ספרי/דברים/לד
|
< הקודם · הבא > |
דברים לד [עריכה]
א[עריכה]
ויעל משה מערבות מואב: עלייה היא ואינה ירידה. מערבות מואב: מלמד שהראהו הקב"ה המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו. אל הר נבו ראש הפסגה: מה פסגה מופרשת מן האשכול ואינה - כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם. אשר על פני יריחו: מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים לה. ואת הגלעד: מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלותו וחזר והראהו המחריבים לו, ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון (ירמיה כב ו). עד דן: מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה. דבר אחר - עד דן: מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד עבודה זרה, כעניין שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל (שופטים יח, ל). וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימינו, ואיזה זה זה שמשון.
ב[עריכה]
ואת כל נפתלי: מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר - מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו, נאמר כאן ואת כל נפתלי (דברים לד, ב). ונאמר להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי (שופטים ד, ו). ואת ארץ אפרים: מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר - ואת ארץ אפרים: מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים, נאמר כאן ואת ארץ אפרים (דברים לד, ב). ונאמר להלן למטה אפרים הושע בן נון (במדבר יג, ח). ומנשה: מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר - ומנשה: מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה עם מדין ועמלק. דבר אחר - לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב, וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנשה (שופטים ו, טו). ואת כל ארץ יהודה: מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה. דבר אחר - ואת כל ארץ יהודה: מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו, נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה (דברים לד, ב). ונאמר להלן ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית (יהודה) [אבי] (דה"א כח, ד). עד הים האחרון: מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. דבר אחר - עד הים האחרון: [אל תקרי עד הים האחרון] אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו את כל העולם כולו מיום שנברא עד יום שיחיו המתים.
ג[עריכה]
ואת הנגב: מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. דבר אחר - ואת הנגב: מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה, נאמר כאן ואת הנגב (דברים לד, ג). ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג, כב). ואת הככר: מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים בבית המקדש, שנאמר בככר הירדן יצקם המלך (מ"א ז, מו). בקעת יריחו: מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו. דבר אחר - מה בקעה זו כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו. עיר התמרים: מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה. וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח (תהלים צב, יג). דבר אחר - מלמד שהראהו סמוכה מצידה גיהנם, שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, וכן הוא אומר עיר התמרים. עד צוער: אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים שדרו עם הגלויות שהיו עתידים לאבד עמהם.
ד[עריכה]
ויאמר יי' אליו זאת הארץ: אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה ולך הראיתיך בעיניך. ושמה לא תעבר: נאמר כאן ושמה לא תעבר (דברים לד, ד). ונאמר להלן ושמה לא תבוא (דברים לב, נב). מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור, אמר משה אם אני איני נכנס בה חי אכנס בה מת, אמר לו המקום ושמה לא תבוא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אמר המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת.
ה[עריכה]
וימת שם משה: אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה (דברים לד, ה). אלא עד כאן כתב משה, מיכאן ואילך כתב יהושע. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתב משה את התורה הזאת (דברים לא, ט). אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת, אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב"ה כתוב, כענין שנאמר ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי (ירמיה לו, יח). רבי אליעזר אומר בת קול יוצאה מתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אמר וימת שם משה. מנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתו של אבות, נאמר כאן וימת שם משה. ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (בראשית מט, לא). ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה, נאמר כאן "שם" ונאמר להלן ויהי "שם" עם יי' (שמות לד, כח). עבד יי': לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו, שכן מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים, שנאמר כי לא יעשה יי' אלהי' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג, ז). על פי יי': כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח, משלו משל למה הדבר דומה, לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פיקדון וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא, וכשבא לשלח ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים לפי שאינו יודע היכן הוא, כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזריים, כדי שישמטו את נשמתן, וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישלח בו (משלי יז, יא). ואומר תמת בנער נפשם (איוב לו, יד).
ו[עריכה]
ויקבור אותו בגיא: למה נאמר בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא, לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד. ולא ידע איש את קבורתו: יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד, ו). ואין איש אלא משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר יב, ג). וכבר שלחה מלכות של בית קיסר לכו וראו קבורתו של משה היכן הוא, הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה, ירדו למטה וראו אותו למעלה, נחלקו חציין למעלה וחציין למטה, עליונים ראו אותו כלפי מטה, לתחתונים ראו אותו כלפי מעלה, לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.
ז[עריכה]
ומשה בן מאה ועשרים שנה: זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והילל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה. הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס ישראל ארבעים שנה. רבי עקיבא למד תורה ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה. שש זוגות ששנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והילל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. לא כהתה עינו: מלמד שעיניהם של מתים כהה. ולא נס לחה: רבי אליעזר בן יעקב אומר אל תיקרי לא נס לחה אלא לא נס לחַה, עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך.
ח[עריכה]
ויבכו בני ישראל את משה: הרי אחד. ויתמו ימי - הרי שנים. בכי אבל משה - הרי שלשה. שלשים יום אלו מה טיבם, אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום, ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום, נאמר כאן ימי ונאמר להלן ימי, מה ימי האמור כאן שלשים יום אף ימי האמור להלן שלשים יום.
ט[עריכה]
ויהושע בן נון מלא רוח חכמה: מפני מה נסמך את ידיו עליו: אין לך משמע גדול מזה, ויעשו כאשר צוה יי' את משה. ועדיין לא נתן מוראו עליהם, שנאמר בעת ההיא גדל יי' את יהושע. באותה שעה נתן מוראו עליהם.
י[עריכה]
ולא קם נביא בישראל כמשה: אבל באומות קם ואיזה זה בלעם בן בעור, אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר, שנאמר ויודע דעת עליון. משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו. אשר ידעו יי' פנים אל פנים: למה נאמר לפי שהוא אומר ויאמר הראיני נא את כבודך. אמר לו בעולם הזה אי אתה רואה שנמשל בפנים, שנאמר לא תוכל לראות פני. אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל באחורים, שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי. אימתי הראהו סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים.
יא[עריכה]
לכל האותות והמופתים אשר שלחו יי' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו: למצרים בפני עצמו, לפרעה בפני עצמו, ולעבדיו בפני עצמן.
יב[עריכה]
ולכל היד החזקה: זו מכת בכורות. ולכל המורא הגדול: זו קריעת ים סוף. רבי אלעזר אומר לכל האומות והמופתים, ומניין לפני הר סיני, תלמוד לומר ולכל היד החזקה. ומניין אף במדבר תלמוד לומר ולכל המורא הגדול. ומניין אף בשברי לוחות, נאמר להלן ואשברם לעיניכם. וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל.