סמ"ע/חושן משפט/שנח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וכן אם רוב אותו דבר "שהוא גנוב כו' בטור כ' או שרוב דבר ההוא גנוב והמחבר העתיק ל' הרמב"ם דר"פ ו' דגזילה ור"ל הן שחזקת אותו דבר עצמו הוא גנוב הן שאין חזקת אותן דבר עצמו הוא גנוב אלא רוב דבר ההוא הוא בחזקת גנוב וכמו שמפרש ואזיל כגון שקונה מהרועה חלב וגיזה ורוב רועים מוכרים אותן הדברים בלי ידיעת בעלי הצאן:
(ב) רוב אותו דבר שהוא גנוב עד"ר שם כתבתי לחלק בין הא להא דאיתא בגמ' וכתבו ג"כ הטור והמחבר לקמן בסימן שס"ט דמותר לקנות מהגזלן אפילו מיעוט ממינו הוא משלו ורובו גזול דשאני התם דמ"מ יש בידו משל היתר מיעוט ממינו משא"כ כאן דכשנאמר דזה הרועה הוא מן הרוב המוכרים שלא ברשות בעליהם נמצא שכל דבר ההוא שבידו הוא גזול וק"ל:
(ג) חלב וגבינה במדבר ל' הטור מפני שטורח הוא לב"ה להביאו לישוב ומניחו לו עכ"ל ודוקא חלב וגבינה אבל גדיים אין חילוק בין מדבר לישוב:
(ד) ד' צאן כו' שחסרונן ניכר טובא בעדר קטן ולא מילא לבו של הרועה למכור כ"כ בלי רשות בעלים משא"כ בפחות מזה שאינו ניכר כ"כ ואף אם יוכר חסרונן יכול להשמט בב' ג' ולו' שמתו או נגנבו משא"כ בהרבה:
(ה) כל שהרועה מכרו אם היה ב"ה "מרגיש בו מותר ללוקחו ואם לאו אסור המחבר קיצר בהעתקתו דסוף ל' הרמב"ם ובזה נתן מכשול לפני המעייני' לטעות בביאור ריש דבריו ולפרש דמ"ש כל שהרועה מכרו אם הי' ב"ה מרגיש בו דר"ל אף אם הי' הב"ה מרגיש בו ועומד בצדו היה מוכרו בכה"ג דוקא מותר לקנות ממנו כו' ואין כוונת הרמב"ם לזה כי שם סיים אריש דבריו וכ' ז"ל אם היה הב"ה "מרגיש בו ואם אין הב"ה מרגיש בו "אסור עכ"ל מסוף דבריו הללו נלמד לריש דבריו דמ"ש אם הי' ב"ה מרגיש כו' דר"ל אם אותו דבר שהוא מוכר הוא דבר שירגיש בו ב"ה בחסרונו ויהיה נתפס עליו הרועה כגנב אם לא מכרו מדעתו מותר לקנות ממנו ואם לא מרגיש אסור לקנות ממנו וק"ל:
(ו) דדוקא לאחר שחלקו כו' לשון הטור אינו כן אלא ז"ל בד"א בסתם שתלינן לו' שכבר חלקו ומחלקו מכר אבל אם ידוע לו שלא חלקו אסור כו' "ומדברי מור"ם משמע דמסתם אסור ולא תלינן לומר שכבר חלקו והוא דיעה שלישית לא מצאתי' בשום מקום:
(ז) כלי פשתן בגליל כו' עפ"ר שם כתבתי דללשון שני דפרש"י ה"ק גליל הי' מקום שגדל וצמח שם פשתן הרבה והי' בזול ודרך אנשים של גליל שלא להקפיד על נשותיהן לקנות לעצמן פשתן ולעשות ממנו בגד פשתן ומוכרן לצורך עצמו וכן שרון הי' מקום גידול לבהמות הרבה והיו הנשים קונין ומוכרין לנפשם ברשות בעליהם וכן נראה שהוא פי' דברי הרמב"ם ושל המחבר שהעתיק ל' הרמב"ם:
(ח) ה"ג שהכובס מוציא בסמך וכ"כ בטור ופי' דרך שטיפתו נופלין מעליו:
(ט) ושהסורק מוציא. בא"ח סי' ש"א כתבתי פירושו בפרישה והוא שדרך סורקים כשנעשה הבגד היינו לאחר האריגה הוא לוקח הבגד ומותחו ע"ג יתידות וסורקו בקוצים כדי שלא יהא נרא' חוטי האריגה אלא יכסה אותו הצמר היוצאין מחוטי האריגה והוא נוי של בגד וע"י אותו סריקה נשמט ונשאר ג"כ צמר הרבה בקוצים וכיון שהן הרבה יש קפידא בזה והן של ב"ה:
(י) נוטל ג' חוטין כו'. ז"ל הטור דרך אורגי בגדים לארוג בשפת הבגד ג' חוטין והן של כובס עכ"ל ונ"ל שהן הן שקורין בל"א בענד"ר וכנהוג בזמנינו והכביס' היא השריי' ואז מסירין אותן החוטין הנקראי' בענד"ר מ"ה קאמר שנשארו להכובס שבזמנם הי' רגיל הוא להסיר' והוא דבר מועט ואין דרך בע"ה להקפיד עליהן:
(יא) יתר מכאן שלב"ה. פי' ואין להכובס אפי' ג' חוטין מהן וכ"כ הטור בהדיא ע"ש ודומה לזה כ' הטור והמחבר לעיל בסי' רי"ח ורכ"ט וש"ל ולקמן ר"ס שס"ג ובשאר דוכתי וכמ"ש שם מילתא בטעמא ע"ש:
(יב) שחור ע"ג לבן דהשחור מגנה את הלבן רש"י:
(יג) מהחוט כדי משיכת מחט כו' ז"ל הטור החייט ששייר מהחוט מלא מחט וחוץ למחט כו' וכן אם שייר מהמטלית בשחותכין אותו להשוותו ג' אצבעות הן של ב"ה פחות מכן כו' והמחבר העתיק לשון הרמב"ם שכ"כ בפ"ו דגניבה והמ"מ כ' דהרמב"ם תפס לשון הירושלמי והוא הוא השיעור הנזכר בהגמ' ושהטעם הוא דכל שנשאר מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט ראוי לתפור בו קצת ומקפיד עליו הבע"ה וע"ש בהשגת הראב"ד על דברי הרמב"ם בזה:
(יד) במעצד כו'. הוא הנקרא בל"א בריי"ט ה"ק והוא המפיל נסורת דקים וטורח על הב"ה להביאן לביתו ומ"ה הן שלו משא"כ כשעושה בבית בע"ה דאז אין טורח וקפיד ב"ה אפי' אשפאים דקים ובטור כ' עוד ז"ל וכן היוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני והניגרר במגיר':
(טו) בכשיל על ב"ה. פירוש שבו פוסק עץ דבר ניכר וחשוב מעץ אחר גדול ממנו מ"ה הוא של ב"ה ובטור כ' ז"ל וכן הנפסק במגירה כו' והוא מה"ט ג"כ:
(טז) כגון מוכין שמוכר הסורק כו'. עמ"ש לפני זה בס"ז:
(יז) דהרי נשתנה ביד הגנב. פי' דאין שם מוכין עליו אלא שם כר וזהו שמסיק וכ' ואע"ג דשינוי החוזר כו' ר"ל וזה ג"כ שינוי החוזר הוא שהרי יכול להוציא המוכין מהכר ויהי' שם מוכין עליו כבתחלה ומשני כיון דאין המוכין ודאי גנובים ביד הסורק אלא ספק התירו לקנות ממנו בשינוי כל דהוא כזה והוא מדברי המ"מ ע"ש ועמ"ש בדרי' ע"ז:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |