סוד ישרים/ראש השנה/מג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמרו לפני מלכיות וכו'. הנה בסדר שהעמיד השי"ת בזה העולם הוא כפי מה שיבטל האדם א"ע למסור להשי"ת כך יחזיר לו השי"ת מדרגה היותר נעלה כדאיתא בזוה"ק (משפטים צד:) ב"נ כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא דכיא וכו' זכה יתיר יהבין ליה רוחא, היינו כשזה האדם יכול למסור מדרגתו להשי"ת אזי מאמין לו השי"ת ליתן לו מדרגה היותר נעלה. וזהו הביאו לפני עומר בפסח וכמבואר בזוה"ק (אמור צח) עומר שעורין מאכל בעירין דאינון חיות הקודש דמנהון צריך לקרבא. וזה רומז על הכרה הראשונה של האדם. וזאת ההכרה נקרא נפשא דבעירא דכיא והוא הקבלת עול מלכות שמים שמקבל עליו האדם מיד בבוקר קודם שמסודר אצלו עדיין שום דבר בעוד שאין דעתו מיושבת, שאז הוא תגבורת החמה שכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהן מראשיהן ומשתחוים לחמה, ובאותו הזמן הוא התגברות ההעלם וגודל הטרדא. כי בעת שיזרח השמש יאספון ויצא אדם לפעלו. ונדמה להאדם כי יעשה בכחו ועוצם ידו, ובזה העת צריך האדם לקבל עליו עומ"ש בלי יישוב הדעת כלל ולמסור כל כחו להשי"ת. וזהו הביאו לפני עומר בפסח היינו שימסור האדם ההכרה ראשונה שלו להשי"ת כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות היינו כדי שיהיה בכח האדם להשיג כל השפעות טובות. כי מאחר שיהיה מכיר היטב לה' הארץ ומלואה ממילא לא יתנכרו שוב אצלו שום טובה. ויהיה נחשב כל מה שמונח ברשותו כאלו מונח עדיין ממש בבי גזא דרחמנא. ויכולין שפיר לקרות עליהם לי הכסף ולי הזהב אמר ה'. הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן היינו כי תבואה שבשדות צריכין להזכיר בהם בכל פעם המאמר הראשון ותוצא הארץ וגו' ולכך מוכרחין לזרוע אותן בכל שנה. משא"כ פירות האילן כשזורע אותן פעם אחת שוב עולה השרף מעצמו בכל שנה להצמיח פירות, וזה רומז על תפלה בקביעות שהלב מתפלל אף בלי דעתו של האדם שכל מיני רצונות לבבו המה רק תפלה, על דרך הכתוב ויתפלל בעדו תמיד. וכמו שמצינו גבי דוד המלך שאמר ואני תפלה וכן הוא הסדר במלכיות כ"ד בגמ' (שם) אמרו לפני מלכיות ומלכיות הם עשרה ורומז על כח הבחירה שהוא דרגא עשירית מעילא לתתא שמסר השי"ת להבריאה שיהיה נראה בתפיסתה שיש לה כח הבחירה. וזאת הדרגא העשירית רמזו עליה בגמ' קב שלו כדאיתא שם רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חבירו כמבואר במקומו ולזה הפסוק האחרון מהסדר של עשרה פסוקי מלכיות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד להורות בזה שמוסר האדם גם הקב שלו להשי"ת. וע"י זה זוכה לזכרונות היינו שיכיר האדם מפורש בכל רגע איך שמשגיח השי"ת עליו תמיד בכל מיני פרטים ואין שכחה לפני כסא כבודו, ובמה בשופר היינו שהחיבור שיש להשי"ת עם ישראל אינה במדה פרטיית אלא שהחיבור הוא בכל מיני פרטי מדות רק שאין ניכר אותו החיבור כ"א ע"י השופר ושופר הוא כמבואר בזוה"ק (בשלח) אתר עקא היינו ע"י שישראל מצמצמים א"ע נתגלה מפורש החיבור שיש להשי"ת עמהם בכל הפרטים כי שוכן תמיד בתוכם כ"ד בזוה"ק (תרומה קכח) מנא ידעינן דקב"ה אתרעי ביה בב"נ ושוי מדורא ביה כד חזינן דרדיף אבתריה דקב"ה בכל לבא ונפשא וברעותא וכו' הרי שכל הצמצומים שהם גבי ישראל המה רק למען שיתגלה על ידם מפורש איך שהשי"ת שויא מדוריה בהו ושוכן תמיד בהם אבל בעומק יש להשי"ת תמיד חיבור עם ישראל בכל הענינים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |