סדר הדורות/א/ד'תתקנד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הרמב"ן הוא הרב ר' משה בר נחמן גירונדי (ובשה"ק מעיר מרונה שבספרד) ספרדי ציץ נזר הקודש פרח בשנת תתקנ"ד (צ"ד) והיה חכם מופלג וחבר חבורים רבים, והם פי' התורה ועל כמה מסכתות, וס' תורת האדם, וס' הזכות, ושלחן ארבע, וס' הבטחון על הקבלה ומביאו החייט פי"ד, וס' המלחמות, שבו הציל הרי"ף מהשגות ר' זרחיה בעל המאור, ועשה השגות על מנין מצות של הרמב"ם. אגרת החמדה קבלה (כ"י), אגרת להתנצלות ס' המורה שהחרימו חכמי צרפת למי שילמד בו, אגרת הקודש איך יתנהגו איש ואשה להוליד בנים כשרים, אוצר חיים הובא בס"י, ס' הגאולה קבלה (כ"י), דרש לפני מלך קשטיליא על מעלת התורה ד"פ שנ"ו, ס' החלומות פי' על ס' יצירה, עדן גן אלהים הובא בס"י, חדושיו בעין יעקב, ס' הקץ מענין משייח מובא במ"ע, ושו"ת, שושן סודות קבלה, שער הגמול, חדושים על קדושין), ובכל ארץ קסטיליא לסיבת הגירושין וטלטולים כמעט נשתכחו התוס' והיו לומדין חדושיו, ובת' ר"ש בר צמח סי' ו' שרמב"ן היה מבני בניו של ר' יצחק בר' ראובן אלברצלוני (ע"ל ד"א תתט"ו), וראיתי בקונטרס שר' יאשיה הבבלי היה רבו, וחכמת הקבלה למר מהרב ר' אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח, ואומר ס' יוחסין (בדורות האחרונים) שרבו בחכמת הקבלה היה ר' עזרא שנפטר שנת דתתצ"מ (צ"ל תתקצ"ח) ושהרמב"ן האריך ימים בירושלים ונפטר שנת כ' לאלף החמישי, (וכ"ה ביוחסין שם, וט"ס הוא וצ"ל לאלף הששי, אך מצאתי בפירושו סוף התורה שהיה מקונן על ירושלים ה"א כ"ז, ובצ"ד כ' ציץ נזר הקודש פרח שנת תתקנ"ד. וע"ש תתק"ע התחיל לחבר ספריו), וראיתי בקונטרס ישן שנפטר תתק"ס (שה"ק):
ואופן למודו בחכמת הקבלה היה שלהיותו רופא מובהק ופילוסוף כמעט שלא אהב זאת החכמה, עד שבא אליו זקן חכם גרול בקבלה ובראותו שהרמב"ן היה כ"כ אוהב הלימיד וחכם גדול השתדל ללמדו הקבלה אבל הרמב"ן לא הטה אזנו בה, ויהי היום זה החכם הערים ללכת בקובה של זונות ויבוא החצרה ויתפתוהו ודנוהו לשריפה בשבת קדש. ויודע הדבר להרמב"ן ולא רצה להליץ בעדו, והחכם התפוש שלח לקרוא הרמב"ן ביום השבת ההוא ויתרעם עליו למה לא הליץ בעדו והרמב"ן הוכיחו על מעשה הזנות, והוא התנצל באמרו כי שקר הוא ושב טח בה' שיצילהו ולכן יכין לו לאכול בסעודה שלישית. ויהי ביום ש"ק הוציאו החכם בחכמת הקבלה בשוק לשרוף ויזרקוהו על האש, אמנם החכם בקבלה מעשיית שהיה יודע החליף שהטילו חמור תחתיו והוא הלך לבית הרמב"ן אחר המנחה וימצאהו מקדש על היין ויען אמן ויתמה הרמב"ן, ואז השיב החכם הלא ראית כח זאת החכמה ואז נתלהב הרמב"ן ללמדה והשכים והעריב עליה עד שיצא ראש החכמים בדורו על זאת החכמה, וראיתי מסוף פירושו לתורה שסיים לחבורו בירושלים ה"א כ"ח ט אלול שאז חבר תפילה יפה דרך קינה על חורבן הבית, ויש אחריו אגרת שכתב לבנו ר' נחמן וזה אינו כתוב בפי' הנדפס אבל ראיתיהו בס' כת"י, ושמעתי גם ראיתי בקונטרס שבהיות רמב"ן בברצלוני על חוף הים עם תלמידיו לראות האומנים שהיו מביאים בים אניה חדשה שנעשה ביבשה והיה שם המלך בין הרואים ולא היו יכולין לגררה, ויאמר הרמב"ן כמתלהלה כי ברוח שפתיו יוליכה בים, ויוגד הדבר למלך והכריחו להביאה בים כאשר התפאר, ובראות הרמב"ן שאין לו מקום לברוח ושיצטרך ללמד למלך אופן ההשבעה או שיעליל עליו במכשף, צוה והכין לו ספינה קטנה בים עם מלח והוא נכנס בה ואח"כ השביע הספינה ותבא אליו בים ותכף כתב בפתק שם קפיצת הדרך וישימהו בקצה אחת מספינתו הקטנה וירדם המלח ותלך הספינה בשעה קטנה למרחוק מאד, וכשהגיע למחוז חפצו הקיץ המלח ויאמר לו לך לך לארצך ויתמה מאד המלח וירא והבין היותו רחוק מאד מברצלוני, ויאמר איך אלך עם ספינה קטנה בזאת בים הגדול הזה כי יראתי משאון גליו, וירחם עליו הרב ונתן לו פתק כתוב בו שם קדוש ויאמר לו שים פתק זה בשולי ספינתך ולך לדרכך ואל תפחד אמנם זכור לקחת הפתק מן המקום כשתתקרב אל העיר ותשליכהו בים, וילך לו האיש וישכב וירדם, והספינה הגיע מאליה לחוף ברצלוני ותלך עד שער העיר ותכנס גם כן ביבשה, ותהום כל העיר אחריו ולצעקתם הקיץ הספן ויקם ויקח הפתק וישרפהו ותנח הספינה בחצי העיר ושם עשו בני העיר מגדל א' לזכרון עד היום. וקבלתי שהיה לרמב"ן תלמיד אחד ר' אבנר היה שמו ונעשה מומר ומזלו גרם שעלה במעלה ויהי נורא בכל הארץ, אחרי הימים ביום כפור שלח והביא לפניו את הרמב"ן רבו ובפניו הרג בעצמו חזיר א' וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו ואחר אכלו שאל את הרב על כמה בריתות עבר והשיב הרב שהיו ד' והוא אמר שהיו ה' והיה רוצה לחלוק עם רבו והרב נתן עיניו בו דרך כעס ויאלם האיש כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו, ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה והשיב כי בפעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפ' ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם ולהיות אצלו זה מן הנמנע נהפך לאיש אחד, ויען הרב ואמר עדיין אני אומר זה ושאל מה שתרצה, ויתמה האיש מאד ויאמר לו אם כן הוא הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם, ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו, ותכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל ויבא בפיו פ' אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר' אבנר, כששמע הדבר הזה נפלו פניו וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו, ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפ' וילך הרב לדרכו, ותכף לקח האיש ספינה בלי מלח ומשוט ויכנס בה וילך באשר הוליכו הרוח ולא נודע ממנו מאומה (ועיין עמק המלך שער ראשון פ"ד). וראיתי בקונטרס ישן כי הרמב"ן היתה דירתו קבוע בעיר פרפצינן בגליל קלוניא ובזקנותו בחר ללכת אל א"י למות שם והיו תלמידיו מלווין אותו ובקשו ממנו שיניח אות וסימן שידעו יום פטירתו, ויאמר להם בזאת תדעון כי ביום פטירתי תבקע מצבת הורתי הנקברת בעיר הזאת בחצי ארונה ובתוך הבקע תראו כדמות מנורה מצויירת, וילך הרב אל ארץ הצבי. ויהי אחר ג' שנים לנסיעתו מצא תלמיד אחד המצבה נבקעת והמנורה מצויירת בה, ונתפשט הדבר לכל בני הגליל ויתאבלו עליו, ונשמע אח"כ שנקבר הרב על דרך ביאת גאולים שיהיה לע"ל ע"כ, (שה"ק דנ"ה ונ"ו). עין בס' קב הישר, ובס' גא"י ר' משה ברבי נחמן מגרונדא נקבר בעיר עכו ברגלי ההר:
ר' דוד הנגיד נכדו של הרמב"ם היה בדור רמב"ן, היה חכם גדול וחסיד והיה מתפלל במערת קבורת הלל ושמאי ויצאו מים ואז החרים למלשינים ובו ביום מתו ת"ק מלשינים בארץ מצרים ואחר שני חדשים נעקרו נשיהם ובניהם מהעולם, והיה לזה ר' דוד ב' בנים, א' ר' אברהם והב' ר' שלמה שהיו בזמן הרשב"א, (יוחסין בדורות האחרונים). כתב שה"ק דמ"ו א' ראיתי קונטרס שחבר ר' אברהם הלוי בירושלים שנת ה"א רע"ו כי חכמי ברצילונה כתבו להרב הגדול רבינו דוד בן בנו של הרמב"ם (ע"ל ד"א רמ"ה):
בשנה זו (הוא ד"א תתקנ"ד) היה קיץ יבש ולא היה מטר קרוב לשנה תמימה ונבל כל עשב והנהרות חרבו (צ"ד ח"ב):