סדר הדורות/א/ג'תתכח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
חורבן ירושלים עיר הקודש ובית שני ע"י טיטוס הרשע ג"א תתכ"ח ת"כ לבנינו (רש"י ע"ז ט' א'), ועיין מ"ע אמרי בינה פל"ה ופל"ו תכ"ח שנה לבנינו, ובעל התרומות סקל"ה תי"ט או תכ"א. וכ"כ תוס' פ"ק דע"ז (ט' ב') תכ"א חרב. והרלב"ג דניאל ז' וט' ובסופו כתב תל"ז וחצי, ויוסיפון בעשירי מס' מלחמותיו כתב כי שנות בית ב' היו תרל"ט וחצי, ואחד מחכמי הנוצרים העלה מקובץ שנות הבית לסך תקפ"ז (שם פל"ו). ובצ"ד ח"ב שנת תתל"ב שלפי חשבון סופרי זכרונות היה החורבן שנת תתל"ד, וחילוק בין חשבוננו לחשבונם ו' שנים כי חז"ל פ"ק דע"ז אמרו שתחלת מלכות יוונים הוחל ש"פ שנים קודם חורבן בית שני וכאשר תחבר מספר שנות מלכות אלכסנדר הכללי שהוא תמ"ח אל ש"פ יעלה תתכ"ח, אך אם מלכות היונים לא הוחל עד אחרי מות אלכסנדר כדברי מ"ע פכ"ד ופ"ל יכלו הש"פ שנים בשנת תתל"ד (ע"ל ג"א תמ"ב). והבחיי פ' ראה כתב לדברי ר"ת נחרב הבית בשנת ד"א רמ"ט ליצירה, ולפי דעתי אין החשבון מכוון. מספר ההרוגים במלחמות טיטוס הנודעים אשר נקברו ונספרו כתב יוסיפון פצ"ה היו י"א פעמים מאה אלפים לבד ההרוגים אשר לא נודעו והנהרגים במלחמות אלעזר ב"ע. וט"ז אלפים הוליך טיטוס עמו לרומי ולשאר שבויים אין מספר, וצוה טיטוס להמית את יוחנן שר הפריצים במיתה קשה ומשונה, גם להמית שמעון הפריץ ביסורים קשים וישליכו נבלתו לכלבים, ושאר הפריצים אשר הרעו לישראל צוה בכל עיר ועיר שהיה חונה בלכתו לרומי להשליכם לאריות עד שכלו הפריצים (צ"ד). ועשה"ק ק"ז שבנו ברומי ציון גדול של אבן משכית וציירו בו כלי המקדש ואנשים האסורים למזכרת עולמים מגבורתו של טיטוס וכן עשו בשלוניקו כשעבר שם עם הגולה:
כתב מסעות בנימן ברומי בבית תפלה של סנט שטעפין עומדים עמודי נחושת שעשה שלמה המלך וחקוק על פניו שלמה ב"ד, ובכל שנה ט' באב מזיעין העמודים כאלו שפכו מים עליהם, ושם מערה שהניח טיטוס כלי בה"מ, ושם הר חלול שם מונחים עשרה הרוגי מלכות וצ"ע כי בגא"י כתב שמקומו בא"י שקצת מעשרה הרוגי מלכות נקברו שם:
רבן שמעון השני בן ר"ג הזקן נשיא ישראל היה הראשון מעשרה הרוגי מלכות נהרג בשעת החורבן גם חנניה סגן הכהנים ע"ש ועיין ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג. ושאר שבעה הרוגי מלכות קצתם היו לפחות נ"ב שנה אחר החורבן וקצתם אחר נ"ב לחורבן זמן רב, ושגגה יצא מלפני המחבר הסליחה אלה אזכרה שנראה מתוכה כאלו כלם היו בזמן אחד (ע"ל ג"א תת"פ), וכ"כ בחיי פרשת מקץ שלא היו בזמן אחד, ושם אותו קיסר לופינוס, ודברי שר הפנים לר"י כ"ג מאותה גזרה ומה שעתיד לבוא על רומי ושהוחלף לופינוס במקום רחב"ת שנשרף במקומו ע"ש תת"פ, ורצה טיטוס להרוג גם את רבן גמליאל השני בן רבן שמעון בר"ג הזקן שנהרג וריב"ז ברוב בקשתו הצילו מידו. (צ"ד) רבי פפייס ור' יוחנן בן בג בג ובנו ר' אלעזר ראו החורבן. (עיין יוחסין בסה"ד אחר השלמת ענין הכהנים). ר' צדוק ובנו ר"א היו חבירי ריב"ז (וע"ש):