סדר הדורות/א/ג'תס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק מקבל כ"ח (דור שני) שנת ג"א ת"ס (כ"כ יוחסין בסה"ד ושה"ק כ"ג. אכן בשה"ק ס"ח כתב ג"א תר"ו הוא ט"ס וכן מוכח ממ"ש הוא עצמו שיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קבלו ממנו ג"א ת"ק) כתב בחיי פ' בא אלף ומאה שנים קבעו חדשים ע"פ חשבון מימות משה עד אנטיגנוס ואח"כ היו ג"כ סומכין על החשבון בראיות ברורות לסתום פי המינים צדוק וביתוס. (אך החשבון אינו מכוון כי משה מת ב"א תפ"ח ועד אנטיגנוס רק תתקע"ב שנים):
צדוק וביתוס תלמידיו (עיין אנטיגנוס וע"ל ג"א תמ"ח) לדעת קצת היו בזמן ההוא, ודעת צ"ד שהיו בזמן זה:
ר' אלעזר בן חרסום (היה כ"ג רמב"ם) בדור אנטיגנוס:
בימי אנטיגנוס ג"א ת"ס מלך טולמיאה השני על מצרים ולקח א"י מיד סליקוס בערמה. והיה צורר ישראל ובא על ירושלים והגלה מהם יותר מק"כ אלפים וימכרם לעבדים. ואחרי מיתת סליקוס הנזכר מלך תחתיו במלכות מוקדוניא אנטיוכוס המלך ובסוף ימיו כבש א"י מיד תלמי מלך מצרים, וגם הוא היה צורר גדול לישראל והרג ששים אלף יהודים והגלה עשרת אלפים מהם לאנטוכיא ונקראים אחריו כל המלכים טולמיאו כשמו, ונמשכה מלכות זו תחת שם זה על י"ז מלכים במשך ר"כ שנים כמו ר"פ לבנין הבית (הוא ג"א תרפ"ח). (שה"ק ק"ז וע"ל תפ"ד לדעת צ"ד אז מלך טולמיאו השני והיה אוהב ישראל, ואולי מ"ש שה"ק טולמיאו השני צ"ל הראשון וכ"נ ממ"ש דק"ד ואעתיק לשונו ג"א תפ"ד). כתב שה"ק דק"ג ע"ב בדור הזה היו פילוסופים הרבה בכל המדינות ומזכיר אותם, ואחד היה נקרא קטן חכם מופלג ומדיני גדול ולרוב חכמתו ויושר עצותיו הוקם על ראשי זקני העצה, ופעם אחד התקוטט עם ציסרו שהיה אחד כך קיסר שהיה מיוחס גדול על בחירת עצה אחת, ויאמר ציסאד אליו שתוק אתה להיותך בוז משפחה, והוא הוסיף שתוק אתה להיותך סוף משפחתך ואני אוכל לדבר להיותי ראשית משפחתי. כתב פילון היהודי שקרוב לדור הזה היה נמצא בת אחת של פרושים כמו ארבעה אלפים שיצאו מערי יהודה והניחו נשיהם ובניהם ועסקיהם ונתנו כל לבבם אל הפרישות לכן נקראו פרושים ובלשון יון איסיאי ר"ל קדושים, והיו עושים כל המלאכות ביניהם ומשרתים זה לזה וכל מיני ריוח ואסיפות מן השדות היו מפקידים ביד גזבר כללי נאמן אצלם, והכל היה הפקר אצלם מאכל ומשתה והזנת חולים וקבורת מתים וכולם כמו שבת אחים יחד ולא היה ביניהם כלי זיין. ותמיד היו לומדים תורה ודורשים בשבתות ויו"ט והיו חסידים גדולים וקדושים בלי נשיאת אשה (שה"ק ק"ד). וכתב יוחסין (מאמר ה' זמן ו') בת הנזירים הנקראים אשינוש המתחיל היה יהודה הגלילי ואלו היו סיבה להמריד היהודים על הרומיים שאמרו כי אין ראוי להמשיל על אדם בלתי ה' לבדו ולא יקרא אדון כ"א האל ית"ש, והם בעלי מדות טובות ונהנים מיגיעם אוהבי משפט שונאי בצע ושומרים עצמם מהזנות. ומתחלקים לב' כתות בענין הזווג, כת מהם נושאים נשים לשמירת המין אחר נסותם שלש שנים אם ראויות להוליד וזה יודע מענין הנידות ואחר היותם הרות לא יבעלו עוד שאין הכוונה אלא לשמירת המין ולא לתענוג, וכת מהם אין נושאים אשה בשום פנים שסוברים שלא תמצא אשה שתשמור ברית לבעלה בשלמות, וכולם משותפים בעשרם וכל מי שיכנס במנהגם ודתם מכניס עשרו באוצר ומשם ניזונים ומסתפקים במאכלם ומלבושיהם ומשם נותנין למי שירצו אבל לא לקרוביהם כ"א ברשות גדוליהם, ואם לא יקח מהאוצר לצרכו מחזיקים אותו לרע, ויש להם ענוה ויראת ה' ועד שיזרח השמש לא ידברו כ"א בשבח האל ואחר תפלתן הולכין מעט להסתחר ולעשות מלאכתן וזה ברשות גדוליהם, ואחר רוחצים גופם במים קרים להחליש תאות המשגל ופורשים על ראשיהם סודר לבן ואחר כך יושבים בסדר ומניחין לפני כ"א מטפחת והמבשל נותן לכ"א קערה מהמבושל ומברך הכהן המוציא ואחר כך מברכין ונותנין שבח לאל יתברך וחוזרין למלאכתן עד הערב ובאים לביתם ומביאים אורחים כל מה שיזדמנו להם, ולא יעשו זולת רשות גדוליהם כ"א להועיל לנצרכים ועניים וגם לספוד ולבכות ונעלבים ואין עולבין ולא יעשו עולה ולא ידברו כזב ושומרים עצמם מהשבועה, ומעיינים בחכמת התורה ומוציאין ממנה חכמות טבעיות להבין טבעי הצמחים וב"ח. וכאשר ירצה אדם להכנס במנהגם אין מקבלים אותו תיכף רק מאכילים אותו ומשקים אותו שנה תמימה ונותנין בידו קרדום אחד ומלבישים אותו לבן ואחר עבור שנה שרואים שיש לו מדות טובות מביאים אותו ביניהם ומלמדים אותו להטביל כדי שיתנהג בפרישות ואחר ב' שנים מכניסים אותו ביניהם, וקודם שאכלו עמו משביעים אותו שיכבד הש"י על כל הנמצאות ויתנהג עם הכל במשפט ואמת וצדקה וישנא הרשע. ואם באולי יבא אחד מהם להיות ראש עליהם משביעים אותו שלא ישתרר בגאוה וגודל לבב ושלא ילבש מלבוש זולת הנהוג ביניהם וינעור כפיו מתמוך בשוחד ויהיה שונא גזל וישמור נפשו מכל טומאה ורשעות ושאם ידע נס אחד או סוד מהתורה יגלה לרעיו ולא לזולתם, ועל הכל ישמור תורת משה ויכבד שמות המלאכים הנודעים אליהם, והנערים אשר נכנסים במנהגם אין להם כ"א לבוש אחד שוה לכולם וכן המנעלים ולא ימירו אותם עד שיפסדו ולא ימכר דבר ביניהם אלא יתנו להמצטרך חנם, ובבואם לשפוט ביניהם מתקבצים מאה אנשים ואשר ימצאו ביניהם אשמים ורשעים מגרשים מביניהם, ומי שיעבור על מנהגם מאכילין אותו עשבים רעים עד יתדקדק גופו וימות ברעב ולפעמים כאשר רואים אותם קרובים אל המות מכפרים לו, וכל אשר יכנס במנהגם הזה אינו רשאי לאכול מידי זולתם, ומחשיבים מאד את משה רבינו עד שאם ידבר אחד מהם דבור קל נגד משה ענוש יענש למיתה ואין לו כפרה, וחולקים כבוד לזקנים ולא ידברו בפניהם כ"א ברשות, ושומרים את השבת שמירה מעולה ואין מטלטלין כלי ממקום למקום ואפילו צרכיהם בקושי התירו וביום הראשון מכסים בקרדום מה שיצא מגופם (ומכסים) בעפר. ויש מאלו שחיים עד מאה שנה לפי ששומרים עצמם ממאכל רב ומאכלות משונות והם חזקים באמונתם למות על ה' ועל משיחו ונודעה יד גבורתם במלחמה אשר היה לישראל עם הרומיים שלא אכלו מאכל טמא ולא דברו סרה נגד משה וכל אבריהם שרפו באש ואפילו דברי תחנונים לא דברו אל המכים אדרבא היו מלעיגים מהם ומקבלים העונשים בסבר פנים יפות בחשבם כי אף שהגופים יפסדו אבל הנפשות לא ישיגום העדר וכליון ואם יש מאסר לנפש הוא בהיותה בתוך הגוף אבל בהתיר מאסרה בעת המות עולה היא למעלה ואין לה מסך מבדיל והנפשות הטובות הולכות מהלאה לים אוקיינוס בג"ע של מטה בקו השוה והרעות הולכות לאבדון אל ארץ חשך וצלמת, ומי שנכנס במנהג זה מעולם לא יצא ממנו, וימצאו ביניהם אנשים מדברים עתידות וזה לפרישותם ולקדושתם ולשמרם עצמם מטומאה וברוב מסכימים עם הנביאים והם קרובים לחמשת אלפים עכ"ל, וכתב שם שאלו היו בשנת מלך אנטיפטר שנת תשע"ד ובצ"ר כתב שזה מלך תש"ע (ע"ש הורדוס אנטיפטר טטרקי):