סדר הדורות/א/ג'תמב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלכסנדר מוקדון מלך בן י"ט על היונים בארץ מוקדון שנת תמ"ב, כי לס"ע מובא בפ"ק דע"ז (ט"ז) עמדה מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנים, צרף לת"ח תחלת בנין הבית יכלה תמ"ב והיא התחלת מלכות יון ומלכות אלכסנדר, אעפ"י שמלכותו הכללית לא התחילה עד תמ"ח, לזה אמר בע"ז ו' שנין דמלכו בעילם לא חשבינן פי' לענין שטרות. ושנה ההיא לכד עילם עיר מטרפולין של פרס וכבש תחתיו מלכים קרובים ורחוקים ואז היתה הפסקת מלכות פרס, אעפ"י שלא נפל דריוש בידו עד תמ"ח וכל ימי מלכות פרס נ"ב שנה מן ש"ץ עד תמ"ב, ובסע"ר פ"ל חמשים ומאתים ט"ס וצ"ל חמשים ושתים, וע"פ מ"ש יתורץ כל מה שהקשה בעל מ"ע פכ"ג (צ"ד):
חגי זכריה ומלאכי (ועזרא שה"ק) מתו תמ"ב ובאותו זמן פסקה נבואה מישראל (ג"א ת"ח לב"ע (ס"ע) וט"ס הוא כי צ"ל תמ"ב) והראב"ד ויוחסין בסה"ד כתבו שמתו תמ"ח (וכ"נ ממ"ש הכוזרי מ"ג מ' שנה אחר בנין הבית התמידה הנבואה), ובספ"ק דיומא (כ"א ב') ברש"י משנת ב' לדריוש ואילך לא שרתה על הנביאים רוח הקדש, ט"ס הוא שהרי בזכריה ז' כתוב ויהי בשנת ד' לדריוש היה דבר ה' אל זכריה (ע"ל דוסא בן הרכינס) (צ"ד). כתב גא"י בחצר המטרה והוא קרוב לירושלים בצד צפונית מזרחית שם מערה גדולה גבוהה מאד שם קבור חגי הנביא בשפוע ההר, וכשבאים להתפלל על קברו אפילו יהיו ששים רבוא מחזקת אותם ושם מערת כלבא שבוע:
בכל דור היו רבבות נביאים ובימי אליהו היו ק"ך רבוא, ולא נזכרו כי נביאי שעה היו (מ' חזית). ז' נביאות נכתבו בתורה ד' אמהות נקראו ברוח נבואה אחת, מרים אחות משה, דבורה, חנה אשת אלקנה, אביגיל אשת דוד המלך, חולדה אשת שלום, אסתר המלכה. ובה"ג מונה מ"ח נביאים, אברהם יצחק יעקב משה ואהרן יהושע פינחס אלקנה עלי שמואל גד נתן דוד ושלמה עדו מיכיהו בן ימלא ועובדיה אחיה השילוני יהוא בן חנני עזריהו בן עודד יחזיאל מבני מתניה אלעזר בן דודו ממרישה הושע עמוס מיכה המורשתי אמוץ אליהו אלישע יונה ישעיה יואל נחום חבקוק צפניה ירמיה אוריה מקרית יערים יחזקאל דניאל ברוך נריה שריה מחסיה חגי זכריה מלאכי מרדכי בלשן ע"כ, וחסר ב' ואולי הם חנמאל ושלום (שה"ק י"ח) ועיין בחבורי במספר מ"ח מ"ש שם. במסורה ה' נשים נקראו נביאות מרים דבורה חולדה נועדיה (נחמיה ו') ואקרב אל הנביאה, ור' יונה כתב נועדיה הנביאה כמו נביא כי אין נועדיה אשה. וכבר אמרו כי הוא שמעיה בן דליה וקראו נועדיה בעבור אמרו לו נועד אל בית האלהים, ובשרשים בהגה"ה כתב כי היתה אשה נביאת שקר עכ"ל. סבילא נביאה מאומות ברומי התנבאה דברים נפלאים ומה שיקרה לרומיים. וביוחסין דקל"ו סע"ב הזכירה:
עזרא מת עשרה בטבת (יוחסין בסה"ד) אבל בסליחות של עשרה בטבת כתוב שמת ט' טבת וכלבו כתב גם נחמיה בן חכליה עיין א"ז באו"ח סי' תק"פ ובמג"א. ראיתי בקונטרס ישן כי בסוף ימי עזרא נחרבה בבל מחיל פרס ובלילה אחד נהפכה העיר ולא נשאר רק קצת חומה מצד המלך והיה נמנע להחריבה בידי אדם אלא בדרך נס, ובבל שנראית היום היא כמו ס' מילין רחוק מהישנה כי הישנה כלה חרבה ומלאה נחשים ועקרבים ושרפים, רש"י בקדושין נהר חדקל ופרת מציעים בבל באמצע זה מן המזרח וזה מן המערב, בא"ח סי' רכ"ד שיש מקום בבבל שכל בהמה שתעבור שם אינה יכולה לזוז אם לא יתנו עליה מעפר המקום והעובר שם יברך ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים (שה"ק ק"א) ועיין עוד ענין בבל לעיל שנת ש"צ:
אריסטוטלו הפילוסוף וראש החכמים היה רבו של אלכסנדר ותלמיד סוקרטו ופלטוני ונולד במצידוניא וחי כ' שנים אחר מיתת אלכסנדר תלמידו ויהיו ימי חייו ס"ב שנים, וכתב שדבר עם שמעון הצדיק על חכמת אלהות והשתומם מאד ממעלת חכמת שמעון, ובאיזה פרטים אומר וזה ממה שהשיבני השמעוני, ור' יוסף ש"ט בהקדמת ס' המדות כ' שראה במצרים ספר כתוב בו איך שאריסטו בסוף ימיו הודה על כל הנמצא כתוב בתורת משה ונעשה גר צדק, וכ"כ מגן אברהם לחכם פריצולי, ובס' התפוח כי אף שאריסטו היה מאמין בקדמות עכ"ז השתדל בכל כחו לבטל הדעות הכוזבות ביתר העקרים, ובכוזרי כת"י ריש מ"ב כי חכמת הפילוסופים הועתקו שרשיהם וכלליהם מיהודים אל הכשדים ואח"כ לפרס ומדי ואח"כ ליון ואח"כ לרומי, ובאורך הזמן לא הוזכרו שנעתקו מהעברים זולתי מן היונים ורומיים. בס' דרך אמונה ח"ב סוף ש"ג מצאתי בשם חכם מופלג מפילוסופי יונים האומר פעם אחת נכנסתי להתוכח עם חכם מחכמי ישראל והתחלנו לדבר בחכמת הטבע ולא היה בעיני הרבה ואח"כ נכנסנו בחכמת האלהות והעלני אל אשר לא הייתי יכול לסבור ולהבין עד התפללתי לאל שיתן לי שכל להבינו, ואני המחבר מאמין שזה החכם היה אריסטו, וס' אמונה הנ"ל אמר שנמצא בס' א' בין הנוצרים עשאו איבסיביאו, ראוי שתדע כי רוב חכמות הפילוסופים באו אלינו מאריסטו החכם אשר הוא היה איש יהודי מזרע ישראל ירושלמי מבני קוליה משבט בנימן בא לשמועתנו מהאיים הרחוקים אשר באסיאה וירד מההרים אלינו וישב עמנו ימים רבים, פילוסופיא הוליד לנו ויותר הרבה מאד הניח לנו ולמדנו מפיו ממה שלמד הוא ממנו, וכתב שבילי אמונה כאשר אלכסנדר הלך ירושלימה השליט לאריסטו רבו על ספרי שלמה והעתיק משם הפילוסופיא וקראה על שמו והיה כבד לשון, והמירה ח"א פע"א אומר החכמות היו בראשונה בישראל אך בשלוט האומות עלינו באו לידם ואנחנו בלמדנו דבר מהם נראה היות ראשיתו מאתם ותהי להפך. ק' שרד בסוף ספרו הפלת ההפלה שהחכמות היו נמצאות בישראל, היה בעיר אלקהרה ס' א' מאריסטו שחבר בסוף ימיו וחזר מכל מה שכתב בתחלה בין בענין ההשגחה בין בהשארת הנפש ובענין חידוש העולם והיה אומר בכל דבר מאלו ובכמה דברים טבעיים, והחזירני השמעוני מזאת הסברא במופת וטענות כך וכך, וכתב לאלכסנדר תלמידו ברוך אלהים פוקח עורים מורה חטאים בדרך ישתבח שבח הראוי לו אשר גמלני ברחמיו וברוב חסדיו והוציאני מן הסכלות הגמורה אשר הייתי בה כל ימי חיי בהתעסקי בחכמת הפילוסופיא והייתי דן כל הדברים על דעת השכל וחברתי בזה ספרים כחול הים יתנודדו כל רואי בם עד שבסוף ימי נתוכחתי עם חכם מחכמי ישראל והראני את ידו החזקה בתורה מורשה להם מסיני והמשיך לבי בד"ת בהראותו לי אותות ומופתים בשמות הקדושים אמתיים ונגלים לחוש, ואני בער בלתי יודע כי רוב הדברים הם למעלה מהשכל, וכאשר ראיתי זה נתתי לבי להתבונן בכל כחי בדת יהודים והנה כלה מיוסדת על אבנים שלמות לא כחכמת הפילוסופיא החשיכה. לכן תלמידי הנעים אלכסנדר המלך הגדול אל יטעוך ספרי גם לך גם לחבריך הפילוסופים, כי אלו הייתי יכול עתה לקבץ כל ספרי אשר נתפשטו באפסי ארץ הייתי שורפם בל ישאר אחד לעיני השרים והסגנים כדי שלא ישתבשו בהם הדעות, כי ידעתי שאקבל עונש גדול מאת האל כי חטאתי והחטאתי את הרבים, לכן בני אלכסנדר אני מודיע לך ולכל באי עולם שרוב היודעים עפ"י השכל הם בדאים כי גבוה מעל גבוה שומר, ואחר שמזלי גרם וספרי נתפשטו בארצות המערב הנני מודיעם ברעה נאמנה שאין ראוי להסתכל בהם ולא להגות בהם כי ההגיון עון והפילוסופיא בדאית ועתה הנני נקי מה' כי חטאתי בלא יודעים, ואוי להם להמסתכלים בהם כי ילכו בדרך נכוחה לאבדון, ודע כי כמו שהראני אותו החכם על חכמתו זאת ג"כ נבא שלמה ב"ד במשליו באמרו לשמרך מאשה זרה וכתיב אל ישט אל דרכיה לבך וכתיב כל באיה לא ישובון, אוי לעינים שכך רואות ואוי לאזנים שכך שומעות אוי לי אללי לי כי בכך בלותי גופי וכליתי ימי בדברים מזיקים ולא מועילים מורידין ולא מעלין, ומה שאמרת לי שיצא לי שם בכל האומות שחברתי ספרים רבים והיו לי לשם כל ימי עולם. דע כי הייתי בוחר שיהיה לי בס"ת ממה שיהיה לי בספרי מינות והייתי בוחר מחנק לנפשי משיתפשטו ספרי כי תופשי תורה ילכו לאור באור החיים ותופשי פילוסופיא ילכו לבאר שחת וגם אני עתיד להענש נגד כולם, ולא כתבתי לך קודם זה הזמן כדי שאם תכעוס עלי והיית עושה לי רע ידעתי כי קודם שיגיע אליך מכתבי זה אהיה מת מושכב בארון עץ (ע"ל דמשמע שחי כ' שנים אחר מיתת אלכסנדר) ושלום מאת מלמדך אריסטו ההולך לבית עולמו לאלכסנדר המלך הגדול ע"כ (שה"ק ק"ב) ובס' אברבנאל פ' משה קבל שהיה בימי שמעון הצדיק: