עונג שבת/רחיצת מים חמין בערב שבת

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג שבת רחיצת מים חמין בערב שבת

רחיצת מים חמין בערב שבת ובו ד' סעיפים

א ידע כי הרע הגמור שאין בהם טוב כלל הם ג' קליפות חיצונות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת. אבל נוגה הרביעית לא נתברר לגמרי ולכן נשארה בבחינת לבנה ועזר אל הקדוש' ומברר מעט מעט ונעשה גוף גמור כי הם רפ"ח כלי' שבורים של רפ"ח נצוצות אשר נשארו ותברר קליפות נוגה ולכן נקרא נוגה אילנא דמותא כנזכר בתקוני' דף י"ו. ומה שנתדבק נוגה אל הקדושה חוזר להיות תוס' שבת גמור טוב משא"כ בחול כנזכר בפ' ויקהל בזוהר. והנה בכל ערב שבת כאשר רוצה קליפו' נוגה לעלות בקדושה אזי ג' קליפות אחרות אומרים לה ג"כ אנחנו יחד נעלה עמך ולמה נגרע ממך ואז היא נותנת להם יד ומחזקת אותם ואומרת להם התדבקו עמי ונעלה יחד כשהיא עולה עם חברותיה אז יוצאה שלהבת אש מתחת כסא הכבוד ומוחצת ראשם של ג' קליפות שידבקו עם קליפת נוגה ומפריד אותם ממנה ויורדי' ונופלי' עד נוקבא דתהומא רבה ושם נגנזי' וסוגרים עליהם פי התהום כדי שלא יצאו לחוץ ביום השבת ונוגה לבדו נשאר בקדושה וזהו סוד רחיצת מים חמין בשבת שצריך לכוין בסוד שלהב"ת י"ה מי שממשיך עליו הקליפות גורמי' לו שמשכח תלמודו מפני שמחשכי' עיני השכל. ג' קליפות הנ"ל מקבלים מנוגה ומפתי' אותה שיגנוב מן הקדושה ויתן להם ואז הם מטמאין כל חיצוני' שבעולם ושולטי' בעולם. (טוב הארץ):

ב טעם מים חמין בע"ש מה שכ' בזוהר דשלהובא עולה בע"ש מגיהנם עם נפשו' רשעי' הנכנסי' לגן עדן ויכוין אז בנגיבת רגליו אחר הרחיצה ומשים מנעלים בשם סנדלפון כי נעשית סנדל לרגל השכינה ערב שבת כשמקשטת עצמה לזיווג ליל שבת ואחר רחיצתה מנחת לסנדלפון ברגליה לכנוס לפרגוד לזיווג. אחר שירחוץ האדם רגלו ע"ש בחמין כאמור, ילבש בגדי' הטובי' ויצא השדה להקביל שבת ויאמר לכה דודי נצא השדה. (כנפי יונה ח"א סי' צ"ו):

ג כד עאל שבתא אצטרכו עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משימוש' דחול מ"ט בגין דבחול רוחא אזלא ושטיא ושרא על רישא עמא. וכדין בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה ולאסחאה גרמיה למשרי עליה ההוא רוח עלאה קדישא: (זוהר ויקהל עמוד).

ד ישראל יש לו צלם אלהים אך בצלם יתהלך איש וכל ימי השבוע נחשך מכח רוח מסאבא דשריא עליו ובפניו נחקק ונרמז שם הגדול הוי"ה. וברחיצת פניו בשתי ידים מסיר הרוח ההוא: (מקובלים).

· מעבר לתחילת הדף