סדר הדורות/א/ג'תתד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות א ג'תתד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אגריפוס המלך מת בזמן קלאודיו וימלוך הורדוס אחיו תחתיו ג' שנים, (יוחסין מאמר ה' זמן ו'). ולא ידעתי הורדוס זה ולא זכרו בצ"ד:

אגריפוס השני בן אגריפוס הראשון (ברש"י סוטה מ"א שהיתה אמו מישראל ורמב"ם מובא בעין יעקב שלא היתה אמו מישראל וכ"כ תוס' ב"ב פ"ק ד"ג) מלך ה' לבית הורדוס מלך ג"א תת"ד. ולא שקטה הארץ כ' שנים ממלחמות ישראל עם הרומיים ושלל ובזז באדום ויהודה ובתחלה היה מלך חסד ורצוי לרוב עמו עד שפשעו בו הפריצים (צ"ד). ובפסחים (ק"ז ב') פירשב"ם מלך כשר היה ממלכי חשמונאים. והתוס' כתבו שלא דק דבסוטה (מ"א) אמרינן כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות ע"כ. והתוי"ט בבכורים פ"ג ט' כתב בשם הרמב"ם ממלכי בית שני היה בעל נפש גדולה ושררה רבה. וכתב לחם שמים דבפ"ז דסוטה משמע שמלך כשר היה ובעל נפש שפלה, וכן עבר מלפני הכלה. והיה חכם גדול ובקי בלשונות, ומלך כ"א שנה. ובימיו חרב הבית (כ"כ רש"י סוטה מ"א הוא שנחרב בה"מ בימיו, ושה"ק וצ"ד כתבו שנהרג ג' שנים קודם החורבן) ואז היה חנני הכהן צדוקי (יוחסין מאמר ה' סוף זמן ו'), ובשה"ק כ"ה כתב אגריפוס בן אריסטובלוס בן אלכסנדר אחי ארקילוס מאשה אחרת בן הורדוס הזקן הראשון הומלך על ישראל ע"י טובריאו קיסר רומי ומלך כ"ג שנים ובאו אליו טיטוס ואספסינוס ויהרגו אותו ומונבז בנו ג' שנים ומחצה קודם חורבן הבית ואז בוטל התמיד עכ"ל. והשמיט את אגריפוס השני ולא הזכירו כלל. ולדעתי השמטת סופר יש כאן וכצ"ל ומלך כ"ג שנה (היינו אגריפוס הראשון וזה מת תת"ד) ואחר כך הומלך אגריפוס השני (היינו בשנת תת"ד) ומלך כ"א שנים ויהרגו אותו אספסינוס וטיטוס ג"ש קודם החורבן (שהיה שנת תתכ"ח. כי כן הוא מן תת"ד וכ"א וג"ש יכלו שנת תתכ"ח וק"ל, וכ"מ בצ"ד ע"ל תתכ"ח). וטעות כזה יש ביוחסין מאמר ה' סוף זמן ו' שכתב ומת הורדוס טטרקי וימלוך תחתיו אגריפוס בן אגריפוס כ"א שנה הרי השמיט אגריפוס הראשון, וק"ל:

מונבז המלך והילני המלכה (אמו) נזכר פ"ק דב"ב (י"א א') וירושלמי פ"ק רפאה, ובב"ר פמ"ו מונבז ובזוטס היו בני תלמי המלך. ובמ"ע פנ"א נ"ב כתב שהיו גרים (וכ"ה ברבה ס"פ מ"ו הנ"ל). ע"כ אל תטעה בין מונבז זה למונבז בן אגריפוס (השני ע"ל תתכ"ה). והיה זה סביב לשנת תת"ד צ"ד, (ובערוך ע' מלבז, בפ' הממונה מוניבז המלך עשה כל ידות הכלים, פי' מלבוז בלע"ז מונבז תנא בגמרא, ובמוסף ערוך והוא היה מלך הדייב). ועיין ספר דובב שפתי ישנים דכ"ו, אמר אבותי גנזו למטה (פ"ק דב"ב) איך דבר נגד אבותיו, ותירץ שהיה נכרי, ומדברי רש"י (שם) נראה שהיה מזרע החשמונאים. וביוחסין כתב שהיה גר וודאי רש"י חולק עליו עכ"ל:

הילני המלכה היתה אשת מלך אחד ממלכות אדיבאנה אצל מלכות מדי והיה שמו מונבז והילני היתה אשתו ואחותו. ולילה אחד בהיותו במטה עם אשתו היתה ידו על בטנה וישמע את הקול מדבר אליו הסירה ידך מעל בטנה כי הולד אשר יולד לך מאשתך יהיה מלך גדול ואחרית ותקוה טובה תהיה לו וישמח על הדבר. ויולד לו בן ויקרא שמו יזאטיש. ויאהבהו המלך מכל בניו שהיו לו מנשים אחרות. ובן אחד גדול שהיה לו מהילני אשתו ואחותו נקרא מונבז. ויקנאו בו אחיו בראותם כי אותו אהב אביהם אהבה רבה. וישלחהו אביו אל מלך אחד קרוב להם שמו אבומיריגו מלך אישפאסיאנו במנחה ויקבלהו בפנים יפות ויתן לו בתו לאשה ושמח שמחה גדולה. ויתן לו מדינה יפה אשר בא לו ממנה עושר וכבוד. ובהיות יזאטיש במדינה הזאת בא אליו יהודי אחד מארץ יהודה שמו חנניה והיה מלמד ליזאטיש דרכי התורה ואופניה. ובהגיע אל מצות המילה רצה למול את עצמו ולא הניחו אותו אמו וחנניה רבו. אמו מנעה אותו לסבה שאם ישמעו גדולי המלכות שהניח דתם ומנהגם יעזבו אותו וישנאוהו. וחנניה היה מונעו באמרו שאם ישמעו שמל ערלתו יאמרו שהוא למד אותו ויהרגוהו. לכן א"ל ה' יראה ללבב וכוונתך הרצויה ואם ח"ו תחטא בפעולתך הוא להכרח ואין לך אשם בזה. ביני וביני אירע שאביו מונבז קרוב למיתתו צוה את אשתו שבנו האהוב יזאטיש ישב על כסאו, וימת בשיבה טובה. ואמו הילני שלחה לקרוא לגדולי המלכות והמשנים והשרים שיסכימו במלכות יזאטיש והודו בדבר. ויוסיפו על דבריה באמרם כי תשים בבית הסוהר כל האחים והקרובים בכדי שתתקיים המלכות בידו. והיא נשאה פניהם לדבר זה ותשלח ותקרא את בנה יזאטיש מהעיר אשר היה שמה. וביני ביני שמה את בן המלך מונבז הגדול על המלכות יורה יורה עד בא אחיו וכן עשה. ובבוא אחיו יזאטיש מסר המלכות לידו ולא עשה רשע ופשע בשום פנים. ויבא יזאטיש בתוך העיר ויקבלוהו בשלום ובמישור כלם באיש אחד. וישלח ויקרא אחיו וקרוביו ויוציאם מבית הסוהר וישלח מהם אל רומא. ויקר מקרהו כי יום אחד בהיותו במלכות עם אמו וחנניה רבו בא אליו חכם אחד יהודי שמו אלעזר ויבא לפני המלך וימצא אותו קורא בספר תורת אלהים. ויאמר לו ומה תועלת יש בקרוא התורה אם לא תעשה פעולת מצותיה ותורותיה ואיך אתה ערל וטמא תשמור קדושת חמדת כתב הדת. זאת עצתי תמול עצמך ויהיו פעולותיך מנושאים בשלמות. כשמעו ויכנס חדר בחדר וישלח ויקרא גרע אחד וימל בשר ערלתו. ואמו וחנניה רבו כשמעם ויתעצבו. אבל שמו בטחונם באל יתברך. ויהי היום ואנשי פרס מרדו בקיסר שלהם נקרא שמו ארטבן מלך פרס ויבא באלף איש אל יזאטיש המלך אשר מלפנים היה יזאטיש תחת ידו ומלכים אחרים ג"כ שמלך פרס היה קיסר עליהם. ויום אחד היה יצא יזאטיש לצוד ציד וארטבן בא נגדו. ובתחלה לא הכירו ואח"כ הכירו. ויפול מעל המרכבה לפני ארטבן ויאמר לו מה לך אדוני המלך. ויאמר לו ידעת אחי כי הזמן משתנה בכל חלק שנויים אין מספר, וכעת בהיותי שלו בביתי ורענן בהיכלי, אחי ורעי כתרוני מנוחה הדריכוני ויגרשו אותי ממלכותי. ואתה עתה החפוץ תחפוץ להושיעני עשה תעשה מלוכה ולא יוסיפו בני עולה לענות המלכים. וארטבן חלה פני יזאטיש שיעלה על סוסו ויעש כדבר הזה. ויעלה על כוסו וילכו שניהם לבית יזאטיש. ושלח יזאטיש אגרת אל גדולי מלכות פרס שיקבלו מלכם והוא ימחול להם עונותם. והם השיבו כי כבר נתנו העטרה אל סינאמו, ואינם יכולים להמיר דבריהם. אז כתב יזאטיש אל סינאמו שיתן המלכות אל ארטבן ולא יהיה כפוי טובה אל אדונו. וישב לו סינאמו שיבא ארטבן וימסור המלכות לידו. וילך ארטבן עם יזאטיש ויצא סינאמו לקראתו ויסר העטרה מעל ראשו ויתנה אל ארטבן ויקבלו אותו גדולי המלכות בסבר פנים יפות. ויתן ארטבן רשות ליזאטיש ששים סכין הנקרא חנגאר בצד ימינו כדרך מלכי פרס וישכב על מטת זהב וכסף ויתן לו מדינה יפה שמה נציבין. אח"ז שרי מלכות יזאטיש וגדוליה חשבו רעה על מלכם באמרם כי הניח דתם ועזב (מכון) מנהגיהם, אבל היו רואים שכל מעשיו ה' מצליח בידו ולא היו יכולים להרע לו. ועכ"ז שלחו אל אביאס מלך הערביים שיערוך מלחמה עם יזאטיש. ובבואו עליו כל שרי המלכות ינוסו כמנוסת חרב וישאר יזאטיש לבדו ויהרגהו. וכן עשה מלך הערביים סדר חייליו ואסף גבוריו ויבא בחיל גדול וכבד נגד מחנה יזאטיש, וכי החלו ללחום פנים בפנים ושרי צבאות יזאטיש עזבו את מלכם וינוסו. ויזאטיש נתחזק בשם ה' ויכנס בתוך מחנהו וינקום נקמתו מקצתם באשר ידע כי יד השרים והסגנים היתה במעל וקצתם ברחו וינוסו העירה. אחר כך יצא יזאטיש ויערוך מלחמה נגד הערביים ויתנם ה' בידו וינוסו מפניו. ויסגרו בתוך עיר אחת וישרפה באש וכל שריה אסר בזיקים, ויבקש את אביאס מלך הערביים ולא מצאו כי הוא המית עצמו ויפול על חרבו לבל יתעללו בו. וישב יזאטיש לעירו שמח וטוב לב ויתן הודאה להשם יתברך שמו. ויקח את השרים הנשארים שהיתה ידם במעל ויתלם על העץ. אבל עכ"ז לא נחה שקטה מחשבתם הרעה. ויעמדו אחרים תחתם ויבגדו בו. וישלחו כתב אל בולגיזיו מלך פרס נכדו של ארטבן שיבא במלכותם ויהרוג את יזאטיש. ואחר כך יקח כל המלכות וישים עליהם עבד מעבדיו והם יקבלוהו עליהם, כי יזאטיש עזב דתם והם יעזבו מלכותו. וכשמוע מלך פרס קבץ כל חייליו ויבא עד נהר פרס, וישלח אל יזאטיש לאמר אתה על מי בטחת כי עזבת את דתי עמך ותלך אל עם אשר לא ידעת, ועתה איסרך בשבט אנשים ונראה האלוה אשר בחרת אם יצילך מידי, ומעתה תחת הכבוד שעשה לך אבי זקני אני מוריד אותך מגדולתך ולא תשכב במטת זהב ולא תשים הסכין בצדך, וכששמע יזאטיש הדבר הרע הזה היטב חרה לו וישם אשתו ובניו במבצר אחד ולחם ומזון ומים די סיפוקם, ויאמר אל המלכים כי היא מוכן לעשות מלחמה, וילך יזאטיש אל חדר אחד אשר היה מתפלל בו בכל יום וילבש שק במתניו והרים העטרה ויתן אפר על ראשו ויתפלל אל ה' ויאמר, ה' אלהים עתה ידעת כי עליך הורגתי ולמען דפקי בדלתותיך ודבקי בדתותיך קם עלי הנבל הזה אשר חרף מערכות אלהים חיים, ואתה ידעת כי אני איני יכול להלחם עם ההמון הרב הזה וכחותי לא יספיקו להתקומם כנגדו, לכן ה' אלהים הן כולם כאין ומלכותם כאפס נגדך, עשה למען שמך הגדול המחולל בפי הנבל הזה וידעו כל עמי הארץ כי הבוטח בה' חסד יסובבנהו. ובעת קום יזאטיש מכרוע על ברכיו וישמע מלך פרס כי נכנסו זרים בארצו וישב בבושת פנים אל ארצו. ומהיום ההוא והלאה הממלכה נכונה בידו אין פרץ ואין יוצאת, ואמו הילני המלכה נדרה ללכת אל ירושלים ולשבת שם כמה שנים. ותקם ותלך היא ובנה מונבז הגדול לירושלים וימצאו את העיר ברעב ובחסר כל, עמדה ובזבזה כל אוצרותיה ושלחה לאלכסנדריא של מצרים להביא חיטין ולגיפרי בעבור תאנים יבשים ופירות הקיץ ותחלק לכל העניים, וזהו מונבז המלך שנזכר בבבא בתרא כי עמד ובזבז כל אוצרותיו בשני בצורת. וגם המלך יזאטיש פתח אוצרותיו וישלח לירושלים ויחלק אותם לעניים ואביונים. והילני המלכה אחז"ל שהיתה נזירה ז' שנים ועשתה נברשת של זהב (פירוש מנורה על פתחו של היכל וטבלא שפרשת סוטה כתובה עליה פ"ג דיומא). ובני בניה בחורבן הבית עזרו את ישראל לעזרת ה' הגבורים. (ומונבז ויזאטיש נזכרו ברבה פרשת לך לך מונבז ובזוטוז), ואחר מות יזאטיש חזרה היא לעירה ומלך מונבז אחיו הגדול תחתיו ולקצת הימים מתה גם היא שמה ומונבז המלך שלח לירושלים עצמותיה עם עצמות אחיו יזאטיש ויקברם בכבוד גדול בירושלים בקבר אשר עשתה היא בהיותה בירושלים קרוב לירושלים שלש פרסאות (יוחסין מאמר ה' זמן ו', ועיין מ"ע פנ"ב):

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·