נשמת אדם/הלכות פסח/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם הלכות פסח יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

[יח] שאלה אם טחנו החטים ולא נבדק אם היה ס' עד המצומחים מה דינו:

תשובה הנה הדבר נרגש לחוש הטעם שהמצומחים יש להם טעם אחר משאינן מצומחים וכ"כ המרדכי והאוגר ואו"ה והב"י בי"ד דשאור ועיסה הוי מבשא"מ. ולפ"ז הוי ס' דאורייתא ואסור. והנה הפ"ח בי"ד כתב שכולם טעו בדבר משנה דאיתא להדיא בערלה כל המחמץ כו' מב"מ להחמיר כיצד שאור של חטים שנפל לעיסת חיטים וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ם בע"א גבי חמרא חדתי ע"ש. ונ"ל דאלו בגדולים נס"ל סברת רמב"ן שכתב דלכך הוי מב"מ הואיל וראוי להמתין ותהיה העיסה ג"כ שאור. דא"כ ק' בחלא וחמרא נמי נימא הכי שהרי אם ימתין גם בחמרא תהיה חלא ואף דל"ק כ"כ לרמב"ן דבשלמא עיסה בודאי תחמיץ משא"כ חמרא מ"מ י"ל דאלו הגדולים אין מחלקין בכך וקושית הרמב"ן שהק' דאיך פליגי אביי ורבא אי אזלינן בתר שמא או בתר טעמא ממתני' דערלה דשאור ועיסה הוי מב"מ אע"ג דלא שוה לא בטעמא ולא בשמא. י"ל דבלא"ה לק"מ כמ"ש תוספת בביצה ל"ט ד"ה דמשום דתבלין ומלח כיון שבאין לתקן האוכל הוי מב"מ וא"כ ה"ה שאור ועיסה אם נותן השאור לעיסה או שעומד לכך הוו מב"מ מדרבנן אבל פלוגתא דאביי ורבא מיירי בדבר שאין א' בא לתקן חבירו. ולפ"ז לק"מ על אלו הגדולים דהא מיידי משאור ועיסה שאין דעתו כלל ליתן השאור בעיסה והעיסה כבר נתחמצה זה ודאי הוי מבשא"מ משא"כ מתני' דשאור כו' מיירי בבאור שעומד לחמץ ועיסה שעומדת לקבל שאור ומצאתי כמעט דבר זה בכו"פ:

והנה מצאתי במנ"י בת"ח כלל נ"ט ס"ק ט"ז דכתב להדיא דהוי בשא"מ ואמנם לדעת הב"ח בי"ד סי' ק' שכתב דמדאורייתא כשנתבטל ביבש אפי' מבשא"מ מותר לבשל אח"כ כיון שכבר חל עליו שם היתר רק דמדרבנן אסור ואם כן אף כאן אינו אלא ס' דרבנן שהרי עכ"פ בטל מדאורייתא. ואמנם הפ"ח בסי' ק"ב ובסי' ק"ט האריך להתיר דבריו ונראה שדבריו נכונים וכ"ש לדידן דקי"ל דקמח בקמח הוי לח בלח ואם כן לא נתבטל מעולם דבשעה שהיו חיטין ל"ש בטול כיון שניכר האיסור והוי כחטים בשעורים כמ"ש הרשב"א בהדיא וכשנטחן תיכף הוי לח ובעי ס' מדאורייתא:

והנה יש לדקדק מסמ"ק דסבירא ליה גם כן דהוי מבשא"מ שכתב בסי' רכ"ב דדגן שצמח הוי חמץ גמור וצריך לבררו יפה יפה עד שיהא בו ס' ואע"ג דהוי יבש ביבש מכל מקום יהיב טעמא בשעת אפיה וצריך לאפות קודם פסח. והנה הסמ"ק בסי' רי"ד כתב כדעת הרא"ש בי"ד סי' ק"ט דיבש ביבש שנתבטל מותר לבשלן בקדרה אחת ואם כן אי נימא דסבירא ליה דהוי מב"מ ק' ל"ל ס' כיון דסבירא ליה קמח הוי יבש לאחר האפיה נעשה כלח שהרי מטעם זה סבירא ליה דאינו חוזר וניעור בפסח. ואם כן ברוב סגי ואף שבסי' רי"ד הוא דעת הסמ"ק וכאן הוא מהגהות סמ"ק. מכל מקום מדלא הגיה שם משמע ודאי דמודה בזה לסמ"ק כסברת הרא"ש ועוד שהרי אף לדעת רשב"א מותר שהרי כיון דסבירא ליה דקמח הוי יבש ואם כן יש לומר על כל מצה ומצה שהיא כולה היתר ואם כן כיון שאינו מבשלין כל המצות ביחד אם כן הוי כמו ב' קדרות דמותר אף לרשב"א ואם כן למה מצריך הגהת סמ"ק ס' אבל אי סבירא ליה דהוי מבשא"מ ניחא. ואם כן לשיטת הפ"ח הוי ספק דאורייתא ובעי שיהיה בודאי ס':

אך נ"ל דאין ראיה מהגהת סמ"ק אם ס"ל כרשב"א והגאון בעל ח"ד הקשה על דברי ראבי' שהביא המ"א בסי' תס"ז ס"ק ד' דאם נאכל קודם פסח מותר דשמא מה שאוכל עכשיו הוא היתר דאין לך מצה שלא יהיה כפל נגד החמץ והקשה כיון דס"ל לראבי"ה דקמח הוי יבש. א"כ איך כתב דאין לך מצה כו' כיון שהוא יבש ואינו נבלל שמא מצה זו שאוכל כולו חמץ. ונ"ל לתרץ דבודאי אף להסוברים דקמח הוי יבש אין ר"ל כיבש ממש וכל החטים שנתחמצו מונח הקמח במקום א' דזה דבר שהחוש מכחיש דמי אסף כל המצומחים ברחיים יחד א"ו דלכ"ע נבלל הקמח אלא דהרשב"א ודעימיה ס"ל דהוי כלח ממש ואין לך פירור של קמח שאין בו של חטים המצומחים ושאינו מצומחים כלח ממש כמ"ש תוספות במנחות והרמב"ם ודעימיה ס"ל דלא הוי כדברים הנבללים ממש אבל בודאי ג"כ אינו דומה ליבש ממש שנאמר שעומד בפ"ע. וא"כ לכ"ע אין לך מצה שלא יהיה בו מן קמח שאינו מצומח ודומה לבשר שחתך דק דק ונתערב דודאי יש בכל חלק גם מהאיסור וא"ל דא"כ היאך אמרי' שאני אומר דאיסור נפל. ז"א דהקילו בו חכמים שהרי גם בנפל ליה קשה דהא קי"ל אדרבה כל דפריש מרובא פריש ומותר לאכול הנפרש מטעם זה ואם כן אדרבה ההיתר נפל לים. אע"כ דהקילו לומר אפילו במיעוט. ואם כן ה"נ הקילו לומר שאיסור נפל רק שעכ"פ צריך לאכול בב' ע"ז כתב דאין לך מצה כו':

והנה ודאי לרשב"א דמתיר לבשל בב' קדרות היינו דוקא שיבשל א' בקדרה א' די"ל דזה כולו היתר משא"כ כשיבשל ג' חצי חתיכות בודאי אסור. וא"כ דברי ראבי"ה נכוני' וי"ל דזה ג"כ דעת הגהת סמ"ק וס"ל כרשב"א אף שלא הגיה שם בסי' רי"ד וכיון דאין לך מצה שלא יהיה בו גם כן מחמץ ולכן אסור אא"כ יש ס':

והנה באמת מסתימת כל הפוסקים משמע דדינו כמין במינו וכן הוא בס' תמ"ז דכתב תערובת יבש ביבש. ומ"א ריש סי' תמ"ב ולכן צ"ע:

ודע שבהגהת סמ"ק כתב דצריך לברר יפה יפה. ואמנם בתה"ד סי' קי"ד כתב בעיוני בעלמא יראה שיהיה בו ס'. אך המדקדק בדבריו דתה"ד כתב זה על חטין שאכלו עכברים. וכ"כ שם בפסקים סי' ק"מ. ואעפ"כ כתב ונפל שצריך להיות ס' ולא הביא דברי הסמ"ק מדגן שצמח רק לכתוב דלא קי"ל בזה כסמ"ק דס"ל דקמח הוי יבש אבל הוא מיירי מאכילת עכברים דידוע שיוכל לשער בעיוני בעלמא אם יש ששים כי העכברים עושים מן החטין פירורין. ולכן כתב שם לרקדו אבל לברור המצומחים ידוע שצריך בדיקה גדולה ואיש מבין שמכיר אותן כי כאשר נתייבש מה שצמח אז הצמיחה נופל ואינו ניכר וצריך בדיקה מעולה ודע דחטים המצומחים אפילו יאמרו מאה עדים שנקצרו בעת שלא ירדו גשמים ואח"כ שמרו אותן מכל מים אף על פי כן הם חמץ גמור דמסתמא בא עליהם על במחובר ונתחמצו ועיין בבאורי הגר"א בשם ירושלמי דעד חצות היום עדיין לחלוחית הטל קיים אע"ג שנמס מארבע שעות דאין סברא כלל שיצמחו מעצמם וכ"כ בתשובת ר"ן סי' צ"ט בהדיא. וכן משמע מלשון כל הפוסקים שכתבו הדגן שצמח הוי חמץ גמור. וע' בסמ"ק ולא כתב שהוא ספק חמץ. ועוד וכי בדקו הקוצרים כל שבולת ושבולת שלא היה יבש כל צרכו בעת הקצירה ואף שראו איזה שבלים שעדיין הם ירוקים מעט וכי בדקו כל השדה ושמא אלו הנמצא שהוא משבלין שכבר יבשו כל צרכן במחובר ונתחמץ במחובר וכל דברי האומרים כן ועוד סברות כרסיות הבל הוא ועכ"פ מידי ספק דאורייתא לא נפיק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.