ספר הכוזרי/ד/כה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ספר הכוזרי TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png כה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

כה

אמר החבר: מהם ספר יצירה, והוא לאברהם אבינו, והוא עמוק ופירושו ארוך, הורה על אלהותו ואחדותו בדברים מתחלפים, מתרבים מצד, אבל הם מתאחדים נסכמים מצד אחרת, והסכמתם מצד האחד אשר יסדרם מהם ספר וספור וספר. רצונו בספר, השיעור והפילוס בגופים הנבראים, כי השיעור עד שיהיה הגוף מסודר וערוך ראוי למה שנברא לו, לא יהיה כי אם במנין והמדה והמשורה והמשקל, וערך התנועות וסדור המוסיק"א הכל במנין, רוצה לומר ספר כאשר אתה רואה הבונה לא יצא מתחת ידו בית עד שקדם ציורו בנפשו. ורצה בספור, הדבור והקול, אבל הוא דבור אלהי קול דברי אלהים חיים, תהיה בו מציאות התכונה והצלם אשר דובר בה, כמו "שאמר (נ"א שנאמר) (בראשית א ג) יהי אור ויהי אור, (שם ו) יהי רקיע, ולא יצא הדבור עד שנמצא המעשה. וספר, רוצה לומר המכתב, ומכתב אלהים הוא יצירותיו, ודבר האלהים הוא מכתבו, ושיעור האלהים הוא דברו. "הנה שב (נ"א הנחשב והיה) הספר והספור והספר בחק האל דבר אחד, ובחק האדם שלשה, מפני שהוא משער בשכלו, ומדבר בפיו, וכותב בידו הדבור ההוא, בעבור שיורה אותך באלה השלשה על דבר אחד מבריאות הבורא יתברך, ויהיה שעור האדם "בדבורו ובמכתבו (נ"א ודברו ומכתבו), אותות מורים על עצם הדבר, לא גוף הדבר, אבל שעור האלהים ודברו הוא הדבר בעצמו והוא מכתבו, כאשר אם היית מעלה על דעתך אורג בגדי פסים מחשב במלאכתו והמשי נעשה לרצונו, "ומגוון (נ"א ומתגוון) בגוונים העולים על לבו, "ומרכיב הרכבות (נ"א ומתרכב ההרכבות) אשר הוא חפץ, יהיה הבגד (נ"א ההוא) בשעורו ומכתבו. ואילו היינו יכולים כשנדבר במלת אדם או כשנחקק גוף האדם, להמציא צורתו, היינו יכולים על הדבור האלהי והכתב האלהי, והיינו בוראים, כאשר אנחנו יכולים קצת היכולת על הציור השכלי. אך הלשונות והמכתבים, יש לקצתם יתרון על קצתם, מהם מה ששמותם נאותים הרבה בקרואים (נ"א בהם), ומהם רחוקים "מהנאות (נ"א מהאות) להם. והלשון האלהית הברואה אשר למדה האלהים לאדם ושמה על לשונו ובלבבו, היא מבלי ספק השלימה מכל הלשונות והנאותה לקרואיה יותר מכולם, כמו שאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, רצה לומר שהוא ראוי לשם ההוא ונאות לו ומלמד על טבעו. והתחייב מזה לשום מעלה ויתרון ללשון הקודש, ושהמלאכים יותר חוששים לה ומרגישים מזולתה מהלשונות, ועל זה נאמר במכתב כי צורות אותיותיו אינם בלא כונה ובמקרה, אבל לענין נאות עם המכוון מכל אות ואות. ואל יהי רחוק בעיון הזה רושם השמות והדומה להם מדרך הדבור והכתב, וקודם להם השיעור, רוצה לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומה למלאכים, ומתקבצים השלשה ספרים סְפָר וספור וסֵפֶר בדבר אחד, ויהיה הדבר ההוא המשוער כאשר שער אותו בעל הנפש הברה, וכאשר דבר בו וכאשר כתבו. "אכן (נ"א וכן) אמר זה הספר על האלהים יתברך שברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וספור וספר, "כלם (נ"א וכלם) בחקו יתברך אחד. והאחד ההוא התחלה לשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה, שהם עשר ספירות, ועשרים ושתים אותיות, רמז אל יציאת הנמצאות אל מעשה "יוצרו (נ"א יוכרו ונ"א יובררו) בכמות ובאיכות, והכמות מספר, וסוד המספר אינו כי אם בעשרה, כמו שאמר עשר ספירות בלי מה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, ולהם סוד חתום למה עמד החשבון על עשרה לא פחות ולא יתר, ועל זה סמך לו הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור "בהם (נ"א מהם) ודע וחשוב וצור והעמד דבר על "בירורו (נ"א בוריו) והשב יוצר על מכונו, ומדתן עשר שאין להם סוף. ואחר כן [זכר] הכרתם באיכות, וחילק העשרים ושתים אותיות שלשה חלקים, שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות, ואמר שלש אמות אל"ף מ"ם שי"ן, אמ"ש, סוד גדול מופלא ומכוסה, שממנו יוצאין אויר ומים ואש, שבהן נברא "הכל (נ"א העולם). ושם מערכת האותיות האלה עם מערכת העולם הגדול והקטן שהוא האדם ומערכת הזמן, אחת, וקרא אותם עדים נאמנים, עולם ונפש ושנה. הודיע אותנו כי הסדור אחד ממסדר אחד יתברך, ואם הנמצאות מתחלפות ושונות זו מזו, התחלפותם מחמריהם שהם שונים, מהם עליון ומהם תחתון, ומהם עכור ומהם זך, אבל מחמת חונן הצורות ונותן התכונות והסדור, הנה החכמה בהם כלם אחת, וההשגחה אחת, הולכת על סדר אחד בעולם הגדול ובאדם ובסדור הגלגלים, והוא שאמר עליהם שהם עדים נאמנים על אחדותו יתברך שמו, עולם ונפש ושנה. ושם סדורם על קרוב הדמיון הזה:

שלש אמות אמ"ש
בעולם אויר מים אש
בנפש גויה בטן ראש
בשנה רויה קר חם
שבע כפולות בג"ד כפר"ת
בעולם שבתאי צדק מאדים חמה נגה כוכב לבנה
בנפש חכמה עשר ממשלה חיים חן זרע שלום
בשנה שבת חמישי שלישי ראשון ששי רביעי שני
שתים עשרה פשוטות
בעולם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים
בנפש אבר לראות, אבר לשמוע, אבר להריח, אבר לדבר, אבר לטעום, אבר לתשמיש, אבר לעשות, אבר להלוך, אבר להרהר, אבר לכעוס, אבר לשחוק, אבר לישון
בשנה ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסליו טבת שבט אדר

אחד על גבי שלשה, ושלשה על גבי שבעה, ושבעה על גבי שנים עשר. ובאברים האלה מקום השתתפות, כמו כליות יועצות וטחול שוחק (נ"ל וכבד כועס) וקיבה ישנה. ואיננו תמה שיהיה לכליות כח בהטבת העצה, כי אנחנו רואים כמו זה בביצים, שאנחנו רואים הסריסים יותר חלושי השכל מהנשים, מפני שנעדרו הביצים חסרו הזקן והעצה הנכונה. וטחול שוחק, בעבור שבכח הטבעי מנקה הדם והמרה השחורה מהעכירות והעובי, ובהנקותם תהיה השמחה והשחוק. וכבד כועס, בעבור "המרירות המתילדות (נ"א המרה האדומה שנעשית) בו. וקיבה ישינה, כנוי לכלי המזון. ולא זכר הלב מפני שהוא המלך, ולא הקרום והריאה, מפני שהם שמשים מיוחדים לו, ואינם שמשים לשאר הגוף כי אם בדרך המקרה לא בכונה הראשונה, והמוח נכנס בחלקי החושים הנולדים ממנו, ועוד יש לאיברים שהם למטה מהקרום החולק סוד, מפני שהם הטבע הראשון והתולדה הראשונה, והקרום חולק בין עולם הטבע "ועולם (נ"א לעולם) החיים, כמו שהצואר חולק בין עולם החיים ובין עולם הדבור, כאשר זכר אפלטון בספר טימאו"ס[1]. והמוצאים הראשונים שהם מעולם הטבע ושם שרש ההויה, שמשם יצא הזרע ושם יברא העובר במה שבין ארבעת הטבעים, משם בחר הבורא הנתחים המוקרבים החלב והדם ויותרת הכבד ושתי הכליות, ולא בחר בלב ולא במוח ולא בריאה ולא בקרום. והסוד עמוק למאד, והפירוש "אסור (נ"א ארוך), וכבר נאמר אין דורשין בספר יצירה אלא בתנאים, ומעט שהם מזומנים. ואח"כ אמר שבע כפולות, שש צלעות לששה צדדים והיכל "קדוש (נ"א קדש) מכוון באמצע, ברוך כבודו (נ"א כבוד ה') ממקומו, הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, רמז לענין האלהי המחובר בין ההפכים. ודמהו בנקודה והמרכז מגוף בעל "הששה צדדים (נ"א שש צלעות) ושלשה המשכים, ובעוד שלא "תקבע (נ"א יקבע) התוך לא יקבעו הקצוות, והעיר על הערך אשר בין אלה ובין הכח הסובל לכל, שבו יתחברו ההפכים בערך הנקבע בעולם ונפש ושנה, כי שם לכל אחד מהם דבר כולל את חלקיו ומסדר אותו. ואמר תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה. תלי שם התנין הנזכר בחכמת התכונה, הוא בערב גוזה"ר, רמז בו אל עולם השכל, כי "העצם (נ"א התנין) בו מכנין הדברים הנעלמים אשר לא ישגו בחוש. ורצונו בגלגל גלגל השמש הנוטה שבו יסתדרו חלקי השנה. ולב מסדר החיים ומושל בחלקיו, ורוצה לומר שהחכמה בשלשה אחת, והענין האלהי אחד, והחלוף ביניהם איננו כי אם בהתחלפות היוליהם. ודמה הענין האלהי כשהוא מנהיג הרוחניים, כמלך על כסאו, אשר יעשו דבריו ברמז מעט אצל סגולתו ועבדיו המכירים אותו מבלי תנועה מהם וממנו. ודמהו כשהוא מנהיג הגלגלים כמלך במדינה, כי הוא צריך להראות בפנות המדינה שיראה על כל חלק ממנה ממשלתו ומוראו ותועלותיו. ודמהו כשהוא מנהיג החיים, כמלך במלחמה, שהוא בין הפכים, ישתדל להגביר אוהביו ולגבר על אויביו, והחכמה אחת, כי אין החכמה בגלגלים גדולה מהחכמה בקטן שבחיים, אך גדולת מעלתם בעבור שהם מחומר זך וקיים, לא יכלם כי אם בוראם, והחיים מחומר מקבל רושם מתפעל, רושמים בו ההפכים הבאים עליו תמיד מקור וחום וזולתם, ומכלה אותם הזמן, לולא החכמה אשר התחכמה להם בזכר ובנקבה להשאיר המין בהאבד האישים, וזה בסבובי הגלגל והזריחה והשקיעה אשר העיר עליו הספר הזה, ואמר שאין הפרש בין יצירת הזכר והנקבה אלא מה שיש בין הראות איברים מה והסתרם. וכבר בארנו (צ"ל בארו) זה בניתוח, שאיברי הנקבה כאיברי הזכר אלא שהם מהופכים אל פנים, כמו שאמר זכר באמש ונקבה באשם, חוזר הגלגל פנים ואחור, אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע, רוצה לומר שאותיות אמש ואשם, וענג ונגע אחת הן, ואין ביניהם אלא ההקדמה והאיחור, כמו שהזריחה והשקיעה לגלגל אחד בחוקו, ובחוקנו אנחנו רצוא ושוב. ורמז "באיברים (נ"א לאיברים) שהם למטה מהקרום, על מוצאי הטבעים הארבעה, כמו שאמר שני לועזים ושני עליזים, שני יועצים ושני עליצים, עשאן כמין מריבה, ערכן כמין מלחמה, מקצת אלו מצטרפין עם אלו (נ"א אלו תמורת אלו), ואלו כנגד אלו, אם אין אלו אין אלו, וכולם אדוקים זה בזה. והרמז מובן "לגמרי (בנ"א איננו), ואם יקשה לבאר "הפרדתו (נ"א חלקיו) "מצורת (נ"א מצורך) בעלי חיים אל ההפכים, והן גורמין הצלתו מהמלחמה הזאת, ולולא המלחמה הזאת לא היתה הצלתו זאת. כל זה אחר שסדר היצירות, "והקדים (נ"א וסדר) הדבר החשוב, והוא רוח אלהים חיים, אמר אחת רוח אלהים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים. ולא זכר הארץ מפני שהוא הגוף והחומר להויות, כי כלם ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי וזה גוף גוף מימיי, על כן הקדים שלש אמות אש ומים ורוח. והקדים רוח אלהים והוא רוח הקודש, ממנה נבראים המלאכים הרוחניים, ובה מתחברות הנפשות הרוחניות, ואחריה האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים על כן לא הודו בהם, ואפשר שיאמר בו אומר שהוא כדור הקרה שקורין בערבי זמהרי"ר, ומקום תכלית הגעת העבים, ואחריו מקום האש הטבעי שקורין אותו בלשון ערבי אלאתו"ר, כאשר אומרים על ורוח אלהים מרחפת על פני המים, שרצונו במים האלה החומר הראשון בלי איכות אבל תהו ובהו, עד שֶׁהִתְאַיֵךְ בחפץ האלהים הסובב אותו, וכנה אותו ברוח אלהים. ודמות החומר הטבעי במים דמיון נכון ביותר, כי מה שהוא יותר עבה מן המים לא ישתוו פעולות הטבע בכל חלקיו, מפני שהם חזקים, כי אין הגוף הארצי ראוי כי אם למלאכות, כי המלאכה אינה כוללת כי אם שטחי החומר ולא כל חלקיו, והטבע הוא כולל כל חלקי הדבר, ואין הוה אלא שהיה כבר בתכונת המים זב נגר, ואם אינו כן לא יקרא הוה טבעי אבל הוא מלאכותי או מתרכב או מקרי, ואין הטבע פועל בו אלא בעודנו בתוכן המים יציירהו בחפצו, ואחר כן "תקשה (נ"א הקשה, ואפשר לתקנו יתקשה) מה שהוצרך להתקשות. ואמר על הדומה לזה עשה מתהו ממש, ועשה את אשר אינו ישנו, וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש. ועוד אמר מים מרוח חקק וחצב תהו ובהו ורפש וטיט, עשאן כמין ערוגה, הציבן כמין חומה, סככן כמין מעזיבה, יצק מים עליהם ונעשו עפר. ואמר עוד, תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם כלו, בהו אלו אבנים מפולמות המשוקעות בתהום, שמביניהם יוצאין מים. ורמז מעט מסוד השם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא נאות לעצם האלהי המתאחד אשר אין לו מהות, כי מהות הדבר זולת מציאות הדבר, והאלהים יתברך מציאותו הוא מהותו, כי מהות הדבר גדרו, והגדר מחובר מסוגו והבדלו, ואין סוג ואין הבדל לעלה הראשונה, והתחיב שיהיה הוא הוא. וכאשר ספר כי סבת רבות הדברים הוא סבוב הגלגל, כמו שאמר חזר גלגל פנים ואחור, ודמה זה "בהתמזג (נ"א בהתחברות) האותיות הנפרדות אל"ף עם כלם וכלם עם אל"ף, בי"ת עם כלם וכלם עם בי"ת, חוזרות חלילה, נמצא כל הדבור יוצא במאתים ושלשים ואחד שערים. ואחר כן אמר איך התרבו בשלוש האותיות ורבועם, שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים, צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האזן יכולה לשמוע. כן נצטרך לחקור מאין נתרבו הדברים קודם סבוב הגלגל, והבורא אחד הוא, ולגלגל על דרך הדמיון ששה צדדים, והניח (נ"א שש צלעות וקבע) בדבור השכלי "שמות הבורא (נ"א שם לבורא) ובחר לו בדבור הגשמי האותיות היותר דקות אשר הם כרוחות לשאר האותיות, והם הו"י, ואמר כי החפץ כשהוא יוצא בשם הנכבד הזה יהיה מה שיחפוץ יתברך, ("ויהיה כפי נגזר הו"י בנ"א אינם). ואין ספק שהוא והמלאכים מדברים הדבור השכלי, ויודעים מה שיהיה בעולם הגשמי קודם יצירת העולם, ואיך יאצל הדבור וההברה ממנו על המדברים שהם עתידים להבראות בעולם, והיה בדין שיהיה העולם הגשמי נברא בענין שהוא נאות לגשמיות, בשם הנכבד השכלי הנאות לשם הגשמי יה"ו, יו"ה, הו"י, הי"ו, וי"ה, וה"י, התחיב מכל אחד צד מצדי העולם וקם הגלגל. וזה מהדברים שאינם מספיקים הכל, אם מפני שהמבוקש עמוק מהשיג, או מפני שתבונותינו מקוצרות, או לשני הדברים יחד. ועל הדומה לזה חקרו הפילוסופים, והביאם מחקרם לאמר, כי מאחד לא יהיה ממנו כי אם אחד, וקבעו מלאך קרוב נאצל מן הראשון, ואחר כן אמרו כי המלאך הזה יש לו שתי מדות, אחת שהוא יודע מציאותו "בעצמותו (נ"א בעצמו), והשנית ידיעתו שיש לו סבה, והתחייב ממנו שני דברים, מלאך וגלגל הכוכבים הקיימים, וזה גם כן במה שהשכיל מן הראשון התחייב ממנו מלאך שני, ובמה שהשכיל מעצמותו התחייב ממנו גלגל שבתאי, וכן עד הירח, ואח"כ אל השכל הפועל. וכבר קבלו בני אדם זה והתפתו לו, עד שאמרו שהוא מופת, מפני שיחסו אותו אל פילוסופי יון. וזאת טענה גרידא אין בה ספוק, ומקשים עליה בכמה פנים. אחד מהם למה עמדה האצילות הזאת, הקצר יד מהראשון. ואחר כן נאמר למה לא התחייב מהשכלת שבתאי מה שלמעלה ממנו דבר אחר, ומהשכלתו המלאך הראשון דבר אחר, ותהיינה צורות אצילות שבתאי ארבע. ומאין לנו שמי שישכיל עצמו יתחייב ממנו גלגל, ומי שהשכיל הראשון יתחייב ממנו מלאך, ובעת אשר יטעון אריסטו שהוא משכיל את עצמו צריך שיהיה נתבע "ושיאצל (נ"א להאצל) ממנו גלגל, ואם יטעון שהשכיל הראשון, שיאצל ממנו מלאך. אמנם זכרתי לך ההתחלות האלה שלא תבהילך הפילוסופיא, ותחשוב שאם תלך אחריה היית מניח לנפשך במופת הברור, אבל התחלותם כלם לא יסבול אותם שכל ולא יכנסו תחת הקשה. ועוד כי אין בין שנים מהם הסכמה, אלא המקבלים מהם שסומכים על רב אחד, אם אבנדקליס (נ"א אבימקאלי"ס) ואם פיטגוריס[2] או אריסטו[3] או אפלטון[4] וזולתם הרבה, אין אחד מהם מסכים עם חברו:



שולי הגליון


  1. קישורים למידע על טימאיוס (דיאלוג אפלטוני): ויקיפדיה, האנציקלופדיה היהודית.
  2. קישורים למידע על פיתגורס: ויקיפדיה, האנציקלופדיה היהודית.
  3. קישורים למידע על אריסטו: ויקיפדיה, האנציקלופדיה היהודית.
  4. קישורים למידע על אפלטון: ויקיפדיה, האנציקלופדיה היהודית.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף