סדר הדורות/א/ג'תשפא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אגריפוס בן אריסטובלוס הנתלה מלך ד' לבית הורדוס מלך תחת דודו שנת ג"א תשפ"א ע"י קיסר טבריאו ומלך כ"ג שנים עד תת"ד, צ"ד, (ואני מצאתי בשה"ק כ"ה אגריפוס בן אריסטובלוס בן אלכסנדר הנתלה אחי ארקילוס מאשה אחרת בן הורדוס הזקן הראשון). ועיין יוחסין מאמר ה' זמן ו' טבריאוס מלך ג"א תשע"ה בזמנו נחבש אגריפוס במה שנים ברומי שהלשינוהו לקיסר שדבר נגד כבוד הקיסר ושהיה חפץ בשלום קאיו אשר היה קיסר אח"כ ושמו אותו בסוהר. ובהיותו שמה יום א' עמד כנגדו עוף א' נקרא בוהו ואפשר שנקרא בלשוננו ינשוף ותמהו העומדים שם. ובחור א' אשכנזי תוכן גדול היה עומד בבית האסורים ויאמר לאגריפס ע"י תורגמן שזה העוף מבשרו שתכף יצא מבית האסורים ויעלה לגדולה ע"י קיסר שיתחדש. וגם שידע כי בפעם אחרת בראותו עוף הזה ג' ימים אח"ז ימות. וימת טיבריאו וימלך קאיו שנת תשצ"ט והוציאו מבית הסוהר וישימהו מלך על ישראל ויהודה ומלך ז' שנים. ויהי בשנה השביעית למלכו ויגבה לבו בגאוה ובגודל לבב עד שכמעט היו קורין לו אלוה והוא היה שותק. ויום א' היה לבוש בבד לבן ומזהיר לאור השמש עד שכמעט היו נראין שיוצאין שמש וירח וכוכבים מתוך מלבושיו והעם הולכין אחריו ואומרים הנה אלהינו זה קוינו לו והוא היה שמח וטוב לב, ומיד עמד כנגדו עוף הנ"ל ויען בקול ענות חלושה אל העומדים שם לפניו הנה אלהיכם שאמרתם לבז יהיה, ובעוד שלשת ימים תכסהו בושה וראש עפרות תבל, וכן היה כי אחר ג"י מת. ובהיות אגריפוס ברומא אירע ענין א' שאפיון עם ב' רעיו הלכו לרומא לדבר סרה על היהודים שאין רוצים לשום צלם הקיסר בהיכליהם כאשר עשו שאר אומות, והיהודים שלחו לפילון היהודי חכם גדול ופילוסוף שיליץ בעדם, וקאיו הקיסר נתכעס עליו ועל היהודים וישלח בחרי אף אל ארץ יהודה את פטרוניו שעכ"פ ישימו צלמו בהיכל. ואם לא יעשה מלחמה עמהם ויכריחם לעבור על תורתם, ובלכתו לארץ יהודה בא תחלה אל עירו הנקראת למאירה וישלח ויקרא כל גדולי היהודים וידבר אליהם כל דברי הקיסר. ויענו היהודים בגודל לבב ח"ו לא יעברו על דתם אשר אסר להם אלהיהם בתורה, ענה פטרוניו אלו הטענות היו טובות אלו הייתי הגוזר ובעבורכם הייתי מבטל רצוני אבל הוא מאמר המלך ולא אוכל לעבור מאמרו. אמרו היהודים אם אתה לא תוכל לעבור מאמר המלך גם אנחנו לא נוכל לעבור את פי ה'. ועשה מה שאתה רוצה אם תוכל, שאנחנו לא נעבור אפילו חרב מונחת עד צוארינו. אז אמר שעכ"פ ישימו צלם הקיסר ואם לא יערוך מלחמה נגדם. ויסע וילך אל ארץ טבריה ויבואו אליו גדולי היהודים ובתוכם אריסטובלוס אחיו של אגריפוס ואילקיאסו הגדול ויחלו פניו שיכתוב למלך שנית ויודיענו איך היהודים בשום פנים לא יעברו מנהגם ולזה יניחם על מנהגם הקדום ויאכל מפרי ארצם עושרם ואם כעת יפריע העם ממעשיהם ולא יחרושו ולא יזרעו יעבור זמן החרישה והזריעה ולא יוכלו אח"כ לתת המסים וארנוניות לקיסר. וישא פניהם ואמר לאהבתכם אני רוצה לשום נפשי בכפי כי מכיר אני את האיש ואת שיחו שיכעוס עלי אבל כוונתי רצויה היא והאל יגמור בעדי שלא תטנפו מקדש ה' וה' הטוב בעיניו יעשה. וישלח את העם איש למקומו ויחלה פניהם שכל אחד ואחד יפתח וישדד אדמתו יחרוש ויזרע ותכף ומיד הראה ה' אותותיו ומופתיו ובעוד מלתא בפום המושל פטרוניו וה' המטיר גשמי רצון וברכה ויהי הגשם על הארץ אשר לא עלה על הלב כי היה השמש על הארץ. ופיטרוניו שמח שהסכים האל על ידו ויכתוב לקיסר ויודיעהו כי לא יעשה הדבר הרע הזה לערוך מלחמה עם עם רב כזה, וגם כי האל אוהב אותם ולא יהיה סבה למרות עיני כבודו ולהמרידם נגד הרומיים ולאבד העושר המגיע לו מהם בענין רע. ביני וביני אירע שהמלך קאיו היה מכבד לאגריפוס ברומא עד מאד לסבה שאמרנו למעלה וגם שאגריפוס פזר ממון גדול על כבוד שם הקיסר ומנחות ומשאות הרבה מאת פניו אל הקיסר. באופן שיום אחר היה יושב הקיסר על השולחן והקיסר כטוב לבבו ביין אמר לאגריפוס שישאל ממנו עושר וכבוד וארצות כי כבר ידע נאמנה אהבתו ורצונו בלב שלם, ואיך סבל היסורים בבית האסורים כי מבית האסורים יצא למלוך. ואגריפוס השיבו בלשון רכה כי כל ימיו ושנותיו הוא עבד עבדים להקיסר ומה שקנה עבד קנה רבו, וכי אינו חפץ דבר זולת רצון המלך. והקיסר השיבו שנית כי עכ"פ ישאל מאתו חסד וצדקה כי אין ראוי לכבודו שיאבד טרחו ועמלו חנם אין כסף. ואז בראות אגריפוס כי רצון המלך היתה לשאול ממנו חסד אמר בלשון תחנונים דבריך הטובים הם הרהיבוני לשאול חסד מאתך תהלתי, החפץ תחפוץ לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי ואם מצאתי חן בעיניך לעשות רצוני יגיע אל כבודך שם טוב כשם הגדולים אשר בארץ ולי אני עבדך יחשב חן פרטי וכבוד תמידי לעיני בני עמי. יכתב להשיב ספרי האף והחמה אשר גזרת אל פטרוניו לבל ישימו צלמך בתוך ההיכל. והקיסר חרה לו מאד אבל כיון שנדר בפיו ושפתיו והיו עדים בשלחן שנדר לו, הסכימה דעתו וכתב אל פיטרוניו באמרו לא מרעתי ורצוני אני עושה הדבר הזה רק לאהבת אגריפוס מלך היהודים אשר אני חייב לכבדו ולאהבו. ולזה שמענה ואתה רע לך שאם כעת כבר שמת צורתי לא תסירנה, ואם עדיין לא שמת אותה לא תכריחם על דתם כי אגריפוס המלך חלה את פני ולאהבתו נעשה הדבר הזה ושלום. והכתב הזה הגיע לפיטרוניו, ותכף ומיד שלח בעבור היהודים ושמחם. ואחר שלוח המכתב לפיטרוניו אחר ימים הגיע אל הקיסר כתב פיטרוניו הנ"ל. ובראות הקיסר את הכתב נתכעס מאד נגד פיטרוניו וישלח אליו אגרת וזה טופסה. אתה פיטרוניו נתרצית בריצוי כסף שלא כרצוני ולקחת שוחד מהיהודים לעבור על מצותי, לכן אתה בעצמך תהיה שופט על נפשך ובחר לך אופן המות אשר תבחר ותקרב ונוסרו כל האנשים ולא יעשו כמוך. וזאת האגרת לא הגיעה ליד פיטרוניו עד שהגיע לו כתב שהקיסר קאיו המיתוהו חילו ברומי וימלוך קלבודיו תחתיו שנת ג"א תת"ד, ואחר כך הגיע לו כתב קאיו, ויהי כקרוא אותה שמח שמחה גדולה והבין שהיתה סבה מאת ה' שימות הקיסר קודם שהגיע אליו הכתב וידר נדרים לבית הגדול ולהיכל הקודש. כ"ה בבן גוריון הארוך, וביוסיפון ספר ו' פס"ג כתב בנוסח אחר (עכ"ל היוחסין), ובשה"ק דק"ד שפילון הנ"ל גזר צומות ותפלות ונשמעה תפלתו כי נהרג הקיסר, וכתב היוסיפון שחילו קצצוהו לחתיכות חתיכות ואכלוהו הכלבים שנת תת"ג ד' למלכותו (צ"ד ח"ב):