נשמת אדם/ב/פד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בש"ע סי' תק"ו כ' דאם נפל בו צרור מותר לרקדו פעם ב' אף בלא שינוי דכיון דנפל בו היום לא הי' אפשר לרקדו מאתמול מותר וכ' רמ"א וי"א דמותר ליטול הצרור בידו ויש מחמירין ואוסרין ע"כ. ומדבריו משמע דע"כ ל"פ אלא ליטול ביד אבל לכ"ע מותר לרקדו שנית. וכ"כ בהדי' בד"מ וז"ל וכ' הב"י דאם נפל צרור או קיסם לקמח אסור ליטלו משם בידו אלא מרקדו שיפול הצרור ע"י הריקוד אבל הרמב"ם ורשב"א מתירין עכ"ל ומשמע שהשוה דעת רשב"א לרמב"ם. ובמרב"ם איתא להדיא דמותר לרקדו וצ"ע דז"ל רשב"א בעה"ק נפל צרור יש מי שהורה שאסור ליטלו ביד לפי שזה כבורר. ולא יראה לי כן אלא מותר ליטול ביד שכל שעושה ביד אינו אלא כבורר כלאחד יד ולא אסרו אלא בנפה וכברה עכ"ל. הרי להדיא דבנפה וכברה אסור. ואזיל לשיטתו שכתב שם בסי' ה' וז"ל הבורר אוכלין לא יברר בנפה וכברה לפי שזו ברירה גמורה ואסור אפילו בי"ט. אבל בורר כדרכו בקנון ותמחוי שאין כאן אפילו בשבת אלא משום שבות וביו"ט ל"ג ודוקא לברור לאלתר אבל לבו ביום הוי מבורר לאוצר ובשבת חייב. ולפיכך אסור אפילו בי"ט עכ"ל וע' בהלכות שבת במלאכת בורר שכתבתי דדברים כאלו נעלמו מבעל מגיד משנה שהביא הט"ז בסי' תק"י ס"ק ג' שהקשה על הרשב"א שהרי ברירת פסולת מאוכל אפילו ביד חייב חטאת ואילו ראה דבר זה ברשב"א לא היה מקשה עליו שהרי הרשב"א ס"ל דכל דביד הוי בורר כלאחר יד. וכתבתי שם שכן דעת הטור בסי' שי"ט וע"ש דבר נאה ומקובל. ולכן צדקו דברי הט"ז שם שכתב דמה שהתירו פסולת מאוכל הוא דוקא לאלתר כמו בשבת. והדבר תמוה שהרי פסולת מאוכל אפילו לאלתר חייב. אך נבואה נזרקה בו אף שלא ראה ס' עה"ק כגון האמת בדעת הרשב"א. ועכ"פ לפ"ז כשהתיר הרשב"א ליטול הצרור ביו"ט דוקא ביד מתיר אבל לרקדו דבשבת חייב גם ביו"ט אסור מדאורייתא לשיטתו שכתב דכל שבשבת חייב גם ביו"ט חייב ובאמת בב"י כתב רק דברי הראב"ד שאוסר ליקח הצרור בידו וע"ז כתב דהרשב"א מתיר. וא"כ הו"ל לרמ"א לכתוב די"א דדוקא ביד מותר. וכמדומה לי שהרמ"א לא היה לפניו ס' עה"ק גם מה שכתב רמ"א דיש מחמירין ואוסרין ונרשם מגיד. ור"ל מ"מ בשם הראב"ד דאדרבה מ"מ מסכים לרמב"ם ומשמע דמודה דמותר בהרקדה. וכן הוא בהדיא במ"מ וצ"ע דמ"ש. ומ"ש הט"ז בסימן תק"ו משום דביד הוי בורר פסולת מאוכל משא"כ במרקד דהוי אוכל מפסולת הוא תמוה שהרי בי"ט גם פסולת מאוכל מותר אפילו בקנון ותמחוי וכ"ש ביד. ובנפה וכברה אפילו אוכל מפסולת אסור ואם כן הדין הוא להיפך. וגם על הב"י צ"ע שכתב בסוף דבריו וז"ל או אפשר דודאי אסור ליטול צרור ביד ולא כתבוהו הפוסקים גבי הרקדה דסמכו על מ"ש בדין בורר עכ"ל. ור"ל דפסולת מאוכל אסורין וצ"ע. שהרי בי"ט מותר. או לרשב"א משום דאף בשבת אינו אלא כלאח. יד. או כשיטת הפוסקים דבורר מותר לגמרי בי"ט ולא אסרו רק בנפה וכברה. ומ"ש בד"מ והוסיף בלשון הב"י וכתב וז"ל דאם נפל צרור אסור ליטול ביד אלא מרקדו שיפול הצרור ע"י ריקוד עכ"ל. משמע מדבריו שכוונתו דודאי בנפה וכברה אסור אלא דר"ל לרקד על דף וכיוצא בו. ואמנם לשון הגמ' וכל הפוסקים לא משמע הכי:
והנה הראב"ד בפ"ד כתב הלכה כרבי פפייס דשונין. ואם נפל צרור או קיסם אסור ואם שינה מותר עכ"ל. ועיין בט"ז סי' תק"ו בשם המ"מ שמפרש כוונתו דאסור ליטול ביד אבל מותר לרקדן שנית וקשה יד מאן דכר שמיה ופשיטא דקשה כמ"ש מה בין יד לריקוד וכלבו מפרש דכונתו דאין שונין עי' בט"ז מה שהקשה עליו. ואמנם מצאתי בפ"ח שכתב דגירסת רשב"א בגמרא תני תנא קמיה דרבינא ושוין שאם נפל צרור ששונין א"ל רבינא כ"ש דאסור ע"ש. וא"כ קי"ל כרבינא דנפל צרור אסור לרקדו ע"ש בפ"ח. ולפ"ז י"ל דגם גירסת הראב"ד הוא כך וכפירוש הכלבו וכוונתו שונין קמח ואם נפל צרור אסור לשנות ועל ידי שינוי מותר אבל מדין אם מותר לברור ביד לא מיירי הראב"ד כמו שלא הזכיר אותו גם הרמב"ם. לפ"ז דין זה אם מותר ליקח ביד או אם מותר לרקדו לפי מה שכתבתי תלוי באשלי רברבי דלראב"ד ורשב"א אסור ולכן נ"ל דבנפל צרור וכן אם דך מצות וצריך לרקדו לפי מה שכתב המ"א בסי' ק"ד ס"ק ט' דאסור לברור פירורים הגדולים מן הקמח הנטחן. ולכן אם אפשר ע"י נכרי מותר כמ"ש רמ"א ע"פ תוספות ואם א"א ע"י נכרי נ"ל דיש לרקדו באחורי נפה דבזה יש לסמוך על רשב"א וראב"ד ע"פ פירוש הכלבו דמתיר ע"י שינוי כן נלע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |