סדר הדורות/א/ד'תתסה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רש"י ר' שלמה ירחי בר יצחק מקריווש צרפתי (מעיר לימברו, שה"ק מ"ח א') נפטר הוא ותלמידו ר' שמחה שחבר מחזור ויטרא שנת ד"א תתס"ה (צ"ד). ונולד שנת ת"ת בשנה שמת רב האי, כ"כ מהרש"ל בת' סכ"ט, ויוחסין מאמר ד' בתחלת דורות האחרונים כתב ימי חיי רש"י ע"ה שנים. ובשה"ק דמ"ט א' כתב ראיתי בקונטרס שמת רש"י בן ס"ד שנים. ובדמ"ג ע"ב וס"ח ב' כתב קבל מרבנים שהיה קודם לו בשנת כמו ד"א תת"ק. ובדמ"ח כתב שרש"י היה בימי הרמב"ם והביא ראיות, א' שראב"ד כתב סדר קבלה שלו שנת ד"א תתקכ"א ואיך לא זכרו שהיה גאון זה חכם ונודע בשערים שמו בפרט שרש"י גלה רוב ימיו והיה נכנס בכל המדרשות, ע"כ צ"ל שרש"י היה אחר הראב"ד, ועוד כי תמצא בפסקי ר"ת בן בתו של רש"י שהיה נמצא בשנת ה"א ל"ט (ע"ש), והוא מהנמנע שרש"י יתרחק מנכדו יותר מק' שנים בפרט כי רשב"ם אחיו של ר"ת למד עם רש"י זקינו, ועוד תמצא ברמב"ם סוף שבת הגהה ב' שדברו יחד רבינו שמחה דויטרי תלמיד מובהק דרש"י כנראה ביוחסין עם ר"ת בן בתו דרש"י. א"כ רבינו שמחה דבר עם הזקן ונכדו, ועוד כי רש"י ונכדו רשב"ם מביאים את בעל הערוך א"כ היה בעל הערוך לפני רש"י וכבר הוכחנו שבעל הערוך היה בדור שני א"כ יהיה רש"י דור ג' שאחריו. ועוד קבלתי מזקני וחכמי הדור שיש להם בקבלה שרש"י בגלות היה ג"כ בספרד. ואם היה קודם הרמב"ם איך אפשר שלרוב חכמותיו לא יהיה נזכר במחברים רבים שהיו אז בדורו בספרד וצרפת, ועוד תמצא לפירושו בד"ה על מיתת יאשיה מלך יהודה שאומר דוגמא לט' באב שמזכירים קינות על ההרוגים שאירעו בימינו (ע"ש ד"ה ב' ס"ס ל"ה). והנה תמצא כי צרות גדולות היו לישראל בכללות משנת ד"א תת"ק עד תתק"ג. (וזה אינו ראיה כי אפשר כוונתו על גזירת ד"א תתנ"ו, וע"ל ד"א תתנ"ו מ"ש בשם תשו' רש"ל נראה שרש"י היה בגזירת תתנ"ו), ועוד קבלתי מזקני הדור ובפרט בסלוניקי שבלכת רש"י בגלות העולם עבר ג"כ דרך מצרים ונתארח בבית הרמב"ם ועשה לו כבוד גדול בראותו תפארת חכמתו, ונתן לו במשתה שמן בלסימו ששוה משקלו זהב, ועמדו יחד ימים רבים. ועוד שתמצא ראב"ן היותו ד"א תתק"ה ואומר ס' יוחסין שריב"א בנו היה תלמיד רש"י ורבינו שמחה תלמיד רש"י הנ"ל כתב מפי ריב"א, ועוד איך הרמב"ם יגע ומצא כל חבורי ישראל ומזכיר החכמים הגדולים בחבוריו ואגרותיו ותשובותיו ואיך לא יזכיר זה הגאון לעולם, אלא צ"ל שהיה בדורו ובאולי בלי נודע שמו, וע"ש דמ"ט א', וראיתי כתוב שבאו פירושיו ביד הרמב"ם או בהיותו בביתו הראה לו קצתם. ואומרים שהרמב"ם כתב באגרות שהיה בנפשו לכתוב עדיין פירושים אחרים לולא שקדמני הצרפתי. ועיין מ"ע פכ"ה דצ"ו ע"ב, בסוף ערבי פסחים כתב הדרן עלך ע"פ, פרש"י ז"ל בס"ד במעלי שבתא אדר אלף תק"א לשטרות (הוא ד"א תתקמ"ט לב"ע). והרמב"ם כתב במאמר תח"ה בשנת אלף ת"ק לשטרות הגיע אלינו כתבים מארצות תימן. ואלף תק"ו לשטרות הגיע אלינו כתבים מבבל כו' ע"ש. הרי מכאן נראה ג"כ שרש"י ורמב"ם היו בדור אחד):
כתב שה"ק דף מ"ח ב' אביו של רש"י הי' שמו רבינו יצחק והיה חכם גדול וירא שמים ע"כ קראו לרש"י יצחקי ע"ש אביו, ובסוף ע"ז (דע"ה א' זה לשון אבא מורי מנוחתו כבוד ונראה בעיני) מכנה אותו בחכמה. עיין ס' ד"ד ר"פ בראשית ז"ל ראיתי כ"י ישן נושן מא"י במ"ש למה פתח בבראשית זה מ"ש רש"י א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל כו' אינו מזכיר בשום מקום. אלא מ"ש מ"ט פתח בבראשית הוא מדרש ולא דברי ר' יצחק, אלא שזה ר' יצחק אביו של רש"י לא הי' למדן גדול ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחלת חבורו וא"ל שאל איזה קושיא ואכתבנו על שמך והקשה לו סתם למה התחילה התורה בבראשית ע"כ. וזה אינו מ"ש שלא היה למדן דבסוף ע"ז הביא בשמו עכ"ל, ובס' נפתלי שבע רצון הק' ע"ז הא בילקוט מביא זה א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל כו' (וכ"ה במכילתא), ול"נ אמת הן הדברים כי ר' יצחק אומר זה. אך דרכו של רש"י לפרש ולהקשות ואין מזכיר שם אומרו דהו"ל לרש"י לפרש כדרכו בכ"מ בראשית לא היה צריך כו' ומה דמזכיר א"ר יצחק זה היה לכבוד אביו שהיה שמו ר' יצחק. וזה ר' יצחק היה לו מרגליות יפה שוה הון עתק והיו רוצים אותה בני עירו לקנותה לבית תפלתם ואף כי הרבו לתת בעבורה מאד מוהר ומתן לא רצה לשמוע להם עד שגלגלו והביאו את ר' יצחק בערמה על ספינה בחצי הים אז התחילו להכריחו לתת להם המרגליות ובראותו מוכרח לתת להם השליכה בים ויצילהו ה' מידם. וב"ק נשמעת בבית מדרשו לכל תלמידיו שאמר הנה לך בן מאיר אל כל ישראל ותוך שנה נולד לו בן ויקראהו שלמה בשם אביו, ויגדל הנער בחכמות לא קם כמוהו במלכות צרפת וכל החדושים ופירושים שהיה מוציא ושומע מפי אחרים או משכלו היה כותבה עלי קונטרסי', לכן בעלי התוס' קראו הקונטרס וכן התמיד עד היותו בן ל"ג שנה. אז נדר ללכת בגלות ז' שנים לכפר עון הצער שקבל אביו על האבן שזרק שאפילו שאביו קידש ה' בזריקה עכ"ז היה לו צער גדול על האבידה וא"כ לא היתה מצוה שלימה. גם לסיבה אחרת רצה ללכת בגלות כי אז השלים פירוש התורה ורוב גמרות ולא רצה לגלות קונטרסיו ופירושיו לישיבות בחשבו שמא קדמהו אחר ביותר בהירות ויופי, ובזה הגלות היה חוקר ודורש בישיבות הפירושים שיש להם, לכן גלה באיטליאה וארץ יון וארץ הצבי ועבר בארץ מצרים ושם ראה את הרמב"ם, וסיבב את ארץ פרס וחזר דרך ארץ אשכנז לביתו עיר טריווש שבצרפת, ובשובו לביתו חתם פירושו לתורה והשלים פירוש כ"ג מסכתות שלימות ורבות אחרות בלתי נשלמות. ואז התחיל לפרסם חבוריו, ע"כ ראיתי בקונטרס ישן נושן. בס' יסוד עולם אומר שרש"י הי' מכונה פרשנדתא ר"ל מפרש הדת (יוחסין בתחלת דורות האחרונים), בהגהת רמב"ם פ"ג דשבת רש"י תיקן בעיר טריווה עירובין בלי היכר ציר. ונראה במשנה המקבל שדה מחבירו שרש"י היה חכם בתכונה. וחבר פסקים וש"ת הרבה, וס' הפרדס, ואשר לא נמצא אצלינו אלא קצורו נקרא לקוטי הפרדס ד"ו רע"ט. כתב שה"ק דמ"ט א', קבלתי מתלמידי מהר"ם מפאדווי שבהיות רש"י בגולה נתאכסן בבית יהודי גבור ועשיר ופרנס העיר בספרד, ולבקשתו חבר לו ספר א' וקראוהו על שמו ס' הפרנס, והעידו לפני יהודים סוחרים ממנטובה שהלכו לחצר הקיסר במלכות בואימיאה וראו בעיר פראגה קבורת רש"י עם מצבת אבן וכתוב עליו דברים ולסיבת מחיקתם לא יוכלו להבינם. וע' שרשים שורש טפש בהגהה שנראה היות רש"י חכם ברפואה. (ובס' שפתי ישנים סוף אות ריש כתב ואני ראיתי ס' רפואות שלו כ"י) ונמצא בקבלה שנפש רב נתגלגל ברש"י ונפש שמואל ברמב"ם ונפש ר' יוחנן בר"ת. וכמו שהלכה כרב באיסורי כן הלכה כרש"י. וכמו שהלכה כשמואל בדיני (ע"ש) כן הלכה כהרמב"ם וכמו כשיש פלפול בין רב ושמואל היו קובעין הלכה כר' יוחנן כן במקום שלא נתכוונו רש"י ורמב"ם נקבע הלכה כר"ת (וכ"כ בס"ס גלגולי נשמות):
כתב שה"ק מ"ט א' ראיתי כתוב שהיה שר אחד בצרפת נקרא גוטיפרידו בליוון גבור ואיש מלחמה אכזר ואיש משחית, ונשמע חכמת רש"י אפי' בין העמים כי אליו כל גוים ידרושו וישלח בעדו מעיר לווינה וימאן רש"י ללכת כי היה מכיר האיש ההוא, ויכעס השר וירכב עם כל חילו לבית רש"י עד בית מדרשו ומצא כל השערים פתוחים והספרים פתוחים ולא רואה אדם, ויקרא בקול גדול שלמה שלמה ורש"י משיב מה אדוני מבקש ויאמר השר אנה אתה ורש"י משיב הנני וכן עשה כמה פעמים, אז תמה השר ויצא מן המדרש וישאל היש פה יהודי ויבא לפניו א' מתלמידיו ויאמר לו השר אמור לרבך שיבא אלי והנני מבטיחו על ראשי שלא יקבל היזק, וירד רש"י אל השר ויכרע לפניו והשר הקימו ויאמר עתה ראיתי חכמתך אכן רצוני שתיעצני על דבר גדול שיש לי לעשות, והוא כי הכינותי ק' אלף פרשים ור' אניות גדולות ורצוני ללכוד ירושלים, גם יש לי בעיר עקרון ז' אלפים פרשים אחרים ואני בטוח בה' לנצח הישמעאלים היושבים שם להעדרם מחכמת מלחמה לכן הודיעני דעתך ואל תפחד. אז השיב רש"י בדברים מעטים, אתה תלך ותלכוד ירושלים ותמלוך עליה ג' ימים וביום ד' יגרשוך הישמעאלים ותברח ותשוב בעיר הזאת עם ג' סוסים, ויתמרמר השר מאד ויאמר יוכל להיות כי כנים דבריך אך אם אחזור עם ד' סוסים אאכיל בשרך לכלבים ואהרוג כל היהודים שבצרפת, ויארע לו כל אשר התנבא רש"י וחזר עם ג' סוסים אחרים לבד שלו אחר רוב המלחמות שעשה כי נמשכו ד' שנים ויזכור דברי רש"י והיו בדעתו להרע לו וה' הפר עצתו, כי בהכנסו בשער העיר נפל אבן ממשקוף השער והמית א' מחביריו עם סוסו הרוכב עליו ויבהל השר מאד והודה כי כנים דברי היהודי וילך לו אל רש"י להשתחוות אליו קודם שובו אל ביתו וימצא כי הלך לעולמו ויתאבל מאד עליו, עכ"ל:
לא היו לרש"י בנים זכרים זולתי ג' בנות שהשיאם בחייו. הגדולה לרבינו מאיר (ברבי שמואל מדומרג. יוחסין בתחלת דורות האחרונים וט"ס שם). והיה חכם גדול (כנראה במרדכי קדושין פ' האומר ומקומות רבים). ובניו היו רשב"ם ור"ת וריב"ם. השניה נתן לרבינו יהודה בר נתן הנקרא ריב"ן. גם הוא חכם גדול ופי' קצת מסכתות לפני חמיו ושו"ת. הרבה (כנראה במרדכי פ' כל הבשר) ונפטר בחור, הג' לרבינו אפרים היה חכם גדול ובקי בגמרא, שה"ק. (ובתשו' מהרש"ל סכ"ט אחר רש"י מלך רשב"ם הוא ר' שמואל בר' מאיר ושמש לפניו ר' יוסף דינברי ור"ת אחיו. וריב"א בא' לשמש לפניו ושב למקומו) רבינו שמריה היה מגדולי תלמידיו וחבר שו"ת ושיטות גמרא ונודע שמו בפוסקים. רבינו שמעון היה מתלמידי רש"י. כנראה בהגהות רמב"ם פ"ז מה' תפלה. ובאולי הוא ר' שמעון משנ"ץ שמביא בהגהת מרדכי גיטין פ"א. רבינו שמחה רויטרי אשר חבר מחזור ויטרי על פי רש"י רבו, כנראה במהרי"ק סקע"ו ומקומות אחרים. כתב יוחסין בתחלת דורות האחרונים ריב"א היה תלמיד רש"י וכן ר' שמעי'. עוד היה לרש"י ב' תלמידים גדולים א' ר' שמואל מבונברק עשה ס' הפרדס (תלמיד ר' שמחה מאספירה, שה"ק ד"נ ע"ב). והשני ר' שמעון עשה ס' הלקט יוחסין בסדר הקבלה מהרמ"א, (ואולי הוא בעל הילקוט שמעוני. ע"ל תתקנ"ד):
רבינו ברוך ממגנצא בן רבי שמואל חכם גדול היה ברור זה חבר ס' החכמה, ושאל ממנו ר' שמחה דוויטרא תלמיד רש"י, וכתב לר' שמרי' תלמיד רש"י ושאל ממנו רבינו משולם והאריך ימים עד שראה את ראבי"ה, ורבינו יקיר הי' רבו. מרדכי פרק כל הבשר, וע"ש פ' שבועת הדיינים, ובתרומת הדשן סש"ט ומרדכי פ' עור והרוטב וכתובות פ' הכותב, ור' יהודה ממגנצא היה ג"כ רבו. מרדכי בב"ב. ור' שמואל אביו ור' שמואל בנו היו חכמים גדולים. תרומת הדשן סי' שכ"א ומהרי"ק סי' ל' וע"ג:
ר' אליקום הלוי קבל עם רש"י מרבותיו וכן פי' ד' סדרים, ור' יצחק בר אשר הלוי משפירא היה חתנו. וכן רבינו יעקב בן ר' יצחק סגן לויה הי' בימיו הנקרא רבינו יעבץ (ת' מהרש"ל סי' כ"ט):
ר' אברהם בר חייא הלוי ספרדי תוכן גדול מת תתס"ה וחבר ספר צורת הארץ ד"א ט"ו. י"א שבימיו היה ר' יוסף טוב עלם. כתב שה"ק מ"ב א'. ומזכירו רש"י כמה פעמים ובפ"ק דכתובות. וחבר על דינים נקרא בן פורתא (ובשפתי ישנים כתב חברו ר' יוסף בן ר' שמואל טוב עלם על הדינים, גם חבר סדר התנאים. ע' סמ"ג לאוין קל"ה). והלכות גדולות כנראה בלאוין סי' ק', ופי' התורה כנראה בס' שערי ציון. וע' מרדכי פ"ד דסנהדרין. וחבורים אחרים ושו"ת הרבה (ע"ל תת"ל):
ר' אברהם הנשיא תוכן גדול וחבר ספר העיבור היה ג"כ שנת ד"א תתס"ה ע' מאור עינים דצ"ג ב' וצ"ד א'.