ספר העתים/קב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר העתים קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קב ובפסקא הכי, ואשתו של ישראל מערבת לו שלא מדעתו ומישתרי הוא, ואשתו של גוי משכרת רשותו ושפיר דמי וה"מ דלא ידע גוי כל עיקר א"נ ידע ושתק אבל אם אסר בטלה שכירות שהשכירה אשתו וקיי"ל שכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות כחצר לבתים, ופונדק כחצר לבתים הוא חשוב ולא כמבוי לחצרות, והיכא דאיכא ביתא דישראל דפתיחא למבוי זה מהאי גיסא ופתיחא נמי ההוא ביתא מאידך גיסא למבוי אחר אצטריכנן לפרושי מאי דיניה דההוא ביתא או דהנהו מבואות, והא מילתא מפורש בפרק מי שהוציאוהו דתנן היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו ואם היו שלשה והאמצעי מובלע בנתים הוא מותר עמהן והם מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה אמר ר"ש למה הדבר דומה לג' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר עירבו שתים עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרין עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו ואמרינן בגמרא אמר רב יהודא אמר רב זו דברי ר"ש דשתים החיצונות אסורות זו עם זו ומותרת עם האמצעית אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמשות עם שתי רשיות ואין שתי רשיות משתמשות עם רשות אחת כלומר האמצעות משתמשות עם החיצונות ואין החיצונות משתמשות עם האמצעות, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף זו דברי ר"ש אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות ותני' כוותיה דרב יהודא אליבא דשמואל אמר ר"ש למה הדבר דומה לג' חצרות שפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר ועירבו שתים עם האמצעות זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת וזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה וחכ"א שלשתן אסורות ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל חצר שבין שתי מבואות עירבה עם שניהן אסורה עם שניהן כחכמים דאמרי שלשתן אסורות זו עם זו לא עירבה עם שניהן אוסרת על שניהן שאע"פ שעירבו המבואות זו לעצמו וזו לעצמו אסור כל אחד לעצמו מפני שזו החצר שפתוחה לזה ולזה ויש לה דרך על זה ועל זה אוסר עליהם ומבטל עירובן, היתה במבוי אחד רגילה לעבור בו ולערוב עמו ובמבוי האחר אינו רגילה המבוי שהיא רגילה אע"פ שעירב אותה מבוי לעצמו אוסר עליו בית זה כיון שלא עירבה עמו והאחר שאינה רגילה לערב עמו מותר, ואמר רבה בר רב הונא אמר שמואל אם עירבה חצר זו עם מי שאינה רגילה לערוב עמו הותר המבוי שהיתה רגילה בו לעצמו שכבר סילקה עצמה מן המבוי זה וחזרה אל האחר ואם ערבו בני המבוי שהיתה רגילה בו חצר זו לערב עמהן וזו החצר לא עירבה עמהן ולא עם בני המבוי האחר וגם בני אותו המבוי אפילו לעצמן לא עירבו דוחין זו החצר שלא עירבה עמהן אצל המבוי שלא עירב ואומרים שמכלל אותו מבוי היא שבני אותו מבוי אין מפסידין כלום דבלא זה נמי אסורין הן דהא לא עריבו וכי מצטרפי האי חצר בהדייהו למשרא בני המבוי שהיתה רגילה בו שפיר דמי וכגון זה כופין על מדות סדום וה"מ כולהון אליבא דרבנן קאמר שמואל דקאמר ואזדא שמואל לטעמיה, אבל ר"ש סובר דשתים החיצונות אסורות זו עם זו ומותרת עם האמצעות וקא פסק גמרא בהדיא אמר רבא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש, וכיון דהלכה כר"ש חצר שבין שתי חצרות ופתוחות לרה"ר אם עירבה אמצעית עם זו ועם זו מותרת עם זו ועם זו והן מותרת עמה אבל שתים החיצונות אסורות זו עם זו אפילו דרך אמצעית וכן נמי חצר שבין שני מבואות, וא"ת א"כ דחצר שבין [שתי] חצרות ופתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר שהאמצעית מותרת עם שתיהן והן מותרת עמה אבל שתים החיצונות אסורות זו עם זו קשיא הא דתנן בפרק הדר עם הנכרי חמש חצרות שפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ערבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרת בחצרות ואסורות במבוי ולא קא מיפלגי בחיצונת לאסרן זו עם זו אלא קאמר מותרין בחצרות כולן, ותירוצא דמילתא דהתם בה' חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי לא קא אמרינן דפתוחות למבוי כל אחת ואחת לעצמה כגון ג' חצרות שפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר דכל אחת ואחת פתוחה לרה"ר לעצמה אלא ה"ק ה' חצרות שפתוחות זו לזו כולן ופתוחות למבוי ע"י אחת מהן כגון פתוחה למבוי לבדה כולן פתוחות זו לזו ונכנסת ויוצאת למבוי באותה האחת הפתוחות ועל זה הן מותרת כולן כי אינן פתוחות כולן למבוי כל אחת ואחת לעצמה אלא כולן פתוחות למבוי ע"י אחת מהן, ומנא לן דהכי [היא] דקאמר עלה בגמרא אמר רב יהודא (אמר) רב לא תנא פתוחות זו לזו מ"ט דקסבר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחין לתוכה וכיון שפתוחין זו לזו נעשו כחצר אחת, לא תני רב במתני' פתוחות זו לזו כלומר שלא יהא פתוחות כל אחת ואחת למבוי אלא ודאי כל אחת ואחת פתוחה למבוי לעצמה ונמי פתוחה אחת לחברתה והאחרת נמי עם חברתה אבל אינן פתוחות כולן זה לזה האחת שפתוחה עם חברתה מותרת עמה וחברתה עמה וכן השלישית הפתוחה לרביעית מותרת נמי עמה ואם שכח אחד מבני חצר ולא עירב או מבני מבוי ולא נשתתף וכו' כדקתני במתניתן, ועוד מפורשין נמי דברי ר"ש בענין חצר שבין שני מבואות בפרק הדר עם הנכרי דתנן בעה"ב שהיה שותף עם שכניו לזה ביין ולזה ביין כלומר שעשה שתוף עם זה ביין וכן נמי עם האחר ביין א"צ לערב כלומר שכבר עירבו ואין צריכין עירוב אחר אבל אם שותף לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב, ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב ומקשינן בגמרא לר"ש אפילו עירוב לזה ביין ולזה בשמן אמאי עירובו עירוב דמה שמו עירוב שמו ותרצו אי במבוי אחד ה"נ כלומר שאם היה במבוי אחד ועירוב בעה"ב עם שכן זה ביין ועם שכנו האחר בשמן כל המבוי כלו אסור לטלטל בו שמאחר שיש אחד במבוי שלא עירב ביין אלא בשמן נמצא שאין עירובו עירוב והו"ל כשכח אחד מהן ולא עירב, וכולן אסורין על ידו, אבל הכא בחצר שבין שני מבואות עסקינן והכי אמרינן לה למתני' אם עירבה הך החצר עם שני מבואות לזה ביין ולזה ביין כלן מותרת שהרי ביין עירבו בהן אבל אם ערבה הך חצר אחד ביין ובמבוי אחר בשמן בין לר' שמעון בין לרבנן אין עירובן עירוב דיין ושמן לאו עירוב היא ורבנן לטעמיהו ור' שמעון לטעמיה דכי היכא דאמרי רבנן התם שלשתן אסורות דגזרו אמצעות משום חיצונית הם ה"נ אמרי אין עירובן עירוב לא חצר עם המבואות ולא מבואות עם החצר דגזרינן דילמא אתו לאפוקי מנא דהך מבוי למבוי האחר דרך חצר, ור' שמעון לטעמי שאע"פ דיין ושמן לאו עירוב הוא מ"מ החצר שעירבה לזה ביין ולזה בשמן מותרת עמהם והמבואות עמה ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מנא דהך מבוי למבוי אחרינא אבל המבואות שניהם שזה עירב ביין וזה עירב בשמן אין עירובן עירוב והו"ל כשתים החיצונית שלא עירבו שאסורות זו עם זו, ובפרק חלון תנן נתוספו עליהם מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע, ואמרינן בגמרא אמר רב שיזבי אמר רב חסדא זאת אומרת חלוקין עליו חבריו על ר' יהודה דתנן אר"י בד"א בעירובי תחומין אבל עירובי חצירות מערבין בין לדעת בין שלא לדעת, ואמרינן פשיטא דחלוקין ותרצו מאי דתימא כי פליגי רבנן עליה דר' יהודה דצריך להודיע ה"מ בחצר שבין שני מבואות לפי שהחצר שבין שני מבואות לדעת רבנן שלשתן אסורות כדאמרינן לעיל וכיון דסברי רבנן דחצר שבין שני מבואות אינה יכולה לערב עם שניהן על זה צריך להודיע דאין זכות היא לו וכל הלין מילי אליבא דרבנן וכבר איפסיקא הלכתא כר"ש הלכך חצר שבין שני מבואות מותרות עם שניהן והן עמה אבל המבואות אסורין זה עם זה, וכן חצר שבין שתי חצירות כולהון כדפרישת לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף