ספר הפרנס/שב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אם עבר אדם ושחט הבכור טרם נפדה אסור בהנאה וצריך קבורה ורבי משה בר מיימון ושאר גאונים פסקו שהלוקח בהמה החולבת מן הגוי שחלב פוטרה מן הבכורה שבכל התורה כולה הולכין אחר הרוב ורוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות ופסקו בהולד בכור בהמה טהורה לישראל שצריך לומר בפה בכור זה הרי הוא מקודש בקדושת בכור אף על פי שהוא קדוש מעצמו דמצוה להקדישו בפה משום חביבות המצוה ואם הבכור נעשה בעל מום שראוי לשחוט עליו כגון נסתמה עינו או נקטעה רגלו או ידו או נפגם אזנו וכיוצא בהם אינן רשאין לשוחטו אלא על פי ג' ישראלים ואפילו אינם מומחים וגם צריך שיהא כהן עמהם בשעה שיתירוהו לישחט מפני חשד ודווקא אם נפל בו מום מאליו או שלא ציוה לעשות אכל הטיל מום בבכור לא ישחוט אותו על אותו מום עד שיפול בו מום אחר והרי הוא כאילו בעצמו עשאו שהוא כגופו אבל בסיבתו לא והשוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו מותר בדיעבד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |