נשמת אדם/ב/סג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עיין בא"ר ריש סי' רמ"ד ובסי' רנ" ס"ק ט' שהרבה להקשות על הרמב"ם וש"ע שהתירו ללבוש שנעש' בשבת בקצץ מא"י שהדליק הנר דאסור כיון שגוף ישראל נהנה עמנו וע"ש מה שתי' והנה מה שתירץ דבביתו של ישראל הכל אסור ודאי אמת הכי אבל מה שנתבאר משמע מדבריו דאפילו א"י שהדליק נר בביתו ויודע שעשה כן בשביל ישראל והביאו לבית ישראל דג"כ מותר וז"א שהרי מוכח סוף פ' כ"כ במעשה דשמואל דאפי' בבית א"י אסור והיינו משום שהא"י עושה שישתמש בו עכשיו אך י"ל דש"ה דכיון דשמואל היה שם הים כביתו כמש"כ הב"י ועוד י"ל דלא נקרא נהנה מגוף האיסור אלא דוקא בנר ואש שנהנה מן המלאכה גופה שהיא ההבערה משא"כ בבגד ומנעלים וכיוצא בו שאין נהנה מן המלאכה אלא מן הבגד והכי דייק לישנא דסה"ת שכ' משא"כ באגרת שאינו נהנה מגוף הוצאה והולכה עכ"ל:
כ"כ בחי' רשב"א ס"פ כ"כ וכן כוונת רש"י שם וכן מוכח דעת הש"ע שכתב דמחצה ע"מ אסור וא"כ קשה למה כתב בס"ג כיון שעיקר הליכה בשביל ישראל תיפוק ליה דאפי' הדליק לצורך שניהם אסור אע"כ כיון שהוא משתמש בו א"כ העיקר בשביל עצמו. ולכן צ"ל דהכא עיקר בשביל ישראל והנה יש לטעות קצת בטור שכתב אא"כ יש הוכחה שלצורך א"י מדליק וזה יצא לו מעובדא דשמואל וא"כ משמע דאם הא"י משתמשים בנר מותר ובאמת ז"א הוכחה אלא כונת הטור שאר הוכחה. ולפ"ז דברי המ"א בסי' רע"ו ס"ק ז' שכ' על דברי הש"ע מחצה ע"מ אסור אינו מדוקדק שהרי הש"ע כתב שהוא משתמש לאורה ואז הכל מותר:
שהרי רמ"א בתשובה סי' ע"ט לא התיר אפי' המראת העופות שאינו אלא עובדא דחול כמש"כ שם. אפ"ה לא התיר רק פעם א' בשבת. והא דבחליבה מותר אפי' ב"פ צ"ל דהתם הוי צערא טפי. והמעיין בתשובת רמ"א דלא התיר רק ע"י נכרי. ומביא ראיה מחליבה בסי' ש"ה וכ"כ א"ר דמשמע מתשובת רמ"א דדוקא ע"י נכרי מותר. ולפ"ז לא שרינן משום צער בעלי חיים אלא דוקא ע"י נכרי אבל לא ע"י ישראל. ולפ"ז מ"ש המ"א שם ס"ק י"א דבהמה שנפלה לאמת המים דאסור להעלותה בידים. דאע"ג דגם ביטול כלי מהיכנו הוי דרבנן ג"כ. אין לדמות גזירת חכמים די"ל דלא דמי דבשעה שמטיל הכלים לבור מטלטל בהיתר רק אח"כ ממילא יבא איסור. ולכן התירו משא"כ טלטול בידים לא התירו. ולפ"ז לפי מ"ש הש"ג דבהמה שנפלה לאמת המים מותר להעלותה בידים משום צער בע"ח. וא"כ שרינן אפי' טלטול מוקצה בידים. ואם כן בודאי לא גרע המראת עופות דאי ליכא א"י מותר אפילו ע"י ישראל. ואע"ג דטלטול מוקצה אפילו לדעת המתירין בסי' של"ד סעיף ב' הוא דוקא במקום שיש לחוש דאי לא שרינן ליה ובא לידי איסור מדאוריי'. אבל בלא"ה אפי' במקום הפסד אסור: וכמ"ש המ"א בסי' של"ד ס"ק ג' ומ"מ משום צער בעלי חיים מותר אפילו שבות בידים. וא"כ כ"ש כשהבהמה אין לה לאכול כל השבת כ"ש דמותר לומר לא"י לקצור משום בעלי חיים. דבודאי חמיר טפי שבות ע"י ישראל דהוי שבות דאית ביה מעשה בידים. משא"כ אמירה לא"י דהוי שבות דלית ביה מעשה כמו שכתב בה"ג הביאו הרי"ף בפ' ר"א מילה. ואע"ג דלא קיי"ל כוותיה. מ"מ הרי הרא"ש כתב ג"כ כדברי הרי"ף ודחה דברי בה"ג. ואעפ"כ כתב דמותר לומר לא"י לחלוב הפרות. ש"מ דס"ל דמשום צער בעלי חיים מותר אפילו אמירה לא"י במלאכה דאורייתא. וכיון דחזינן דמשום צער רעב שרינן שבות לישראל כדאיתא בסימן שכ"ח. וכמו שכתבתי לעיל בדין אמירה לא"י בנ"א סי' ג'. אף דהוי שבות שלא כדרכו מ"מ חזינן דצער רעב נקרא צער. א"כ אפשר דיש להקל אמירה לא"י. ואף דלא דחינן במילה שבות י"ל דשאני מילה דיוכל לקיים למחר. ואע"ג דמבטל מ"ע דביום השמיני כיון דמבטל משום גזירות חכמים אין זה עקירה כשופר ולולב וציצית. משא"כ הכא שיש צער בעלי חיים. אע"ג דג"כ אינו אלא עשה שהרי נפקי' מעזוב תעזוב בב"מ דף ל"ב. מ"מ משום צער בהמה אפשר שיש להתיר. ומכ"ש בזמה"ז שידוע שלא ישמעו להרעיב הבהמה כל השבת. ובלתי ס' שלא ישמעו לנו. ולכן עכ"פ מוטב שלא ימחה בידים ויהיו שוגגין. ובפרט שיש פנים להתיר לכתחלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |