נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/רו
נתיבות המשפט - ביאורים 
חושן משפט רו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הרי היא מכורה לך. ובטור כתב לשון אמכרנו לך וכתב הרמ"א ששון סי' קל"ג דהטור ס"ל כמ"ד בסי' רמ"ה סעיף ד' דאם אמר מעכשיו מהני אפי' לשון אתן והמחבר כתב כן אליבא מאן דס"ל דלא מהני מעכשיו בלשון אתן ולכך כתב בלשון הרי היא מכורה לך ועסמ"ע ס"ק א' שדחק מאוד בטעם תיבת מעכשיו ולפענ"ד נראה דלא מיבעיא אם אמר לשון אמכור ודאי דצריך מעכשיו כמש"ל אלא אפי' אמר הרי היא מכורה לך מ"מ דאין לומר הטעם משום דכשאמר כשאמכור א"כ אין המכירה של הראשון חל עד גמר מכירה של השני ואין אדם מקנה דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כמבואר בנדרים דף מ"ב דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לכך צריך מעכשיו דזה אינו דלשון כשאמכור משמע כשאתרצה למכור אך מ"מ צריך מעכשיו דמיירי בק"ס ודאי דצריך מעכשיו דהא הדרא סודר למריה וכתב עוד המהר"א ששון דאם אמר בלשון חיוב מהני בלא מעכשיו וה"ה אם כתב בסוף השטר וקנינא מיניה שהחזיר הקנין בשטר מהני כמו לשון חיוב ודמי להא דסי' רי"ב סעיף א' בהג"ה ובהכי מיירי התשובות הרשב"א שהביא הב"י בס"ס קצ"ה דאפי' אם כתב בלשון אמכור אם כתב הקנין בשטר הוי בלשון חיוב והיינו שהחזיר הקנין בסוף השטר:
(ב) לא תמכור אלא לי דין זה תמוה מאוד דהא לשון זה לא מהני מידי וצריך להקנות במעכשיו בק"ס דוקא ולומר לו הרי היא מכורה לך מעכשיו ואי מיירי שאמר ג"כ לכשאמכור הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה ולא אמכור אלא לך חדא דהלשון אינו סובל זה וגם הלשון דלא תמכור אלא לי קשה דהאי לישנא דהלוקח הוא ואנן צריכין שהמוכר יתחייב עצמו בזה ולכך היה לו לו' לא אמכור אלא לך וגם הדין באם אמר כשאמכור מכורה לך במנה ולא אמכור אלא לך מוכח במהרי"ק בהדיא דכשמכרו לאחר ביותר דקנה השני דהא ל' כשאמכור הוא כשאמכור מדעת וכשמכר בק"ס נאנס ובמה שאמר לא אמכור אלא לך לא מוכח שאפי' ימכור ע"י אונס. וכן כתב הנ"י בב"מ פ' א"נ גבי לכשתמכור לא תמכור אלא לי בדמים הללו דקנה השני כשמכרו ביותר. והנה מרא דהאי דינא הוא המהרי"ק ועיינתי שם במהרי"ק שורש ק' ושם מיירי בשותפין לזמן והתנו שבתוך הזמן כשירצה אחד מהשותפים למכור חלקו שלא ימכור אלא לו מהני וכתב שם הטעם דשותפין לא בעי קנין ותנאי שלהם נגמר בדיבור בעלמא אף בלשון זה לא תמכור אלא לי ע"ש ובזה הדין שפיר ונראה דגם הרמ"א מיירי בכיוצא בזה בדבר דלא בעי קנין רק תנאי בעלמ' כגון בשותפין וכעין הא דמיירי במהרי"ק או דמיירי בראובן שמכר לשמעון והתנה עמו בע"מ שלא ימכרנו אלא לו ובכה"ג שפיר קאמר הרמ"א כיון דלא אמר בלשון לכשאמכור דדוק' כשאמר בלשון לכשאמכור משמע לכשאמכור מדעת אח"כ מצאתי במשנה למלך בפ"ה מהל' מכירה שהקשה כן על הריב"ש סי' קמ"ה שכתב ג"כ בהאי לישנא ותי' דמיירי שהתחייב עצמו בלשון חיוב אמנם ברמ"א א"א ליישב כן גם אפי' אי נימא דמיירי בלשון חיוב כמ"ש המשנה למלך מ"מ קשה אמאי קנה הראשון הא הראשון אין לו קנין בגוף החפץ רק שיש לו חיוב על המוכר למכור לו וממיל' הוי מכירת שני מכירה מעליא. ובקצה"ח כתב כיון דחייב לו למכור הוי כשט"ח וטורף מבתרא מטעם טריפת משועבדים ולדידי הדבר מסופק דכיון שאין בו חיוב ממון רק שהתחייב עצמו למכור וכיון שבתרא קני מן הדין הוי כאלו התחייב עצמו על דבר שאינו בידו שאין החיוב חל כמש"ל בסי' ס'. גם מ"ש בקצה"ח שאין חייב על דבר ידוע כבר הארכתי בזה בסי' ר"ג ע"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |