ספר יראים/תב
|
< הקודם · הבא > |
מצות מילה. את ה' אלהינו נירא ונעבוד אשר חבבנו ושם בריתו בבשרינו וצוה שימולו ישראל את בניהם ואת עצמם בהגדלם דכתיב (א) בפרשת כי תזריע (ויקרא יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכתיב (בראשית כא ד) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים וכתיב (בראשית יז יב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף ואמרינן בקדושין פרק א' (כט.) היכא דלא מהליה אבות מחייבי בי דינא לממהליה דכתיב המול לכם כל זכר והיכא דלא מהלוה בי דינא מחייב איהו לממהל נפשיה דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה ואשה פטורה מלמול את בנה דכתיב כאשר צוה אותו ולא אותה (ב) ותניא בשבת פרק שמונה שרצים (קח.) מניין למילה שהיא באותו מקום נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן וערלתם ערלתו את פריו מה להלן במקום שעושה פרי אף כאן במקום שעושה פרי דברי ר' יאשיה ר' יונתן (ג) אומר אינו צריך הרי הוא אומר וערל זכר מקום שניכר בין נקבות לזכרות ותנן בשבת פרק רבי אליעזר (קלז.) אלו ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב גובהה של עטרה (ד) ותנן מל ולא פרע כאילו לא מל וכן הוא אומר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית, שנית זו פריעת מילה א"ל הקב"ה ליהושע מהלינהו כי היכי דמהילו במצרים משום דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו אלא ניתנה למשה במצרים דאי ס"ד ליהושע ניתנה ליכתוב קרא ושוב מול ולישתוק אלא להכי כתב שנית שנית למצרים כך מצאתי כתוב בהלכות גדולות ויש לשאול ע"ז הפירוש (ה) דאמרינן בבראשית רבה (פמ"ז י') והביאו רש"י בפי' חומש (בראשית יז כה) באברהם לא נאמר את בשר לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע את המילה לכך נאמר את בשר ע"כ בבראשית רבה, ומזה הטעם תירצנו הא דאמרינן בעבודה זרה פרק א' (י:) בקטיעה בר שלום נפל על רישיא דערלתיה וקטעה אית בזה (ו) ואנא יהבית מיכסאי חלפית ועברית, והקשינו מל ולא פרע כאילו לא מל והוא לא פרע, ותירצנו הדבר שכבר (ז) שכיון שהיה גדול לא היה צריך לפריעה כדאשכחן באברהם אבינו מכל מקום שמעינן שניתן לאברהם ותירוץ לא שמעתי.
וכי חל שמיני שלו בשבת מהלינן ליה בשבת, דתנן בפרק רבי אליעזר (קל.) דמילה שאי אפשר לעשותה מערב השבת דוחה את השבת מנלן אמר רבי יוחנן (קלב.) דאמר קרא וביום השמיני וביום ואפילו בשבת ותנן (קלג.) עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה איספלנית וכמון שחוק לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן בפי (ח) המכה וכל דאפשר לשנויי משנינן ומוצצין דאי לא מייץ מאית והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם. תניא (קלג:) המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין (ט) בין על ציצין שאינן מעכבין. פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאין מעכבין אינו חוזר. ואע"ג דאמר רבי אליעזר מכשירי מילה דחו שבת לא קי"ל כוותיה אלא כר"ע קי"ל דאמר לא דחו דאמר רב יהודה אמר רב (י) (קלג.) הלכה כרבי עקיבא והני מילי דלא דחו שבת מכשירין דמקמי מילה אבל דבתר מילה דחו כגון דאשתפוך חמימי או איבדור סממניה ולא איפשר בלא אחילי מחללינן עלייהו שבתא אע"ג דאפשר ע"י עובד כוכבים (יא) אין ממתינין [על] עובד כוכבים כיון שסכנה היא לו והזריז הרי זה משובח כדתניא ביומא (פד:) מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואפילו ספק דוחה את השבת ואין עושין דברים הללו לא על ידי עובדי כוכבים ולא על ידי נשים ולא על ידי קטנים אלא על ידי גדולי ישראל והזריז הרי זה משובח. וכי לא מהדרינן בתר עובד כוכבים כגון דאיכא ספק נפשות בהמתנתו אבל אם יש שהות להמתינו וליכא ספק נפשות בהמתנתו עבדינן על ידי עובד כוכבים (יב) ותנן (קלד:) ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת וטעמא כדתניא ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ערלתו ספק דוחה את השבת והיינו נמי (יג) דתנן (קלז.) קטן נימול לשמונה לתשעה לעשרה כיצד נולד בין השמשות ערב שבת נמול לעשרה דמספיקא לא מחללינן עליה שבתא ולמעוטי ספק לא אצטריך קרא דמינא תיתי לאחולי שבת מספק אלא למעוטי אנדרוגינוס איצטריך קרא כדאמרינן בחגיגה פרק א' (ד.) גבי ראיה סד"א הואיל ואית בהו זכרות ונקבות לחייב בהו קמ"ל.
ומילה שלא בזמנה לא מיבעיא דלא דחיא שבת אלא אפילו יום טוב נמי לא דחיא כדתניא (שבת קלב:) יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה ואע"ג דמצוה הוא והיה לנו להתיר מידי דהוה אהוצאת קטן למולו וספר תורה לקרות בו ולולב לנענע דשרי ב"ה כבר פירשתי לעיל בלא תעשה מלאכה דיו"ט (סי' ש"ד) שהתורה מיעטה לבדו ולא מילה שלא בזמנה, ולשם הארכנו לפרש והרוצה ללמוד יעיין שם. ולא מבעיא ודאי שלא בזמנה אלא אפילו ספק שלא בזמנה לא דחיא יו"ט כדתנן קטן נימול לעשרה [לי"א] (יד) כיצד נולד בין השמשות וחל יו"ט אחר השבת נימול לעשרה [ולי"א] וכי מהלינן ביממא ולא בליליא דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו ביום ולא בלילה והיינו דתנן במגילה פרק הקורא למפרע (כ.) לא מוהלין ולא טובלין ולא מזין אלא ביום ואפילו מילה שלא בזמנה ביממא אין בליליא לא דתניא (יבמות עב:) ביום השמיני אין לי אלא נימול לשמונה שאינו נימול אלא ביום מנין לרבות הנימול לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר ושאר כל הנימולין שאין נימולין אלא ביום ת"ל וביום ותניא (שבת קלב:) בשר אפילו במקום בהרת ימול.
תנן (שבת קלד:) מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי רב יהודה ורבה בר אבוה דאמרי תרווייהו הכי קתני מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה כיצד מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי תנן ר"א בן עזריה אומר מנין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע"ש בין בהרחצת גופו בין בהרחצת מילה מפני שסכנה היא לו ונראה הדבר אע"ג דשרי ר"א בן עזריה הרחצה לא (טו) קי"ל כוותיה אלא לענין זה דיום שלישי סכנה חשבינן אבל הרחצה לא שרינן אלא זילוף כדאמרינן לעיל כיצד קתני מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. ואע"ג דקי"ל כרשב"ג דאמר (שבת קלה:) כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל לא שהה ספקא הוי מהלינן ליה בשבתא ממ"נ (קלו.) אם חי הוא שפיר קא מהיל ואי לא מחתך בשר בעלמא הוא.
ועובד כוכבים אסור לממהל דאיתמר בעבודה זרה פרק שני (כז.) מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן אמר המל ימול (טז) מאי בינייהו איכא בינייהו אשה לרב אשה לא לר' יוחנן אשה כמהולה דמיא ואמרינן בכתובות פרק א' (יז) רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הלכך שפיר דמי אתתא למימהל.
ומסקינן בפרק רבי אליעזר (שבת קלה.) דגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שנולד מהול אינו צריך להטיף ממנו דם ברית דקי"ל כרב דאמר הלכתא כת"ק דאמר אפילו (יח) נולד כשהוא מהול א"צ להטיף ממנו דם ברית.
תולדה למצות מילה. דתנן (שבת קלז.) אם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין וכמה בעל בשר (יט) אמר שמואל (שם ע"ב) קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למולו וא"ל צריך למולו.
למדנו מצוותה צא ולמד ברכתה, דתניא בסוף פרק רבי אליעזר (שם ב') המל אומר ברוך אקב"ו על המילה ואפילו מהיל אבי הבן אומר על המילה ושפיר דמי דמסקינן בפסחים פרק א' (ז:) והלכתא על ביעור חמץ מיהו אם אמר למול יצא כדאמרינן התם על (כ) ביעור כולי עלמא לא פליגי דלהבא משמע אבל אחר לא לימא למול דלא אמרינן בהאי לישנא אא"כ עושה המצוה אותו שעיקר המצוה תלויה עליו כגון אבי הבן כדתניא התם בפסחים. תניא (שבת קלז:) אבי הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ואע"ג דמיתניא אחר המילה פירש"י שאומר קודם המילה דכל הברכות מברכין עליהן עובר לעשייתן והא דלא אקדים תנא למיתני קודם המילה משום דלא פסיקא ליה שפעמים שאין אבי הבן לשם בברכה דפסיקא ליה הקדים ורבינו יעקב ז"ל פירש לברך כסדר ששנה ונראין דברי רש"י זצ"ל (כא).
תניא העומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כך הכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ואע"פ שעדיין לא נימול מסירתו לבעל ברית מילה זו היא הכנסתו במילה. המברך אומר בא"י אמ"ה אשר קידש ידיד מבטן חק (כב) בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זאת אל חי (כג) צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו ברוך אתה ה' כורת הברית.
ידיד זה אברהם כדאמרינן במנחות פרק כל המנחות (נג:) ידיד זה אברהם דכתיב (ירמיה יא טו) מה לידידי בביתי וגו'.
קידש מבטן (כד) כל הצדיקים נועדים ומקודשים קודם לידתן כדכתיב (ירמיה א ה) בטרם תצא מרחם הקדשתיך ואמרינן נמי ביומא (פב:) לחישו לה ואילחישא נפק ר' יוחנן קרי עליה בטרם תצא מרחם הקדשתיך.
ויש אומרים ידיד זה יצחק שנתקדש קודם לידתו כדכתיב (בראשית יז כא) ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה וגו' ונקרא ידיד שהיה ידיד ואהוב לפני היוצר (כה).
ומתוך חביבות המצוה הורגלו לברך (כו) על הכוס. ובשעה שהוא מברך יכסה ערות התינוק משום דכתיב (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר (כז).
המל את הגרים המל אומר על המילה, המברך (כח) אומר ברוך א"י אמ"ה אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ברוך אתה ה' כורת הברית. ועבדים מל אותם לשם עבדות ומברך עליהם כאשר על הגרים. ונהגו להשליך את הערלה בחול שמצאנו בפרקא דחלקותא (בין בני א"י לבני בבל) (כט) בני ארץ ישראל מוהלין במים משום דכתיב (יחזקאל טז ט) וארחצך במים, פי' משליכין הערלה במים (ל) בני בבל מוהלין בעפר משום דכתיב (זכריה ט יא) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (לא) ועתה מביאין חול לקיים דברי שניהם שהחול נקרא עפר ומים כדאמרינן בחולין פרק ב' (כז:) עופות מן הרקק נבראו, פירש[1] מעפר ומים.
- ↑ [רש"י (ד"ה רקק)]
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |