עין זוכר/מ/כ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כ. מלקות. מי שנתחייב מלקות ועד שלא לקה עשה תשובה לא נפטר מהמלקות וכן בעונשים של בית דין של מטה. כן כתבו התוספות ביבמות סוף דף כ"ב אהא דמוקי הש"ס מאי דתנן התם מי שיש לו בן מכל מקום וכו' וחייב על מכתו וכו' בעשה תשובה וז"ל בשעשה תשובה והא דאמר פרק הנחנקין דף פ"ה לכל אין הבן נעשה שליח וכו' התם כשעשה תשובה וא"ת בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו משעשה תשובה אין רשאי לקללו אפילו אחר וי"ל דאם הזכיר שם שמים לבטלה או עשה דבר שנתחייב בו נדוי אעפ"י שעשה תשובה חייב ולא מפטר עכ"ל וכן כתוב בפסקי התוספות. וכן כתב הרב משנה למלך פ"ו דתלמוד תורה דין י"ב וז"ל מי שנתחייב נדוי מפני כבודו של חכם יכול הת"ח למחול ויפטר מן הנדוי וכו' אבל מי שנתחייב נדוי מפני שחטא למקום כגון שהזכיר שם שמים לבטלה אף שעשה תשובה לא נפטר מנדויו כמ"ש התוספות פ"ב דיבמות עכ"ל. והראב"ד בהשגות פ"ד דע"ז דין ו' כתב לא מצאתי תשובה מועלת אחר התראה ומעשה עכ"ל:
וכזה ראיתי להרב פנים מאירות בח"א סימן תשעים במי שחטא ובא לידי חילול שבת והרב רוצה לנדותו והוא תוהא בחר"ט אנוש חרטה גדולה ומקבל להתענות ולתת קנס והרב עודנו עומד בדעתו לנדותו וכתב הרב ז"ל שהדין עם המורה והביא דברי התוספות הנזכרים דאף שעשה תשובה לא נפטר מנדוי וכו' עש"ב הרי דפסק הלכה למעשה כדברי התוספות כמבואר:
כל קבל דנא רואה אני להרב שבות יעקב בח"ב סימן קי"ג שכתב ההיא דרב שילה הורה להנשא אשת מי שטבע וכו' והיו רוצים לנדותו וכתב הרב ז"ל הטעם הוא משום גדר דאל"כ איך עלה על דעת רב לשמותיה בלי הודעה כלל דודאי גברא רבא כמוהו יעשה תשובה ולא ינדוהו אף שלא נעלם מאתי שהתוספות ביבמות דף כ"ב דאפילו עשה תשובה משמתינן ליה אבל באמת דעת הרי"ף והרא"ש אינו כן דמוקי ההיא דאמרינן לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו בשלא עשה תשובה אפ"ה אין לו לעשות כן לכתחילה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הבית יוסף סוף סימן רמ"א וכן מבואר בי"ד סימן של"ד ומקרוב נדפס פנים מאירות סימן צ' ופסק בפשיטות כתוספות ונעלם ממנו דברי כל הפוסקים שהבאתי עכ"ל:
ואני בער ולא אדע במה כחו גדול לדחות דין התוספות דאיברא דהתוספות מפרשי דלכל אין הבן נעשה שליח לאביו וכו' בעשה תשובה וכ"כ המרדכי בשם ר"ת. והרי"ף והרמב"ם והרא"ש פירשוה בלא עשה תשובה ואיסורא איכא. מ"מ הדבר פשוט דמאי דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש אוקמוה בלא עשה תשובה היינו מכח שיטתם בסוגיית הנחנקין אבל לא פליגי על דין התוספות דגם בעשה תשובה לא נפטר ממלקות ונדוי אלא דסברי דגם בלא עשה תשובה אין הבן נעשה שליח וכו' דאיסורא איכא. ומה סימנים מצא דפליגי על דין התוספות. ואדרבא לשון הרמב"ם פ"ה דממרים שכתב וז"ל עבר אביו ואמו על עבירה שלוקין עליה והיה הוא חזן לפני הדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייב נדוי לא יהיה שליח לנדותם ולא ידחוף אותם בשליחות ב"ד אעפ"י שראויין הם לכך ולא עשו תשובה עכ"ל ופשטן של דברים הם דקאמר אעפ"י שראויין וכו' דלא מיבעיא שעשו תשובה אלא אעפ"י שלא עשו תשובה אלמא דגם בעשו תשובה איכא מלקות ונדוי. ועוד יש לדקדק זה ממאי דכתב אעפ"י שראויין הם לכך ולא עשו תשובה דהול"ל אעפ"י שלא עשו תשובה לחוד ואמאי האריך לומר אעפ"י שראויין ולא עשו אלא רמז בזה דגם שעשו תשובה ראויין לכך דהתשובה אינה מצלת מחיוב מלקות ונדוי שנתחייבו ובודאי דהוא אסור עם עשו תשובה וראויין לכך מחמת העבירה שעשו ונתחייבו. והחידוש הוא אעפ"י שראויין ולא עשו תשובה איסורא איכא. ולשון הטור י"ד סימן רמ"א והש"ע הוא לשון הרמב"ם:
וכבר אני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף שם בי"ד סימן רמ"א פירשתי שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בסוגיית הנחנקין דס"ל דבעיין דבעו מרב ששת ובריתא דלכל נעשה שליח הכל מיירי בין בעשו תשובה בין בלא עשו תשובה ומתניתין דיבמות בהכה מעצמו ובהכי יישבתי קושיית הרב לחם משנה ע"ש באורך ורב אחד מגדולי דורנו במכתב כתב עלה הנפק על ישובי האמור שכתבתי בברכי יוסף. וכן ראיתי להרב בית חדש שם סימן רמ"א שכתב סעיף ה' לדינא דאפילו לא עשה תשובה איסורא דרבנן איכא ומכ"ש אם עשה תשובה אבל חיובא ליכא אפילו עשה תשובה מאחר שברשות ב"ד עושה וכו' ע"ש והרב ז"ל קאי על דין עבר עבירה שלוקין וכן אם נתחייבו נדוי אלמא גם בעשה תשובה מלקין ומנדין ומפרש דברי הגאונים ע"ש:
ועוד אני ההדיוט אני תמיה על הרב שבות יעקב דהרי אמרינן ריש פרק הלוקין דף י"ג ע"ב רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינו בכלל מלקות מ' שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן ופירש"י רע"א חייבי כריתות אם התרו בהם ישנו בכלל מלקות ולוקין ואין כאן משום חיוב שתי רשעיות שאתה עונשו מלקות עם הכרת ולמה אינן שתי רשעיות לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת ע"י תשובה מב"ד של מעלה וכו' עכ"ל הרי בחיוב מיתה מפורש דאם עשה תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין לו. וגם אם נתחייב מלקות משמע דאינו מועיל התשובה אלא לכרת לא למלקות. והכי מוכח ממ"ש שם דפריך על רבי עקיבא דכרת ומלקות הם שתי רשעיות מאי אמרת שאם עשו תשובה השתא מיהת לא עבדי ומשני רבינא לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להם מאי אמרת הא לא עבוד תשובה לא פסיקא מילתא. והשתא אי אמרת בשלמא דמי שנתחייב מלקות אי עביד תשובה לא נפטר מהמלקות א"ש דמלקות מילתא פסיקתא משא"כ כרת דמצי למעבד תשובה ומפטר. אלא אי אמרת דנתחייב מלקות ועשה תשובה נפטר מהמלקות א"כ קרא דכתיב כדי רשעתו איירי במלקות. דלאו מילתא פסיקתא ומאחר שכן נמעיט כרת אפילו דהוי מילתא דלאו פסיקתא דהא איירי קרא במלקות דלאו מילתא פסיקתא וקאמר כדי רשעתו משום רשעה אחת דלא יהיה רשעה אחרת ובודאי דמעיט אף דלא הוי מילתא פסיקתא דומיא דמלקות דבגויה משתעי וא"כ כריתות ומלקות לא יתכנו דתרוייהו לאו מילתא פסיקתא הוו והם שתי רשעיות. אלא מוכח דאם עשה תשובה לא נפטר מהמלקות והשתא כדי רשעתו היינו מלקות דאיתיה בכל גוונא אפילו עשה תשובה וכרת ליתא בעשה תשובה שב"ד של מעלה מוחלין לו:
וכן מוכח מדברי הרמב"ן במלחמות סוף מכות במה שתירץ לקושית הרז"ה במאור שם וז"ל רבי עקיבא הכי קשיא ליה חייבי כריתות אמאי ישנן בכלל מלקות מ' ואין אומרין שלא ילקה ויעמוד בחיוב כרת שבו כמו שעושין בחייבי מיתות בית דין שכל מי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה והכא כרת חמור הדר אמר לפיכך דנין אותו במלקות שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו הכרת וכיון שכן עונש מלקות עיקר שהכרת אין עונשו עונש גמור ומלקות חמור ממנו נדון בחמורה שהרי כרת קל הוא שהרי אפשר שלא יתקיים בו שב"ד של מעלה מוחלין לו עכ"ל והדברים מבוארים אין צורך להאריך רק בעיניך תביט אמרי קדוש הרמב"ן שהכרת קל שבתשובה נמחל והמלקות חמור ממנו והוא עיקר והיינו דאפילו עשה תשובה אינו ניצול מהמלקות:
וכי תאמר בלבבך הרי מסורת בידינו שאין דבר עומד לפני התשובה ומצינו שהתשובה מועלת ומכפרת ומצלת על הכל ואיך התשובה לא תציל מעונש מלקות ונדוי ומיתה וכמו שתמה הרב מגדל עז פ"ד דע"ז דין ו' דלמה לא תועיל התשובה אחר כל דבר שבעולם והכתיב שובו בנים וכדאיתא בראש השנה דף י"ח וביומא ובירושלמי דפאה עכ"ל:
זו תשוב"ה לתשובה דאינה מצלת מעונש בית דין לא ממלקות ולא מנדוי ולא ממיתה והטעם ברור דכיון דעיקר התשובה הוא בלב שיכיר בחטאתו ותוקף עונו דעבר אמימרא דרחמנא ויתבייש מאד ויתחרט חרטה גמורה אמיתית ויגמור שלא ישוב עוד לכסלה וכל זה מיראת ה' ואהבתו וכיוצא. אם כן בית דין אינם יכולים לרדת חדרי בטנו ולדעת מצפונות לבו כי הגם הלום יכוף כאגמון ראשו אשר צ"ם לו צו"ם בעל בכ"י ושאר סיגופים לא למראה עינים נשפוט דאפשר דמיראת המלקות או המיתה זאת היתה לו ולבו בל עמו ושבע ושבעים תועבות בלבו והוא טובל ושרץ בידו ולכן הסנהדרין או הבית דין עושים כמצותן וארבעין בכתפיה וגזרה לעומתו הנה מיתת"ו. ויש להרגיש על הגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו בספרו הבהיר ספר נודע ביהודה בא"ח סימן ל"ה דכתב דגזרת הכתוב היא ע"ש וכבר אנכי העירותיהו בקונטריס שמחת הרגל חלק ראשון דף י"ג ע"א ושם יש ט"ס בשורה ז"ך וכצ"ל ומ"ש דאין ספק וכו' הוא מפורש בש"ס במכות דף י"ג ע"ב והזכירה הרב נר"ו בסמוך וכן הוא בתוספות יבמות כצ"ל ובהגהותינו להלכות סוטה כתבנו בעניותנו בזה:
זאת עולה מן המדב"ר דמה שאין הבן נעשה שליח ב"ד להכות ולקלל לאביו במצות בית דין לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן הוא איסור דרבנן וכמ"ש הרב בית חדש והבאתי דבריו לעיל:
ומי שנתחייב נדוי על שעבר מצות ה' או דרבנן ועשה תשובה וכן מי שנתחייב מלקות או מיתת ב"ד ועשה תשובה אין תשובתו מצלת אותו מהעונש של ב"ד של מטה וכדברי התוספות והרב מש"ל והרב פנים מאירות כדבר האמור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |