עזר לעזרא/יד

עזר לעזרא ‏ יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן י"ד

עוד אירע מעשה ביום כ"א לח' אב הנחמות שנת עזר"ת שקצב ישראל שחט במקולין כבשים ועלה שבעה כבשים כשרים שנבדקו הריאות ויצאו כשרים ואח"כ הביא מהם ג' יחד לחנותו ואח"כ הביא הארבעה הנשארים יחד לחנותו וחתך השנים מהם לחתיכות והיה מוכר מהם והחמשה נשארו שלמים וגם מכר מהראשו' בו"ג ובאישון לילה ג"כ מכר ראש כבש והיה חותך הראש של הכבש במקום הגלגולת של המוח וכשחתכו יצא מהמוח מים וגם מעט מהמוח וניתזו למרחוק ולא ידע אם היה המוח מקיף סביב להמים שהמים היו תוך המוח והמוח מקיפם או שהמים היו מחוץ להמוח יען כשחתכו לא היה נר לפניו שהיה רחוק ממנו ולא ניכר כיצד היה והמוח לא היה ממוסמס. ובאנו לבית הספק על הנשארים בחנות הכבשים השלמים והחתיכות הנשארים מהשני כבשים שנמכרו וגם הראשים והידים והרגלים והכרסים והבני מעים הדרא דכנתא והריאות הנשארים מכל הכבשים מה דינם. וזה הענין נעשה בליל ערב שבת ויש בזה הפסד מרובה. ולדעת מרן ז"ל דכיון שלא נודע הטריפ' אלא לאחר שפירש מהם וכיון שרוב כשר מותר מה שלקחו מקודם דאמרי' מרובא פריש. אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפי' חתיכה שאינה ר"ל וכנז"ל.

ברם נוכל לומר דדברי מרן ז"ל הם בנמצא ודאי טריפה אזי אמרי' דמה שנמכרו מקודם כשר דכל דפריש מרובא פריש והנשארים בחנות אפי' שאיר"ל אסור ליקח אח"כ דכל הנמצא בחנות בשעה שנמצא הטריפה הו"ל קבוע וכל קבוע כמעמח"ד. משא"כ היכא דאינה טריפה ודאי כ"א מספק כמו בנ"ד דלא נודע אם היו המים מוקפים מסביב במוח וכשירה או לא. אזי י"ל דלא הו"ל דין קבוע ואפשר דגם הנשארים בחנות יש להתיר אותם מכח ס"ס. והיינו ספק אם היו המים מוקפים מהמוח מכל צדדיו או לא ואת"ל דיש לחוש דלא היו מוקפים סביב ספק הלכתא כמ"ש הר' לבושי שרד בסי' ל"א הבי"ד ה' פ"ת סק"ג דלענין דינא כך הוא בין לט"ז בין לש"ך דמים גרידא אם לא נחסר מהמוח כשר אף בנמצאו תוך הקרום וכ"ש על הקרום דהיינו בין קרום לגלגולת ובנ"ד שמא הם מים גרידא ולא נחסר מהמוח וכשירה. ועיין בס' בית יהודה עייאש ז"ל במנהגי ארג'יל בעניני הטרפיות אות ס"ב וז"ל בא מעשה לידינו ספק טריפה בטבח ששבר ראש הכבש ויצאו מים מהמוח לקראתו ולא נודע בבירור אם המים מגולין והטרפנו עפ"י סברת ההגהה בסי' ל"א מטעם דכיון דאיכא ריעותא דודאי לא נעשית לאחר שחיטה אין לומר בכה"ג נשחטה בחזקת היתר עומדת. אמנם שאלנו את פי מורי ז"ל ואמר כל דין שנזכר בהגה"ה ולא בש"ע אין לסמוך עליו בסתם עד שיתברר וכן גם דעת מרן בש"ע ובנדון זה היה רוצה להתיר מכח ס"ס ספק אם היו המי' מגולין או לאו ואת"ל מגולין שמא לא נחסר מהמוח כשיעור המים דאם היה ברור לנו שלא חסר ודאי דיש לפסוק כסברת הש"ע דמצריך נחסר ודלא כהפר"ח דמטריף במגולין אפי' לא נחסר. אלא שבנד"ז כבר ראינו שהיתה גומה במוח וניכר החסרון שבאותה גומה היה שם מים ואז הסכים למה שהטרפנו. ואופן ההיכר של חסרון המוח הוא אם היתה גומה וחלל במוח שהיה בהן מים או שהמוח נראה לעין שהיה קטן הכמות הרבה עכ"ל, ואת"ל דיש לחוש מספק לטריפה אית לן ס"ס עוד בתערובת של הכבשים חדא כמ"ש הרדב"ז ז"ל דכשנתערבו הכבשים נתבטלו ברוב דכבשים שלמים לא הוו חתיכה הר"ל ובטילי וכיון שנתבטלו שוב לא הוי קבוע. ואפי' את"ל יש כאן קבוע דילמא אין קבוע למפרע ע"ש. וגם בנ"ד כיון שנתערבו בתחילה כשהיו במקולין יחד כבר נתבטלו ברוב כיון דהיו כבשי' גדולים ושלמים דלא הוו חתיכה הר"ל ושוב לא הוי קבוע ואפי' את"ל יש כאן קבוע דילמא אין קבוע למפרע וכנ"ל. והגם דהרדב"ז ז"ל אמרה כשמא דילמא אין קבוע למפרע ולא אמרה בפשיטות וגם שסיים הוא ז"ל ואפי' יש קבוע למפרע והוי כמחצה ע"מ וכו' יש לומר דלא אמר הרדב"ז ז"ל כן כ"א בנדונו דהיה שם טריפה בודאי משא"כ בספק טריפה לא אמר כן ובנ"ד אינה טריפה ודאית אלא בספק ואמרי' כבר נתבטל ברוב ושוב לא הוי קבוע כלל והגם דאח"כ חזרו ובאו להחנות למכור מ"מ כיון דנבטל ברוב בתחילה כשהיו במקולין דלא היו חתיכה הראויה להתכבד ושוב לא הוי קבוע מאחר דדין קבוע הוא מדרבנן ובספיק' להקל ובנ"ד אינה טריפה בודאי אלא מספק שוב לא אמרי' ביה קבוע. ומה גם דהביא ג' ראשים מהם בתחי' ואמרי' בהו כל דפריש מרו"פ והותרו לגמרי הגם דאח"כ שוב נתערבו יחד עם ד' כבשים לא אמרי' בהו חוזרים ליאסר אלא דנשארו בהיתרם דאזלינן בתר המקום שהיו בו בתחילה שהוא המקולין בית המטבחיים שהוא העיקר לדין הקביעות כמו שהבינו בדברי הש"ד כמה מהפוס' ונמשכו אחר סברתו דאף במקום דיש קביעות והוקבע בראשונה במקום אחד כל כל שנעקר מהמקום ההוא תו לא מיקרי קביעות כלל בכל גוונא אפי' שלא נודע האיסור כשהיו במקום הראשון אלא נודע אחר שהיה במקום הב' דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו והוא מדרבנן דהיינו שנשאר במקום הא' והיכא דאיכא ספיקא בנ"ד דלא נודע אם היו המים במקום האוסר או לא ואנו באים לאסור מספק והוא מעורב אחת בשבע אמרי' דכבר נתבטל ברוב וליכא קביעות כלל אפי' במקום הא'. ואפי' אם יש את נפשך לומר דיש קביעות בא' כל שנעקרו משם למקום אחר אזד"ל קביעות האיסו' וליכא לחלק החילוק שחילקו ה' מוהר"ש נאווי ז"ל ובינת אדם ז"ל בין חנויות לבתים דאם פירש לבתים אמרי' לבטל ברוב משא"כ אם פירש לחנויות למכור וכמו שמוכח מדברי פשטיות דברי הפוס' ולא ס"ל לחלק בדין קבוע בין שפירש למכור בחנות או לבתים לאכול אלא בכל גוונא אמרי' כל דפריש מרו"פ ואפי' דאיכא קביעות במקום הא' כל דנעקר משם למקום אחר תו ליכא ביה קביעות כלל. וא"כ הג' כבשים דפירשו בתחי' והביאם לחנות אפי' לנ"ד דנימא דיש קביעות בתחי' כשהיו במקולין כיון דפירשו הג' מהם אמרי' בהו כל דפריש מרו"פ והם מותרים ונשארו בהיתרם ותו לית בהו קביעו' איסור מאחר שנעקרו ממקום הא'.

איברא דהרב רב פעלים (ח"א בחיו"ד סי' כ"ג) הביא בשם ה' חו"ד ז"ל בסי' ק"א סק"ג דס"ל דלא אמרי' דבטל ברוב אלא בהיתר מבורר כגון שבדקנו אותו מאיסור זה הנמצא והוחזק אצלינו בהיתר. ורק הספק נעשה בו אח"כ מכח התערובות. אבל כל שלא נתברר ולא הוחזק שגם בלתי התערובות יש להסתפק בו באיסור זה הנמצא אין כאן דין בטול ברוב והביא ראיה לזה מגמרא דחולין ד' י"ב וכ' ה' ר"פ ז"ל שם דנמצא לפו"ד לא מהני בטול ברוב אלא אם נתערב טריפה בודאי כשרה שנבדקה מן הטרפות ההוא כגון וכו' אבל בענין כנ"ד שהטרפות הנודע הוא ענין מחט שנמצא בכרס אשר מזה הטרפות לא נבדקו העגלים ולא היה היתר שלהם מבורר מזה הטרפות. דאנחנו יכולי' להסתפק בכל אחת מהם שמא היה מעיקרא טרפות זו דמחט אצלה דנמצא דאין כאן היתר מבורר מן הטרפות הזאת בשום פעם לא שייך בטול ברוב לפי"ד החו"ד ז"ל וכו' וכו' ואפשר דהכנה"ג סבר בפשיטות כהחו"ד דכל שאין ההיתר מבורר לא שייך ביטול עש"ב. וא"כ גם בנ"ד דנמצא מים במוח לא היה ההיתר מבורר דלא נבדקו שאר ראשי הכבשים ההם ולא נמצא מים במוח שלהם ולפי"ד לא בטל ברוב. ברם אמינא מאחר דהטרפות שנמצא אח"כ מים במוח לא היה הטרפות בודאי אלא מספק אמרי' דבטל ברוב. וכמו שכ"כ הר"פ ז"ל שם וז"ל ומדברי השפ"ד בסי' ק"י סקל"ו בד"ה החקירה הב' וכו' במעשה שאירע בקהלה אחת וכו' נראה דס"ל דבטל ברוב היפך סברת החו"ד. מיהו התם לא היה ודאי טרפות אלא ספק טרפות. וגם עוד י"ל וכו' ע"ש.

ומה גם אעיקרא דגם בודאי טריפה שנתערב' ולא נודע הטרפות מקודם דחילק האי חילוקא החו"ד ז"ל דלא אמרי' דבטל ברוב אלא בהיתר מבורר וכו' כבר מצאנו להפוס' דפליגי בזה וכמו שכתב הר"פ ז"ל בעצמו (בד' מ"ט ע")ג דה' בית אפרים בחלק יו"ד (סי' ע') הביא דברי החו"ד הנז' ופליג עליה. אך ה' אמרי בינה תירץ קושית ה' ב"א ז"ל והביא סעד לדברי החו"ד. וסיים הר"פ וז"ל והשתא לפי"ז אע"ג דמצינו כמה אחרונים דפליגי על סברת החו"ד ז"ל יש לנו לחוש לחומרא לסברא זו של החו"ד ולא סמכינן על ביטול ברוב ע"ש. הרי שכתב דכמה אח' פליגי על סברת החו"ד. וגם אנכי הדל רואה שהרדב"ז ז"ל לא ס"ל כהאי חילוקא שחילק החו"ד ז"ל דשם בנדונו שחטו כבשים הרבה ואח"כ נמצא כרס נקובה ואין ידוע מאיזה מהם הוא וכבר נמכר כל הבשר ולא נשאר כ"א חצי כבש דכתב שם להיתר הבשר הנמכר דאיכא כמה ספיקי חדא דכשנתערבו הכבשים נתבטלו ברוב דכבשים שלמים לא הוו חתר"ל ובטיל וכיון שנתבטלו שוב לא הוי קבוע. ואף את"ל יש כאן קבוע דילמא איק' למפרע ואפי' יש קבוע למפרע והוי כמחצה על מחצה כל אחד מצי למימר אני מן ההיתר לקחתי וכו' עש"ב. הרי לך דס"ל דאפי' אין ההיתר מבורר אמרינן דבטל ברוב. ומאי דכתב אח"כ ואף את"ל יש כאן קבוע וכו' וכו' לאלומי מילתא להיתר בשר הנמכר. והגם שנאמר דדברי הרדב"ז ז"ל במ"ש ואף את"ל יש קבוע וכו' לאו לאלומי מילת' דהיתר אלא בפשיטות הוא דקאמר הכי מ"מ אמרה בדרך את"ל ולא בהחלט דסבר הכי כ"א דתלה הדבר בספק אם נאמר כן דהיא תליא בפלוגתא וכמו שכן מדוייק בתחילת דבריו שכתב דאיכא כמה ספיקי חדא וכו' גם יש לומר דכל דברי הרדב"ז ז"ל הם בנדונו דאיכא ודאי טריפה דאח"כ נמצא כרס נקובה משא"כ היכא דהטרפות היא אינה בודאי אלא מספק כנ"ד אמרי' דס"ל דבטל ברוב ושוב לא הוי קבוע כלל. והתערובת דנ"ד המה ה"ה כבשים שלמים דלא הוו חתיכה הראויה להתכבד וכמו שכ"כ הר"פ ז"ל שם בשם הפוס' ע"ע. גם הביא שם בד' ן' ע"ב בשם הנדי"ל ח"א סי' ע"ד דנשאל בכיוצא בספק זה של השו"ג וכתב שיש בזה ס"ס והוא ספק הלכה כהרי"ף ורש"י דאין דין חתיכה הראויה להתכבד בנבלה וטרפה ואת"ל הלכה כשאר פוס' שמא הלכה כי"א והרא"ש דס"ל אין חתיכה הראויה להתכבד בחייה אלא במבושל דוקא. וכתב ע"ז הר"פ ז"ל דהספק שעשה הז"ל דאין חתיכה הראויה להתכבד בחייה קשה לאומרו דהוא היפך סוגין דעלמא והיפך מנהג הידוע ע"כ. עיין במקום אחר דכתבתי מס' ארץ חיים בסי' ק"א דכתב בשם מוהרי"ך ז"ל היפך מזה דנהגו בירושלים וכן מורים דלא מקרי חרל"ה אלא מבושלת דוקא ושכן נהגו רבנים הקודמים להם. נמצא לפי"ז דלא מיקרי חתיכה הראויה להתכבד הן מצד שהכבש שלם ואין דרך לכבד אורחים בהכי וכנז"ל וגם מצד דלהרי"ף ורש"י ז"ל ציין דין חתיכה הראויה להתכבד בנו"ט וכיון שכן י"ל בזה דבטל ברוב.

נמצ"ל דגם מצד התערובת יש ס"ס והיינו ספק דאמרי' בטל ברוב כשנתערבו כשהיו במקולין יחד וליכא קביעות כלל אפי' במקולין וכסברת הפוס' דס"ל דאמרי' בטל ברוב אפי' היכא שאין ההיתר מבורר ואפי' לא נודע האיסור כשהיו במקולין כ"א אח"כ אמרי' דנתבטל ולא יש בו דין קבוע. ואף את"ל דיש בו דין קבוע כל שהיה קבוע. בתחי' במקולין ונעקר משם תו לא מיקרי קביעות כלל בכל גונא אפי' שלא נודע האיסור אלא כשהיו בחנות אח"כ ואפי' שהם באו לחנות למכור. וכשפירשו מהמקולין הג' כבשים אמרי' מרו"פ והם מותרים בפשיטות, וגם הד' כבשים שנשארו כיון שפירשו אח"כ ממקומן לחנויות אזד"ל קביעות והם מותרים. והגם דשוב אח"כ חזרו הז' כבשים יחד לחנות ונתערבו לא אמרי' בהו קביעות דעיקר הקביעות היא במקום שהיו בתחי' במקולין ותו לא מיקרי קביעות כלל בכל גוונא וכמו שהש"ך ז"ל כן ס"ל לפי פשטיות דבריו וכמו שפירשו דבריו הרבה מהפוס' וכנז"ל. וא"כ הגם דנימא דיש בו דין קבוע, לא אמרי' דיש קבוע, למפרע דדילמא אין קבוע למפרע וכשפירשו ממקומן אזד"ל הקביעו' וכמ"ש הרדב"ז ז"ל ואף שהרדב"ז ז"ל חזר וכתב ואפי' יש קבוע למפרע וכו' זה דוקא בנדונו דהיא טריפה בודאי לכן הוצרך לכל זה. משא"כ בנ"ד שהיא טריפה מספק אמרי' בה אין קבוע למפרע דדין קבוע הוא מדרבנן ואין לך בו אלא חידושו דדוקא בודאי טריפה אמרי' כן משא"כ בספיקא דספיקא דרבנן ולקולא. וגם מרן ז"ל דאסר ליקח מהבשר הנשאר ולא פירש ואפי' חתיכה שאינה ר"ל ה"ד היכא דנמצאת טריפה בודאי משא"כ בספק טריפה נוכל לומר דס"ל דאין קבוע למפרע בזה ומותר ליקח מהם.

עוד יש לצרף מ"ש החו"ד ז"ל בביאורים סק"ה והביא דבריו הר"פ ז"ל שם בד' נ"א ע"ד והוא דגם במקום הא' שנשחטו שם הבהמות נתערבו הריאות במקום ההוא ואח"כ פירשו למקום אחר הב'. הנה אותו מקום הא' שנתערבו בו הריאות שם נחשב מקום הקביעות וכו' ע"ש. והגם דהר"פ ז"ל ערער על דבריו בחידוש זה הז"ל וכתב דכבר העיר ה' בינת אדם בשער הקבוע סי' י"א על דברים אלו. עכ"ז בד' כ"ב ע"ב כשעשה ס"ס להתיר דהיינו ס' אם הלכה כמ"ד אין קבוע במקום הב' בכל גוונא ואת"ל הלכה כמאן דסבר וכו' שמא הלכה כסברת ה' יעבץ ז"ל דס"ל כל דפירש קודם שנודע האיסור לא נשאר דין קבוע ואזל ליה חשיבותיה והותר המיעוט הנשאר וס"ס זהו מתהפך ועוד יש לצרף בזה ספק אחר והוא דסברא שערערתי בה לעיל ובזה יש להתיר הבשר שנשאר בחנות. ולפי"ז גם הריאות והכבשים והכרס וידים ורגלים יש להתיר מה"ט כדין הבשר ובתנאי שנמכר הרוב קודם שנודע האיסור. ואע"ג דהדרך הוא שקונה אחד הוא לכל אלו ודרכו להוציא את כולם ביחד מבית המטבחיים עכ"ז יש כאן דין מרו"פ בבית המטבחיים עצמו. כי הקונה אינו עוקר ואוחז בנטילתו כולם ביחד אלא הדרך הוא לעקור וליטול אחת אחת או שתים שתים לתלותם על כתיפו להוליכם או להניחם בתוך כלי אחר ואין דרך לעקור כולם בבת אחת ממקומם וכיון דנוטלם ועוקרם בזא"ז יש כאן דין מרובא פריש, וכמ"ש בתשו' גאוני בתראי סי' ו' וז"ל דודאי א"א לצמצם ליקחם בפעם אחת וא"כ פשוט דאמרי' על כל או"א כל דפריש מרו"פ וכו' ע"ש. ועיין עוד לה' חת"ס יו"ד סי' כ"ט דמשמע נמי ממסקנת דבריו דהפרשה שהפריש הקונה בבית המטבחיים עצמו מאותו המקום שהיו כולם מונחים בו ביחד חשיב זה פרישה כיון שנשלם ועקרם בזא"ז ולא נטל הכל בבת אחת ע"ש, עכ"ד. דעיניך הרואות דאע"ג דערער על דברי החו"ד במאי דחידש עוד בסוף כשעשה ס"ס צירף את דבריו לספק אחר ג"כ. וגם בדבריו הנז"ל שכתב בסוף בענין עקירתם ונטילתם בבית המטבחיים עצמו שהם בזא"ז ומכאן דין כל דפריש מרו"פ והחזיק דבריו מדברי גאוני בתראי והחת"ס ז"ל וכנז"ל. זה שייך ג"כ לומר בנ"ד ועדיף יותר נ"ד דליכא איסור ודאי כ"א בספק וכמו שהארכתי לעיל.

והגם דמור"ם ז"ל בסי' ל"א סע"ב בדין אם נמצא מים במוח כתב היה ספק אם היה מכוסה במוח או לא טריפה. עיין שם בפ"ת סק"ד דכתב ע"ז וז"ל עיין בתשו' קהילת יעקב סי' ג' שהאריך בענין זה ומסיק להקל בספק זה כיון שדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד להקל בעיקר הך פסולא דמים בראש וס"ל דלא מטרף אף במגולה לקרום רק בכולו או רובו. א"כ כשיש עוד ספק שמא לא היה מגולה לקרום דגם בזה לדעת הרבה פוס' יש להתיר מטעם חזקה דנשחטה הותרה נהי דלא סמכינן עלה לחוד אבל לס"ס ודאי מצרפינן הך ספק דרבוותא ומורו להתירא בכל גווני. ע"כ יש להתיר בספק זה יותר מבשארי ספק טרפות דלא הוי אלא חדא ספיקא עש"ה. ולכן נראה דבמקום שיש צדדים בלא"ה להקל כגון בתערובות יש לצרף זה עכ"ד.

והנה מדברי החת"ס ז"ל בסי' צ"ט שהביא דברי הר"פ ז"ל שם מוכח דגם איהו ז"ל ס"ל דהפרש מבית המטבחיים עצמו לעקור להוליך חשיבה הפרשה ואמרי' מרו"פ וכמ"ש הר"פ ז"ל. האמנם מכלל דברי החת"ס ז"ל הנ"ל מוכח בבירור דס"ל דאמרי' בטל ברוב גם בהיתר שאינו מבורר וכמו מאי דס"ל להרדב"ז ז"ל גם בודאי טריפה היפך מאי דאסיק הר"פ ז"ל מדברי שאר הפוס' וכנז"ל. עיין במקום אחר כתב יד דהבאתי דהרב שפת הים חיו"ד סי' הוא דס"ל דלא אמרי' מרובא פריש כי אם עד שיצא מהמקולין וכתבתי דגם מדברי הנו"ב חיו"ד סי' ט"ז שהביא דברי הר"פ בדף נ"א יש לדייק כן ע"ש.

איברא דזכורני דפוסק אחד נסתפק דאם הלוקח לקח ראש כבש וידים ורגלים וכרס ונתן אותם בסלו ועדיין לא יצא מבית המטבחיים והוא עדיין אצל הפתח ונמצא טריפה באיזה כבש אי אמרינן בזה במאי דנתן אותם בסלו מאי דפריש מרובא פריש ומותרים מה שהם בסל או לא אמרינן פריש מרובא עד שיצא מבית המטבחיים כולו. וכעת איני זוכר מי בעל דברים אלו וגם איני זוכר מאי פשיט לה. ועכ"פ הני תרי גברי רברבי החת"ס והר"פ ז"ל ס"ל דההפרש' בבית המטבחיים עצמו לעקור ולהוליך חשיבה הפרשה ואמרינן מרובא פריש ומותרים מה שהם בסל.

ודע דמאי דכתב הר"פ ז"ל כשעשה ס"ס להתיר דס"ס זה הוא מתהפך וכנז"ל. אין צורך שיהיה מתהפך בטרפיות כמ"ש מוהרמב"ח ז"ל והבאתי לשונו בסה"ק שערי עזרא חיו"ד סי' ב' ד"ל ע"ד ע"ש דכתב דאפי' לסברת מאן דסבר דהס"ס צריך שיהיה מתהפך מ"מ בטרפיות לא בעי שיהיה מתהפך אלא בס"ס לתוד אפי' שאינו מתהפך מתירים ושכן יש ללמוד מדברי מרן הב"י רס"י מ"ט מ"ש בשם אוהלי מועד ועיין בס' גנזי חיים מע' טרפיות או"ס דפ"ט ובס' נדי"ל ח"א סי' ד"ן ובס' ישרי לב דכ"ג ע"ד בחיו"ד אות ס' סט"ו. ברם מאחר דאיכא ג"כ רבים מהפוס' דס"ל דאין לחלק מהטרפיות לדעלמא דבכולהו ס"ל דבעי' שיהיה הס"ס מתהפך לכן כתב כן לעדיפות יותר.

וה' נחב"כ ח"ב דל"ד ע"ג הביא דברי הפר"ח ז"ל דאף שלא נחסר מהמוח כל שמגולין אסור דא"א בלא חסרון ומ"ש הש"ח עליו ולדינא הוא מחמיר יותר דאף דבמקום זה אינם מגולין יש לחוש שבאו ממקום אחר שהיו מגולין וטריפ' מספק. והנחב"כ ז"ל כ' דיש לחוש לדבריו שלא במקום הפ"מ ושה"ד אכן בהפ"מ ושה"ד יש להקל היכא שהמוח מקיף אעפ"י שלא נחסר מהמוח כנגדו משום ס"ס דהיינו ס' אם מים אלו ממיסמוס המוח כדברי הש"ח או כדברי הפר"ח ודעי' הסוברים שאינם מהמוח וכו' ואת"ל שהם מהמוח כדברי הש"ח אפשר שממקום שבאו ג"כ לא היו מגולין דמספק הוא דאסר הש"ח. ואף שאינו מתהפך יש להקל בכה"ג דלדעת רוב הפוס' כשר ע"כ. וכבר כתבנו דיש כמה פוס' אח' שנמשכו אחר סברת מוהרמב"ח ז"ל דאף דבעלמא ס"ל דבעי' שיהיה הס"ס מתהפך אבל בטרפיות לא בעי' שיהיה מתהפך ואיצ"ל משום דלדעת רוב הפוס' כשר.

זאת תורת העולה מכל האמור דבנ"ד דאיכא כמה ספיקי וכנז"ל יש להתיר כל הבשר הנשאר בחנות. לכן התרנו את החמשה כבשים השלמים הנשארים למוכרם והגם שעפ"י האמו"ל יש להתיר גם החתיכות בשר הנשארים מהב' כבשים וגם הראשים והידים והרגלים והכרסים והריאות והבני מעים והדרא דכנתא הנשארים בחנות וכנז"ל דלפום דינא הכל כאשר לכל מותרי' הם. ומה גם דנ"ד היה בליל ערב שבת והפסד מרובה ומהראוי הוא להתיר את הכל. מ"מ מצד חומרא בעלמא אמרנו לו לקצב שהראשי' והידים וכו' וחתיכות הבשר ימכרם לגויים ואת החמשה כבשים השלמים הנשארים ימכרם לישראל וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד הבוטח באל מושיע ורב.

הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף