ספר הערוך/לפת
|
< הקודם · הבא > |
לפת [ריבען]
בפרק קמא דכלאים. ובסוף גמרא דפרק במה טומנין (שבת נא) הטומן לפת וצנון תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין פי' רב האיי טעות הוא זה שאם האימהות טמונין והעלין מגולין הרי זו זריעה מעולה אלא דוקא אם היו מקצתן מגולין אינו חושש משום כלאים דלאו ירק באילן נינהו ולא משום שביעית דלאו זריעה נינהו ולאו משום מעשר דאי איכא התם דראשי לפתות לא מצטרפי הני לחייובינהו להנך במעשר וניטלין בשבת נמצא תיובתא דשמואל ורב הונא דלא קא מצריך למשלפינן ומדצינן[1] במחט פרק ט' בכלים וכן תתיכה של לפת ושל גמי פירוש אם נפלו במים טמאים ושתו ואחר כך נפלו לתנור. הלפתן והמקבן ושראשו שקוט בפרק מומין אלו (בכורות מג) גמרא לפתן דדמיא רישיה לגרגלידא דליפתא פירוש שראשו דומה ללפת שרחב למעלה מכל צדדיו:
- ↑ עי' הפלאה שבערכין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |