עונג שבת/מדרשים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג שבת מדרשים

ומעתה אתחיל לכתוב מדרשים ומאמרים מן שבת ולא מן דיני שבת רק מדרשים תמוהים מספרי קבלה ושאר מדרשים פשוטים ונגלים:

א על הדגלים שבמדבר על דגל א' כתוב ג' אותיות אי"י א' של אברהם י' של יצחק י' של יעקב. על דגל השני היה כתוב ג' אותיות בצ"ע ב' של אברהם צ' של יצחק ע' של יעקב על דגל השלישי היה כתוב ג' אותיות רח"ק ר' מן אברהם ח' של יצחק ק' מן יעקב על דגל הרביעי היה כתוב מק"ב מ' מאברהם ק' של יצחק ב' של יעקב נשאר אות ה' של אברהם והוסיף הקב"ה י' ונעשה שם י"ה ואלו ב' אותיות היו פורחי' כל ימות השבוע לפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל זה ולפעמים על דגל זה עד יום ו' לערב שבת ובמקום שהיו נחים לא היו זזים ממקומם מעת שפגע בהם רגע כניסת שבת עד מוצאי יום הקודש אז היו חוזרים ומתראים בכל דגל וכו' כמנהגם. [מ' הפליאה]:

ב נהר סמבטיון שובת בשבת כי כל ימות החול מעין נובע ומוציא אותם מים בתוקפו אבנים גדולות וחול ובשבת נח המעיין ואין האבנים הולכים מן הנהר. ועוד יש הר שמוציאין מעפרו כסף ובשבת לא ימצאו בעפרו כסף. ויש דג ששובת בשבת על שפת הים עד מוצאי שבת ושם הדג הזה שבתי לפי ששובת בשבת: (ספר התגין):

ג ג' קדושות הן. קדושת שמו של הקב"ה שנאמ' ואתה קדוש וקדוש' שבת שנ' ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם וקדושה של ישראל שנא' קודש ישראל לה'. מכאן אמרו עתידין שיניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח כ"ד אמות וחכמים אומרים שלושים מה נשתנה כ"ד מכ"ה אלא אמה תשעה חדשים למעוברת וכ"ד למניקה מה תינוק זה כשהוא יונק חלב משדי אמו כל אותן כ"ד חדש אפי' מתה אינו חושש לה כך אוכליהן של ישראל אפי' מתים אינו חושש לה: (ילקוט ואתחנן):

ד אם ידעת בני מהו לעבדה ולשמרה היית יודע מהו תעבדון את האלהים על ההר הזה א"ל א"כ שוים הם בארהו לי א"ל דע לך שכל הקרבנות כולם באים אל ההר הזה לקבל הקרבן שהשכינה מקבלת מן הקרבנות תחילה. ואח"כ כל כוחות שלמעלה הימנו א"ל מהו ולשמרה. א"ל שמור את יום השבת ולא תביא אתנן זונה לביתך א"ל מהו אתנן זונה. א"ל לילית נקרא זונה וכו'. (פליאה):

ה מאי טעמא אמר את שבתותי ולא אמר את שבתי מלה"ד למלך שהיה לו כלה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום א' להיו' עמה והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם וכו' א"ל הואיל וכן שמחו גם אתם ביום שמחתי כי אני בשלכם אני משתדל ואתם ג"כ הדרו אותי ומאי זכור ושמור זכור לדכור' ושמור לנוקבא ומקדשי תיראו שמרו עצמכם מן ההרהור. כי מקדשי קדוש הוא למה כי אני ה' מקדשכם אני ה' מקדשכם אני בכל צד: (זוהר בראשית עמוד ק"ב):

ו היכל נוגה ממונה א' מלכי"אל שמיה והוא שולט על כל פסקי דינים הבאים מב"ד עליון כו' ושם הם שני שמשים עם שני חתימות לחתום לחיים או למות והשער הזה סגור כל ששת ימי המעשה ובשבת ור"ח נפתח להראות החיים בחותם החיים וזה השער סגור עד תפלת מנחה ויוצאה רוח מהיכל זכות וכו': (פרדס):

ז בג"ע בצד רוח מזרח יש היכל סתום וגנוז והוא נקרא היכל נוג"ה והיכל הזה בנוי כעצם השמים לטוהר ושם כל קירו' אותיות בולטו' ונוצצות אלו עולות ואלו יורדות פורחות אלו מכאן ונוחות בכאן בצד אחד והאותיות אשר מצד א' פורחות משם ונוחות בכאן ומתחלפים אלו באלו ואין מי שיעמוד בהם ובשבת נכנס שם משיח עם האבות. והאותיות משתככות קוראים האותיות ושמחים שמחה גדולה ואין מי שיודע מהו: (צוואת ר' אליעזר הגדול להורקנוס בנו):

ח בכל שבת ויו"ט באים אבות העולם ומשה ואהרן ודוד ושלמה וכל מלכי בית דוד ונביאים וחסידים. ומקבלים פני משיח ובוכין עמו והוא בוכה עמהם ומחזיקים לו טובה וא"ל סבול דין מרך שהקץ קרוב לבא: (כונן):

ט בשעת מתן תורה קרא הקב"ה לישראל ואמר להם בני מקח טוב יש לי בעולם ואני נותן אותה לכם לעד לעולם אם תקבלו תורתי ותשמרו מצותי משיבים ואומרים לפניו רבש"ע איזה מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור תורתך. משיב הקב"ה ואמר להם זה עוה"ב משיבים ישראל ואומרים רבש"ע הראנו דוגמתו של עוה"ב משיב הקב"ה להם זה השבת: (אותיות דר' עקיבא דף ט' ע"ב):

י מי שאינו נימול ואינו שומר שבת לא נקרא אדם שנא' ובן אדם יחזיק בה שומר שבת והקב"ה שומר שבת וצוה מילה להודיע שאין ענין ערוה למעלה ושלא להתחתן בערלים בעובדי אלהים אחרים ושומרים רמ"ח עשה בצלם אלהים רמ"ח אברה"ם: (סודי רזא):

יא תדע שיום שבת אורו ונפשו וקדושתו באים מן אות יו"ד כו' ומן אות יו"ד נתפשט ו' צירופים ואילין אינון יו"ד יד"ו וי"ד וד"י דו"י די"ו וכל א' מן ששה האלו הורידו שפע ואורו ליומא חדא. והם ששה נגד ששת ימי בראשית בזה האופן ביום ראשון יו"ד בשני יד"ו בשלישי וי"ד ביום ד' וד"י ביום ה' דו"י ביום ו' די"ו וכל אלו ששה צירופים בכללות א' עולה קד"ם וכו': (גלי רזא):

יב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו מספר זה הפסוק עולה תתתרע"ב ומספר ומנין בשב"ת ב"א הכל"ב ומקב"ל פנ"י השכינ"ה רומז שהעת והזמן שהכלבים אומרים שירה הוא בשבת: (ספר קרנים):

יג ארז"ל שעה שנים עשר בע"ש נטרד אדם מג"ע ויניחהו לעשות השבת כי קדוש היום ועוד לא חס עליו במה יסעד בשבת כי לא הכין לו כלום בע"ש כי טרוד היה בדין. ושמא תאמר כי הוציא עמו פירות של שלש' סעודות א"כ שתים רעות עשה כי חילל השבת שאין מוציאין מרה"י לרשות הרבים וכבר קידש היום. כי לא היה היום שוה בחלק עם הלילה שהרי בתשרי נברא העולם ואין ספק דאי בניסן נברא העולם לא היה נידון אלא בתשרי והתקופה שלו בג' והוא נברא בו' ומן ו' עד ג' לקחה הלילה וא"כ היה קטן מן י"ב וקידש היום וא"ת כי בהכנסת שעה י"ב גירשו ועדיין לא קידש היום שאם נקטין היום נקטין ד' חלקים אדרבה אני אומר בסוף י"ב גירשו ועבירה גוררת עבירה חד בעונש אכילה וחד בחילול שבת וא"ת לא חילל השבת שכל העולם הוא שלו וה"ל רשות אחד חדא דג"ע לאו דיליה הוה שהרי גורש משם. ועוד דאיכא אשתו שמחוייבת בשמירת שבת ונשתעבד חלק העולם בכתובתה ובנדוניא שלה ממה שהכניסה לו זוהמת הנחש וא"כ שתי רשויות הם. וא"ת אם תמות האשה הבעל יורשה אומר אני חופר גומ' בו יפול ושמא ימות הבעל ותיטול האשה נדוניא והבנים ירושתה ונמצא הארץ שתי רשויות: (פליאה)

יד מדה אחת נקראת כ"ל ושב"ת כי מלת כל כוללת כל דברים טובים כולם ונקרא שב"ת בעבור שהוא תכלית ועיקר כל מנוחו של שבת לחיים ולמתים ואלו שני מלות כ"ל ושב"ת מורים טוב ורע לצורך הנשמות כ"ל לשון חמדה דכתיב נכספה וגם כלת"ה נפשי. הרי הוא טובה לראויים לטובה וכן שבת מורה מנוחה לראוים למנוחה ומי שאינו ראוי למדה טובה זאת תתהפך כ"ל לשון כלייה וגם במלת שבת שהוא מנוחה תתהפך לחרבה ולשביתה דכתיב אז תשבת הארץ: (תמונה):

טו הקב"ה קישט לחוה בכ"ד מיני קישוטין כמנין ויבא"ה אל האדם הנח"ש היפך כל זה ואיב"ה אשית וגו' ואבות תיקנו לאדם ואמהות לחוה השבטים קלקלו זאת במכירת יוסף "ויאמר "אליהם "יוסף "ביום "השלישי. וזה גרם גלות מצרים. וכשיצאו ממצרים ניתקן זוהמת הנחש כתיב "היום "אתם "יוצאים "בחודש "האביב ובסיני ניתקן הזוהמא בלוחות שהיו כ"ד טפחים ובעגל חזרו הזוהמא לכן כ"ד דורות נגבת מהם גם במרגלים חזר הזוהמא "ופגריכם "אתם "יפלו "במדבר "הזה ופרה אדומה רפואה לעגל כתיב "וכל "אשר "יגע "בו "הטמא ובשעת החרבן נפרע מהם "איכה "ישבה "בדד "העיר ושבת תיקן לזה "ושמרו "בני "ישראל "את "השבת: (מגלה עמוקות)

טז הקב"ה התחיל התורה במלת בראשית רמז ביה יר"א בש"ת מה יר"א בש"ת דא יר"א שב"ת ומאן איהו יר"א בש"ת דא יעקב שנתבייש מפני אביו כשא"ל גשה נא ואמושך בני יר"א שב"ת דא משה בענין צלפחד ולא רצה לפסוק הדין שלא יחשדו בו ישראל הרי לפניך יר"א בש"ת דא יעקב יר"א שבת דא משה ואית מאן דלא יר"א בש"ת ואיהו ממונ' דעשו שהיה יודע מעלתו דיעקב כמה הוי מעליא ולא נתבייש ממנו ובא אליו כדי להזיקו ואית מאן דלא יר"א שב"ת דא קרח דהוי מתלוצץ בציצית ומזוזה דרמיז למטרוניתא מלכא דשבתא: (גלי רזא).

יז ז"ן ש"ת אל תקרי ז"ן ש"ת אלא זה נשא שבת מהו זה נשא שבת אלו ישראל שנשאו תורה ומצות. שבת בעה"ז מפי הקב"ה שבת זוכין ישראל ונוחלים עה"ב שכולו שבת שנא' מזמור שיר ליום השבת מהו ליום השבת אמרה רוח הקודש ע"י דוד בכינור. זמרו אתם בני ישראל שירה לעה"ב שכולו שבת: (אותיות ר"ע דף ז'):

יח בשעה שמכרו השבטים ליוסף נגזר עליהם גלות מדה כנגד מדה ובשעה שיצאו ממצרים עדיין לא נמרק אותו עון יפה אלא שזכר להם ברית אבות והוציאם משם ביד רמה. ומרע"ה כאשר ראה כל ישראל עסוקים בביזת מצרים וא' מהם לא נתן להם לב להוציא הצדיק מארץ טמאה הוא נתן לבו עליו כשבאו על הים ראה הים וינוס ראה ארון של יוסף והארון והשכינה מהלכים עמהם ועוברים ושבים אמרו מה טיבו של שני ארונות אמרו קיים זה מה שכתוב בזה כשבאו למרה עמדה מדה"ד לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע האיך יצאו אלו מן הגלות והרי כבר כתבת בתורתך כי שבע על חטאתם יש להם לסבול שמכרו להצדיק וחללוהו ודחוהו לארץ טמאה א"ל הקב"ה מתנה טובה יש לי ושבת שמה והיא תכפר עליהם אשר ישמור אותה וע"כ אמר שמור יום השבת כאשר צוך במרה ולכן אמר כי עבד היית במצרים: (ספר נפש החכמה):

יט בראשית רי"ש אל"ף שי"ן ס"ת נפ"ש ובא"ת ב"ש טו"ב לומר לך לנפש הוא טוב לקרב אל האמת ולרחק מן השקר כי שקר במילוי. כגון שי"ן קו"ף רי"ש. ס"ת נפ"ש. לומר לך אם תזהר מן השקר ישמור לך הנפש ולא עוד אלא תהיה לראש ולא לזנב לכך כל אדם ילמוד ממדותיו של הקב"ה שכל פעולותיו אמת ולכך סמך הקדוש ברוך הוא שמו בנעלם של שקר כגון שי"ן קו"ף רי"ש הרי הנעלם כ"ו לומר לך שיש לך לירא מן השקר ואם תאמר מי יעיד בך הוא עד והוא הדיין ולא עוד אלא נשמתו של אדם מעידה בו כי ס"ת של שק"ר אותיות נפ"ש ושק"ר בגימטריא ש"ש כי ששה ימים ברא הכל באמת וביום השביעי שבת וינפש לכך כל אדם ילמוד ממדתו של הקב"ה למען ינוח נפשו ואם עבר על האמת ועשה שקר אז כפר במעשה בראשית ולא עוד אלא מפסיד שתים וזש"ה וביום השביעי שבת וינפש ס"ת שתי"ם עה"ז ועה"ב וז"ש וינפש וכו': (שער הנפש א' מן ע"ב שערים מספר רקח שחיבר בעל הרוקח):

כ נעשה אדם בצלמנו וגו' אם מקיים זכור ושמור בשבת איהו בצלמנו ואם לאו לא ולא אית ליה חולקא בזרעא דישראל: (תיקונים תיקון מ"ז):

כא זכור ושמור זכור ממצות עשה מאהבה שמור ממצות לא תעשה מיראה: (ציוני פ' יתרו):

כב זכור ושמור א"ר יודן זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל א"ר אייבו זכור נתן ליורדי הים שאינם יודעים אם באיסור הם מטלטלים שמור נתן ליושבי יבשה א"ר שמלאי זכרהו עד שלא יבא שמרהו כשיבא: (פסיקתא רבתי דף מ"א ע"ב):

כג זכור את יום השבת לקביל יוסף אמר הקב"ה לישראל בבעו מנכון ההוא צדיקא הוו דכירין דאזדבן על ידיכון והוי לעבד במצרים ובההוא חובא אתגזר לאשתעבדא במצרים ולכפרא ההוא חובה די זבנתון ליה נטרו יומא דשבתא וישתביק לכון: (מדרש הנעלם):

כד זכור את יום השבת וכתיב שמור את יום השבת. זכור לדכורא שמור לנוקבא: (זוהר בראשית עמוד ק"ל) (ע"ל סי' ה' מדרש תמוה):

כה בזמנא דישראל נטרין שבתא בזכור ושמור בדחילו ורחימו איתמר בהון לא תקח אם על הבנים ואם לא כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך תרין תרוכין: (תיקונים תיקון ו')

כו מזמור ה' מי יגור באהליך נדרש נגד עשרת הדברות והדיבור וחרפה לא נשא על קרובו הוא נגד זכור את יום השבת: (מדרש הנעלם פ' ויצא) (עיין שמור את יום השבת לעיל בסי' ד' ולקמן סי' ל"ז):

כז אמרו ישראל למשה כתוב א' אומר זכור את יום השבת לקדש' וכתוב א' אומר זכור את אשר עשה לך עמלק היאך יתקיימו שני כתובים זה זכור וזה זכור זה זכור לשמור ולקדש את יום השבת וזה זכור להשמיד ולאבד: (מדרש):

כח ויקדשהו ברכו במן ויקדשהו במן דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר ברכו במן וקדשו בתורה. רבי יצחק אומר ברכו במן וקדשו במקושש. רשב"י אומר ברכו במן וקדשו במאורות. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר"ש ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדה"ר ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו: (מכילתא):

כט מן א' עד ו' והוי"ו עמהם עולה אהי"ה. אהי"ה פעמים אהי"ה בגי' אמ"ת תתן אמת ליעקב. ועתה אודיעך נפלאות שם הגדול שנתמלא בכוחותיו אל"ף מ"ם תי"ו אותיות שניות ימ"ל ואותיותיו שמנה וזהו הסוד וביום השמיני ימ"ל ע"כ המילה דוחה שבת ויעקב נולד מהול שאין מילה נוגעת שם: (פליאה):

ל בכל יום שבת יש לרשעים מנוחה בגיהנם ולא עוד אלא מכתירים אותו בכתר שבת וביום הששי נידונים בגיהנם בכפלים כמו שמצינו במן ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה: (מדרש):

לא הנקבר בע"ש בשעה ששית אין רואה חיבוט הקבר. (כוונת אר"י):

לב בע"ש נבראו המזיקים פחד אדם לנפשו וצעק צעקה ואמר כי הנה אויביך ה' והקב"ה השיב לו כי הנה אויביך יאבדו (עשרה מאמרות):

לג בחול יש לרשעים מנוחה בגיהנם כ"ז שעות דהיינו ד' שעות ומחצה בשחרית ובערב בעידן צלותא עולה ו' ימים כ"ז שעות ובשבת יש להם מנוחה כ"ד שעות נמצאו ביחד עולה נ"א וזהו הסוד אל נ"א רפא נ"א לה: (מקובלים):

לד ר' יהושע אמר א"ל הקב"ה לישראל אם תזכו לשמור שבת עתיד המקום ליתן לכם א"י ועה"ב ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולויה: (ילקוט בשלח):

לה ספק גדול הנופל במעשה בראשית והוא אמרם שלא היתה בריאה ביום השבת ולמה שכבר היתה בריאת יום שבת בעצמו שהיום בעצמו צריך בריאה שכן אמר בזוהר כי ששת ימים עשה ה' ששת קאמר ולא בששת משמע ששת עצמן עשה ה' והיינו בריאות שמים וארץ שהם (ששת) כללות שש קצוות וא"כ לפי זה כבר היתה בריאת שבת בעצמו וא"כ היאך נח ושבת ביום ז' אלא ודאי שבת קדמה לעולם ואילולי יום שבת שנותן כח בששה ימים לא היה בהם כח לפעול כו' והוכרחו ששת ימים להתעכב בשבת לקבל פרנסתם וא"כ האצילות לא היתה כ"א ששת ימים כי קדמה שבת לעולם: [פרדס דף כ"ז ע"א]:

לו וימצאו איש מקושש אמר הקב"ה למשה מפני מה זה חילל שבת א"ל רבש"ע איני יודע. א"ל יום חול תפילין בראש ובזרוע רואה וחוזר ממעשיו עכשיו שאין לו תפילין חילל זה שבת באותו שעה א"ל הקב"ה למשה משה צא ובירר לישראל נוהגים כן בי"ט ובשבתות ואיזהו זו מצות ציצית: [תנא דבי אליהו דף מ"ט ע"ב]:

לז אמר דוד באתי לחלל שבת האיר לי התורה שנ' שמור את יום השבת לקדשו באתי לנאף האיר לי התורה שנ' מות יומת הנואף והנואפת: [ילקוט תלים סי' כ"ז].

לח לא ישב אדם על המטה והספר עליו. מעשה בר' אלעזר שישב ע"ג המטה וספר עליו ועמד דומה כמי שנשכו נחש שנא' את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד עליו שנ' את שבתותי תשמורו וגו': [מסכת סופרים פ"ג]:

לט יודע היה משה שמקושש במיתה שנא' מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באיזה מיתה נהרג. וא"ת למה היה מסתפק היה לדונו בחנק דכל מיתה האמורה בתורה סתם חנק. וי"ל דמסברא היה נראה שנידון בסקילה כעע"ז דבכל דוכתא אמרינן דומה שבת לע"א דהיינו מחלל שבת בפרהסיא כעובד אלילים: (תוס' ב"ב דף קי"ט ע"א)

מ צלפחד זה מקושש ולש"ש נתכוון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא יכנסו לא"י ממעשה מרגלים שוב אין חייבים במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרגו אותו ויראו אחרים. (תוס' שם בדף הנ"ל):

מא בע"ש נברא אדם וכיון שחטא היו מלאכי השרת קורין אותו אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. בא יום השבת ונעשה לו סניגור אמר לפניו רבש"ע בכל ו' ימי בראשית לא נענש שום אדם ובי אתה מתחיל זו קדושתי ומנוחתי ובשביל השבת ניצל מדינה של גיהנם אמר אדם מזמור שיר ליום השבת אמר השבת לי אתה אומר הימנון אני ואתה נזמר להקב"ה שנאמר טוב להודות לה': (שוחר טוב מזמור צ"ט)

מב אלמלי עמד אדה"ר בשלוותו עד בא שבת העולם והחזיק בעץ חיים בשבת היה מוליד בנים בליל שבת והיה נתקן הכל: (חסד לאברהם עין כל סי' ע'):

מג מאחר שחטא האדם ההנהגה של כל ימי החול תחת מטטרו"ן רק שבת לבד מנהיג הקב"ה ואם לא היה אדם חוטא היה שובת רק שבת אחד אבל מאחר שחטא צריך עוד יום מיום הששי וכו' וצריך לשמור שני שבתות: (ראשית חכמה שער הקדושה):

מד תא חזי כד בעו ישראל למכבש לארעא דכנען אקיפו ליה שיתא יומין זימנא חדא בכל יומא לקבל אילין זכאין קשוט אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דעליהון מתקיימ' עלמא וביומא שביעאה שבע זמנין לקביל יומא דשבתא וכו': (מדרש הנעלם דף פ"ה ע"ב):

מה ג' מצות בזה אחר זה. פ' ע"ז ופ' מקושש ופ' ציצית. לפי שהכופר בע"ז כאלו קיים כל התורה וכל המשמר שבת כאלו קיים כל התורה שנא' ראו כי ה' נתן לכם השבת ובתורה כתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו וכל המקיים מצות ציצית כאלו קיים כל התורה הרי אלו ג' מצות חמורות בזה אחר זה: (פסיקתא):

מו כשאדם נפטר מן העולם הנפש שוכנת בקבר והרוח בג"ע של מטה והנשמה בג"ע של מעלה ובר"ח ושבת הם מתקבצין שלשתן ועולין למעלה שנאמר שלש ערים תבדיל לך הם ג' מקומות הללו. (מדרש):

מז יש לנו לדעת כי הימים שבפ' בראשית כל יום רמז לאלף שנים ויום השבת רמז לאלף הז' שהוא עוה"ב והוא שבת הגדול וז"ש רז"ל יומו של הקב"ה אלף שנים כו' וכל א' מן העולמות יהיה יותר טובה בחידושים מעולם אשר עבר לפניו והטובה הוא שיתמעט כח שרי האומות מעולם ועד עולם ויתעלה ויתגבר כחם של ישראל למעלה וזהו הטעם שפרי החג הולכין ומתמעטין כי הם באים לכפר בעד ע' אומות והקב"ה הודיע הכל למשה רבינו ע"ה: (מקובלים):

מח בא וראה שלח תשלח את האם מלאך יש שממונה על העופות שהם הנשמו' שנקרא צפורי' סנדלפו"ן שמו. ובזמן שישראל מקיימין המצוה הזאת והולכת אם מגורשת ובנים צווחין הוא מלמד זכות על העופות ואומר הרי כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו למה גזרת על זאת העוף שתהיה מגורשת וכן מטטרו"ן מלמד זכות על שלו שהם הרוחות מהכסא הנשמות ומזאת תהיה הרוחות ומאופן הנשמות. והם בבריא"ה יציר"ה עשיי"ה ובשבת וי"ט יורדים עליהם נשמות ורוחות ונפשות בדרך אצילות רוח הקודש וכל שר מלמד זכות על עופות שלו הם נשמות שפורחות בבני אדם וכו': (מדרש הובא בצרור המור):

מט השומר שבת כהלכתו מקרב ב' שמות להדדי אדנ"י הוי"ה ואם ח"ו מחלל שבת הרי הוא רחוק מן החיים ונסגר לפניו הפתח להכנס לעה"ב. עוד יש רעה נפסדת אל טעם מצות שבת משום שכוכב שבתא"י מוכן לפורענות ולא יצליח מי שעוסק במלאכתו. (מצאתי כן בהכותב ע"י מסכת ברכות ונמצא בשערי אורה דף י"ז ע"ב):

נ דע כי האדם השומר שבת כהלכה נעשה אותו אדם כסא למרכבה לשם יתברך ולפיכך נקרא שבת מנוחה וכתיב זאת מנוחתי עדי עד כאלו ה' יתברך נח על האדם ושוכן עליו כמלך על כסאו וסימן וינ"ח ביום השביעי הוא בעצמו נח: (שערי אורה דף ט"ו ע"ד):

נא ת"ח לית עלמא קיים אלא על שלום כד ברא קב"ה עלמא לא יוכל לאתקיימא עד דאתייא ושרייא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא לעילא ותתא וכדין אתקיים עלמא. (זוהר קרח עמוד של"ה):

נב בעת שהאדם משמר שבת הוא גוזר גזירה והקב"ה מקיימה שנא' ויתן לך משאלות לבך: (רבה בשלח)

נג ידוע כי העולם ששה קצוות ונבראו בכח השם הנעלם בששה חותמות כל קצה בחותם אחד ונברא בששה ימים והשבת נקרא אות והמקושש הזה כפר באותו אות ובחידוש העולם. ועשה הקודש חול והשבת כשאר ששה וע"כ נקרא מקושש כלומר מק"ו ש"ש כי יצא מקו האמצעי של ששה קצוות וכפר בשביעי שהוא היכל הקודש והבן זה: (בחיי פ' שלח לך)

נד בראשית אותיות יר"א שב"ת דאיהו שכינתא דעליה אתמר מחלליה מות יומת דאעלו אויבים בחלל דילה איהו קדש קדשים ואתמר בהון את מקדש ה' טימא חלל ממלכה ושריה ושפחה עאלת באתר דגביר"ה דאיהו שפחה נדה זונה. וסאיבת אתראה דתמן הוה נייחא דשכינתא וקלא הוה נחית יר"א שב"ת ואיהי לא עבדה כך אלא חילל ממלכה ושריה וברחת שכינתא מתמן בהאי זמנא שחקו על משבתיה ואמרת שפחה לאו כגוונא דעבד' שרה לשפחתה הה"ד מפני שרי גבירתי אנכי בורחת אמר הקב"ה ברתא דרשע חייבת אע"ג דשרה תרכת לה אנא רחימנא עלה ועל בנה ואתון לא עבדתון הכי אלא גרמתון ביש תחת טוב. אנא אומינא לאעברא מלכות' חייבא מעלמא ולא יהא חדוה קמאי עד דיתאבדו מעלמא ובההוא זמנא יהא חדוה קמי הה"ד ובאבוד רשעים רנה: (תיקונים):

נה בהסתלק שבת מן בראשית נשאר אי"ר לומר לך שגזר' הא' להיות גלות ראשון במצרים ר"י שנה מצד הנחש שהטיל זוהמא בחוה: (פליאה):

נו מאמר רז"ל בעירובין אותו יום שחרב ב"ה מוצאי שבת היה והלוים עומדים ומשוררים ואומרים שירה. ומהו שירה היו אומרים יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו וגו' וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו ולא הספיק לומר יצמיתם עד שבאו גוים וכבשום: (פי' כי שבת מכפר עון מכירת יוסף וע"כ אמר מוצאי שבת היה כלומר לא שמרו שבת כמ"ש ירמיה השמרו בנפשותיכם ולא תשאו משא ביום השבת ונתעורר עון יוסף ונחרב המקדש). (ספר נפש החכמה):

נז ר' אלעזר בן פרטא אומר מנין שכל המשמר שבת כאלו עשה את השבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. רבי אומר מנין אתה אומר כל המשמר שבת א' כאלו שמר שבת מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עד שיחיו המתים שנא' ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם: (מכילתא):

נח שבת וינפש וי נפש ולא נאמר וי רוח וי נשמה. אלא נפש בעולם העשייה שהיא סמוכה לקליפה וכשחוזר הנפש יש לה צער משום שסמוכה לקליפה משא"כ ברוח ונשמה. (כוונת אר"י דף ז')

נט פתח ר' יצחק ויקהל משה אמאי כניש להו בגין לממסר לון שבת כמלקדמין. דהא בקדמיתא עד לא עבדו ישראל העגל מסר לון שבת ודא איהו דלא נטירו ערב רב. כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל אמרו מלה דא אתמנע מינן מיד ויקהל העם על אהרן ויאמרו קום עשה לנו אלהים ואתמשכו סגיאין בתרייהו ובתר דמיתו אינון ערב רב כנש משה לבני ישראל ויהיב להון שבת כמלקדמין: (זוהר ויקהל עמוד שפ"ג):

ס החטא של אדה"ר היה שהבעיר הבערה תגבורת הדינים בכל העולמות ועבר על לאו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ובאותו פעם היה כולו שבת קודם החטא: (עמק המלך דף קנה ע"ד)

סא יוסף בעבור שכבש יצרו ביום השבת (דאיתא במדרש ויבא הביתה לעשות מלאכתו יום שבת היה) לכן היה קרבן נשיא של אפרים ביום השבת הטעם כי הבועל ארמית הפגם מגיע להמדה הנקראת שבת ומפני שהוא כבש יצרו לכן הותר לו להקריב קרבן בשבת: (מקובלים):

סב בזכות שבת נכנס הקב"ה עם ישראל למצרים שנא' את" יעקב" איש" וביתו באו סופי תיבות שבת: (ציוני):

סג א"ר חייא כתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת מאן עצים הכא ומאן הוא דא אלא דא צלפחד והוי דייק באילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמארי' ואתחליף שבת בשבת הה"ד בחטאו מת בחטא ו' מת: (זוהר עמוד רצ"ח):

סד מדת נצ"ח נקרא אות בעבור שמבריח כל טומאה וכל רעה זה האות אשר נתן השם בין בריתם של ישראל ברית מילה וברית שבת כו' ואם שמרו ברית שבת ומילה האות מרחיק מהם כל טומאה ולכלוך וכל רוח רעה ויצר הרע: (תמונה):

סה חצבה עמודיה שבעה, בשבעה ימים נברא העולם. אע"פ שבששה ימים נברא העולם מ"מ היה חסר מנוחה עד שבא שבת בא מנוחה היינו דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי: (תוספ' סנהדרין דף ל"ח ע"א)

סו תן חלק לשבעה וגם לשמנה. לשבעה ז' ימי השבת. ולשמנה ח' ימי מילה. אמר לפניו רבש"ע אפי' אין ביד ישראל אלא ב' מצות הללו כדאי שתרחם עליהם: (מדרש):

סז בשביעי נברא שבת ולא מצא בו פגם שכולה קדושה ומנוחה אמר ר"י אח"כ הסתכל וראה שאדם חטא בה ומתחייב בנפשו ואמר גם זה הבל: (מדרש):

סח תרין אתוון ש"ת הוו תליין עד דאשתכלל עלמא ועאל בינייהו אות ב' ונעשה שבת כד"א ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם ברית עולם: (זוהר בראשית עמוד קע"ט):

סט אין דוחין שבת מפני ערבה כי אין דוחין רחמים מפני הדין: (קנה):

ע איש אמו ואביו תיראו יכול אפילו אמר לו אביו שחוט לי ובשל לי בשבת יכול ישמע לו ת"ל את שבתותי תשמרו כלכם חייבים בכבודי: (רבה פ' נשא):

עא אי ישראל לא נטרי אורייתא ומצוה אתמר בהו עבדים היינו לפרעה ואי נטרי שבתות וי"ט אתמר בהו ויוציאנו ה' אלהינו משם: (זוהר):

עב שבת אותיות שניות שי"ן בי"ת ת"ו עולה כ"ו כמני' הוי"ה לומר לך הפוגם בשבת כאלו פוגם בשם הוי"ה: (מקובלים):

עג וישם ה' לקין אות נתן לו יום שבת שנאמר כי אות הוא ביני וביניכם: (תנחומא בראשית):

עד כשישראל שובתים בשבת נראה כי הם דבוקים בשבת העליון ואז אין בין ישראל להשם אלא ו' ימי השבוע. וג"כ אין בין כנסת ישראל ובין שבת העליון אלא ששת אלפים מזו השמטה ולסוף הכל יבאו בשבת העליון שהוא היסוד וג"כ אין בין אותו שבת לשבת העליון אלא ששה הקפות בסוף כלם יתעלו לשבת העליון לבינ"ה: (תמונה):

עה התורה נתנה ביום השבת להשפיל מערכת השמים כנודע ז' כוכבי לכת בסוף יום ו' ותחלת ליל שבת משמשות מאדי"ם ושבתא"י כו': (מקובלים):

עו אותו יום שהושלכו חנניא מישאל ועזריה לתוך כבשן האש יום שבת ויום כפור היה: (רבה שיר השירים):

עז מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכד היא שריא על ישראל לית בהון לא יגיעה ולא שעבוד: (זוהר קדושים עמוד קע"ד):

עח בראשית אותיו' שב"ת יר"א לומר שבזכות שבת שישמרו ישראל נברא העולם ובזכות שבת יגאלו שנ' אם ישמרו שבתותי והביאותים אל הר קדשי. (ציוני): (זהו שייך לעונת שבת):

עט הבא על הנדה יתענה נ"ט תעניות כמנין נד"ה וילקה בכל יום מימי תענית ולא יבעול רק בליל שבת וליל ר"ח בסוד וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח ויכוין לשם יה"ו שהם יו"ד ה"א וא"ו העולה ט"ל וה"פ ט"ל בגי' קצ"ה וזהו מקצ"ה השמים: (מקובלים):

פ מיכאל נקרא אחד. ישראל נקרא אחד. הקב"ה נקרא אחד. לפיכך ברא ו' ימים שני עדים על כל אחד והשבת נקרא אחד דכתיב ימים יוצרו וגו' לכך הקדימו על כל המועדים: (סודי רזי):

פא נעלם של שבת י"ן י"ת ו' עולה תע"ו עולה אלי"הו משי"ח ב"ן דו"ד. בכן על ידי שבת נזכה לגאולת אליהו ומשיח בן דוד אמן וכי"ר:

סליק ת ו ש ל ב ע

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף