עונג יום טוב/פד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עונג יום טוב TriangleArrow-Left.png פד

סימן פד

שאלה אשה שעמדה מלדת וצוה הרופא לעשות לה רפואה שתתחוב לה ספוג ממורח באיזה משיחה בתוך פי המקור ויהי' הספוג בתוך המקור כמה שעות אם טהורה לבעלה אחר שהוציאה הספוג ונמצא נקי ומה דינה אם נמצא דם על הספוג:

תשובה בנדה (דף כ"א) תנן המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה אם לאו טהורה כו' ר"י אומר בין כך ובין כך טמאה ומסקינן בש"ס דת"ק סובר אפשר לפ"ק בלא דם ולהכי אם אין עמה דם טהורה ור"י סובר א"א לפה"ק בלא דם והרמב"ם פסק (בפ"ה מהלכות א"ב) כת"ק דאפשר לפה"ק בלא דם אבל הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל פסקו דא"א לפה"ק בלי דם ועיין בנוב"י מה"ת (ה' נדה) דאין חילוק בין נפתח מבפנים או נפתח מבחוץ או על ידי כלי בכל גוונא אמרינן דוודאי יצא דם מיהו הטור כתב (בסימן קפ"ח) דדוקא בחתיכה גדולה א"א בלי דם אבל בחתיכה קטנה לא חיישינן לדם והוא מדברי הרמב"ן ז"ל שהביא ראי' מדפריך שם בש"ס אבבא דהמפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים וליפלוג נמי ר"י בהא ולימא דאף אם אין עמהם דם טמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם. ולא פריך ולפלוג נמי ברישא גבי המפלת כמין קליפות ושערות ויבחושין אדומים ע"כ דבקליפות ושערות ושקצים ורמשים דהוי דברים קטנים מודה ר"י דאפשר לפה"ק בלא דם:

והב"י (בסימן קפ"ח) כתב שהטור הוכיח לחלק בין חתיכה קטנה לגדולה ממה שפסק הרא"ש ז"ל כר"י דא"א לפה"ק בלא דם והוא בעצמו פסק ברואה דם בשפופרת טהורה ומשמע נמי מדבריו דסבר דהלכה כרבנן דסברי דאין דרכה של אשה לראות בחתיכה וקשה לפי מה שפסק כר"י אמאי מטהר הרי נפתח הקבר עי"ז וא"א בלא דם ולכך חילק בין קטנה לגדולה עיי"ש בדברי הב"י וכתב עוד הב"י בסוף הסימן וז"ל ושיעורא דחתיכה גדולה לא איתפרש לן דאין לאמר דכל שהיא גדולה מקליפה ושערה הוי גדולה שהרי כתב רבינו בסימן זה ודווקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אלמא דשיעורא דשפופרת הוי קטנה לענין זה מיהו שיעורא דשפופרת גופא לא אתפרש לן אם עב או דק הלכך אזלינן לחומרא ולא מטהרינן אלא בשיעורא דשפופרת דק מן הדקים עכ"ל:

הנה מדברי הטור והב"י משמע דלמדו דשיעור עובי לענין פה"ק הוא כעובי שפופרת מהא דמטהרינן רואה דם בשפופרת ולא חיישינן לפה"ק ולא זכיתי להבין דמה ענין שפופרת לענין פה"ק דבשפופרת מטהרינן מטעם חציצה שהשפופרת חוצץ בין דם לבשרה והכתוב אומר בבשרה, כמ"ש רש"י ז"ל ותוס' בסוגיא שם ויכול להיות דמיירי שהכניסה גם ראש המקור בשפופרת וכשהי' פי המקור בשפופרת יצא הדם לחוץ דרך השפופרת ולא נפתח המקור כלל ע"י השפופרת ולא נכנס השפופרת לתוך המקור כלל [ומנהג הרופאים עכשיו שעושים כן כשרוצין לראות אם יש איזה מכה במקור מכניסין שפופרת עד שגם המקור נכנס ראש התחתון לתוך השפופרת ושם גם פי המקור וכן הר"מ כתב הך דינא דשפופרת (בפ"ה מהא"ב) וכתב שהכניסה השפופרת בפרוזדור ולא כתב שהכניסה למקור וכן משמע לשון רש"י ז"ל שכ' הכניסה שפופרת באותו מקום. וא"כ אין שום ראי' מהך דשפופרת לענין עובי החתיכה לפתיחת המקור ומדברי הש"ס שם דקאמר המפלת חתיכה סתם וגם אמר שם אעפ"י שמלאה דם לא משמע שיהא דק כקנה דק מן הדקים:

עכ"פ אם נמצא הספוג נקי אחר שהוציאוהו מן המקור לדעת הרמב"ם ודעמו טהורה לבעלה דאפשר לפה"ק בלא דם ולדעת הרא"ש והטור וסייעתו הוי ספיקא דדינא אם זה מיקרי דבר עב לענין פה"ק או לא מיהו נראה שיש להקל ע"ז האופן כיון שהאשה אומרת שקודם שמכנסת הספוג לתוך פי המקור מכנסת שפופרת והמקור נכנס ראשו התחתון לתוך השפופרת ומוציאה השפופרת והספוג נשאר בפי המקור א"כ יש להזהירה שגם קודם שתוציא הספוג תכניס השפופרת עד שיהא פי המקור, בשפופרת ותוציא הקנה שהספוג עליו דרך השפופרת. ואז ליכא חשש שמא יצא דם מפתיחת הקבר דהא כ"ז שהספוג מונח במקור לא חיישינן שיצא דם כדאמרינן בנדה (דף ג') דבמוך דחוק לא חיישינן שיצא דם דרך המוך ואין לחוש רק שמא יצא הדם אחר שהוציאה המוך ולזה לא בעינן למיחש דהלכה רווחת הרואה דם בשפופרת טהורה משום חציצה וזה אין לחוש שמא יצא הדם אחר הוצאת השפופרת והוי בבשרה דמסתמא הא דאמרו א"א לפה"ק בלא דם היינו שהדם יוצא בשעת פה"ק ממש והכא לא איכפת לן ביציאת הדם דהא הוי חציצה ע"י השפופרת ולא מסתבר שיתעכב יציאת הדם אחר פה"ק הרבה ויצא בשעה שאין השפופרת בתוכה ועוד דהא הוי ס"ס ספק שמא לא יצא דם כלל דאפשר לפה"ק בל"ד או דזה הוי חתיכה קטנה ואת"ל שיצא דם שמא יצא בשעה שהי' השפופרת מונח בתוכה וטהורה משום חציצה ויותר טוב שיתעכב השפופרת בתוכה איזה רגעים אחר יציאת הספוג מהמקור דזה לא חיישינן שיתעכב יציאת הדם כ"כ אחר פה"ק:

ולכאורה נראה לפ"ז אפילו אם תמצא דם על הספוג נמי טהורה דהא הרואה דם בשפופרת טהורה ואין לומר דהא דאמרינן הרואה דם בשפופרת טהורה הוא רק משום נדה אבל מדרבנן טמאה משום כתם דומיא דהא דדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה דהוי רק מדאורייתא אבל מדרבנן טמאה משום כתם וכן הא דאמרינן באשה שראתה דם במר"ג בין עומדת בין יושבת טהורה ויש כמה רבוותא דסברי דטהורה משום נדה וטמאה משום כתם כמ"ש הש"ך (בסימן קצ"א) דז"א דלא אשכחן לרבוותא דכתבי הכי גבי רואה דם בשפופרת לטמאה משום כתם ש"מ דלגמרי מטהרי וטעמא רבא איכא בהא מילתא דגבי כתמים איכא למיחש שמא ארגשה ולאו אדעתה וכן גבי עד שאינו בדוק והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם דטמאה משום כתם התם נמי איכא למימר אע"ג דתלינן בי' בעלמא מ"מ הא אפשר דמגופה אתיא בשעת בדיקה וכן גבי מ"ר אע"ג דא"א להם לצאת בשעת מ"ר מ"מ אפשר דמקמי הטלת מר"ג הי' הדם להכי מטמאינן משום כתם אבל גבי רואה דם בשפופרת כיון דחזינן דלא נמצא דם רק בשפופרת אמאי יחמירו רבנן לטמאה כיון דרחמנא טהרה והיכא דלא נמצא דם על הספוג ואנו באין לחוש רק משום א"א לפה"ק בלא דם ודאי דשרי דאף אם נימא דשפופרת מטמא משום כתם מ"מ הוי רק ספק דרבנן דהוי ספק אם יצא דם כלל משום דספוג זה לא הוי דבר עב להוציא דם וכיון דאם יצא דם הוי רק טומאת כתם ספיקא דרבנן לקולא]:

ולכאורה הי' מקום להקל מטעם שכ' הרא"ש בשם רבינו שמשון (בפ' המפלת) באשה שנעקר מקורה וכמין חתיכת בשר נפל לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות בכך כדקאמרי רבנן דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ופירש אין דרך דם נידה לבא בענין זה ועיין בשו"ע (סי' קפ"ח) ובדברי האחרונים ז"ל וביותר בדברי הכרו"פ שביאר דברי הר"ש דאפילו ראתה דם מהמקור כל שנשתרבב המקור ונופל למטה ומחמת זה יוצא הדם מיקרי אין דרכה של אשה לראות בכך וה"נ נימא אין דרכה של אשה לראות ע"י תחיבת ספוג והא דקא בעי ר' ירמי' מר"ז ראתה דם בשפופרת מהו ומבעי לי' אי דרשינן בבשרה ולא בשפופרת ומטהרינן משום חציצה ולא מטהר בלאו טעמא דחציצה משום שאין דרכה לראות בשפופרת הוא משום דמשכחת לה שתראה בשפופרת דם באופן שגם אם לא הי' השפופרת נמי היתה רואה רק כיון שהשפופרת הי' מונח בתוכה חייץ בין דם לבשר ומיבעי ליה אם דרשינן בבשרה והחציצה מונע מלטמא אבל משום אין דרכה לראות כן א"א לטהרה דבלאו השפופרת נמי הי' יוצא הדם מגופה ולהכי מיבעי ליה ברואה דם בשפופרת ולא ברואה דם בקיסם כדמבעי ליה (בדף כ"ב) גבי קרי משום דגבי אשה בקיסם טהורה בלאו האי טעמא דחציצה משום שאין דרכה של אשה לראות בקיסם דהא הקיסם הוא שהוציא הדם ואלולי הקיסם לא הי' דם ליצא וכיון דעיקר האבעי' דרואה דם בשפופרת הוא רק משום חציצה להכי ליכא למבעי ברואה בקיסם דבקיסם טהורה בלאו הכי ומיבעי לי' רק בשפופרת באופן שהדם הי' יוצא גם בלא השפופרת ] ומשכחת לה שהגיע שעת ווסתה והכניסה השפופרת ויצא הדם דרך השפופרת או שנכנס גם פי המקור לתוך השפופרת שלא נכנס השפופרת לתוך המקור להוציא דם] אבל אם השפופרת הוציא הדם טהורה משום שאין דרכה של אשה לראות בכך כדעת רבינו שמשון:

ונראה לי דאפשר לחלק דלא אמרינן איך דרכה של אשה בכך וטהורה אלא אם ראתה בחתיכה דכל הנשים אין מפילות חתיכות ובאשה דעלמא לא משכחת כלל שתפיל חתיכות רק באשה זו אירע מקרה שהפילה חתיכה וכן בעובדא דר"ש שנעקר המקור שלה ומוציא דם עי"ז כל הנשים אין מקור שלהן עקור. אבל להוציא דם בקיסם כל אשה אם תוחבין לה קיסם בפי המקור מוציא דם ולהכי טמאה ולא מיקרי אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולהכי באשה פשיטא ליה דראתה דם בקיסם טמאה ולא מיבעי ליה רק בזב משום דכתיב ממנו ולא בקיסם אבל באשה ודאי טמאה אף לפי' הר"ש דזה לא מיקרי אין דרכה לראות בכך דכל אשה מוציא דם בקיסם מעתה יש לנו לדון באשה זו דאף אם הוציאה הספוג מן המקור ונמצ' נקי דאמרי' א"א לפה"ק בלא דם אבל אם המקור הי' בשעת הוצאת הספוג בתוך השפופרת יש להקל מטעם חציצה דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת:

    • (הגה"ה ודע שקשה לי טובא לר"ש שמטהר באשה שנעקר מקור שלה משום שאין דרכה של אשה לראות דם כן דא"כ באשה שראתה דם במר"ג נמי נימא אין דרכה של אשה לראות כך:)
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף