהסיא. הגם שלא יהיה בפני רבים כיון שהדבר נודע לרבים. מקרי פרהסיא. הרשב"ץ ח"א סוף סימן קנ"ה מהא דאמרינן בסנהדרין דף ע"ד והא אסתר פרהסיא הואי וכתיב בערב היא באה ע"ש ועמ"ש התוספות בכתובות דף ט' ע"ש:

ב  [עריכה] ב. פשיטא. זמנין דפריך הש"ס על דין שדן אמורא למי שבא לדון לפניו. ולכאורה צריך להבין מאי פריך פשיטא אטו משום שהוא פשוט ישתוק הדיין שלא לזכות הזכאי ולחייב החייב. והיותר נכון בזה לומר דפריך פשיטא על מסדר התלמוד שהביאו. ועליו מקשה האמורא האחרון פשיטא דאם הדיין הוצרך לדון בדינא דאתי קמיה אמאי קבעוהו בסדר התלמוד. וכ"כ בשיטה מקובצת ביצה על דף ז' וכ"כ הריטב"א בחידושי שבועות על דף ל"ו במאי דפריך תרתי למה לי וע"ש בחידושי הרב מהר"ר ברוך אנגי"ל. ומזה למדתי אני הפעוט לפרש כן בסוגית ערכין דף כ"ד ע"ש:

ג  [עריכה] ג. פיסול עדות בא לגויה. הרב החסיד בארעא דרבנן אות תקכ"ח כתב משם מהרח"ש א"ה סימן י"ט דהוי מדרבנן ולו יעיר מדברי מרן בבית יוסף ח"מ סימן ל"ד ע"ש וכבר קדמו הרב כנה"ג א"ה סימן מ"ב בהגהת הטור אות מ' ע"ש באורך:

ד  [עריכה] ד. פיסול עדי רבית. משמע מדברי התוספות במציעא דף ע"ב לחד שינויא דברבית דאורייתא פסילי מדאורייתא והרב ארעא דרבנן הקשה עליהם מדברי רבינו ירוחם והרב החינוך ע"ש באורך באות תקכ"ז. ועם האדון הסליחה אטו גברא אגברא קא רמית ועיין בהרא"ש פרק המניח. ותו דלא זכר דברי רבינו הרב משנה למלך מ"ש בעד התוספות והוא ז"ל מעלה בזכור"ו המש"ל באות זה וכבר הוינן בה בעניותין בספר הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן ל"ד אות ח' ע"ש באורך. ואחר כמה שנים נדפס קונטריס עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש ושם תירץ והביא דברי המש"ל ע"ש ודוק:

ה  [עריכה] ה. פסולי דרבנן מחמת עבירה דאורייתא. לא בעו הכרזה. כ"כ הרב ארעא דרבנן אות תקכ"ד משם הרב מהרימ"ט א"ה סימן מ"ג. ויש להרגיש עליו דהרב מהרימ"ט כתבה כמסתפק ואין ולאו ורפיא בידיה. אמנם כן הכריע הרב כנסת הגדולה בתשובתו הרמתה באה ונהייתה בספר עדות ביעקב בסימן טו"ב ע"ש ועמ"ש אני הדל בספר הקטן ברכי יוסף ה"מ סימן ד"ל אות כ"ו ע"ש:

ו  [עריכה] ו. פיסול לעדות הרגיל להוציא שם שמים לבטלה. הוא מדרבנן ובעי הכרזה. מרן בתשובות א"ה דיני קדושין סוף סימן יו"ד וכן כתוב בתשובת הר"א ן' נחמיאס הובאה שם בתשובות מרן ז"ל ודברי מרן ודעמיה אשתמיטיתנהו להרב כנה"ג ח"מ סימן ל"ד ולהרב גדול הדור מהר"י בכר דוד בספרו הבהיר דברי אמת דף ל"ה דשקיל וטרי טובא בזה. ומה שהביא הרב כנה"ג בזה סברת מור"ם בתשובה ודברי מהר"ר נפתלי שם דקדקתי עליו בספר הקטן ברכי יוסף שם סימן ל"ד אות י"ז ושם הארכתי בס"ד ע"ש:

ז  [עריכה] ז. פריעת ב"ח מצוה. כתב הרדב"ז בתשובות סימן תר"י דפוס ויניציא שהוא מצות עשה מן התורה ונכלל בכלל והשיב את הגזלה ע"ש ועמ"ש הרב החסיד על ארע"א אות קע"ז שהביא כמה דעות בזה עיין בדבריו ז"ל ואחר זמן נדפס תוספת דרבנן וראיתי לו ז"ל אות רנ"ח שהביא תשובת הרדב"ז הנזכרת:

ח  [עריכה] ח. פסול. כתב הרא"ם בתוספותיו לסמ"ג הלכות חנוכה דמילי דתנאי לאמוראי כמילי דאורייתא לתנאי וכמו ששונים התנאים פסול במילי דאורייתא משום דקודם שנשנית המשנה כבר שעוריהן מסיני ושייך למתני בהו לשון פסול כלומר לא נעשה כתורה וכהלכה הכי נמי האמוראים שונים במילי דתנאי פסול משום דקודם שאמרו האמוראים את דבריהם כבר נשנו שעוריהם בדברי התנאים ושייך לומר בהם פסול כלומר שלא נעשו כמו שנשנו בדברי התנאים כדפירש רבינו ישעיה הראשון עכ"ל הרא"ם דף זר"ע ע"ב יעויין שם:

ט  [עריכה] ט. פסול. אשכחן דבמקום כשר ודיעבד קתני פסול רבינו מהר"ר אליעזר ממיץ בספר יראים דף ס"ב ע"ב מצוה קכ"ד והביא ראיה לדבריו ע"ש:

י  [עריכה] יוד. פשיטות. כתב הר"ן בחידושי סנהדרין על דף נ"ה ע"א וז"ל יכול רב ששת לומר אני לא אמרתי תניתוה אלא לאלנות אבל שיהא הפשיטות לגוי הבא על הבהמה אינו במשמע אף שכל השאלה לא היתה אלא על זה. וכן ריש פרק נערה הכי קאמינא ממון הוי להורישו לבניו ואף על פי שהשאלה לענין קרבן ודוק:

יא  [עריכה] יא. פשיטא. בריש פרק כ"ג דסנהדרין פריך פשיטא אי לא דיינינן ליה איך דאין והאר"ל התקוששו וקושו וכו' ויש לדקדק אימא הא קמ"ל וי"ל אי הכי הוה ליה לאשמועינן בכללות לא גבי כה"ג בפרטות ומדתני גבי כ"ג ש"מ לאו להכי אתא. רבינו יונה בחידושי סנהדרין כ"י שם:

יב  [עריכה] יב. פלוגתא. היכא דאיכא דברי ת"ק ואח"כ פליגי תרי תנאי אפשר לפרש דהתרי תנאי פליגי בדעת תנא קמא מר סבר שכונת ת"ק הכי ואידך סובר שכונת ת"ק הכי. וכיוצא בזה יש לפרש כאשר יהיה אופן זה באמוראים. כן כתבו התוספות בפסחים ריש דף פ"ב דרב זביד ורב חמא פליגי אליבא דר' חמא בר עוקבא וכן כתבו בדף פ"ג ד"ה ור"ש דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק וכן כתב הר"ן בחידושי סנהדרין על דף כ"א גבי לא ירבה לו נשים די"מ דר"י ור"ש פליגי אליבא דת"ק ושם יש הגהה דכתוב בתוספי הרא"ש דכי האי גוונא איכא פרק חזקת ופרק המזבח מקדש בזבחים ע"ש ודוק:

יג  [עריכה] יג. פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. הכי אתמר בירושלמי פ"ב דברכות ופ"ק דשבת. והביאו הפוסקים בכמה מקומות ומ"ש הרב שבות יעקב בח"ב סימן ל' דתלמודין פליג עלה עמו הסליחה דכל הראשונים הביאוהו וכמ"ש באורך בספר הקטן שער יוסף סימן ח' ושם כתבתי דעל הא דירושלמי הקשו האחרונים דעינינו הרואות כמה חומרות שכתבו הפוסקים והמחמיר תבא עליו ברכה. ואנכי איש צעיר נראה לע"ד דכל דאיכא פלוגתא והלכה כמקל אם החומרא ההיא זריזות וזהירות גם לסברת המקל אז אמרינן המחמיר תבא עליו ברכה. אבל כשהחומרא לדעת המקל אין בה זהירות וטיבותא אז נאמר כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. כמו שכתבתי בספרי הקטן שער יוסף שם:

והרמב"ן והריטב"א בחידושיהם לקדושין על דף ל"א כתבו דהא דנקרא הדיוט הוא בעושה מצוה שאין אדם חייב בזה. אבל אם מצוה זו כבר נצטוו אחרים כגון נשים במ"ע שהזמן גרמא שהם פטורות אבל האנשים מצווים בכי האי גוונא לא נאמר פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ולכן נשים יכולות לקיים מ"ע שהזמן גרמא הואיל והם מצות שנצטוו בהם האנשים. ואני בעניותי כתבתי על זה בשערי שם ובספר הקטן ברכי יוסף י"ד סימן של"ג ובספר הקטן מחזיק ברכה י"ד סימן ס"א ובפתח עינים מציעא על דף ל' ושם כתבתי דכל זה במצות שבין אדם למקום אבל מצות שבין אדם לחבירו לא שייך כל הפטור שכבר נצטוינו בכללות לעשות לפנים משורת הדין כדתני רב יוסף. והיינו דאמרינן התם במציעא דף ל' דפריך והא ר' ישמעאל ברבי (יוסף) [יוסי] זקן ואינו לפי כבודו הוה ופריק לפנים משורת הדין הוא דעבד דתני רב יוסף וכו' ע"ש ודוק:

יד  [עריכה] יד. פסול. מי שאינו מכבד החכמים כראוי בידוע שהוא פסול. הריטב"א בחידושיו למגילה אשר נדפסו עתה מחדש ממש בסוף המסכתא גבי הודע את ירושלם ע"ש:

טו  [עריכה] טו. פטר חמור. נוהג גם בח"ל מדאורייתא כמתבאר מהש"ס ספ"ק דקדושין וכן פסקו כל הפוסקים וכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן בחידושיו לקדושין שם. ורבים תמהו על מ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פרשת בא והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ והדבר קשה דמהש"ס מוכח איפכא והזכרתי קושיא זו בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שכ"א ע"ש. ועתה נראה לי דכונת הרמב"ן לומר שאינה נוהגת במדבר עד שלא באו לארץ וכמ"ש אח"כ דהנולדים במדבר בכורות לא נתחייבו במדבר וז"ל וע"ד הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום וכו' ולא ציוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלויים וציוה בפדיון העודפים אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וציוה כי כאשר יבואו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור עכ"ל והיינו מאי דקאמר בעבור כי מצות פטר חמור אינה נוהגת אלא בארץ לאפוקי שלא נהגה בנולדים במדבר ומשו"ה כתיב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני ואה"נ כי בבואם לארץ נוהגת פטר חמור בארץ ובח"ל דאתקש לתפילין ות"ת כמ"ש הרמב"ן בחידושיו. ולדעת רש"י משום שחובת הגוף היא אלא דעל רש"י דקדק הרמב"ן דאכתי לא ק"ל הא. ואה"נ דלמאי דמסיק איכא תרי טעמי לדעת הרמב"ן. ולא הוצרך הרמב"ן בפירוש התורה לפרש כי הוא דבר הלמד מענינו ממ"ש סמוך לזה אח"כ. ולא נחית התם לפסקי הלכות והגם שהוא קצת דוחק בלשון נראה דיציבא מלתא ומהימן פשריה:

טז  [עריכה] טז. פריה ורביה. הרב החסיד קדיש על ארע"א אות תקי"ז הביא תשובת מהרד"ך בית י"ז חדר ט' שכתב דאסור לאדם לעמוד בלא אשה הוא מדאורייתא ואין שבועה חלה עליו וכן אשה הנשבעת שלא תנשא ואנכי עפר דל בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סימן א' אות ט"ו דקדקתי על הרב ז"ל אמאי לא כתב דלהרמב"ם פרק ט"ו דאישות הוא מדרבנן. ואחר זמן רב שנדפס ברכי יוסף עלה בכב"ש מזבח הדפוס ספר הנחמד קהלת יעקב ובתוספת דרבנן אות רס"א כתב דנשמט בארעא דרבנן והגיה הלשון והוסיף ולדעת הרמב"ם וכו' ע"ש ובתשובת מהרד"ך הנזכרת אני הדל כתבתי שם בברכי יוסף דאשתמיטיתיה תשובת הר"ן ועוד הארכתי קצת על דברי מהרד"ך ואיזה אחרונים בס"ד:

יז  [עריכה] טוב. פסוק אחד לפעמים ממעטים ממנו שני דברים א' להקל וא' להחמיר. דגבי אונאה ממעט קרקע להקל שאין בו דין אונאה וממעט הקדש להחמיר לדעת רב חסדא דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר ואין לתמוה על זה שזה תלוי בסברא כי היכי דבקמא ממעט מרעהו להקל בנכרי ולהחמיר בהקדש. רבינו בצלאל בכלליו כ"י משם הרא"ש בתוספותיו פרק הזהב:

יח  [עריכה] חי. פרט דעליה קאי כלל לא דיינינן ליה בפרט וכלל. דאז הוי כלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי אלא הוי כלל הצריך לפרט דאמרינן פרק כיסוי הדם דאין דנין אותו בכלל ופרט תוספות פרק כיצד צולין דף ע"ה ע"א וכן כתב הרב המאירי בשטתו לסנהדרין פרק נגמר הדין עכ"ל רב"א בכלליו כ"י:

יט  [עריכה] יט. פרטא. הא דאמרינן בשבועות דף ל"ח ושאר דוכתי דויו פרטא למאן דאמר יש מבוכה גדולה בסוגיות ובפסקי הרמב"ם במקומות שונים ואני בעניי בימי חרפי הניפותי ידי יד כהה בענין זה הן למה שנוגע לקושיות הש"ס הן בדיני הרמב"ם ושקלא וטריא בדברי המפרשים הלא הוא בסוף ספרי הקטן שער יוסף בקונטריס הסימנים סימן יו"ד ועמ"ש בעניותי בספר הקטן פתח עינים על קדושין דף י"ז ע"ש:

כ  [עריכה] ך. פריך הש"ס חכמים היינו ת"ק. ומשני דאתי למסתם כוותיה סוף פרק המפלת וכן הקשו ותירצו התוספות במנחות דף י"ב והזכירו סוגית פרק המפלת. וכפי זה לכאורה קשה על הרא"ש בפירושו למסכת כלים פי"א משנה ה' שתמה על אותה משנה דחכמים היינו ת"ק ואמאי לא משני כשינויא דהש"ס פרק המפלת. ולזה יש לומר דהחולק התם הוא ר' אליעזר ומאחר דקי"ל דאין הלכה כר"א משום דשמותי הוא לא הוה אצטריך לשנות דברי ת"ק בלשון וחכמים דבלא"ה אין הלכה כר"א דשמותי הוא ובהא הוא דקשיא ליה להרא"ש דחכמים היינו ת"ק. האמנם דברי הרב תי"ט פ"ב דזבחים דמקשה קושית התוספות במנחות קשים וכבר הושג מהאחרונים וכבר כתבתי בעניותי בספרי הקטן שער יוסף בקונטרס הסימנים דף ל"ג ע"ד ועמ"ש בפתח עינים שם בכלים פי"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף