עונג יום טוב/טו
|
< הקודם · הבא > |
בשבת (דף קי"ח) אמר ר' יוסי מימי לא עברתי על דברי חבירי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן הייתי עולה וכתב התוס' לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן והקשו ע"ז דהא בהדיא אמרינן בכתובות (דף כ"ד) מהו לעלות מנ"כ ליוחסין תיבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ה"מ תרומה דאיסור מיתה אבל נ"כ דאיסור עשה לא אלמא דיש איסור עשה בזר הנושא כפיו כמש"כ רש"י ז"ל שם דכתיב כה תברכו אתם ולא ישראלים והמג"א (בסימן קכ"ח) תירץ דמ"ש התוס' דליכא איסור בזר העולה לדוכן הוא לר"י דסובר גבי סמיכה דכתיב בני ישראל נשים סומכות רשות וה"ה הכא גבי נ"כ סובר בני אהרן חובה וישראלים רשות אבל לדידן דנשים אסורות לסמוך ה"ה בנ"כ דרשינן בני אהרן ולא ישראלים להכי קאמר דנ"כ בזר איסור עשה וקשה לי דהא התם בכתובות קאמר א"ל רנב"י לרבא מהו להעלות מנ"כ ליוחסין א"ל פלוגתא דר"ח ור"א הילכתא מאי א"ל אנא מתניתא ידענא דתניא ר"י אומר גדולה חזקה דכתיב ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי לאשה וגו' ויאמר להם התרשתא אשר לא יאכלו מקודש הקדשים א"ל הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן בקדשי הגבול ואי ס"ד מעלין מנ"כ ליוחסין הני כיון דפרסי ידייהו אתי לאסוקינהו עכ"ל הגמ' והא התם מגוף הפסוק לק"מ דהא אפשר לפרש אשר לא יאכלו גם בתרומה כדאמר לקמן לא במידי דאיקרי קודש ולא במידי דאיקרי קדשים רק ר' יוסי הוא דמפרש לקרא דבתרומה אכלי ורק בקדשי המקדש לא אכלי א"כ קשה הא מר' יוסי ליכא למיפשט דאין מעלין מנ"כ ליוחסין מדלא חיישינן דאתי לאסוקינהו ליוחסין מדפרסי ידייהו כיון דלר"י ליכא איסור בזר הנושא כפיו משום דסובר נשים סומכות רשות אבל לפי דבעי למימר דזר העולה לדוכן עובר בעשה באמת מעלין מנ"כ ליוחסין מדשבקינן להו לפרוס כפים דהוי איסור עשה ע"כ דכהן הוא א"ו דגם לר' יוסי נמי אמרינן דאיכא עשה בזר העולה לדוכן ושפיר פשיט מיני' דאין מעלין מנ"כ ליוחסין אע"ג דאיכא איסור עשה וא"כ הדק"ל על דברי התוספת שכתבו דלא ידע ר"י מה איסור יש בזה ועוד קשה לי על דברי המג"א ז"ל דהא בהא דאמר ר"י בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל פרש"י ז"ל בר"ה דף ל"ג) ובעירובין (דף צ"ו) משום בל תוסיף והתוס' כתבו משום דקעביד עבודה בקדשים וא"כ הכא גבי נ"כ ודאי דליכא לפרושי דהא דקאמר הש"ס נ"כ דאיסור עשה הוא משום דקא סבר כר' יהודה דאם נסבור כשיטת רש"י ז"ל דטעמא דר"י משום בל תוסיף לא הוי לי' למימר איסור עשה אלא איסור לאו דהא בל תוסיף לאו הוא כדאמר בר"ה (דף כ"ט) הישן בשמיני בסוכה ילקה ואם נפרש כפירוש התוס' הא ודאי דאף לר' יהודה ליכא איסור בנ"כ בזר דהא הכא ליכא טעמא דעבודה בקדשים ושרי אף לר"י וגם בל תוסיף ליכא לדידהו בזר דהוי לי' שלא בזמנו וליכא בל תוסיף וכמ"ש שם בעירובין ואיך תלי לה המג"א בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי:
לכן נראה לי ודאי דהא דקאמר הש"ס נ"כ דאיסור עשה הוא לכ"ע בין לר"י בין לרי"ס ואף דבסמיכה לא דרשי תרווייהו קרא דבני ישראל לאיסורא אבנות ישראל רק לר' יהודה אסור מטעם בל תוסיף לשיטת רש"י ומטעם עבודה בקדשים לשיטת התוס' ור"י מתיר באמת לסמוך נשים התם שאני דאיכא למידרש קרא למעט נשים מחובה בסמיכה משום דאי לאו קרא ה"א דמחייבי לסמוך כמו אנשים דמ"ש נשים מאנשים כדאיתא חולין (ד' ב') הכל סומכין אחד האנשים וכו' להכי איצטריך קרא למעטינהו מחובה אבל הכא גבי נשיאת כפים מחובה לא צריך קרא למעט דאיך ס"ד דישראלים חייבים לברך דמי יהיה המברך ומי יהי' המתברך כיון דכל ישראל חייבים במצוה זו. ודוחק לומר דמכל ציבור וציבור יעמדו מעט מהם לברך את הציבור או דכל יחיד ויחיד מחוייב לברך את כלל ישראל ועיין בסוטה (דף ל"ח) דקאמר שם בהכנ"ס שכולה כהנים מברכים ופריך שם למי מברכין והיינו כיון דכולם כהנים למי מברכין משום דאין סברא לומר שמחויבים לברך אלו את אלו וא"כ ה"ה דאין סברא לומר דישראל מחוייבים לברך אלו את אלו ואף דקאמר שם דמברכים לעם שבשדות דאניסי לבא מ"מ גבי ישראלים אין סברא לאמר דמחייבי לברך עם שבשדות דבשלמא גבי כהנים אפשר לומר דמברכים עם שבשדות דאניסי משום שאלו היו עם שבשדות בבהכנ"ס היו מתברכים מכהנים לכן השתא דאניסי מברכין אותן הכהנים אבל אי הוי אמרינן דחובה על ישראל לברך תקשה למי מברכים וא"א לומר דמברכים לעם שבשדות דהא אי הוי האי עם שבשדות בבה"כ הי' החוב מוטל עליהם לברך והיכא נימא השתא דהחיוב על אותן שבבהכנ"ס לברכם והם יהיו מתברכין הא החיוב עליהם לברך כמו על אותן שבבהכנ"ס וא"כ תקשה מי יהיה המברך ומי יהי' המתברך. ואף דאמר התם דבהכנ"ס שכולה כהנים אם יש עשרה לבד המברכים. מקצתן מברכים והשאר עונים היינו משום דעונים דמי כמברכים ודמי כמו שכולם מברכין לעם שבשדות הישראלים אבל שיהא על ישראלים חובה לברך א"א למיטעי כלל דלמי מברכים ולא צריך קרא לזה וא"כ ודאי דלא צריך קרא למעוטי שאין החיוב על ישראל לברך ודרשינן כה תברכו בני אהרן מחוייבים לברך וישראלים אסורים לברך וא"ש בזה מה דקשה באמת לשיטת רש"י דסובר דלר"י דסובר בני ישראל ולא בנות ישראל הוא משום דקא עברו אבל תוסיף א"כ אמאי אמר הכא דבזר איכא איסור עשה הא איכא נמי לאו דבל תוסיף אבל הדבר נכון דכיון שבארנו דהכא ע"כ דדרשינן אהרן ובניו לאסור ישראלים לישא כפיהם ממילא דליכא בזה לאו דבל תוסיף כמ"ש לעיל דהמניח תפילין בלילה עובר בעשה ולא בלאו דב"ת דכיון דמייחד קרא לאיסורא בעשה דמימים ימימה למעוטי לילה נפיק לי' מאיסור בל תוסיף וקם לי' בעשה ודוקא שבת ויו"ט אמרינן בעירובין (דף צ"ו) דאיכא לאו דב"ת והיינו לר' עקיבא דדריש והיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שא"צ אות דליכא קרא לאסור רק דפטור להניח בשויו"ט משום דא"צ אות בזה שייך ב"ת וכן בנשים לשיטת רש"י ז"ל אליבא דר"י דמיפטרי משום דהוי מ"ע שהז"ג אבל איסור מיוחד לא מצינו בהו להכי שייך בל תוסיף אבל היכא דאיכא קרא לאסורא כמו תפילין בלילה למאן דדריש מימים ימימה אתפילין דקאי קרא דושמרת לאסור לילה ושבת ויו"ט באיסור עשה ליכא ב"ת כיון דמייחד לה קרא איסור בפ"ע נפקא לי' מאיסור ב"ת ולהכי נמי נשיאת כפים בזר כיון דדרשינן איסור עשה בזר ליכא בל תוסיף:
ומה שכתבו התוס' דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר הנושא את כפיו י"ל דא"ש כפשוטו ולק"מ דדעת ר"י ז"ל דאף דדרשינן קרא לאיסור עשה בזר העולה לדוכן מ"מ היינו דוקא במכוין למצוה דנשיאת כפים אבל הכא גבי ר' יוסי שאמר שאם היו חביריו אומרים לו עלה לדוכן הי' עולה הא לא היה מכוין לשם מצוה דהא ידע בעצמו שאינו כהן רק שהי' עושה ועולה לדוכן שלא לעבור על דברי חביריו אבל לא לשם מצוה ובאינו מכוין לשם מצוה אינו עובר בעשה דקרא דאסר במכוין לשם מצוה מיירי וכמו דאמרינן גבי עשה במניח תפילין בלילה במנחות (דף ל"ז) דאם לשמרן מותר וכן גבי נ"כ אמרינן בר"ה (דף כ"ט) דשלא בזמנו בעי כוונה וה"נ מיקרי שלא בזמנו ולא עבר בעשה אלא במכוין לשם מצוה ולא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן בכה"ג דהי' ר' יוסי עולה שלא לעבור על דברי חביריו וזה פשוט:
ודע דלכאורה יש לי להביא ראי' לשיטת רש"י ז"ל דבמה דפטרה תורה נשים אם עשתה המצוה איכא איסורא דב"ת ולא כמ"ש התוס' דגבי נשים מיקרי שלא בזמנו מהא דאמרינן בחגיגה (דף ד') זכורך להוציא את הטומטום ופריך בגמרא איצטריך קרא למעוטי ספיקא ופירשו התוס' דקושית הש"ס הוא דממילא הוי פטרינן לי' דכיון דהוי ספק איש ספק אשה אינו יכול ליכנס לעזרה ולהביא קרבן דהוי חולין בעזרה ועל תנאי אינו יכול להביא משום ביטול מצות סמיכה וקשה לשיטת התוס' דליכא ב"ת באשה משום דמיקרי שלא בזמנו הא ודאי איצטריך קרא דאי לאו קרא הוה אמינא כיון דמסופק אם הוא איש או אשה אינו יכול ליכנס לעזרה. דכיון שאינו יכול להביא עולת ראי' אינו יכול ליכנס לעזרה שלא יעבור על לאו דלא יראה פני ריקם אם הוא איש וקמ"ל דטומטום פטור אפילו אם הוא איש ופטרינן לי' מתורת ודאי ולא מטעם ספק וכיון דודאי פטור יכול ליכנס לעזרה ואינו עובר על לאו דלא יראה כלל כמו שאין אדם עובר בכל השנה כשנכנס לעזרה ואינו מביא קרבן דלאו דלא יראה פני הוא רק ביו"ט ובמי שמחוייב בראיה אבל מי שאינו מחוייב בראי' מותר ליכנס אבל לשיטת רש"י ז"ל אתי שפיר דמי שפטור מראי' אם נכנס בעזרה לשם מצוה עובר אבל תוסיף כמו אשתו של יונה שהושבה משום ב"ת כדאיתא בתוס' עירובין שם בשם הפסיקתא ולא מיקרי שלא בזמנו א"כ פריך שפיר למאי איצטריך להוציא טומטום דממילא ידעינן שפטור מחמת שאינו יכול להביא קרבן ושמא איש ואינו יכול ליכנס לעזרה מחמת ספק וליכא למימר דאיצטריך להשמיענו שפטור מטעם ודאי ולא מטעם ספק ומותר ליכנס לעזרה אם רוצה ואינו עובר בלאו דלא יראה דהא אפילו אם ודאי אשה אסור ליכנס לעזרה משום בל תוסיף כשיטת רש"י ז"ל. וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |