סוד ישרים/ראש השנה/עה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם וגו' וביארו ז"ל (סנהדרין פט.) אחר מעשה שטן וכו' זש"ה נתת ליראיך נס להתנוסס וגו' היינו כאשר משפיע השי"ת טובה אזי מחיוב המקבל לברר עצמו שלא יקבלה בדרך וותרנות כי כל האומר הקב"ה וותרן וכו' כדאיתא בגמ' (שבת קמא) ולזה נמי איתא בהאר"י הק' ז"ל שיום ראשון של ר"ה רומז על פנימיות עולמות ויום שני הוא בחיצוניות היינו כי ביום ראשון קורין פקידת יצחק וביום שני קורין עקידת יצחק כי פ' העקדה הוא הבירור על הפקידה שע"י העקדה נתברר אאע"ה שמגיע לו בשורת הדין לידת יצחק בלי שום וותרנות כלל כיון שיש בכחו למסור אותו בחזרה להשי"ת לכך מגיע לו בדין לידת יצחק ואחר שמסר אותו אאע"ה לגמרי לרצונו ית' אזי החזיר לו השי"ת כל הויית יצחק בשורת הדין ואמר לו אל תשלח ידך אל הנער היינו שבשורת הדין חפץ השי"ת בקיום הוייתו של יצחק אף בהלבוש אחרון שלו ועל זה הרצון רומזין נמי התקיעות דאיתא עליהם בגמ' (ר"ה לד) אתקין ר' אבהו בקסרין תשר"ק וכו' מספקא ליה וכו' והוא כמבואר נמי בזוה"ק (פנחס רלא:) הני תרין יומין דר"ה אמאי תרין יומין בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא דינא עלאה. דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחא. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו, יללותא דאיהו דינא תקיפא. תלת תבירין דאיהו דינא רפיא. גנוחי גנח רפיא אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו וכלהו נפקין לארח קשוט וכו' בגין כך תרין יומין ותרווייהו ברזא חדא וכו'. וביאור הענין כי תקיעה היא פשוטה כדאיתא בגמ' (שם) מניין שפשוטה לפניה שנאמר ותקעתם תרועה וגו' ופשוטה מורה שמוסר אדם עצמו לגמרי לרצונו הפשוט ית' עד שאין נשאר אצלו מצדו שום הויה כלל ובאמת יש בזאת המסירת נפש של הפשוטה עיקר התקיפות אמנם התכלית המכוון מרצונו ית' אינו נגמר עדיין בזאת הפשוטה כי עיקר המכוון מרצונו ית' הוא דוקא שיהיה קיום הויה גם בהלבוש האחרון ועל זה התכלית מכוון רומזין השברים תרועה שאחר התקיעה פשוטה כי בשברים תרועה נמצא הפסקות ועכובים לבלתי יהיה קול פשוט כ"כ במסירת נפש עד שיעדר ח"ו הלבוש של אדם לגמרי אלא שיהיה נשאר הויית הלבוש גבי זה האדם המוסר א"ע כי דוקא בקיום הויית הלבוש נגמר גבי האדם תכלית המכוון מרצונו ית' ועל זה המכוון רומזין אלו שני הקולות שברים תרועה וזהו שכתב הזוה"ק (שם) אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו וכו' וכמאמרם ז"ל בגמ' (שם) מספקא ליה וכו' וכוונתם הק' בזה שנקטו בלשונם לא ידעי וכו' מספקא ליה וכו' הוא כענין דאיתא בזוה"ק (חיי קלג) על תפלת ערבית רשות הא בקדמיתא אבות תקנום להני צלותא ומה דאתקנו אברהם ויצחק הוא עקרא ומה דאתקן יעקב דאיהו שבחא דאבהן אמאי הוא רשות ולא עיקר כהני אמר ר"ש הני תרי זמני דתרי צלותא לאו אינון אלא לחברא ליעקב בעדביה כיון דאתחברא דא בדא אנן לא צריכין יתיר דכיון דאתיהיבת אתתא בין תרין דרועין ואתחברת בגופא לא אצטריך יתיר וכו' היינו כיון שבירר א"ע בשחרית במדת אברהם ובמנחה במדת יצחק ואחיד בתרווייהו כלומר כיון שנתברר האדם בשני הקצוות בחסד ובגבורה שהם שני הפכיים נתברר נמי ממילא בהנקודה האמצעית שהוא מדת יעקב ג"כ וא"כ למה זה צריכין עוד לתפלה שלישית שהיא ערבית ובכל זאת תיקן יעקב אבינו תפלת ערבית נמי נגד הנקודה האמצעית אף שלפי הנראה הוא למותר אחר שכבר נתברר בשתי הקצוות עכ"ז נתן יעקב אבינו מקום גם לאותו הבירור האחרון נמי כי מחמת ריבוי בירורים נתרבה ג"כ לבושים ביותר והגם שזאת בעצמו הוא נמי המכוון מרצונו ית' שיהיה בירורים ביותר כדי שיהיה התרבות לבושים אכן מצד האדם נקרא זה הבירור האחרון רשות לזה אמרו ז"ל על תפלת ערבית רשות ואותו ענין ממש רמזו ז"ל בלשונם הזהב על אלו שני הקולות שברים תרועה דמספקא ליה ובזוה"ק אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו היינו אף שכבר היה תקיעה קול פשוט שרומז על הבירור מסטרא דאברהם והבירור משברים הוא מסטרא דיצחק כמבואר בזוה"ק הרי שכבר נתבררו ישראל משני הקצוות ואזי ממילא נתברר אצלם הנקודה האמצעית שהוא מדת יעקב וא"כ למה צריכין עוד בירור הנקרא תרועה שהוא מסטרא דיעקב בכל זאת צריכין לברר עוד לתקוע נמי תרועה מסטרא דיעקב שמורה על בירור בלבוש האחרון ביותר כענין הבירור של תפלת ערבית כך הוא הבירור של התרועה וזה הכל כדי שיתרבה לבושים ביותר כי השי"ת נקרא מלך חפץ בחיים היינו שחפץ בהויית הלבושים וכל מה שיש בירורים ביותר יש ג"כ חיים ארוכים ביותר לכן בר"ה שנתעורר אז כל הבריאה אל ההתחלה אזי נתעורר נמי הקטרוג של מה אנוש וגו' וכדאיתא בזוה"ק (בא) ויהי היום דא יומא דר"ה וכו' ויבא גם השטן וכו' היינו שהעמיד השי"ת עוד הסתר למען שיהיה נצרך עוד בירור גם נגד זה ההסתר וע"י זה יתרבה עוד יותר לבושים ולכן עבדין תרווייהו להורות שרצונו ית' הוא דוקא שיהיה קיום הויה גם להלבוש האחרון ביותר והגם שדוקא בזה הבירור האחרון נגמר בשלימות כל עיקר המכוון מרצונו ית' בכל זאת מצד האדם נראה אותו הבירור האחרון הנקרא תרועה מסטרא דיעקב כעין רשות ונקרא ספק ולא ידעו כענין הבירור של תפלת ערבית שנקרא מצד האדם רשות ועבדין תרווייהו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |