סמ"ע/חושן משפט/תג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אלא שמין כמה נפחתו כו'. וכ"כ הטור והמחבר הדין בשואל בסי' שמ"ד וסי' שפ"ז כתבו הטור בדין ניזק משא"כ בגנב וגזלן וכמ"ש בטור והמחבר בסי' שנ"ד ושס"ב והטעה כתבתי שה דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל ודרשינן כאשר גזל וגם בגניבה דרשינן אחיי' לגניבתו אבל בניזק כתבה התורה ישיב ודרשינן מיניה דכשבא לשלם במטלטלין דיכול לשלם בכל מה דיכול להשיב אפילו סובין וכמ"ש בסי' תי"ט ע"ש:
(ב) ודוקא שנודע לניזק כו'. פי' דאז ה"ל לניזק לטפל במכירת הנבילה קודם שנסרח' ונפחתה מדמי' ואפילו נפלה לבור דעל המזיק מוטל להעלותה ולמסרה להניזק בדמי שווי' וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך בס"ג היינו שהמזיק מחויב ליתן הוצאת שצריכין ליתן להמעלין מהבור אבל הטפול להשתדל להעלותה מוטל על הניזק וחוזר ולוקח ההוצאה מהמזיק וכ"כ בטור ובב"י שהוא הסכמת הפוסקים:
(ג) אם הוזלה פי' שלא נפחתה הנבילה מצד עצמה ממה שהיתה בשעת מיתה אלא שהוזל הבשר:
(ד) אע"ג דלא נודע לו. דבזול אין נ"מ בידיעתו דדוקא בנפחתה מחמת סרחון דרגיל להיות מחמת שהיי' אמרינן אלו ידע ודאי היה מטפל בה למכרה משא"כ בזולא דלא עלתה על דעתו שיזול:
(ה) ואם הי' תם משלם מ"ה. דלעולם שמין הריוח לפי השומא שהיה שוה מתחלה ומתחלה היה שוה ר' ובאותן ר' משותף המזיק בשור הניזק ברביעית דהיינו נ' כיון שהוא תם לכך אינו נוטל אלא הרביעית בהריוח:
(ו) וזהו וגם את המת יחצון. ר"ל שבח המת יחצון (וכ"ה בהדיא שם ברמב"ם) וילפינן מיתורא דוגם דהמ"ל ואת המת יחצון ואף על גב דאין להמזיק אלא בפחת כנ"ל יש לו חלק בהריוח דהתורה חס על המזיק כיון שהוא עצמו לא הזיק אלא שורו:
(ז) לא אמרינן דהמזיק יטול חצי השבח וירויח. עפ"ר ודרישה שם כתבתי והוכחתי דאף דאז אין נוטל חלק בהשבח מ"מ פטור הוא ג"כ מלשלם להניזק מה שהזיק שורו דהיינו שור ששוה ה' סלעים שנגח לשור ששוה חמשה סלעים ובשעה שנודע לו לא היתה שוה אלא ג' סלעים ואח"כ השביחה עד ששוה ל' זוז דהיינו ו' סלעים כיון דהשתא אחר שהשביח אין לו הפסד ול"ד למ"ש הטור והמחבר בר"ס שאחר זה דאם נגח השור והפחיתו ועדיין הוא חי והשביח עד ששוה כפל ממה שהי' מתחל' דאפ"ה משלם לו היזק כמו שהי' בשעת הנגיחה דשאני התם דמצי הניזק למימר לולי שנגחוהו שורך היה ריוח זה דנעשית שומן גדולה כפל ממה שהוא עתה שכן דרך הטבע שבהמה חיה נשבחת בשומן וגידול וכשהיא אינה נגוח' נשבחת יותר מנגוח' וחולה משא"כ כאן בנבילה דאף דנתיקר הבשר הוא דבר שאינו מצוי ותלוי במזל ואין לו' אלו לא המיתו היה נתיקר בכפלים דיכול להיות דבמזלו נתיקר:
(ח) על המזיק לטרוח כו'. כבר כתבתי דעל הניזק להעלותו מהבור עד שנודע לו שנפלה שם ונוטל דמי הוצאותיו של העלי' מהמזיק ואם לא עשה כן ונפסד השור בהבור דהוא פסידא דהניזק. וכ"כ הטור בהדיא וכתב הב"י שהוא הסכמת הפוסקי' וכאן למדונו דאם לא ירצה המזיק להעלותו ולא ליתן לו הוצאה להעלותו דצריך ליתן דמים שכל חציו דהפחת אם הוא תם ואם הוא מועד צריך לשלם דמי כל הפחת מאשר היה שוה כשהי' חי וכן משמעות הקרא כסף ישיב לבעליו והמת שגם המת ישיב המזיק ויתנהו לידו דניזק ואז יהי' לו המת בתשלומי דמי נזקו והמותר עד כדי נזקו ישלם לו בכסף אם נפל לבורו דפסוק זה בנפל לבורו כתיב וה"ה לשור מועד שנגח וק"ל:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |