עונג יום טוב/קכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קכז

סימן קכז

שאלה ע"ד עגונה מק"ק טשעכנאווצע:

מכתבו הגיעני זה יותר משבוע ומטרדותי לא השבתי עד כה מרב עמל הציבור אשר עמוס עלי אך כאשר ביקש כבודו ממני אשר אהי' נמנה בהתירא דהאי עגונה אשר כבר הסכימו הגאון מלבוב והגאון מוהר"צ אורנשטיין להתירא ולאשר לא נתן הפנאי להאריך בזה ולא חפצתי לעכב עוד כי הרבה חשו חז"ל לתק"ע לכן באתי בקצרה בדבר העגונה אשר בעת יצא בעלה מביתו נתלוה עמו א"י א' ובהגיעו ליער הרגו והשליכו לתנור אש שהי' שם ביער ונמצא אח"כ בתוך התנור גופו קיים ורגליו שרופות ופניו ותוארו נשחת:

לדעתי יש להתיר העגונה הזאת והתירה תלוי ונשען על כמה יסודות, האחד דעת ר"ת ז"ל דבהכרת כל גופו מעידין אף שלא ניכר פרצוף פנים כלל ונ"ל ביאור דברי ר"ת במש"כ וז"ל ואומר ר"ת דהיינו דווקא כשאין שם אלא פרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטיב ע"י סימני הגוף ועוד דשמא דווקא בסימנין הוא דקאמר הכי אבל ע"י טב"ע הוא ניכר היטיב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו עכ"ל ונראה פירוש דבריו דמעיקרא הי' מפרש ר"ת דמיירי מתניתין שאין גופו שלם ולא נמצא אלא הפרצוף עם הפדחת אבל כשנמצא גופו שלם מעידין עליו. וע"ז דאפשר לומר שנחזיק לדוחק לפרש מתניתין שלא נמצא שם גופו משום דלא משמע הכי דהא קתני אעפ"י שיש סימנין בגופו משמע שיש גם הגוף ע"ז אמר ועוד דאפ"ה מצינו למימר חילוק אחר דדווקא אם העד אין מכיר אותו רק שאומר סימנין על הגוף שראה גוף בסימנין כאלו מת בארוך וגוץ או סימנין בינונים בזה לא מהני אבל ע"י טב"ע דהיינו שמכירין בעל האשה והכירו אותו שזה הנמצא הוא בעל האשה ניכר היטיב ע"י סימני הגוף והאי סימני הגוף היינו טב"ע שבגוף שגם זה קרוי סימני הגוף כמו שהוכחנו מלשון הרמב"ן ז"ל המובא לעיל בתשובה בדברינו] ומתניתין מיירי שאין מכירין בעל האשה כלל וזה ברור בכוונתו ואף שהאחרונים ז"ל חלקו עליו כבר כתבו הח"מ והב"ש דחזי לאיצטרופי לשאר אומדנות:

וראיתי בספר ש"ש שהביא ראי' לדברי ר"ת ז"ל מהא דאמר ר"ל בבכורות (דף מ"ו) פדחת פוטר בכל מקום חוץ מן הבכור דכתיב יכיר ע"ש בכל הסוגיא דסובר ר"ל דהכרה לא הוי אלא בפרצוף להכי בעי שיצא ראשו עד החוטם לענין בכורה וא"כ כיון דקיי"ל דיציאת רוב גופו וודאי הוי כילוד ומהני נמי לענין בכור ע"כ לר"ל דברוב גופו מיקרי נמי יכיר וזהו כדעת ר"ת דבכל גופו או רוב גופו הוי הכרה לענין עגונה נמי:

ולענ"ד לאו ראי' היא כלל ואין ענין זה לזה דאטו לר"ל דסובר דבעינן פדחת עם פרצוף גבי בכור אטו אם יצא פדחתו לחוד ויש על הפדחת סימן מובהק שיכולין להכיר בינו לבין וולד אחר יש לו דין בכור וא"א לומר דילמא הכי הוא לר"ל דהא ודאי ליתא דאם איתא דהכי הוא לא הוי לי' לר"ל למימר פדחת פוטר בכ"מ חוץ מן הבכור הא כמו שפדחת חשיב לידה בכל מילי ה"נ חשיב בבכור רק שבבכור הטיל בו הכתוב תנאי דבעי הכרה והכרה מילתא אחריתי היא ואם יש סימן מובהק בפדחתו דהוי הכרה ע"י הסימן מהני הלידה ע"י הפדחת והיכא אמר ר"ל פדחת פוטר בכ"מ חוץ מן הבכורה דמשמע דפדחת גבי בכור לא חשיב לידה והכי הוי לי' למימר בכור שיצא ראשו אינו פוטר עד שיהא בי' הכרה ע"י פרצוף פנים או ע"י סימן מובהק ומדלא קאמר ר"ל הכי נראה מזה דגבי בכור אין הפדחת חשיב לידה כלל ואפילו יש סימן מובהק על הפדחת נמי לא מהני דלא הוי כילוד כלל וגלי לן קרא לר"ל דלא הוי כילוד עד שיצא ראשו ופרצוף פניו ולא שהקפידה תורה על ההכרה שלא יתחלף באחר אלא שיעור לידה קפיד קרא ויהיב קרא סימנא בהכרה שאינו כילוד עד שיצא גם הפרצוף וקרי לי' לפרצוף הכרה וכתב בלשון יכיר ובפחות מזה לא הוי כילוד דקרא קפיד גבי לידת בכור שיצא ראשו עם פרצופו ואי לאו הכי לא הוי כילוד למהוי בכור. אבל אין הטעם משום דבעינן הכרה דסימנא בעלמא הוא דיהיב קרא דבעינן פדחת עם פרצוף ובפחות מזה לא מהני אף ביש בו סימן מובהק להכירו שלא יתחלף באחר דאנן אשיעור הלידה קפדינן ולא אהכרה כמו דמצינו דקפיד קרא גבי בכור אבן קיימא ה"נ קפיד קרא גבי בכור אלידה מעלייתא תדע דלר"י דס"ל דפדחת פוטר גם בבכור לענין נחלה תקשה לדידי' ברייתא דמותיב מיני' לר"י דקתני יכיר זו הכרת פנים פדחת עם החוטם נהי דמשני עד החוטם מ"מ קרא למה לי הא בכל התורה פדחת הוי כילוד ול"ל קרא גבי בכור ודוחק לומר שבאמת מבכור ילפינן לכל התורה אלא וודאי דלר"י אצטריך קרא לאשמעינן דגבי בכור לא בעינן לידה יתירה כל גופו או רובו ואשמעינן דבכור לנחלה שוה לכל מילי א"כ לר"ל אשמעינן וגלי לן קרא דגבי בכור בעינן לידה מעלייתא פדחת עם החוטם אבל לא דקפיד קרא אהכרה:

וכיון שבארנו דלא קפיד כלל אהכרה אלא אשיעור הכרה קפיד ולא נקט קרא יכיר אלא לסימנא ממילא ביציאת רובו הוי לידה דהא בכל התורה רובו ככולו ואף אם נימא כדעת הראשונים ז"ל דליכא הכרה בגופו כלל מ"מ אנן לא קפדינן כלל אהכרה גבי נחלה וגבי ראשו כתיב קרא דיכיר להשמיענו דבעינן שיצא הראש שיעור ההכרה אבל בגופו לא איכפת לן במה שאין כאן הכרה כמו שאין מועיל לר"ל אם יצא רק בפדחת ויש סימן מובהק בפדחת ה"נ אינו מגרע כח הלידה אם יצא רוב הגוף אף ע"ג דליכא הכרה ואין ראי' מכאן לדעת ר"ת ז"ל:

מיהו לכאורה קשה לפ"ז לר"ל דסובר פדחת אינו פוטר בנחלה א"כ במתניתין דשם דקתני יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן הבא אחר נופלים שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא ראשו מת ליתני נמי הבא אחר מי שיצא ראשו חי ולא יצא רק פדחתו ולא פרצוף והחזירו דהבא אחריו הוי בכור לנחלה שהראשון לא יצא פרצוף דידי' ולא קרינן בי' יכיר והשני שיצא אחריו הוא בכור לנחלה אבל לכהן הוי הראשון בכור דלענין פטר רחם פדחת לחוד הוי לידה ולא שייך כאן תני ושייר דהא מדקתני בן ט' שיצא ראשו מת משמע דביצא ראשו חי לא משכח לה שיהא השני בכור לנחלה ואי הוי אמרינן דטעם ההכרה לאו משום לידה הוא אלא מילתא אחריתא היא דבעינן שיהא בוולד הכרה הוי א"ש דלא קחשיב לה במתניתין משום דלא חשיב אלא דברים הנוגעים לענין הלידה כמו בן ח' חי דלא חשיב וולד לענין נחלה או בן ט' מת אבל הכרה מילתא אחריתא היא דהוולד ולד מעליא הוא רק שאין בו הכרה. וכה"ג לא חשיב נמי בכור שנולד אחר מיתת אביו דהוי בכור לכהן ולא הוי בכור לנחלה דאמרינן בב"ב (דף קכ"ז) מקרא דוילדו לו משום דאין שייך בזה ריעותא דוולד רק דגבי נחלה בעינן תנאי שיהא אביו קיים וה"נ מה שהשני בכור לנחלה ולא הראשון משום שהראשון לא הי' בו הכרה אבל אם נימא דהא דבעי ר"ל פרצוף פנים גבי נחלה הוא משום דגלי קרא גבי נחלה דלא הוי כילוד עד שיצא פרצוף פנים א"כ ליחשבי' גבי בכור לנחלה ואינו בכור לכהן אם יצא הראשון בן ט' חי פדחתו ולא פרצופו דהבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ואפשר לומר דאף ר"ל דסובר דלא הוי בכור לנחלה בפדחת לחוד מ"מ סובר דהבא אחריו נמי אינו בכור דכיון דבכל התורה בפדחת לחוד הוי כילוד מהני לי' האי לידה שלא יהא להבא אחריו דין בכור כמו ביוצא דופן דתנן הכי (דף מ"ז):

ועכ"ז אף שדחינו ראיית הש"ס לר"ת מבכורות עכ"ז כבר כתבו האחרונים דחזי לאיצטרופי לשאר אומדנות והכא הרי הכירו כל גופו שלם עם ראשו לבד הפרצוף פנים שנשחת ועוד הרי הרוצח סיפר לפי תומו כמתוודה שהוא הרג את אבנר באסי ואף להרמב"ם ז"ל דבעי שיאמר קברתיו במסל"ת הכא דמי לקברתיו שהרי גררו להשליך אותו בתנור אש ועוד שההמ"ג כתב (בפי"ג מה"ג) דהיכא דהזכיר הא"י שם הנרצח לא בעי קברתיו וגם יש לצרף להתיר מה שהכירה אשתו איזה בגדים שלו ודעת כמה רבוותא דלא חיישינן לשאלה והרבה הארכנו בזה בתשובה בעז"ה גם יש לצרף בזה דעת המבי"ט דאם נודע שהלך בדרך זה ונמצא אח"כ הרוג בדרך זה אמרינן היינו האי שאבד היינו האי שנמצא ואף שבמקום אחר הבאנו ראיות לסתור היתר זה מ"מ כיון שנמצא הרבה קולות יש לצרף גם סברא זו, מכל הני טעמא גם דעתי מסכמת לדעת כת"ר ולהרבנים הג' שקדמוני להיתירא ויתירה כת"ר בב"ד של שלשה כדין ועל כל אלו פרטי ההתירים בעז"ה יש אתנו כתוב באריכות על כל פרט ופרט אך מאפס הפנאי הוכרחתי לקצר כי אין נכון לעכב היתר עגונה עד עתות הפנאי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף