ספרי/דברים/וזאת הברכה
|
< הקודם · הבא > |
פרשת וזאת הברכה [עריכה]
דברים לג [עריכה]
א[עריכה]
וזאת הברכה: לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה, מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם, חזר ואמר להם דברי נחומים, וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל נביאים שהיו אומרי' להם לישראל דברים קשים תחילה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות, ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחילת דבריו אמר להם תן להם יי' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות, ילכו יונקותיו ויהו כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, וכן יואל אמר שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ היתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר, יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל, חזר ואמר להם דברים ניחומים. ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארץ הילק החסיל והגזם, וכן עמוס אמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי ניחומים מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וכן ירמיה אמר והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ, וחזר ואמר להם דברי ניחומים אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו, אבל אומות העולם מי שאמרו להם דברי ניחומים חזרו ואמרו דברי תוכחות, ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו, הוי משאומר להם לאומות דברי ניחומים חוזר ואומר להם דברי תוכחות. דבר אחר וזאת הברכה זה מוסף על ברכה ראשונה שבירכו יעקב אביו, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם, נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנאמר וזאת הברכה הרי זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו זו, זו תפילה, שנאמר תפלה למשה איש האלהים. ועדיין דבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם תפילה קודמת הברכה ואם ברכה קודמת לתפילה, כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפילה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה, אילו אחרים ברכו את ישראל כדאי היא ברכתם, אלא שבא משה ובירכן, נמצינו למידים שכדיי היה משה לברך את ישראל וכדיי ישראל שיברכם משה, איש האלהים, זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים, משה נקרא איש האלהים, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, שמואל נקרא איש האלהים, שנאמר הנה איש האלהים בעיר הזאת, דוד נקרא איש האלהים, שנאמר כמצות דוד איש האלהים, שמעיה נקרא איש האלהים, שנאמר ויהי דבר יי' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידו נקרא איש האלהים, שנאמר ואיש האלהים בא מיהודה כדבר יי', אליהו נקרא איש האלהים, שנאמר איש אלהים תייקר נא נפשי בעיניך, אלישע נקרא איש האלהים, שנאמר כי איש אלהים קדוש הוא, מיכה נקרא איש האלהים, שנאמר ויבא איש האלהים אל מלך ישראל, אמון נקרא איש האלהים, שנאמר ואיש אלהים בא אליו לפנוי מותו, וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו, סמוך למיתתו, כיוצא בו אתה אומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יי' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים, וכי עלת בדעתיך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל, מה תלמוד לומר לפני בוא יום יי', סמוך לביאתו. (סליק פיסקא).
ב[עריכה]
ויאמר יי' מסיני בא וזרח משעיר: מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח לצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום, משל למה הדבר דומה ללאיטור (נ"א ללוטייאר) שהיה עומד על הבמה ונשכר לו לאחר לדבר על ידיו, ולא פתח בצורכי אותו האיש תחילה עד שפתח בשבחו של מלך תחילה, אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה, והיו הכל מקלסים עמו ואחר כך פתח בצורכי אותו האיש וחזר וחתם בשבחו של מלך, אף משה רבינו לא פתח בצורכם של ישראל עד שפתח בשבחו של מקום, שנאמר ויאמר יי' מסיני בא וזרח, ואחר כך פתח בצורכם של ישראל, שנאמר ויהי בישורון מלך. וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר אין כאל ישורון, אף דוד מלך ישראל לא פתח בצורכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנאמר הללויה שירו ליי' שיר חדש, וחזר וחתם בצורכו של ישראל שנאמר כי רוצה יי' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואחר כך פתח לצורכם של ישראל, שנאמר רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר קומה יי' למנוחתיך, ואף שמנה עשרה שתיקנו חכמים הראשוני' שיהו ישראל מתפללי׳ לא פתחו בצורכם של ישראל תחילה עד שפתחו בשבחו של מקום, שנאמר האל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך מתיר אסורים, ואחר כך רופא חולים, ואחר כך מודים אנחנו לך, דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות, ויאמר יי' מסיני בא זה לשון עברי, וזרח משעיר למו זה לשון רומי, הופיע מהר פארן זה לשון ערבי, ואתא מרבבות קודש זה לשון ארמי. דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר יי' מסיני בא, ואיזו זו, זו רוח רביעית, כמה שנאמר אלוה מתימן יבוא, דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לפניו רבונו של עולם כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנאמר והידים ידי עשו. ועל כך הבטיחו אביו שנאמר על חרבך תחיה, הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בו, אמר להם לא תנאף, אמרו לפניו רבונו של עולם עצמה של ערוה להם היא, שנאמר ותהרן שתי בנות לוט מאביהם, הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב, אמרו לפניו רבונו של עולם, כל עצמו אביהם ליסטים היה, שנאמר והוא יהיה פרא אדם. לא היתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה, מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר יודוך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול שמעו וקיבלו, תלמוד לומר ואתם לא תעשו. ואומר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו. אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו שלש סאים, היה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי, אף כן ישראל קיבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, לכך נאמר ויאמר יי' מסיני בא. כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול יי' על המים אל הכבוד הרעים. כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו, אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול. אמרו לו הקול הזה מהו, אמר להם יי' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנאמר עמו עוז ותושיה. אמרו לו אם כן יי' יברך את עמו בשלום. דבר אחר ויאמר יי' מסיני בא. כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנאמר יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, אמר להם המקום אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם. דבר אחר: משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפני קרוביו, מה עשה אותו הבן, עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה, כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, כשבא יצחק יצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כעניין שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלי', אמר לו המקום לך אני נותן את התורה, לכך נאמר ויאמר יי' מסיני בא הופיע מהר פארן, ארבע הופעות הם, ראשונה במצרים שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה, שנייה בשעת מתן תורה שנאמר הופיע מהר פארן. שלישית לימות גוג ומגוג, שנאמר אל נקמות יי' אל נקמות הופיע, רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ואתא מרבבות קודש, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם, מידת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מרבבות קודש ולא כל רבבות קודש. דבר אחר: ואתא מרבבות קודש, מלך בשר ודם יושב בתוך פמליא שלו יש בה בני אדם נאים, ויש בה בני אדם קווצים (פירוש: בעלי שיער ארוך ומתולתל), ויש בה בני אדם גיבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ואתא מרבבות קודש, אות הוא בתוך רבבות קודש, וכשנגלה על הים מיד הכירוהו, שנאמר זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומרים להם מה דודך מדוד שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כעניין שנאמר על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כולכם נאים כולכם גיבורים, בואו והתערבו עמנו, וישראל אומרים להם, נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו, דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגת הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חיכו ממתקים, כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של הקדוש ברוך הוא, אומרי' להם לישראל נבוא עמכם, שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים, וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו, אני לדודי ודודי לי, מימינו אש דת למו, כשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא דרך ימינו של קודש, לשמאלם של ישראל ועוקף את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקדוש ברוך הוא מקבלו לימינו וחקקו בלוח, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר קול יי' חוצב להבות אש, אש דת למו, מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה אש חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב לה נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו ליפרש מהם ממיתים אותו, מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם הבא, ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף בני אדם שעמלים בה ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק, אש דת למו, אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול (נ"א לעמוד) בה. (סליק פיסקא).
ג[עריכה]
אף חבב עמים: מלמד שחיבב המקום את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות, כל קדושיו בידיך, אלו פרנסי ישראל שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשן, במשה מהו אומר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא, בדוד הוא אומר אני הוא חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו. והם תוכו לרגליך, אף על פי שאנוסים אף על פי שלוקים אף על פי ששבויים, ישא מדברותיך, מקבלים עול תורתך עליהם, וכן הוא אומר כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע, דבר אחר אף חובב עמים מלמד שלא חלק הקדוש ברוך הוא חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל, תדע לך שכן הוא שהרי אמרו גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור, וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמר להם לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה, הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את המשנה מדרש הלכות ואגדות, בשעת פטירתם אמרו להם כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד, גזילו של גוי מותר ושל ישראל אסור, ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות, וכל קדושיו בידך, אלו גדולי ישראל שמתמשכנים על ישראל, וכן הוא אומר ביחזקאל שכב על צידך הימני ושמת עון בית ישראל עליו, ואומר ואני נתתי לך את שני עונם, וכלית את אלה, ושכבת על צדך השמאלי, והם תוכו לרגליך, אף על פי שהם מכעיסי', ישא מדברותיך, מקבלים עליהם עול יראתך, כל אשר דיבר יי' נעשה ונשמע, דבר אחר אף חובב עמים: מלמד שחיבב המקום את ישראל מה שלא חיבב כל אומה ומלכות, כל קדושיו בידך, אלו נפשותיהם של צדיקים שניתנת עמו באוצר, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יי' אלהיך, והם תוכו לרגליך, אף על פי שנרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל, ישא מדברותיך, כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע, סליק פיסקא.
ד[עריכה]
תורה צוה לנו משה: ציווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילינו, וכן הוא אומר ויבנה הבית לשם יי' אלהי ישראל, בית זה למה, וישם שם מקום לארון הרי ציווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו, דבר אחר תורה צוה לנו משה, וכי ממשה אנו אוחזים את התורה והלא אבותינו זכו בה, שנאמר מורשה קהילת יעקב, שומע אני ירושה לבני מלכים, ירושה לבני קטנים מניין, תלמוד לומר אתם נצבים היום כולכם, אל תיקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל וכאשת איש לאומות העולם, וכן הוא אומר היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כך הבא אל אשת רעהו כל הנוגע בה לא ינקה, מורשה קהילת יעקב.
ה[עריכה]
ויהי בישורון מלך: כשישראל שוים בעיצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר ויהי בישורון מלך, אימתי בהתאסף ראשי עם, ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, יחד שבטי ישראל , כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה, רבי שמעון בן יוחי אומר משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהגונים ובעשתות והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירים, כל זמן שהספינות קשורות פלטורים קיימים, פרשו ספינות אין פלטורים קיימים, כך ישראל כשעושים רצונו של מקום עליותם בשמים, וכשאין עושים רצונו של מקום ואגודתו על ארץ יסדה, כיוצא בו אתה אומר זה אלי ואנוהו, כשאני מודה לו הוא נאה, וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה, כיוצא בו אתה אומר ואתם עדי נאם יי' ואני אל, כשאתם עדי אני אל, וכשאין אתם עדי אין אני אל, כיוצא בדבר אתה אומר אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, אלמלא אני לא הייתי יושב בשמים, אף כן אתה אומר יחד שבטי ישראל, כשהם עשוים אגודה אחת ולא כשהם עשוים אגודות אגודות, יחד שבטי ישראל, סליק פיסקא.
ו[עריכה]
יחי ראובן ואל ימות: וכי מה עניין זה לזה, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כשהוא נפטר מבניו היו בניו וקרוביו מלוים אותו, אמר להם בניי שמא כלום צורך יש לכם, שמא דבר יש לכם, אמרו לו אבא אין לנו צורך ואין לנו דבר אלא שתתרצה לאחינו הגדול, אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר יחד שבטי ישראל, יחי ראובן ואל ימות, והלא מת הוא אלא מה תלמוד לומר ואל ימות, לעולם הבא, דבר אחר יחי ראובן במעשה יוסף, ואל ימות במעשה בלהה, רבי חנינא בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות חוץ משל ראובן ומשל דוד, שנאמר ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר, ואף על פי כן הר לעומתו, שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו, וחכמים אומרי' אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות, ומה תלמוד לומר יחי ראובן ואל ימות, שעשה ראובן תשובה, רבן שמעון בן גמליאל אומר נוצל ראובן מאותו החטא ולא נזקק לאותו מעשה, אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל ואומר ארור שוכב עם אשת אביו ונזקק לאותו מעשה, ומה תלמוד לומר כי עלית משכבי אביך, שתבע עלבונה של אמו. ויהי מתיו מספר, גיבורים בכח, גיבורים בתורה. גיבורים בכח, שנאמר מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה, גיבורים בתורה שנאמר גיבורי כח עושי דברו. ואומר בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני, יחי ראובן ואל ימות. סליק פיסקא.
ז[עריכה]
וזאת ליהודה: ראה ראובן את יהודה שעמד יהודה אף הוא הודה על מעשיו, הוי מי גרם למי, יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם, שמע יי' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותנו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ, רבי יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים, והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בקבורה, רבי מאיר אומר הרי הוא אומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה, ומה ת"ל ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ, ידיו רב לו, בשעה שהרג את עשו, ועזר מצריו תהיה, בעומדו לפני יוסף, דבר אחר וזאת ליהודה. מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער אתה מעלה אותו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שקרבו עמו לברכה, שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון, ידיו רב לו, בשעה שאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, ועזר מצריו תהיה, כעניין שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב, דבר אחר וזאת ליהודה. מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה, ואל עמו תביאנו, זה יאשיה שנאמר הנני אוסיפך אל אבותיך, ידיו רב לו, זה מנשה שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני יי'. לסוף מה נאמר בו ויתפלל אליו ויעתר לו, ועזר מצריו תהיה, זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט ויי' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, סליק פסקא.
ח[עריכה]
וללוי אמר: למה נאמר בו, לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה מן המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כענין שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר, לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליי' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, וחזר והלוה את המקום בשיטים, שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהןהשיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. דבר אחר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, מי שעתיד ללבוש אורים ותומים, לאיש חסידיך למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך, אשר ניסיתו במסה, הרבה ניסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות, תריבהו על מי מריבה, סקיפנטים נסתקפת לו, אמר משה שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו, סליק פיסקא.
ט[עריכה]
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו: וכי עלת על לב שלוי עובד עבודה זרה והלא כבר נאמר ויעמד משה בשער המחנה, אלא זה אבי אמו מישראל, ואת אחיו לא הכיר, זה אחי אמו מישראל, ואת בניו לא ידע, זה בן בתו מישראל, כי שמרו אמרתך, במצות. ובריתך ינצורו במדבר, דבר אחר רבי אומר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו במדבר, סליק פיסקא.
י[עריכה]
יורו משפטיך ליעקב: מלמד לכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ריב אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה. נגע אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים. ותורה לישראל, מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב, שאל אגניטיס הגמון את רבן גמליאל אמר לו כמה תורות ניתנו לישראל, אמר לו שתים אחת בכתב ואחת בעל פה, ישימו קטורה באפך, זו קטורה שלפני ולפנים, וכליל על מזבחיך אלו איברי עולה, סליק פיסקא.
יא[עריכה]
ברך יי' חילו: בנכסים, מיכן אמרו רוב כהנים עשירים הם, משום אב הדורש נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, זה זרעו של אהרן, ופעל ידיו תרצה, שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים, מחץ מתנים קמיו, כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל, דבר אחר מחץ מתנים קמיו, זה קרח, ומשנאיו מן יקומון זה עוזיהו, לבנימן אמר ידיד יי', חביב בנימן שנקרא ידיד למקום, שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו, ששה נקראו ידידים, הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי. בנימן נקרא ידיד שנאמר ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו, שלמה נקרא ידיד שנאמר ויקרא את שמו ידידיה. ואומר ויי' אהבו, ישראל נקראו ידידים שנאמר נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, בית המקדש נקרא ידיד שנאמר מה ידידות משכנותיך, אברהם נקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי, יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד, ויבואו ישראל שנקראו ידידים בני אב שנקרא ידיד ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימן שנקרא ידיד להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד, לכך נאמר ידיד יי' ישכון לבטח עליו, ואין בטח אלא יישוב, שנאמר וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. חופף עליו (כל היום) זה בניין ראשון, כל היום זה בניין אחרון, ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, וכן אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי, ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי' יראה הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר יי' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, ראה ריח בני כריח שדה, בנוי שנאמר לריח ניחוח, שדה הרי חרב, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אשר ברכו יי' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנאמר כי שם צוה יי' את הברכה חיים, וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא, ויירא וייאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים הרי בנוי, אין זה הרי חרב, כי אם בית אלהים הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא, ובין כתיפיו שכן, בין חרב בין שאינו חרב, וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס. דבר אחר ובין כתיפיו שכן, מה שור זה אין בו נאה מכתיפיו כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנאמר וקמת ועלית אל המקום, ואומר לכו ונעלה אל הר יי', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב אלא עמים רבים, רבי אומר בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול, וכאן הוא אומר ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי היא ירושלם, מלמד שבית הבירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנאמר ובין כתיפין שכן, ומה תלמוד לומר לא יסור שבט מיהודה, זו לישכת הגזית שניתנה בחלקו של יהודה, שנאמר וימאס באהל יוסף ובשבט בנימן לא בחר ויבחר את שבט יהודה ואת הר ציון אשר אהב, אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנאמר ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם, רבי מאיר אומר בחלקו של בנה מתה, שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו'. ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר ואתה בית לחם אפרתה, שומע אני בחלקו של יוסף זה בנה, שנאמר הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער, במי שנמשל בחייתו יער, ואיזה זה בנימן, שנאמר בנימן זאב יטרף, זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים, הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה, על ארבע מאות אמה ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותה ארבע מאות וארבעים שנה, שנאמר ויהי כשמונים שנה וארבע מאות שנה, צא מהם אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ארבע מאות וארבעים שנה, וכששרת שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפניהם, שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה, וכי עלת על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ ישראל, והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לד. ומה תלמוד לומר כי יי' דיבר טוב על ישראל, זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך, אמר לו למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי, וכן אתה מוצא בישראל כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר במדבר הלכו ללמוד תורה מיעבץ, מי היה יעבץ, זה היה עתניאל בן קנז, וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובמקום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שיקלי זהב שש מאות, אל אפשר לומר שיקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף, ואי אפשר שקלי כסף שהרי כבר נאמר שקלי זהב, אמור מעתה בזהב שקל ובכסף קנה, ואי אפשר לומר חמשים שכבר נאמר שש מאות, ואי אפשר לומר שש מאות שכבר נאמר חמשים, אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה, עמד וכינס חמשה שקלים מכל שבט ושבט, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים, מפני מה זכה בנימן שתישרה שכינה בחלקו, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר אצלי הוא שורה, קטן שבכולם אמר אפשר שמניח אבא אחיי גדולים ושורה עמי הלך ועמד ופניו כבושות ונפשו עגומה, ראה אותו אביו שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו, כך אמר הקדוש ברוך הוא בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן וקורבנות מכל השבטים, דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, מלמד שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ ישראל, דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, כל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקדוש ברוך הוא אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם, דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שהיו לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל עמו ושותה עמו נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס, כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס, אמר הקדוש ברוך הוא מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר ובין כתיפיו שכן, סליק פיסקא.
יג[עריכה]
וליוסף אמר: מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל ארצות, ממגד שהוא טל מצוי לה בכל שעה, ומתהום רובצת תחת, מלמד שהיתת מרובצת במעיינות, וממגד תבואות שמש, מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנאמר וממגד גרש ירחים, ומראש הררי קדם, מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש, והררי מקדש קודמים להררי ארץ ישראל, וממגד גבעות עולם, מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות, שנאמר אלך לי אל הר המור אל גבעת הלבונה, וממגד ארץ ומלואה, מלמד שארצו של יוסף מליאה ואין חסירה כל ברכה, רבי שמעון בן יוחי אומר אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף אין צריך חוץ ממנה כלום, ורצון שוכני סנה, שעשה רצון מישראל שנגלה על הסנה, תבואתה לראש יוסף, הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבא, ולקדקד נזיר אחיו, אלו שריחקוהו אחיו ועשאוהו בכור, בכור שורו הדר לו, מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע, שאילו ניתן הוד ליהושע אין כל העולם יכול לעמוד בו, וקרני ראם קרניו, שור כוחו קשה אבל אין קרניו נאות, ראם קרניו נאות אבל אין כוחו קשה, ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם, בהם עמים ינגח, וכי מה עמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים, מלמד שכיבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו, יחדיו אפסי ארץ, וכי כמה ארצות כיבש יהושע, אלא פרטוס זה קטן כל מלכים שעיבד בה מלכים ושולטנים, רבי יהודה אומר וכי שלשים ואחד מלכים שעיבד כולם היו בארץ ישראל כדרך שעובדים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחיילות אומר לא עשיתי כלום, והם רבבות אפרים. לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנעניים ומה תלמוד לומר ויאמר אדני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטי' תחת שולחני. והרי דברים קל וחומר ומה אדני בזק שאינו כדי לימנות עם מלכי כנען היו שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים מלקטים תחת שולחני. בוא למוד וראה עושרם של כנעניים מה היה, והם אלפי מנשה, סליק פיסקא.
יח[עריכה]
ולזבולון אמר: למה נאמר לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה, ולא נתפרשו שמותם, זה אחד מהם, שמח זבולון בצאתך, מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו, ויששכר באהליך, מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה, שנאמר מבני יששכר יודעי בינה לעיתים, וכן מצינו שאביו משבחו, שנאמר וירא מנוחה כי טוב, דבר אחר ויששכר באהליך. מלמד שבית הבחירה היה ראוי ליבנות בחלקו של יששכר, עמים הר יקראו, מניין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל, והם אומרי' הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן, נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה ועולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים לא אלוהו של זה אלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה, והם אומרי' אין יפה להדבק אלא באומה זו, מניין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגרים ובאים ומקריבים זבחים ועולות, תלמוד לומר ושם יזבחו זבחי צדק. כי שפע ימים ינקו, שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפעים, ומלכות ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע. דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זו ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, מניין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, תלמוד לומר כי שפע ימים יינקו, אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום אמרתי לו פרנסתך במה הוא, אמר לי מחלזון, אמרתי לו ומי מצוי, אמר לי השמים מקום כיס שמוטל בהרים וסמומיות מכישות אותו ומת ונימק במקומו אמרתי השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא. ושפוני טמוני חול, ספוני זו חלזון, טמוני זו טרית, חול זה זכוכית, לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו רבונו של עולם לאחיי נתת ארצות ולי נתת חלזון, אמר לו שאני מצריכם לידך על ידי חלזון, זה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום, סליק פיסקא.
כ[עריכה]
ולגד אמר: למה נאמר לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז ב). ברוך מרחיב גד, מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח. כלביא שכן, מלמד שהיה סומך לספר לפיכך נמשל כאריות, וטרף זרוע על שעבר, אף קדקד לעולם הבא. וירא ראשית לו, הוא בא בראש תחילה, והוא יבוא בראש לעולם הבא. כי שם חלקת מחוקק ספון, זה קבר של משה שנתונה בחלקת גד והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו. ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון, מלמד שהיה משה מוטל מת כנפי שכינה, ארבעה מילים מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידי' אותו ואומרי' יבוא שלום וינוח על משכבו, וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: הקשת והמן והבאר והכתב והמכתב והלוחות ופי האתון וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, ויש אומרים אף בגדו של אדם הראשון, ויש אומרים הכתונת ומזיקים. רבי יאשיה אמר משום אביו אף האיל והשמיר. ר' נחמיה אומר אף האור והפירדה, רבי יהודה אומר אף הצבת, וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד, קמייתא מאי הוית, לא ברייה הות, אמר לו והרי יכול לעשות בדפוס ולהתיכה בתוכו, הא לא ברייה הות. ויתא ראשי עם, שעשה את התורה תיין, דבר אחר מלמד שהיתה משה עתיד ליכנס בראש כל העם חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד, וליטול כל אחד ואחד שכר, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל (ישעיה נג יב), צדקת יי' עשה, וכי מה צדקות עשה בישראל והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן, והמן יורד להם ושליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם, אלא שנאמר כי יהיה בך אביון (דברים טו ז), דבר אחר צדקת יי' עשה, מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנאמר כה אמר יי' שמרו משפט ועשו צדקה (ישעיה נו א), ולדן אמר למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח (בראשית מז ב). וזה אחד מהם, דן גור אריה, מלמד שסמוך לספר וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות. יזנק מן הבשן, מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים מקומות, כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות, וכן הוא אומר ויצא גבול בני דן מהם. ויעלו בני דן וילחמו (יהושע יט מז). ולנפתלי אמר, למה נאמר לפי שנאמר ומקצת אחיו לקח (בראשית מז ב). וזה אחד מהם. נפתלי שבע רצון, מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים וכפניות, ומלא ברכת יי', זו בקעת גינוסר, רבי אומר זה בית דין של טבריא, ועוד הוא אומר רצון יריאיו יעשה. ים, זה ים של סופני, ודרום זה ימה של טבריא, ירשה מלמד שנתנו לו חלקו בדרום מלא חבל, ולאשר אמר למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו (בראשית מז ב). וזה אחד מהם, ברוך מבנים אשר, אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, יהי רצוי אחיו, שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקין ובקיפלאות, והן מרצים לו בתבואה. דבר אחר יהי רצוי אחיו, כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו, ונזפו בו ואמרו לו כך אחינו אתה מדבר באחינו הגדול, וכשהודה ראובן על מעשיו נתרצו לו אחיו, לכך נאמר יהי רצוי אחיו. דבר אחר יהי רצוי אחיו, כשהיו ישראל מתייחסים זה אומר שלי הוא לויה, וזה אומר שלי הוא לויה, אם מראובן הכתוב מייחס שלי הוא לויה, ואם ממני הכתוב מייחס שלי הוא לויה, ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחיו. דבר אחר יהי רצוי אחיו, אין בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר. וטובל בשמן רגלו, שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין, מעשה שניצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו שלהם פומיליוס אחד, אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה ריבוא, והלך לו לצור אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך, אמרו לו לך לגוש חלב, הלך לו לגוש חלב אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך, אמרו לו לך אצל פלוני, הלך לביתו ולא מצאו, אמרו לו הרי בשדה, הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה ריבוא אני צריך, אמר לו המתן עד שאגמור את הזית, משגמר את זיתיו נטל הכלים והיה ממשמש ובא, אמר פומיליוס אפשר שיש לזה שמן במאה ריבוא, דומה שצחקו בו יהודים, כיון שבא לביתו קרא לשפחתו אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו. נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו רצונך שוב אמר לו אין לי מעות, אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותיי, עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות ריבוא, אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמור ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו, הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו שלשת מילים וקילסו לפניו קילוס גדול, אמר להם אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו שמונה עשרה מאות ריבוא, לקיים מה שנאמר יש מתעשר ונוסף עוד. ברזל ונחשת מנעליך, שארצו של אשר היא היתה מנעלה של ארץ ישראל. וכימיך דבאך, שכל הארצות דובאות כסף לארץ ישראל, כעניין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. אין כאל ישורון, ישראל אומר אין כאל ורוח הקודש אומרת אל ישורון. ישראל אומר מי כמוכה באלים יי', ורוח הקודש אומרת אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, ורוח הקודש אומרת מי כעמך ישראל, ישראל אומר כתפוח בעצי היער, ורוח הקודש משיבו כשושנה בין החוחים, ישראל אומר זה אלי ואנוהו, ורוח הקודש אומרת עם זו יצרתי לי. ישראל אומר כי תפארת עוזמו, ורוח הקודש אומרת ישראל אשר בך אתפאר. רוכב שמים בעזרך, כשישראל ישרים ועושי' רצונו של מקום רוכב שמים בעזרך, וכשאין עושי' רצונו כביבול ובגואתו שחקים. נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו רבינו משה אמור לנו מי היה ממידת כבוד של מעלה, אמר להם מן התחתוני' אתם יודעי' מה היא מידת כבוד למעלה, משל לאחד שאמר מבקש אני לראות פניו של מלך, אמרו לו היכנס למדינה ואתה רואה, נכנס למדינה וראה וילון פרוס על פתח מדינה ואבני' טובות ומרגליות קבועות בו, מיד נפל לארץ אמרו לו ראה לא יכולת לזון עיניך עד שנפלת, אילו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך על אחת כמה וכמה, לכך נאמר ובגאותו שחקים.
כז[עריכה]
מעונה אלהי קדם: שלשה ספרים נמצאו בעזרה אחד של מעוני' ואחד של היא היא, ואחד שנקרא ספר זעטוטים, באחד כתיב מעון קדם, ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם, ובטלו חכמים את האחד וקיימו השני'. מתחת זרועות עולם, מלמד שארץ ישראל היא תוקפה של עולם. ויגרש מפניך אויב, אלו שברחו לארץ ישראל, ויאמר השמד אלו שברחו לאסיא, וישכן ישראל בטח, אין בטח אלא רוחצן, וכן הוא אומר וישכן לבטח במדבר. בדד, ולא כבדד שאמר משה יי' בדד ינחנו, ולא כבדד שאמר ירמיה מפני ידך בדד ישבתי. ולא כבדד שאמר אותו רשע, הן עם לבדד ישכון. עין יעקב כברכה שבירכם יעקב אביהם, שנאמר והיה אלהים עמכם, אל ארץ דגן ותירוש, כברכה שברכן יצחק אביהם, שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים. אף שמיו יערפו טל, הרעיפו שמים ממעל. אשריך ישראל, ישראל אומרים מי כמוך באלים ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. נתקבצו כל ישראל אצל משה אמרו לו רבינו משה אמור לנו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעולם הבא, אמר להם איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם, משל לאדם שמסר את בנו לפידגוג אחד והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך, כל הגפנים הללו שלך, כל זיתים הללו שלך, כשיגע להראותו, אמור לו איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך, כך אמר משה לישראל איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם. מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו', עם נושע, עם שאין ישועתו אלא בשכינה, נושע ביי', כעניין שנאמר אלהי צורי אחסה בו. ואשר חרב גאותך, אמר לו הקב"ה, משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שנוטל מהם בחורב, כעניין שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב. בשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזירו להם, כעניון שנאמר חי אני נאם יי' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה (ישעיה מט יח), ויכחשו אויביך לך. בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשי' להם, ועושים אותם כאילו הן אחים, וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך. וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתת לי אחי. ואתה על במותימו תדרוך. כעניין שנאמר ויקרא משה אל כל ישראל.
דברים לד [עריכה]
א[עריכה]
ויעל משה מערבות מואב: עלייה היא ואינה ירידה. מערבות מואב: מלמד שהראהו הקב"ה המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו. אל הר נבו ראש הפסגה: מה פסגה מופרשת מן האשכול ואינה - כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם. אשר על פני יריחו: מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים לה. ואת הגלעד: מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלותו וחזר והראהו המחריבים לו, ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר: גלעד אתה לי ראש הלבנון (ירמיה כב ו). עד דן: מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה. דבר אחר - עד דן: מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד עבודה זרה, כעניין שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל (שופטים יח, ל). וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימינו, ואיזה זה זה שמשון.
ב[עריכה]
ואת כל נפתלי: מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר - מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו, נאמר כאן ואת כל נפתלי (דברים לד, ב). ונאמר להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי (שופטים ד, ו). ואת ארץ אפרים: מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר - ואת ארץ אפרים: מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים, נאמר כאן ואת ארץ אפרים (דברים לד, ב). ונאמר להלן למטה אפרים הושע בן נון (במדבר יג, ח). ומנשה: מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר - ומנשה: מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה עם מדין ועמלק. דבר אחר - לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב, וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנשה (שופטים ו, טו). ואת כל ארץ יהודה: מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה. דבר אחר - ואת כל ארץ יהודה: מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו, נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה (דברים לד, ב). ונאמר להלן ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית (יהודה) [אבי] (דה"א כח, ד). עד הים האחרון: מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. דבר אחר - עד הים האחרון: [אל תקרי עד הים האחרון] אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו את כל העולם כולו מיום שנברא עד יום שיחיו המתים.
ג[עריכה]
ואת הנגב: מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. דבר אחר - ואת הנגב: מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה, נאמר כאן ואת הנגב (דברים לד, ג). ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג, כב). ואת הככר: מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים בבית המקדש, שנאמר בככר הירדן יצקם המלך (מ"א ז, מו). בקעת יריחו: מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו. דבר אחר - מה בקעה זו כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו. עיר התמרים: מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה. וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח (תהלים צב, יג). דבר אחר - מלמד שהראהו סמוכה מצידה גיהנם, שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, וכן הוא אומר עיר התמרים. עד צוער: אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים שדרו עם הגלויות שהיו עתידים לאבד עמהם.
ד[עריכה]
ויאמר יי' אליו זאת הארץ: אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה ולך הראיתיך בעיניך. ושמה לא תעבר: נאמר כאן ושמה לא תעבר (דברים לד, ד). ונאמר להלן ושמה לא תבוא (דברים לב, נב). מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור, אמר משה אם אני איני נכנס בה חי אכנס בה מת, אמר לו המקום ושמה לא תבוא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, אמר המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת.
ה[עריכה]
וימת שם משה: אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה (דברים לד, ה). אלא עד כאן כתב משה, מיכאן ואילך כתב יהושע. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתב משה את התורה הזאת (דברים לא, ט). אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת, אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב"ה כתוב, כענין שנאמר ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי (ירמיה לו, יח). רבי אליעזר אומר בת קול יוצאה מתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אמר וימת שם משה. מנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתו של אבות, נאמר כאן וימת שם משה. ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (בראשית מט, לא). ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה, נאמר כאן "שם" ונאמר להלן ויהי "שם" עם יי' (שמות לד, כח). עבד יי': לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו, שכן מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים, שנאמר כי לא יעשה יי' אלהי' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג, ז). על פי יי': כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח, משלו משל למה הדבר דומה, לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פיקדון וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא, וכשבא לשלח ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים לפי שאינו יודע היכן הוא, כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזריים, כדי שישמטו את נשמתן, וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישלח בו (משלי יז, יא). ואומר תמת בנער נפשם (איוב לו, יד).
ו[עריכה]
ויקבור אותו בגיא: למה נאמר בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא, לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד. ולא ידע איש את קבורתו: יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד, ו). ואין איש אלא משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר יב, ג). וכבר שלחה מלכות של בית קיסר לכו וראו קבורתו של משה היכן הוא, הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה, ירדו למטה וראו אותו למעלה, נחלקו חציין למעלה וחציין למטה, עליונים ראו אותו כלפי מטה, לתחתונים ראו אותו כלפי מעלה, לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.
ז[עריכה]
ומשה בן מאה ועשרים שנה: זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והילל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה. הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה, ופירנס את ישראל ארבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרקמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס ישראל ארבעים שנה. רבי עקיבא למד תורה ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה. שש זוגות ששנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והילל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא. לא כהתה עינו: מלמד שעיניהם של מתים כהה. ולא נס לחה: רבי אליעזר בן יעקב אומר אל תיקרי לא נס לחה אלא לא נס לחַה, עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך.
ח[עריכה]
ויבכו בני ישראל את משה: הרי אחד. ויתמו ימי - הרי שנים. בכי אבל משה - הרי שלשה. שלשים יום אלו מה טיבם, אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום, ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום, נאמר כאן ימי ונאמר להלן ימי, מה ימי האמור כאן שלשים יום אף ימי האמור להלן שלשים יום.
ט[עריכה]
ויהושע בן נון מלא רוח חכמה: מפני מה נסמך את ידיו עליו: אין לך משמע גדול מזה, ויעשו כאשר צוה יי' את משה. ועדיין לא נתן מוראו עליהם, שנאמר בעת ההיא גדל יי' את יהושע. באותה שעה נתן מוראו עליהם.
י[עריכה]
ולא קם נביא בישראל כמשה: אבל באומות קם ואיזה זה בלעם בן בעור, אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר, שנאמר ויודע דעת עליון. משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו. אשר ידעו יי' פנים אל פנים: למה נאמר לפי שהוא אומר ויאמר הראיני נא את כבודך. אמר לו בעולם הזה אי אתה רואה שנמשל בפנים, שנאמר לא תוכל לראות פני. אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל באחורים, שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי. אימתי הראהו סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים.
יא[עריכה]
לכל האותות והמופתים אשר שלחו יי' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו: למצרים בפני עצמו, לפרעה בפני עצמו, ולעבדיו בפני עצמן.
יב[עריכה]
ולכל היד החזקה: זו מכת בכורות. ולכל המורא הגדול: זו קריעת ים סוף. רבי אלעזר אומר לכל האומות והמופתים, ומניין לפני הר סיני, תלמוד לומר ולכל היד החזקה. ומניין אף במדבר תלמוד לומר ולכל המורא הגדול. ומניין אף בשברי לוחות, נאמר להלן ואשברם לעיניכם. וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל.