סדר הדורות/א/ב'תתקלה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות א ב'תתקלה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת י"א (ובשה"ק ט"ס) למלכותו נשלם. הוא ב"א תתקל"ה. (ובשה"ק תתק"ח ט"ס), אעפ"י שלפי חשבון בנה שבע שנים ששה חדשים כי השלימו בחודש ח' (מלכים א' סימן ו') לא הקפיד על הפרט (ובשה"ק ט"ו א' ט"ס):

בית המקדש באמצע הישוב לא באמצע העולם. וירושלים אינה באמצע א"י כי א"י היא ת' פרסה על ת' פרסה ומירושלים לירדן עשרה פרסאות (שה"ק ט"ו ב'), ועיין בתוס' בב"מ (כ"ח א'):

הפרים שהתנדבו הנשיאים לשאת הארון חיו עד שלמה והקריבן אף על פי שהזקינו ופסולין (כדאיתא בבכורות (מ"א) דקחשיב זקן למום) הוראת שעה היתה (תוס' זבחים נ"ט):

אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלק מעל מזבח הנחשת עד שבא שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלק עד שבא מנשה וסילקה (זבחים ס"א ב'):

מאהרן הכהן עד בנין בית שלמה היו י"ג כהנים גדולים (שה"ק כ"ז רע"א):

בנין המקדש בקצור כפי מ"ש הרמב"ם

בית המקדש לא היה במישור אלא משופע והיה מרובע ומהלכו ת"ק אמה לכל רוח באמה בת ששה טפחים וטפח ארבע אצבעות גדולות וכיפין ע"ג כיפין ר"ל מערות היו בנויות תחתיו מפני אוהל הטומאה. השערים אחד למערב ואחד למזרח אחד לצפון וב' לדרום ורוחב כל שער עשר אמות וגבהו עשרים והיו להם דלתות, לפנים מהחומה היה לו חיל סביב גבהו י' אמות והיה לו חומת העזרה לפנים מהחיל והעזרה גדולה ארכה קפ"ז אמות ורחבה קל"ה אמות, שבע שערים היו לה ג' לצפון סמוכים למערב וכן לדרום אחד למזרח מכוון באמצע כנגד ק"ק וארכם ורחבם כשערי החומה והיו להם דלתות מחופות זהב חוץ משער מזרח שהיה מצופה נחשת קלל והוא נקרא שער העליון או שער נקנור (ע"ש), ולפני העזרה במזרח היה עזרת נשים אורך קל"ה ורוחב קל"ה אמות וארבע לשכות היו במקצועותיה, אחת לשכת הנזירים ששם מגלחים שעריהם ומבשלים שלמיהם. ולשכת העצים שהכהנים ב"מ היו רואים אם אין תולעת בעצים שפסול למזבח. ולשכת המצורעים ולשכת שמן ויין, עזרת הנשים היתה מוקפת גזווטרא כדי שתהיינה הנשים רואות ולא תבואנה עם האנשים בערבוביא, ובית גדול בצד זאת העזרה בצפונה מן החוץ בין העזרה והחיל והיה בנוי כיפה ומוקף רובדין של אבן והוא נקרא בית המוקד והיו לו ב' פתחים אחד לעזרה ואחד לחיל, וד' לשכות היו בו ב' קדש וב' חול והם לשכת הטלאים ולשכת עושי לחם הפנים, ולשכת האבנים הנגנזות מפני פסול או שקוץ. ולשכה שבה היו יורדים לטבילה והיה היורד הולך במסבה ההולכת תחת המקדש כלו והנרות דולקות תמיד מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה ומדורה ובה"כ היה שם מצאו נעול סימן שיש בה אדם. כשאדם היה נכנס בשער מזרח של הר הבית היה מהלך עד סוף החיל בשוה ועולה מן החיל לעזרת נשים בי"ב מעלות והולך כל העזרת נשים בשוה וממנה עולה לעזרת ישראל בט"ו מעלות והולך כל עזרת ישראל, וח' לשכות היו בעזרת ישראל והם לשכה שהיו נותנין שם מלח לקרבנות ולשכת הפרוה ששם היו מגלחין עורות הקדשים ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביו"כ, ולשכת המדיחים שם היו מדיחין קרבי קדשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה ולשכת הגזית חציה קודש וחציה חול, והסנהדרין יושבים בחלק החול, ולשכת הגולה שם היה דוד שממלאים ממנו בגולה ומשם מספיקים מים לכל העזרה, ולשכת העץ הנקרא לשכת פדהדרין, לשכת פנחס המלביש, לשכת עושי חביתין, ומעזרת ישראל היו עולין לעזרת הכהנים בט"ו מעלות, ושם היה הדוכן עליהם היו הלוים משוררים שירה על הקרבן, ועל כל מעלה שיד המעלות א', ומהלך עזרת הכהנים מבין האולם ומזבח היה שוה ועולה משם לאולם בי"ב מעלות וההיכל והדביר היו בשוה עם האולם, וכל מעלה היה חצי אמה, ושלחה חצי אמה. ולשכות אחרות היו שם תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת הנשים שם היו הלוים נותנים הכנורות והנבלים והמצלתים וכל כלי שיר. נמצא גובה קרקע ההיכל על כל קרקע שאר (צ"ל שער) המזרח של הר הבית כ"ז אמות, ומלבד זה היו בתים סמוכים לבית המקדש (צ"ל עם) העליות אשר עליו זו על זו ששם היו אוצרות בית ה' וכל דברי קדושה, ועם היציעות המקיפות את הבית סביב בג' צדדיו וגם תאים והם היו חדרים שנעשו במקומות הפנויים שבין הכתלים שהיו ט"ו בדרום וט"ו בצפון וח' במערב ובתים אחרים היו בהר הבית ללוים שהיו אוכלים ושוכבים כשלא היו משמשים במשמרות, ובכל הלילות היו שומרים המקדש לא מפחד האויבים והלסטים רק מפני הכבוד, והיו כ"ד משמרות הכהנים בג' מקומות בפנים והלוים בכ"א מקומות מבחוץ, וממונה היה עליהם הנקרא איש הר הבית שהיה חוזר על כל המשמרות ואבוקות דולקות לפניו ומי שימצא ישן חובטו במקלו ושורף בגדיו אם ירצה (שה"ק). במס' מדות פ"ג ב' בקרן מערבית דרומית היו ב' נקבים כחוטין דקין שהדמים היו נתונים על יסוד דרומי יורדין בהם ומתערבין באמה ויורדין לנחל קדרון. ורש"י פי' שהנקבים היו בד' קרנות שיפול דם חטאת לתוכו ויבלע, ותימא שלא היו המתנות למעלה אלא נגד חודה מבחוץ (תוספות זבחים נ"ד סע"ב):

אחז"ל י' קדושות היו בא"י זו למעלה מזו. א') עירות המוקפות חומה מקודשות יותר מעירות הפרזות בארץ ומשלחין מתוכן המצורעים ואין קוברין בתוכן מת אם אינו נביא או מלך. ב') בירושלים על שאר עירות המוקפות שאוכלים קדשים ומעשר שני לפנים מחומתה ואין מלינים בה מת ואין מעבירים בתוכה עצמות אדם ואין משכירים בה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב ואין מקיימין בה קבורה חוץ מקברי בית דוד ונביאים. ואין נותנין בה גנות ופרדסים ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח ולא מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים ואין מקיימין בה אשפות ואין מוציאין ממנה זיזין וגזוזטראות לרה"ר מפני אוהל הטומאה ואין עושין בה כבשן מפני העשן ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים (וכן לא היו הכהנים מגדלין תרנגולות בכל א"י מפני הטהרות) ואין הבית נחלט בה ואינה מטמאה בנגעים ואין נעשה עיר הנדחת ואין מביאה עגלה ערופה לפי שלא נחלקה לשבטים, ג') מעלה היה להר הבית על ירושלים שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים בה ולא היה אדם נכנס בהר הבית ומקלו בידו ולא מנעלו ברגלו או מעות צרורות בסדינו ולא ירוק בהר הבית אלא מבליעו בכסותו ולא יכנס לשם אלא לדבר מצוה, ד') מעלה היה בחיל על הר הבית שאין עו"א וטמא מת ובועל נדה נכנס שמה, ה') מעלה היה בעזרת נשים שאין טב"י נכנס לשם וזה אסור מדבריהם, ו') מעלה היה בעזרת ישראל יותר מעזרת נשים שאין מחויב כפורים נכנס שם וטמא מת חייב כרת, ז') מעלה היה לעזרת כהנים שאין ישראל נכנס שם אלא לצורך שחיטה סמיכה ותנופה, ח') בין האולם והמזבח אין בעל מום ופרוע ראש נכנס לשם, ט') היכל אין נכנס שם אלא רחוץ ידים ורגלים, י') מעלה היה בקדשי קדשים שלא נכנס לשם אלא כ"ג ד' פעמים ביו"כ בשעת עבודה (שה"ק):

כתב בשבט יהודה הבית היה נבנה ע"י י' דברים אבנים ארזים ברושים אלמוגים היינו קורלי ועמודים גדולים מהם כסף וזהב ונחשת בדיל ברזל מרגליות, ומקום הבית על ההר ואבן השתיה, וע"ש בוני הבית דשלמה וההוצאות והמדות ובית שני ושל הורדוס:

אופן קרבן פסח כשמגיע ר"ח ניסן יוצאים רצים במצות המלך והשופטים לכל סביבות ירושלים לכל מי שיש לו מקנה צאן ובקר ימהר להביאם כדי שימצא לעולי רגלים לזביחה ולמאכלם וכל מי שלא בא לזמן הקצוב היו מחרימין ממונו. ולכן היו ממהרים ובאים אל הנחל סמוך לירושלים סך כחול הים ומכסים כל ההרים והגבעות. ובהגיע י"ד לחודש היו הממונים עולים על מגדל גבוה שבמקדש ותוקעים בחצוצרות ואומרים הגיע זמן שחיטת הפסח. ותיכף העם לובשים בגדי מועד, בפתח העזרה הגדולה היו עומדים י"ב לוים מבחוץ וגזרי כסף בירם להתרות בנכנסים שלא יזיקו זה לזה לרוב מהירות גם שלא יבואו לידי מחלוקת, וי"ב לוים אחרים בפנים להזהיר היוצאים אחר עשית הקרבן, וכשרואין שנכנסים בעזרה מה שהיה די היו נועלים פתח העזרה שלא יכנסו יותר אז. ובהגיע אל מקום השחיטה היו שורות כהנים וביד כ"א כף של זהב ושורה אחרת עם כפות של כסף וכל זה להדר ותפארת. והכהן שבראש השורה מקבל כף אחד מדם השחיטה ונותנה לחבירו וכן מזה לזה עד מקום המזבח, והכהן שבראש המזבח היה זורק הדם ומחזיר הכף ריקם ונותנה לחבירו וכן מזה לזה עד סוף באופן שכל כהן היה מקבל כף אחד מלאה ומחזיר ריקנית. והיו ג"כ זריזים בעבודה זו שהיו הכפות נראות רצות כחצים ביד גבור, ושלשים יום קודם היו מרגילים עצמם בעבודה זו כדי שלא יפול מכשול בהם, ושם ב' עמודים גדולים וגבוהים ועליהם ב' כהנים תוקעים בחצוצרות כסף בתחלת הקרבן כדי להשמיע לכהנים העומדים על הדוכן שיאמרו הלל בקול רם ובבלי שיד, ואחר השחיטה היו הכתלים סביב מלאים שיני ברזל ומזלגות לתלות הקרבן ולהפשיטו. והיו שם אגודות של מקלות שבהעדר המזלגות בקיר פנוי לוקח מקל אחד על כתפו ועל כתף חברו ומפשיט ונותן מה שראוי למזבח כו', והכהנים בשעת אותה עבודה היו לובשים אדום מפני הדם ולבוש קצר עד השוק ועומדים יחפים ובתי היד עד הזרוע לבד כדי שלא יתעכבו בשעת עבודה. ועל ראשו כובע קטן וג' אמות מצנפת קשור סביבו. ועל ראש כ"ג היה סביבו ארבעים כריכות מצנפת לבן. והיו קולות הלל והרנות נשמעות למרחוק מאד. ושערי ירושלים היו עומדות פתוחות בליל פסח מפני כבוד עוברים ושבים כי רבו מאד ולפעמים היו כפלים כיוצאי מצרים:

עבודת יוה"כ שבעה ימים לפניו מכינים בבית כ"ג כסאות לאב"ד ולנשיא ולכ"ג ולסגן הכהנים ולמלך, ושבעים כסאות של כסף לסנהדרין, וזקן הכהנים קם על רגליו ואומר לפניו דברי כבושים ותוכחות ואומר לו ראה לפני מי אתה נכנס ודע שאם תאבד הכוונה מיד תפול ותמות ותאבד כפרת ישראל ועיני כל ישראל תלויות בך לכן חפש דרכך שמא יש בך עון אפילו קל וכן חקור באחיך הכהנים בזה. והוא משיב שכבר חפש ועשה תשובה. וכן הוא משביע אחיו הכהנים שכ"א ואחד יודיע מה שיודע בחברו ובעצמו וכלם מבקשים להטהר מכל עון. וגם המלך אומר לו דברים רכים וטובים עם הבטחות, אחר זה מכריזים העם ללוותו ללשכה שלו במקדש וכל העם קמים והולכים בזה הסדר. (כי כן ראיתי בעיני) בראשונה הולכים לפניו כל שהוא מזרע מלכי ישראל ואחריהם כל שהוא מזרע מלכי ב"ד וכרוז לפניהם האומר תנו כבוד לבית דוד וכלם בסדר נכון ואחריהם היו באין כל שהוא מזרע לוי וכרוז לפניהם אומר תנו כבוד לבית הלוי. והיו לוים לאלפים וכל סגניהם לבושים בגדי משי תכלת. ואחריהם כ"ד אלף כהנים לבושים כלם בגדי משי לבן ואחריהם המשוררים ואחריהם המנגנים ואחריהם תוקעי חצוצרות ואחריהם השוערים ואחריהם עושי הקטורת ואחריהם עושי פרוכת ואחריהם השומרים ואחריהם האמרכלים ואחריהם כת אחר נקרא קארטופילוש ואחריהם כל אנשי המלאכה העושים מלאכת הקדש. ואחריהם ע' סנהדרין ואחריהם מאה כהנים וגזרי כסף בירם לעשות דרך ואחריהם כהן גדול וכל היותר קרוב אליו יותר חשוב. ואחריו כל זקני הכהונה שנים שנים. ובראש כל חוצות היו ראשי ישיבות עומדים ואומרים אישי כהן גדול בואך לשלום התפלל ליוצרנו שיחיינו ונוכל לעסוק בתורתו. ובהגיעם לפתח הר הבית היו מתפללים על קיום מלכי ב"ד ועל הכהנים ועל המקדש והיה הקול כ"כ חזק מרבוי העם בענותם אמן עד שהעופות הפורחות באויר נופלים לארץ. ואז הכ"ג משתחוה לכל העם ופורש בבכי ויראה, וב' סגני כהונה מוליכים אותו ללשכה שלו ושם פורש מכל אחיו הכהנים וכל זה בכניסתו. אבל בצאתו בשלום היה הכבוד כפלים כי כל העם עובדין לפניו ובידי רובם אבוקה של שעוה לבנה דולקת וכלם לובשים בגדים לבנים וכל החלונות מעוטרות ברקמה ומלאות נרות. ורוב השנים לא היה כ"ג יכול להגיע לביתו קודם חצות הלילה מפני דוחק העם שהיו רבים מאד מאד ואף שהיו כלם מתענים לא היו הולכים לבתיהם עד שיכלו לנשק ידי הכ"ג. וביום שאחריו היה עושה סעודה גדולה וי"ט ומזמין לקרוביו לפי שיצא בשלום מן המקדש. אח"ז היה מצוה לצורף ועושה לו לוח זהב ויכתוב בו זה הלשון פתוחי חותם. אני פ' כהן גדול בן פ' כהן גדול שמשתי בכהונה גדולה בבית הגדול והקדוש לעבודת מי ששכן שמו שם בשנת כך וכך ליצירה, מי שזכני בעבודה זו יזכה בני אחרי לעמוד לשדת לפניו. ע"כ:

שלמה עשה שלשה ספרים משלי וקהלת ובסוף ימיו עשה שיר השירים (רש"י ב"ב י"ד, ב') תיקן עירובין ונטילת ידים ושניות לעריות (פ"ק דיבמות ורש"י פ' עושין פסין) ותקן שבימות החמה מותר לילך בשבילי השדות עד שתרד רביעה שניה (פ' מרובה). בתקונים תקון ס"ט חד ב"נ בעל קבין אזיל באורחא פגע במארי קבין כו'. ההוא מארי קבין היה שלמה והוא היה נגוע בנגעי בנ"א לפעמים, ונראה לרשב"י וחבריו להראות חכמתו כי בחכמה דבר הבל הבלים כי י"א שרצו לגנוז קהלת ורצה לרמוז להם כי לא דבר ריק הוא כו' (ג"נ):

רבו של שלמה היה שמעי וכל זמן שרבו היה קים לא נשא בת פרעה וכשלקחה נעץ גבריאל קנה בים ועלה שרטון שעליה נבנה רומי (סנהדרין פ"ב). ולפי הקרוניקו כבר היה נבנה אלא הכוונה שנתגדל רומי ובנו חומה סביבה. (ש"ק ט"ו) אומרים שדוד מסר שלמה בנו אל נתן הנביא שיהיה רבו מובהק ושהיו ימי חייו צ"ד שנים. ואומרים שזולת החבורים שעשה שלמה הכתובים בכ"ד חבר ספרים ג"כ על טבע האילנות ועשבים וחיות ובהמות ועופות והשבעות נגד השדים השטנים ונקרא מפתח שלמה. מלכת שבא שבאה לראות חכמת שלמה היתה מלכת אי אחד נקרא מירוא"ה ושאלה משלמה הרבה חידות ומשלים ולכלם השיב כהוגן ונתנה לו דורונות ונטעים העושים בלסמו שנטע שלמה במלכותו, ואמר במדרש שזאת המלכה נתעברה משלמה וילדה בת וממנה נולד נבוכדנצר שחרב הבית ועדיין נוהגין במלכות ההוא לקרוא שם מלכיהם דוד או שלמה שאומרים שבאים מזרע ההוא (שה"ק צ"ח רע"ב וע"ל ג"א שי"ט) והיא גלגול תמר (ע"ל ב"א רכ"ו):

צדוק היה כהן גדול בימיו ועדו ואחיה השילוני נביאים אוכלי שלחנו היו ששים אלף (שה"ק וע"ש) קבורת עדו (ע"ל ב"א תקט"ז):

בניהו בן יהוידע שהביא לו השמיר (ע"ל ב"א תתצ"ב) והוא תולע (ע"ל ב"א תשי"ט):

מעבר לתחילת הדף ·