ספר האגור/שרשים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר האגור שרשים

ויהי כאשר התעו אותי סעיפי מחשבותי. ועשתנותי לחצוני. לא יתנוני תשב רוחי עד אוציא לפועל מזימות לבי. ויד ה' היתה עלי חזקה. לגמור המלאכה כפי חקה. והשלמתי עבודת היום וכל דיני מועדי ואמרתי אעלה בתמר. אוחזה בסנסני דיני איסור והיתר. מפני שראיתי הרבה מתנהגים מצפצפים ומהגים. ודתיהם שונות משתנות מדעת חז"ל והולכי' לקולא. ומקל"ם יגיד להם. אף יש פורצים ורצים אחרי מנהיגיהם הרעים אשר נהגו ולא שתו לבם לדברי רז"ל גם במה שכלם, אסרו. על כן נתעוררתי ונתאזרתי חיל לכתוב בקוצר כל המחלוקת הנמצאו' בדיני איסור והיתר. והפסק איך יתנהג בהם. והמנהגים אשר נהגו הפרושים. גם חדושים מספקות נחקקות תשובותיהן מגדולי דורינו שהיו לפנינו כאשר עשיתי בתחלה. ובחלק הזה ארשום דיני שחיטה ובדיקה וטרפות ודיני כל שאר אסור והיתר עם דיני יין נסך וגעולי ובשולי אינ' יהודי'. גם דיני נדה באורך ומקוואו'. למען אגדור פרץ ולחזק בדק המצות. ומפני כי חלוק דיני אסור והיתר רבי' עמוקי' והם כהררים תלוים בסערה. הסכמתי להוציא לאור תעלומה ואחלקה על דרך כלל כפי אשר תשפוט החלוק'. וזאת חקה לחלקם כדרך התפשטות משורש אחד. והנני נוט' עץ החיים בתוך הגן. עץ חיים הוא למחזיקים בו ולכל בשרה מרפא. והשולח ידו ולקח מפרים ואכל וחי לעולם. ואלו השמות הנכללי' בזה האילן:

הראשון שורש אשר ממנו יתפשטו כל הקוים ואליו ישובו. והשם השני הוא ראש. והחלקים אשר יצאו מן הראש יקראו ענפים ומן הענפים אמירים ומן האמירים גרגרים. וכל הקרוב אל השורש יותר כולל עד הפרט והוא הגרגר שאין מתפשט עוד. ועתה אתחיל בהתפשטות. השורש הוא אסור מאכלו' ומשם יפרד והיה לשלשה ראשים:

הראש האחד אסור מאכל ודאי. השני אסור מאכל מספק השלישי אסור מאכל על ידי תערובת:

הראש האחד והוא אסור מאכל ודאי. יחלק לשני ענפים האחד אסור מאכל מן התור'. השני אסור מאכל מדברי סופרים:

הענף האחד מן הראש האחד והוא אסור מאכל מדברי תורה יתחלק לשני אמירי' ולארבעה גרגרים האמיר הראשון מצד השעור השני מצד העונש. הארבעה גרגרים א' מצד המקום הב' מצד הזמן הג' מצד המקום והזמן הד' לא מצד המקום ולא מצד הזמן האמיר הא' מן הענף האחד מן הראש האחד והוא מצד השעור יתחלק לז' גרגרים א' שעור כזית ב' שעור כמלא לוגמא במשקה. ג' חצי שעור ד' ככותבת הגסה. ה' שעורו כביצה ו' שעורו בכל שהוא. ז' היתר מצטרף לאיסור נאסור כשיעור. האמיר השני מן הענף האחד מן הראש האחד והוא מצד העונש יתחלק לארבע' גרגרים. הא' אסור מאכל שענשו כרת. ב' אסור מאכל שעונשו לאו ומלקות. ג' שעונשו מיתה בידי שמים. ד' שאסרו מן התורה ואין בו לא כרת ולא לאו ולא מיתה בידי שמים אלא אסור בעלמא. הענף השני מן הראש הא' והוא אסור מאכל מדברי סופרים. יתחלק לשני גרגרים א' אסור דרבנן שתקנו וגזרו במנין והגרגור השני שתקנו משום מנהג ופרישות:

הראש השני אסור מאכל מספק יתחלק לאמיר אחד. ולגרגיר א' מצד התחל' הספק. האמיר הראשון ספק הנולד במקום קבוע הגרגר הראשון ספק נולד שלא במקום קבוע. האמור האחד הנולד במקום קבוע יתחלק לשני גרגרים א' מקום קבוע שאסור מן התור' ב' מקום קבוע שאסור מדרבנן עוד יתחלק הראש השני והוא אסור מאכל מספק לגרגיר א' ולאמיר א' הגרגיר הא' וספק ראשון האמיר הא' ספק שני והוא ספק ספיקא האמיר האחד והוא ספק ספיקא יתחלק לארבע' גרגרים הא' ספק הראשון מן התורה השני שספק הראשון מדרבנן הג' ספק ספיק' שאתה יכול להפכו ד' ספק ספיקא שאי אתה יכול להפכו. עוד יתחלק הראש השני והוא אסור מאכל מספק לשני אמירים א' ספק אסור שיש לו חזקת היתר ב' ספק איסור שיש לו חזקת אסור. האמיר הא' מן הראש הב' והוא שיש לו חזקת היתר יתחלק לה' גרגרים ולאמיר אחד. הגרגיר האחד חזקה שיש לה שעה מבוררת. ב' חזקה שאין לה שעה מבוררת. ג' חזקת היתר שיש כנגדה רוב. ד' חזקת היתר שאין כנגדה רוב. ה' חזקת היתר דלא אתרע חזקת'. האמיר האחד חזקת היתר דאתרע חזקתה והאמיר הזה יתחלק גרגרים הא' היכא דאיכא חדא לריעותא הב' היכא תרתי לריעותא:

הראש השלישי והוא אסור מאכל על ידי תערובת. יתחלק לגרגיר א' ולענף א'. גרגיר א' הוא תערובת במזיד ענף א' תערובת בשוגג. תערובת בשוגג יתחלק לג' אמירים ולעשרה גרגרים האמיר א' תערובת אסור בעצמו. ב' תערובת ע"י טעם ג' תערוב' ברוב גרגיר א' תערובות במינו ב' תערובת שלא במינו. ג' תערוב' במשהו. ד' תערובת בלח. ה' תערובת ביבש ו' תערובת דבר שבמנין ז' תערובת דבר שיש לו מתירין. ח' תערובת חתיכה הראוי' להתכבד ט'בריה י' בעלי חיים. האמיר הא' מן ענף א' מן ראש הג' והוא תערובת אסור בעצמו יתחלק לארבעה גרגרים. אחד תערובת מן האסור עצמו. ב' תערובת מחתיכה שנעשה נבלה מחמת האסור שבלעה. הג' תערובת אסור בכזית בכדי אכילת פרס. ד' תערובת אסור שאין כזית בכדי אכילת פרס האמיר הב' תערובת ע"י טעם יתחלק לאמיר א'. ולגרגרי' ב'. אמיר א' נותן טעם ראשון. גרגיר א' נותן טעם בר נותן טעם. גרגיר ב' נותן טעם לפגם. אמיר א' נותן ראשון יתחלק לד' גרגרים. א' נותן טעם ע"י בשול. ב' ע"י צלי' ג' ע"י מליח. ד' ע"י שרי'. האמיר השלישי והוא תערובת ברוב יתחלק לב' גרגרים א' תערובת ודאי ברוב. והשני תערובת שתולין האסור ברובא. ואחר שחלקנו הדינין כפי אשר תשפוט החלוקה אתחיל בביאור כל חלק וחלק אשר יצטרך בביאור ומחלק אשר הוא פשוט מעצמו אעבור עליו. הגרגיר הא' מן האמיר האחד מן הראש האחד והוא שיעור כזית. הוא שיעור לכל אסורי מאכלו' שבתורה חוץ מהמפורשים לפנינו כמו שאמר ר' יוחנן כל השעורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין. הגרגיר השני הוא שיעור כמלא לוגמ'. זהו לענין יום הכפורים דאמרי התם פ' יום הכפורים כמה מלא לוגמא כדי שיסלקנו מצד א' ויהיה נראה כמלא לוגמא ושיעור זה פחות מרביעית באדם בינוני. הגרגיר הג' והוא חצי שיעור. תניא שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ובחצי שיעור נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש והלכה כר' יוחנן שאומר שחצי שיעור אסור מן התורה הואיל וחזי לאצטרופי. ורב אשי סובר נמי כר' יוחנן בפרק גיד הנשה והאוכל חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות. הגרגיר הד' שעור ככותבת הגסה זהו גם כן שעור אכילה ביה"כ לחיוב כרת כדאיתא בפרק יה"כ ומסקינן התם כמוה וכגרעינתה ולפי הירושלמי צריך למעט חללה שאין משערין אלא בה וכגרעיניתה. ושעור זה פחות מכביצה כמו שכתב בעל סמ"ג. הגרגיר ה' שעור כביצה זהו לענין טומאת אוכלין כמו שאמר ר' יוחנן כל השעורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששנה הכתוב כמשמעו ושנה בשיעורו דכתיב מכל האוכל אשר יאכל. ושערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצה תרנגולת: הגרגיר הו' שעור בכל שהוא זהו כמו חמץ בפסח וטבל ויין נסך ומין במינו לדעת רב. ויש פוסקין בחמץ כר' יוחנן וריש לקיש שסוברי' בפסחים כל אסורין שבתורה בששי' חוץ מטבל ויין נסך. וכן סובר רבא בפרק גיד הנשה והמנהג בחמץ במשהו. עוד יש שעור בכל שהוא והוא בריה כדאמרינן במכות ובפסחים אוכל נמלה לוקה חמש: הגרגיר השביעי היתר מצטרף לאסור לאסור כשיעור מוכן הוא:

האמיר השני מן ענף אחד מן ראש אחד והוא מצד העונש יתחלק לד' גרגרים האחד אסור מאכל שעונשו כרת זהו מפורסם כמו דם וחלב ודומיהן. מה שעונשו לאו ומלקות זהו כל אסורי לאוין שבתורה. מה שעונשו מיתה בידי שמים כגון זר שאכל תרומה וכהן טמא שאכל תרומה כדתנן בפרק אלו הנשרפין. מה שאסור מן התורה ואין בו לא כרת ולא מלקות ולא מיתה בידי שמים האחד הוא כמו טעמו ולא ממשו של אסור כדאמר ר' יוחנן פ' אחרון דעבודת כוכבים טעמו וממשו של אסור ולוקין עליו וזהו דוקא שיש כזית בכדי אכילת פרס דמצטרף אבל אין בו כזית בכדי אכילת פרס עד ששים אסור מן התורה ואין לוקין עליו וזהו לדעת ה"ג ור"ת הסוברים דטעם כעיקר דאורייתא וכן הלכה ולפי הסמ"ג הוא מחלוקת של אמוראים אם טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן. עוד תמצא אסור מאכל דאורייתא לבד כגון בשר של מהלכי שתים ר"ל האדם שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיות טהורות ואמר זאת החי' אשר תאכלו הא למדת מה שחוץ מאלו לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה כדאיתא בסמ"ג סי' קכ"ז:

הענף השני מן הראש הא' והוא אסור מאכל דרבנן יתחלק לשני גרגרים א' אסור דרבנן שתקנו וגזרו במנין. והם כל התקנות שתקנו וגזרו הדבר במנין. הב' אסור דרבנן שהוא מצד מנהג ובפרישות וזהו שומנו של גיד הנשה כדאמרינן פרק גיד הנשה ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור. כן איתא בבראשית רבה הני פקוקולתא דגיד הנשה שריין וישראל קדושים הם ונהגו בו אסור פי' פקוקולתא הן קנוקנות של גיד הנשה:

הארבעה גרגרים מהענף השני מהראש הא' מצד המקום וכו' זהו כל המצות התלויות בארץ כמו ששנינו בפ' קמא דקדושין ל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובח"ל וכל שתלויה בארץ אינה נוהג' אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאי הכרם ור"א אומר אף החדש. ושנינו סתם משנה במסכת ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים אבל ספק ערלה בח"ל מותרת והב' שהן מצד הזמן לא מצד המקום הן כמו חמץ בפסח ואכילה ביום הכפורים הג' התלוי במקום ובזמן כגון תרומה בזמן הזה שהי' מדרבנן אפי' בארץ לרבנן דר"י כמו שהביאה סמ"ג מן הירושלמי בהל' תרומות סימן קל"ו הד' מצות התלויות לא במקום ולא בו הן הן שאר מצות שאינן חובת קרקע ואינן תלויות בארץ: נשלם הראש הראשון:

גרגיר הא' מן האמיר הראשון מן הראש השני והוא ספק הנולד במקום קבוע שאסור מן התורה זהו מה שיש בפסחים בפרק קמא תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכר' בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וזהו אסור מן התורה כמו שהוכיח סמ"ג ובקבוע מד"ת אמרינן בנמצא שפירש ממקומו ושם נולד הספק כל דפריש מרובא פריש. גרגיר שני מקום קבוע שאסור מדרבנן כגון בעלי חיים דחשיבי וחשובים כקבוע כדאיתא בפרק התערובת הדמיון שור הנסקל שנתערב מחיים בין שאר שוורים שמן התורה בטל ברוב ואמרו חכמים בזבחים פ' התערובות שבעלי חיים חשובים ואינן בטלים וקראוהו לשם קבוע. האמיר הראשון מן הראש הב' והוא ספק ספיקא הוא מתחלק לד' גרגרי' הראשון ספק הראשון מן התורה. הדמיון כזית ספק שומן ספק חלב שנתערב עם שאר חתיכות בשר שאין בהם ששים לבטלו אין להתיר משום ספק ספיקא כיון שהספק הראשון אסור מן התורה וחייבין עליו אשם תלוי נחשב כודאי אסור כן סובר ר' יצחק בעל התוס' וכן הוא בתו' אע"ג דאמר שמואל בפרק התערובות דספק ספיקא אסור בעבודת כוכבים בלבד ולא בשאר אסורין ואף בעבודת כוכבים בלבד אין הלכה כמותו מ"מ צריך שהספק הראשון יהיה בטל ברוב מן התורה. אבל לדעת ר"ת אינו כן:

הגרגיר השני ספק ספקא שהספק הראשון הוא מדרבנן הדמיון כזית ספק שומן ספק חלב שנתערב בין שני שעורי כזית של היתר ואינו נכר ואח"כ נפל אחד מאלו לתוך קדרה של בשר ואין בקדרה שעור לבטל הכזית שנפל התבשיל מותר מטעם ספק ספקא שמא הכזית הראשון שנתערב בין שני הכזית היה שומן ואם תמצא לומר היה חלב שמא לא זו שנפלה בקדרה וזהו ספק הראשון מדרבנן דמדאוריית' חד בתרי בטיל בכל דבר:

הגרגיר הג' והוא ספק ספקא שאתה יכול להפכו זהו כמו שאמרנו עתה. ותוכל להפוך הספק ספקא ותאמר שמא לא זו שנפלה בקדרה ואת"ל נפל שמא היה שומן ולא חלב. הגרגיר הד' ספק ספקא שלא תוכל להפכו. הדמיון שחט ונמצא הסכין פגום דאיכא ספק ספקא שמא במפרקת נפגם. ואת"ל שלא נפגם במפרקת שמא במיעוט בתרא דסי' נפגם. וזה הספק ספקא לא תוכל להפוך ולומר שמא מיעוט בתרא נפגם. ואת"ל שלא נפגם במעוט בתרא אלא במעוט קמא א"כ ודאי נבלה ולא תוכל לומר כך שמא במעוט בתרא נפגם ואם תמצא לומר שלא נפגם במעוט בתרא אומר בעצם נפגם דתרווייהו אין חשש אסור והכל אחד הוא א"ת בעצם נפגם או א"ת במעוט בתרא נפגם ולכן לא תוכל לומר כך כי לא יקרא ספק ספקא. ולכן לא תוכל להפוך אותו. והתוס' מפרשים בהדיא כל ספק ספקא שאי אתה יכול להפכו אין לו דין ספק ספקא אבל שכחתי המקום שפירשו כך התוס'. האמיר הראשון מן הראש השני והוא ספק אסור שיש לו חזקת היתר הדמיון בהמה שנשחטה כראוי ויש לה מאז חזקת היתר בחזקתה עומדת עד שיודע לך במה נטרפה וכל ספק שנולד בה העמידנה בחזקת התר. האמיר השני מן הראש השני והוא ספק אסור שיש לו חזקת אסור הדמיון שחט ונמצא הסימן שמוט ואינו יודע אם לפני שחיטה נשמט או לאחריה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול והוא דין דרב הונא דאמרן בפ"ק דחולין בהמה בחזקת איסור עומדת פי' בחזקת איסור אבר מן החי עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזק' התר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. הגרגיר הראשון מן אמיר הראשון מן ראש השני והוא חזקה שיש לה שעה מבורר'. הדמיון כמו בהמה שנשחט' ומאז נולד לה חזקת היתר והזמן מבורר. הגרגיר השני מן אמיר ראשון מן ראש שני והוא חזקה שאין לה שעה מבורר הדמיון אם עשו גבינות מחלב בהמה ואח"כ מצאוה טרפה אין להתיר הגבינות מטעם אוקי בהמה בחזקת התר ונמצא שלא נטרפה עד קודם שחיטה כיון דמעולם לא היתה אותה שעה שהיתה כשרה מבוררת. הגרגיר הג' מן האמיר הראשון מן הראש השני והוא חזקת התר שיש כנגדה רוב. והד' חזקת התר שאין כנגדה רוב הדמיון בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם אזלינן בתר רובא כנגד חזקת האיסור ולא אמרי' סמוך מעוטא אצל חזקה ואתרע ליה רובא אלא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי והויא ליה רובא וחזקה ורובא עדיף כדאמרי' ביבמות ובפ' כל היד וחזקת התר דלידה רוב כנגדה כגון אשה שרואה דם למפרע מעת לעת איכא חזקת טהרה וליכא רובא כנגדה. הגרגיר הראשון מן האמיר הראשון מן הראש הב'. והוא היכא דאיכא חדא לריעותא והשני היכי דאיכא תרתי לריעותא הדמיון מקוה שנמצא חסר וטבל בו קודם שנמצא חסר ולא ידענו אם היה חסר בשעה שהטמא טבל בו. אם לא דאיכא חזק' טהרה למקוה שבו נמצא הריעותא שהרי מקוה חסר לפניך והתם איכא תרתי לריעותא אחד דהעמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל בהכשר והרי חסר לפניך היינו תרתי לריעותא אבל גבי אשה שרואה דם דליכא חזקת אסור רק חזקת היתר והעמד אשה על חזקתה ונימא השתא ולא תטמא למפרע איכא חדא לריעותא שהרי דם לפנינו כדאמרינן בפ"ק דנדה ראש השלישי והוא אסור מאכל ע"י תערובת יתחלק לגרגיר א' ולענף א'. גרגיר א' תערובת במזיד. תערובת במזיד אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' באיסור ודאי דרבנן כדמשמע בפרק ביצה וכן כתב המרדכי קטן. האמיר הג' והוא תערובת ברוב יתחלק לשני גרגרי' א' תערובת ודאי ברוב והשני תערובת שתולין האיסור ברוב' כדאמרי' בפרק השוכר את הפועל גבי טבעו' של עבודת כוכבים לפחו' לשני בני אדם אבל אדם א' שאוכל בודאי האיסור יש להחמיר וכ"כ הסמ"ג. הגרגיר הששי מן הענף הראשון מן הראש הג' והוא דבר שבמנין הוא כמו שאמר ר' יוחנן בפרק הערל ובפרק התערובת את שדרכו למנות שנינו ואינו בטל אפי' באלף דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה בי"ט שאמרו חכמים אפי' באלף לא בטיל. וכן טבל מעשר שני והקדש וחדש תניא בפרק הנודר לא נתנו חכמים בהם שיעור וכן הוא בירושלמי דשבועות חתיכה הראויה להתכבד כדאמרינן בפרק גיד הנשה בריה לא בטלה אין שייך בריה דלא בטלה אלא בבריה שאיסורה מחמת עצמה ולא מחמת בליעת אסור. וכ"כ בעל סמ"ג בלאו דשרצים. הגרגיר הראשון מן הענף הראשון מן הראש הג' והוא תערובת איסור בעצמו. והגרגיר השני תערובת איסור מחתיכ' שנאסר' מחמת בליעה לדברי ר"ת ור"י דאית להו אפשר לסוחטו אסור הדמיון חתיכה שנאסרה מחמת טפת חלב או דבר אחר ונעשית נבלה ואח"כ נתן אותה חתיכה בתוך הקדירה שיש בה הרבה חתיכות והאיסור נסחט ממנה ואסר החתיכות שבקדירה עד ששים ואם יש ששים בקדירה לבטל החתיכה הכל מותר אבל החתיכה עצמה אסור דאפשר לסוחטו אסור האמיר הראשון מן האמיר השני מן הענף הא' מן הראש הג'. א' נותן טעם ראשון ב' נותן טעם בר נותן טעם הדמיון דגים שעלו בקער' מותר לאכלם בכותח שיש בו חלב לפי שהוא נותן טעם בר נותן טעם. הבשר נותן טעם בקערה והקערה בדגים ועדיין שני טעמי' אלו של התיר האמיר הראשון מן הענף השני והוא נותן טעם עצמו יתחלק לארבעה גרגרים. א' נותן טעם ע"י בשול. ב' צליה ג' מליחה ד' שרייה. והנה מצינו חלוק בניהם בצליה יש הפרש בין עילאה לתתאה דקיימא לן בפרק כיצד צולין כרב דאמר תתאה גבר. ולענין מליחה אוסר הכל בנגיעה שנוגעת שתי חתיכות זו לזו כשתיהן מלוחות או טמא מליח וטהור תפל ואין די בקליפה ולענין שרייה שריית יום אחד שלם מבלעת ומפלטת כמו שאמרו במסכת פסחי' גבי בשר בחלב חדוש הוא דאי תרו ליה כולי יומא שרי:

הנה סדרתי חלוקי רוב דיני אסור והיתר והרבה ענפים הנחתי לפרש אשר דיניהם פשוטים ואם קצר מצע שכלי מהשתרע לפרש כל חילוקי הדינים כפי קיצור שכלי וכפי טרדת זמני די הוא לעת כזאת עד יערה עלי רוח ממרום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף