סידור שיח תפילה/שחרית ליום חול/תפילת העמידה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סידור שיח תפילה שחרית ליום חול תפילת העמידה

מדיני שמונה עשרה

א. יעמוד כעבד לפני רבו באימה ויראה ופחד כדרך שעומדים לפני המלך. (צ"ה י')

ב. יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינם אלא אחד, להדמות למלאכים, ובדיעבד אפילו לא כיון רגליו כלל יצא. (צ"ה א')

ג. כשעומד להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות, וא"צ לחזור לאחוריו כדי לילך לפניו, אבל מנהג העולם לחזור לאחוריו. (צ"ה ד')

ד. מרן החזו"א לא פסע ג' פסיעות לאחוריו כדי לפסוע ג' לפניו קודם שמו"ע.*

ה. יש להתנועע בשעת התפילה. (צ"ה י"ב)

ו. צריך לסמוך גאולה לתפילה ולא יפסיק ביניהם בשום פסוק חוץ מד' שפתי תפתח וכן לא יפסיק לענות קדיש וקדושה, ואפילו בשהיה בעלמא יותר מכדי דיבור דהיינו כדי שאילת תלמיד לרב יש ליזהר לכתחילה, אבל אמן של גאל ישראל אחר החזן יענה ולא אחר עצמו, וטוב שיסיים בשוה עם החזן ולא יענה אחריו. (קי"א א')

ז. המתפלל צריך שיכוין פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ואל יכוין אדם בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב, אם לא מי שהוא בא בסוד ה'. (צ"ח א')

ח. אם לא כיון בברכה ראשונה של ש"ע כ"ז שלא התחיל הברכה שלאחריה יהרהר פרוש המלות של הברכה ויוצא בזה ואמר שזה נקרא שכיון שכך הדרך אומר ואח"כ מתבונן מה שאמר, ויתכן שגם על פסוק ראשון של ק"ש אמר כן שאם לא כיון כ"ז שלא התחיל עדיין הפסוק של אחריו יהרהר פרוש המלות של כל הפסוק ומהני, אבל זה איני זוכר בבירור.**

ט. יתפלל בלשון תחנונים כמי שמבקש רחמים על עצמו וכרש העומד בפתח, ויזהר מאוד שלא תראה עליו כמשאוי. (צ"ח ז')

י. אם טעה וצריך לחזור לראש התפילה אי"צ להתחיל מה' שפתי תפתח אלא מתחיל ברוך.*

יא. אם אוחז באמצע שמו"ע והגיע הש"צ לברכת כהנים אפילו אינו אוחז אחר הטוב שמך יש ענין שישתוק וישמע ברכת כהנים, אבל אינו חייב להפסיק.*

יב. זמן תפילת השחר מצותה שיתחיל שמו"ע עם הנה"ח דהיינו שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים, [וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחילה אף בימי הסליחות]. (פ"ט א')

יג. בדיעבד אם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני כל המזרח יצא אבל קודם שהאיר כל המזרח אף בדיעבד לא יצא. (פ"ט ד')

יד. זמן תפילה נמשך עד ד' שעות שהוא שליש היום, וצריך לגמור תפילת שמו"ע בתוך שליש היום, והשעות הן זמניות. (פ"ט ח')

טו. לא ישב אצל הפתח להתפלל מפני שנראה עליו כמשאוי אלא יכנס ח' טפחים, ואם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח וגם אינו פתוח לרה"ר מותר. (פ"ט נ"ט)

טז. לא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה כדי הילוך ח' טפחים שתתיישב דעתו ויתפלל בכוונה. (פ"ט ס')

יז. כל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפלת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו, אך אם מסתכל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בו מותר וי"א שאין איסור אלא כשמסתכל בדברים אחרים, ומ"מ לכתחילה נכון להחמיר להעצים עיניו. (צ"ה ט')

יח. מניח ידיו על לבו כפותים הימנית על השמאלית, ויכוף הגודל בתוך פיסת היד ועומד כעבד לפני רבו באימה ויראה ובפחד והכל כמנהג המקום כדרך שעומדים לפני המלך כששואלים מאתו. (צ"ה י')

יט. כשהוא מתפלל וכן בשעת ק"ש ופסוקי דזמרה לא יאחוז בידו תפילין ולא שום ספר ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות אפילו צרורין וככר שטרוד בהם שמא יפלו וי"א שאסור לאחוז וליטול שום דבר בידו בשעת תפילה וכן הסכים הט"ז, אך מותר לאחוז מחזור התפילה בידו. (צ"ו א' ד')

כ. אין הש"צ רשאי להפסיק לאחר שהתפלל בלחש רק לדבר מצוה כגון לענות איש"ר וכדומה, אבל לא לדבר הרשות. (קי"א ה')

כא. צ"ע אם שכח לומר ה' שפתי תפתח אם צריך לחזור ש"ע, ומסתבר דא"צ. (קי"א ז')

כב. אל ישאל צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות, ודווקא צרכי יחיד אבל צרכי ציבור שרי. (קי"ב א')

כג. כתבו הפוסקים שעיקר תפילת הציבור הוא להתחיל מיד כשהציבור מתחילים, והמתאחרים מלבד מה שמפסידים עיקר תפילת הציבור גם עוברים כמה איסורים שאסור להתחיל שמו"ע אם לא יספיק להגיע לקדושה ומודים וקדיש ועוד הרבה דינים המבוארים בשו"ע שמי שאין שם על לב בודאי עובר עליהם (אורחות יושר).

כד. כתבו הפוסקים מי שאין נכנס לבית הכנסת לשמוע ברכת כהנים אינו בכלל הברכה, ולא דמי לעם שבשדות דאניסי, דכיון שאין הברכה חשובה בעיניו לבא ולשמוע, וכ"ש הבורח מבית הכנסת לפני ברכת כהנים וע"ז נאמר ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. (אורחות יושר)

כה. בברכות ח' א' איתא קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי וקדימו היינו לבא לפני התפילה וחשיכו היינו שלא לצאת עד סוף התפילה וזה גורם לאריכות ימים ושנים. (אורחות יושר)

כו. בענין תפילה בציבור אמר לי שאפי' אם מתחילין בעוד שהש"צ או א' מהציבור לא גמר עדיין כל תפילתו מיקרי גם השני תפלה בציבור וגם השלישי שיתחיל בסופו של זה ואפילו מאה כולן נקראין תפלה בציבור ומותר לדלג פסוקד"ז עבור תפילה בצבור כזו, שאין תפילת הציבור עולה לשמים עד שישלימו כולן, ושאלתי א"כ אסור לדלג פסוקד"ז כדי להתחיל עם הציבור מאחר שיכול להתחיל בסוף הציבור בלי לדלג והשיב דמ"מ התחלה עם הציבור עדיף טפי, ומותר לדלג גם משום זה.

כז. לא היה אומר ב"ה וב"ש.**

כח. ר"ד וינטרוב נ"י שאלו אם שומע באמצע ש"ע קדושה ממנין אחר אם חייב ג"כ לשתוק ולשמוע או רק מהמנין שהוא מתפלל בו, והשיב שחייב.**

כט. שמעתי בשמו שיותר טוב למתאחר, להתחיל ש"ע באמצע הציבור שג"ז נחשב תפילה בציבור מאשר להמתין להתחיל עם הש"צ שעי"ז אין עונה על חזרת הש"צ כתיקון חז"ל.**

ל. הרוצה להתפלל אף באופן מקרי כותיקין ואין לו מנין כותיקין, יכול להתפלל ביחידות כותיקין שעדיף על תפילה בציבור. (דעת נוטה)

לא. עדיף להתפלל שחרית כותיקין ולומר אחר התפילה סליחות, מאשר לומר סליחות קודם התפילה ולהתפלל אחר הנץ. (דעת נוטה)

לב. האוחז באמצע שמו"ע והגיע ש"צ לקדושה, ישתוק ויכוין לכל הקדושה מתחילת נקדש עד סוף ברכת הקל הקדוש. (דעת נוטה)

לג. הורה מרן החזו"א דאף באמצע שמו"ע אפשר לשמוע קריאת התורה.*

לד. הנכנס לבית הכנסת קודם ברכות התורה ושומע קדושה, יענה עמהם. (דעת נוטה)

לה. במודים דרבנן צריך לעמוד. (דעת נוטה)

לו. המתפלל עם הש"צ יכול להתחיל כל זמן שעדיין הש"צ אוחז בברכה ראשונה, ויתפלל עם הש"צ עד אחר הקל הקדוש. (דעת נוטה)

לז. הגומר שמו"ע והשני מאחוריו שגמר אינו יכול לפסוע מפני השלישי שעומד בתוך הד' אמות של השני, יכול הראשון לפסוע בריחוק ד' אמות מהשלישי. (דעת נוטה)

לח. אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל. ואפילו המתפלל חולה שמתפלל מיושב. (דעת נוטה)

לט. מותר לישב לתחנון בתוך ד' אמות בצדדין שלפני המתפלל. (דעת נוטה)

מ. כל ברכה שיוצאים בה אין לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולכן בשבע ברכות ובעליה לתורה די"א שהציבור גם יוצא בהם, אין לענות. (דעת נוטה)

מא. הגומר שמו"ע כשהציבור אוחז בעלינו והוא עדיין לא אמר תחנון יאמר קודם תחנון וגם שומר ישראל ואח"כ יאמר עלינו. (דעת נוטה)

מב. אם המתפללת לרפואת ילדיה יכולה לומר בתי פלונית, אבל אב המתפלל על בתו יאמר בתי פלונית בת פלונית. (דעת נוטה)

מג. לאחר שסיים שמו"ע ואין יכול לפסוע מפני שעומדים מתפללים מאחוריו יכול להרחיק רגליו, ואין צריך להשאירם צמודות. (דעת נוטה)

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי אַבְרָהָם. אֱלֹהֵי יִצְחָק. וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן. גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. וְקוֹנֵה הַכֹּל. וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם, לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

אומרים זכרנו לחיים בשוא תחת הל' ולא בפתח וכן אין אומרים לחיים טובים רק בוכתוב. (תקפ"ב ו')

בעשי"ת זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים. לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

אם לא אמר זכרנו אם סיים הברכה אינו חוזר, ואם לא סיים ה' של אותה ברכה יכול לחזור. (תקפ"ב ה')

מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם:

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִׁיעַ:

מוריד הגשם מנהגינו בסגול תחת הגימ"ל. מוריד הטל מנהגינו בקמץ תחת הטי"ת. (דעת נוטה)

בקיץ בא"י: מוֹרִיד הַטָּל:

בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם:

דיני הזכרת טל וגשם

א. אם אמר מוריד הגשם בימות החמה חוזר לראש הברכה, ובדיעבד אם לא חזר לראש הברכה אלא לרב להושיע וסיים ברכתו אינו חוזר, ואם סיים הברכה אפילו לא התחיל עדיין ברכה שלאחריה חוזר לראש התפילה, ואצ"ל ה' שפתי תפתח. (קי"ד י')

ב. ואם לא אמר רק בא"י יסיים למדני חוקיך וחוזר לאתה גבור. (קי"ד י')

ג. דעת הגר"א דאפילו נזכר באמצע הברכה חוזר לראש התפילה. (קי"ד י')

ד. אם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים אפילו אמר משיב הרוח אם נזכר קודם שסיים הברכה אומרה במקום שנזכר (ואם הוא באמצע ענין יסיים הענין ואח"כ יאמר משיב הרוח) ואם נזכר לאחר שאמר ונאמן אתה יאמר משיב הרוח ויחזור ויאמר ונאמן אתה וגו'. (קי"ד י"ב)

ה. ואם נזכר לאחר שכבר אמר ה' של סיום הברכה, אם אמר מוריד הטל א"צ לחזור ומסיים הברכה ומתפלל כסדר, ואם לא אמר מוריד הטל אם נזכר אחר שאמר רק ברוך אתה ה' יאמר למדני חוקיך וחוזר למשיב הרוח עד סיום הברכה, ואם סיים הברכה יאמר משיב הרוח במקומו, ונכון לכתחילה שיאמר מיד ולא ימתין לאחר כדי דיבור, אבל אם התחיל ברכת אתה קדוש אפילו תיבת אתה לבד חוזר לראש התפילה. (קי"ד י"ב)

ו. י"א דבליל שבת אם שכח לומר משיב הרוח אין מחזירין אותו דלא גרע מתפילת מעין שבע שיצא בדיעבד אף דלא הוזכר שם גשם וצ"ע. (קי"ד י"ב)

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ. מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה:

בעשי"ת מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים. זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים:

שכח לומר מי כמוך דינו כמו בזכרנו:

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

בחזרת הש"ץ אומרים כאן קדושה

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם

קדושה בחזרת הש"ץ

דעת הגר"א דנקדש עד ואמר אומר רק הש"צ ולא הציבור. (מעש"ר)

על יד נביאך האל"ף בסגול. (דעת נוטה)

נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם. כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קו"ח קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: חזן לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ: קו"ח בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ: חזן וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: קו"ח יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם. אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר. הַלְלוּיָהּ:

ושבחך השי"ן בחיריק (דעת נוטה)

לחזן לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶךָ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל (בעשי"ת הַמֶּלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ: אתה חונן

יְהַלְּלוּךָ סֶּלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל (בעשי"ת: הַמֶּלֶךְ) הַקָּדוֹשׁ:

בעשי"ת אומרים המלך הקדוש, ואם טעה ואמר הקל הקדוש אם נזכר תכ"ד ולא התחיל עדיין ברכה אחרת אומר המלך הקדוש, ואם שהה יותר מכ"ד או שהתחיל ברכה אחרת חוזר לראש התפילה. (תקפ"ב ב')

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת. וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חוֹנֵן הַדָּעַת:

הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ. וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. כִּי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ:

י"א שלא יאמר ראה נא בענינו רק ראה בענינו, אבל המ"א ושאר גדולים כתבו שאין לזוז מן המנהג שאומרים ראה נא בענינו. (קט"ז א')

רְאֵה (נָא) בְעָנְיֵנוּ. וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּגְאָלֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

בתענית צבור אומר הש"ץ עננו:

יכול להתפלל על חולים ברפאנו, ויאמר רפא נא פב"פ רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל, והני מילי שלא בפניו אבל בפניו א"צ להזכיר שמו. (קט"ז ד')

רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא. הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה. וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל

• ) הש"צ אומר עננו עם חתימה לאחר ברכת ראה נא, וכששכח, אם נזכר קודם שאמר ה' של ברכת רפאינו חוזר ואומר עננו עם חתימה וחוזר ואומר רפאינו, ואם כבר אמר ה' שוב לא יאמרנה אלא בש"ת בלא חתימה כיחיד. (קי"ט ח')

עֲנֵנוּ יְהֹוָה עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ. וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ. יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ. טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה יְהֹוָה הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה:

מַכּוֹתֵינוּ.*) כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

דיני ותן טל ומטר

א. בימות הגשמים החל מז' מרחשון, ובחו"ל בתחילת יום ס' אחר תקופת תשרי מתחילים לומר ותן טל ומטר עד תפילת המנחה של עיו"ט הראשון של פסח. (קי"ז ב-ד)

ב. אם שאל מטר בימות החמה בין ששאל טל או לא, אם עקר רגליו חוזר לראש התפילה, ואם לא עקר רגליו חוזר לתחילת ברכת השנים, ואפילו נזכר קודם שסיים הברכה חוזר לתחילת ברכת השנים, ואם התחיל אפילו לאחר כדי דיבור רק מותן ברכה וברך שנתינו וסיים הברכה יצא בדיעבד. (קי"ז ו')

ג. אם לא שאל מטר בימות הגשמים אפילו בליל ז' מרחשון ואפי' שאל טל, אם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר במקום שנזכר, אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתינו כשנים הטובות כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה, וטוב שיתחיל ותן טו"מ ויגמור כסדר. (קי"ז ז')

ד. אם כבר סיים הברכה אפילו עדיין לא התחיל תקע בשופר יאמרנה בברכת שמע קולנו קודם כי אתה שומע. (קי"ז ז')

ה. אם נזכר אחר שאמר בא"י של שומע תפילה יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טו"מ כי אתה שומע. (קי"ז ז')

ו. אם סיים הברכה ועדיין לא התחיל רצה, יאמר ותן טו"מ ואח"כ רצה. (שם)

ז. אם התחיל רצה, כ"ז שלא אמר יהיו לרצון שאחר התחנונים חוזר לברכת השנים. (שם)

ח. אם סיים יהיו לרצון ולא היה דעתו לומר עוד תחנונים, חוזר לראש התפילה. (שם)

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי

• ) הרוצה להתפלל בעד החולה יאמר כאן תחנה זו:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם. רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לְחוֹלֶה (פב"פ) בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל:

כי אל מלך וכו'

תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן (בקיץ בְּרָכָה) (בחורף טַל וּמָטָר לִבְרָכָה) עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ*). וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ. וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ. וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

נוסח הגר"א ושבענו מטובה. (מעש"ר)

וְצַדְּקֵנוּ בַּמִשְׁפָּט: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

(בעשי"ת: הַמֶּלֶךְ הַמִשְׁפָּט:)

בעשי"ת אומרים המלך המשפט בשני ההי"ן ויזהר בזה כי י"א דלא יצא, ומ"מ בדיעבד אם אמר מלך המשפט או שסיים מלך אוהב צדקה ומשפט לא יחזור, אך אם נזכר תכ"ד אומר ג"כ המלך המשפט. (תקפ"ב ד')

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה. וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד. וְכָל אוֹיְבֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ. וְהַזֵדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים:

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים. וְעַל זִקְנֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְעַל פְּלֵיטַת סוֹפְרֵיהֶם. וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק. וְעָלֵינוּ. יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת. וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם לְעוֹלָם. וְלֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב. וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם. וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם:

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ. וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה:

שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ:*)

כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ

טוב להתודות בש"ת ויאמר חטאתי עויתי פשעתי, ולשאול על מזונותיו אפילו אם הוא עשיר (קי"ט ה')

אָנָּא יְהֹוָה חָטָאתִי. עָוִיתִי. וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה (ובפרט בחטא פלוני): אָנָּא יְהֹוָה. עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וּתְכַפֵּר לִי עַל חֲטָאַי וַעֲוֹנַי וּפְשָׁעַי. שֶׁחָטָאתִי. וְשֶׁעָוִיתִי. וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. מִנְּעוּרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּתְמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: כי אתה וכו':

תפלה שיתפלל על מזונו:

אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים. הַזָּן וּמְפַרְנֵס וּמְכַלְכֵּל מִקַרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים. הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. וְהַמְצֵא לִי וּלְכָל בְּנֵי בֵיתִי מְזוֹנוֹתַי קוֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהֶם. בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר. בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר. בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזָּיוֹן. לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. מִשֶּׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה. מִשֶּׁפַע בְּרֵכָה עֶלְיוֹנָה. כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ. וְלַעֲסוֹק בְּתוֹרָתֶךָ. וּלְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ. וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: כי אתה וכו':

תפלה שיתפלל בעת עצירת הגשמים:

בזמן עצירת גשמים ר"ל אין אומרים תפילת ועננו בורא עולם בשומע תפילה. (והיחיד יכול לאומרה באלוקי נצור)*

וַעֲנֵנוּ בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. בּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְהוֹדִיעַ גָּדְלוֹ וְהַדְרַת כְּבוֹדוֹ. שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה תֵּן טַל וּמָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְתַשְׂבִּיעַ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבֶךָ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעוֹשֶׁר מַתְּנַת יָדֶךָ. שְׁמוֹר וְהַצֵל שָׁנָה זוּ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית. וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנִיּוֹת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל תְּבוּאָתֵנוּ וּפֵרוֹתֵינוּ. וּבָרְכֵנוּ בְּגִשְׁמֵי בְרָכָה וּנְדָּבָה וְחַיִּים וְשׂוֹבַע וְשָׁלוֹם כַּשָׁנִים הַטּוֹבוֹת. וְהָסֵר מִמֶּנּוּ דֶּבֶר. וְחֶרֶב. וְרָעָב. וְחַיָּה רָעָה. וּשְׁבִי. וּבִזָה. וְיֵצֶר הָרָע. וָחֳלָיִים רָעִים וְקָשִׁים. וּמְאוֹרָעוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת. וּגְזוֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶיךָ. וְיָגֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ. וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: כי אתה

יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם. וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ:

בראש חודש ובחול המועד אומרים יעלה ויבוא:

א. בר"ח ובחוה"מ אומרים יעלה ויבא, ואם שכח בליל ר"ח ואמר בא"י אפילו לא סיים המחזיר שכינתו וגו' אין חוזר, בין ששכח בליל א' דר"ח בין בליל ב'. (תכ"ב ג')

ב. ואם שכח בשחרית ובמנחה, אם אמר בא"י ולא סיים המחזיר נכון שיסיים למדני חוקיך ויאמר יעו"י ויחזור ויאמר ותחזינה, ואם נזכר לאחר שסיים הברכה קודם שהתחיל מודים, אומר יעו"י במקום שנזכר ואח"כ אומר מודים. (תכ"ב ד')

ג. ואם נזכר לאחר שאמר מודים, אם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון (אם אומר ב"פ יהיו לרצון נזכר קודם יהיו לרצון האחרון) חוזר לרצה, ואם נזכר לאחר יהיו לרצון ואין במחשבתו לומר עוד, אפילו עדיין לא עקר רגליו חוזר לראש התפילה. (תכ"ב ד')

ד. אם הוא מסופק אם הזכיר יעו"י או לא, חייב לחזור. דמסתמא התפלל כמו שרגיל בכל יום, אך אם ברור לו שהיה בדעתו לזכור מעין המאורע בתוך התפילה ולאחר זמן מופלג נפל ספק בליבו א"צ לחזור, ואם נתעורר לו הספק מיד אחר התפלה יש לו לחזור. (תכ"ב ה')

ה. בחוה"מ גם בערבית דינו כשחרית ומנחה, ואם שכח קודם שסיים תפילתו חוזר לרצה, ואם נזכר לאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפילה. (ת"צ ג')

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ. וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע. וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְּדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ. וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. לְפָנֶיךָ. לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה. לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חדש רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ

בחוהמ"פ חַג הַמַּצּוֹת

בחוהמ"ס חַג הַסֻּכּוֹת

הַזֶּה. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ. כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

שמעתי שכשהיה ש"צ היה ממתין במודים [אחר מודים אנחנו לך שאתה הוא] ושותק עד שהקהל שתקו ממודים דרבנן ואח"כ אמר.**

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. צוּר חַיֵּינוּ. מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא. לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ. וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ. וְעַל נִסֶּיךָ מודים דרבנן

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ. וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ. וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ. וּלְעָבְדְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:

דעת הגר"א דחותמים בשם בא"י אל ההודאות. (מעש"ר)

שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ. וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם: הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:

הנקודה לאחר אתה הוא ולפני לדור ודור, כי לדור ודור אזיל אדלקמיה נודה לך ונספר תהלתך עשה"כ (תהלים ע"ט) נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך.*

לחנוכה ופורים

בחנוכה ופורים אומרים על הניסים, וכששכח, אם נזכר באותה ברכה כ"ז שלא הזכיר את השם חוזר ואומר על הניסים ואח"כ ועל כולם, אבל אם אמר השם שוב אינו אומרה, רק אחר התפילה יאמר דרך בקשה קודם יהיו לרצון הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו וכו'. (תרפ"ב ד')

נוסח הגר"א והשבות לו את גמולו על ראשו. (מעש"ר)

עַל* הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

לחנוכה

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם לפורים

בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע.

בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד. בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. וּשְׁלָלָם לָבוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:

גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂית תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בעשי"ת וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ:

• אומרים ועל הניסים בוי"ו (תרפ"ב א').

אם לא אמר וכתוב אם סיים הברכה אינו חוזר, ואם לא סיים ה' של אותה ברכה יכול לחזור אע"פ שאמר שמות. (תקפ"ב ה')

וְכֹל* הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה. וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת. הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

*נוסח הגר"א: וכָל החיים (מעש"ר).

ברכת כהנים

א. מ"ע לברך כהן את ישראל מדאורייתא וגם בחו"ל הוא מן התורה, וכתב בספר חרדים שגם ישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם בכלל המצוה. (קכ"ח א').

ב. אין נשיאות כפים בפחות מיו"ד והכהנים מן המנין, ואפילו רובם כהנים. (קכ"ח ב')

ג. הש"צ מקרא הכהנים מילת יברכך מתוך הסידור ולא בע"פ, וכן כל מילה ומילה והם עונים אחריו כל מילה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונים הציבור אמן וכן אחר פסוק ב' וג'. וכ' הפר"ח שהקריאה למצוה לכתחילה ולא מעכב. (קכ"ח ל"ד)

ד. אין מברכין אלא בלשון הקודש והכהנים צריכים לעמוד והציבור יכול לישב רק שיהיו פנים כנגד פנים, ומ"מ לכתחילה גם הציבור צריך לעמוד באימה ובכובד ראש. (קכ"ח ל"ו)

ה. אין המקרא שקורא כהנים רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן של ברכת מודים מפי רוב הציבור, ואין הכהנים רשאים להתחיל הברכה של ברכת כהנים עד שיכלה קריאת כהנים מפי המקריא, ואין המקריא רשאי להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הציבור ועכ"פ רוב ציבור. (קכ"ח מ"ד)

ו. אין הכהנים רשאים להתחיל יברכך ולא שום תיבה עד שתכלה התיבה מפי המקריא, והמקריא לא יתחיל להקרות שום תיבה עד שיסיימו הכהנים תיבה שלפניה או שיסיימו הציבור אמן בסוף הברכה, וכן הציבור לא יענה אמן בכל ברכה עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. (קכ"ח מ"ד)

ז. מי שהוא בעיר ויושב בביתו ואינו הולך לביהכנ"ס לשמוע ברכת כהנים אינו בכלל ברכה, ואפילו ביתו כנגד פני הכהנים, אבל אם הוא אנוס כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם ואינם יכולים לבוא אפילו הם אחורי הכהנים הם בכלל הברכה. (קכ"ח נ"ב)

ח. גם העומדים בביהכנ"ס אם עומדים אחורי הכהנים או בצדדים שמאחוריהם אפילו אין מפסיק שום דבר בינם לבין הכהנים אינם בכלל ברכה, ולכן העומדים בכותל מזרחי וארון הקודש בולט לביהכנ"ס והכהנים עומדים לפניו אינם בכלל ברכה, ואפילו העומדים בראש כותל צפון ודרום כל שהם בצדדים שמאחוריהם, והב"ח הליץ בעדם שעכשיו שכל אחד קונה מקומו חשובים כאנוסים, אבל אין זה מספיק דבקל יוכל למצוא מקום פנוי לעמוד לפני הכהנים. (קכ"ח נ"ב)

ט. העומדים בצדדי הכהנים וכ"ש בצדדים שלפניהם אפילו מחיצה של ברזל מפסקת בינם לבין הכהנים הם בכלל ברכה. (קכ"ח נ"ב)

י. העומדים בצדדי הכהנים לא יהיו פניהם כלפי מזרח אלא יצדדו פניהם שיהא נוטה כנגד פני הכהנים, ואם פניו לצד מערב אפשר דהוא ג"כ בכלל ברכה, אבל העומדים בצדדים שלפניהם יהיה פניהם לצד מזרח. (קכ"ח נ"ג)

יא. בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק אלא ישתקו הקהל ויכוונו לברכה, ומ"מ במקום שהכהנים מאריכים הרבה בניגונים יש נוהגים לומר ג"כ פסוקים אך יותר טוב שלא לאומרם, וכן עיקר. (קכ"ח נ"ה)

יב. אם אין שם כהנים אומר הש"צ או"א ברכנו בברכה המשולשת וכו' עד שלום ואין הציבור עונים אחריו אלא כן יהי רצון אחר ברכה ג', ויש עונים אחר כל ברכה. (קכ"ז ד')

יג. כשאומר הש"צ יברכך ה' יראה לצד ההיכל, וישמרך יראה לצד ימין שלו, יאר ה' כלפי ההיכל פניו אליך ויחונך יראה לצד שמאל שלו. (קכ"ז ו')

יד. אין אומרים או"א אלא בשחרית ומוסף שראוי לנשיאות כפים ולא במנחה, ובתענית ציבור אומרים גם במנחה. (קכ"ז ז')

טו. דעת הגר"א דאין הש"צ אומר או"א אלא העוסק בצרכי ציבור קורא כהנים, והש"צ מקרא לכהנים יברכך וכו'. (מעש"ר)

טז. דעת הגר"א דהכהנים יפרידו כל האצבעות ולא יעשו ה' אוירין. (מעש"ר)

יז. בתחילה היה דעתו שכהן ש"צ ישא כפיו, ואח"כ חזר בו ואמר שלא ישא כפיו, ואפילו אין כהנים אחרים.**

יח. כמדומה לי שהכהן משכונת בורוכוב אמר לי שמרן אמר לו כשהיה יא"צ, שמוטב שישא כפיו ולא יעבור לפני התיבה.**

יט. י"א משמו שכהנים נושאים כפיהם בבית האבל.**

כ. אבל תוך ל' על אביו ואמו נושא כפיו.**

כא. מותר לכהן לעבור לפני המתפלל כדי לברך ברכת כהנים.*

סדר ברכת כהנים והטבת חלום (ראו כאן)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: והש"ץ ממשיך "שים שלום"

אם אין כהנים אומרים או"א ברכנו וכו', יברכך וכו'.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ. הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ. כָּאָמוּר:

הקהל: אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם:

הורה מרן החזו"א שאין לומר בשחרית שלום רב במקום שים שלום כדי להספיק לומר קדושה עם הציבור.*

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה. חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים. עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ. כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד. וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים. וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ:

בעשי"ת בְּסֵפֶר חַיִּים. בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וּפַרְנָסָה טוֹבָה. נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ. אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

אם לא אמר בספר חיים, דינו כמו בוכתוב

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם: (י"א בעשי"ת עוֹשֶׂה הַשָׁלוֹם).

לדעת הגר"א אין אומרים יהיו לרצון קודם אלוקי נצור.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

אֱלֹהַי. נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ. וּבְמִצְו‍ֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה. מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי: עֹשֶׂה שָׁלוֹם (י"א בעשי"ת הַשָׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו. הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת: וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת:

(סדר הלל ראו כאן)

דיני סוף שמונה עשרה

א. יהיו לרצון סודו גדול, ולכן צריך לאומרו בנחת ולכוין. ומועיל הרבה לקבל תפילתו ולא ישוב ריקם. (קכ"ב ב')

ב. נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו ומזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל חלציו עובדי ה' באמת ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בליבו שצריך לו. (קכ"ב ה')

ג. טוב יותר לקבוע תפילות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח ברכות מלקובעם בשומע תפילה. (קכ"ב ה')

ד. הרגיל לומר ד' דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך. (קכ"ב ו')

ה. לאחר התפילה כורע עד שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרה ופוסע ג' פסיעות (ולא יותר) לאחוריו בכריעה אחת ותחילה יפסיע ברגל שמאל פסיעה קטנה ואח"כ יפסע בשל ימין פסיעה גדולה ואח"כ יפסיע בשל שמאל באופן שיהיו רגליו שוין, ולאחר שפסע וקודם שיזקוף יאמר עושה שלום. (קכ"ו א' ב')

ו. כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאל וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואח"כ ישתחוה לפניו ויאמר ועל כל ישראל כעבד הנפטר מרבו. ונהגו לומר אח"כ יה"ר שיבנה ביהמ"ק וכו'. (קכ"ג ג')

ז. במקום שכלו הג' פסיעות יעמוד ויכוין רגליו כשאומר עושה שלום כמו בתפילה, אבל אח"כ א"צ לכוין רגליו. (רכ"ג ד')

ח. לא יחזור למקומו עד שיגיע ש"צ לקדושה, ואם האריך בתפילתו עד שהגיע ש"צ לקדושה יכול לחזור תיכף למקומו, ואם המקום צר ודחוק יכול לחזור למקומו כשמתחיל ש"צ להתפלל בקול רם. (קכ"ג ד')

ט. כשחוזר יפסע ג' פסיעות, ויש מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדים במקום שפסע, ומ"מ ע"י קפידתן טועים שכשרואים מי שרוצה לעבור לפניהם הם ממהרין לחזור למקומם קודם שמתחיל ש"צ התפילה שהוא מעיקר הדין. (קכ"ג ה')

י. גם ש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות כשמתפלל בלחש, וכשחוזר התפילה א"צ לחזור ולפסוע. (קכ"ג ז')

יא. כשיחזור ש"צ התפילה יאמר ג"כ ה' שפתי תפתח, אבל אינו אומר בסוף התפילה יהיו לרצון, ושל"ה כתב לומר יהיו לרצון, וכן פסק הגר"א. (קכ"ג ט')

יב. גם אם אחוריו מתפלל קטן אסור לפסוע.**

יג. הצריך לביה"כ מותר לפסוע נגד המתפלל.**

יד. הטועה בתפילה וחוזר, נחשב גם התפילה הראשונה למנין מאה ברכות.**

טו. מי שטעה בש"ע באופן שצריך לחזור לראש התפילה ושאלו ממרן אם יכול לומר קדושה לפני שהתחיל לחזור, והשיב מסתברא דנחשב תפלה א' ואסור.**

טז. העידו בשמו שאם מתפלל בשווה עם הש"צ לא יענה אמן אחר הכהנים, אע"ג שהש"צ מותר לענות אם לא מפני הטירוף שא"ה שזה סדר התפלה שלו.**

יז. בשמו"ע אין לבקש בקשות פרטיות, רק באלוקי נצור.*

יח. המתפלל עם הש"צ והגיע ש"צ לקדושה והוא המשיך אתה קדוש ואוחז לפני בא"י של הקל הקדוש יכול לומר קדושה עם הציבור, ואח"כ להתחיל אתה קדוש וגו'.*

יט. ש"צ שאמר במקום לדור ודור אתה קדוש או בנוסח ספרד במקום אתה קדוש לדור ודור יצא.*

כ. אף אחר שגמר תפילתו וממתין לפסוע עד שיסיים העומד מאחוריו שמו"ע, אסור לו ללמוד, ובהרהור מותר. ולומר תהילים מותר שגם זה תפילה.*

כא. הורה מרן החזו"א שאם אחד מתפלל אחורי הש"צ, אסור לש"צ להתחיל חזרת הש"צ בלי שיפסע מקודם, ויפסע מן הצד.*

כב. מי שסיים תפילתו באמצע חזרת הש"צ, צריך לשמוע את המשך חזרת הש"צ.*

כג. אומרים פסוקים לשמות אנשים אחר יהיו לרצון.*

כד. כשיש לא' כמה שמות אומר גם פסוק לכל שם, וגם פסוק המתחיל באות ראשונה של שם ראשון ונגמר באות אחרונה של שם אחרון.*

· מעבר לתחילת הדף

הזכויות על סידור שיח תפילה שמורות להוצאה לרבות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא