נשמת אדם/ב/ס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
המ"א בסי' ש"ו ס"ק א' כתב דלעיין נכסיו דוקא כשניכר אסור. צריך אלי להאריך. כי נ"ל דתני באשלי רברבי. דז"ל הטור ממצוא חפצך כו' אפילו בדבר שאין עושה שום מלאכה כגון שמעיין בנכסיו לראות מה צריך למחר כו'. וכן כ' הש"ע סי' ש"ו ול' זה בלתי ספק משמע דכל שמעיין בנכסיו הוא עוסק בחפציו ואסור אפי' אינו ניכר כלל. ודוקא אם מחשיך להביא פירות וכיוצא בו שאינו עושה עתה חפצו רק שמחשיך עליהן ומזמין עצמו לנהקדים למ"ש לעשות. בזה יש חילוק דאם הוא דבר הניכר כגון שמטייל לפני מרחץ העומדת חוץ לעיר וכיוצא בו. דאז אפי' בתוך התחום אסור. כדמשמע בעירובין ל"ח דקתני דומיא דלא יהלך בשדהו. וכן מוכח בשבת ק"נ בתוס' ד"ה ואין כו'. וכן משמע לשון הטור וש"ע דמרחץ על פתח המדינה היינו חוץ לעיר ובתוך התחום דכיון דהמרחץ שם והוא מטייל שם ניכר לכל שדעתו להמתין לרחוץ שם. או כדברי המ"מ בפכ"ד דמשום חשד אסור. וכן כל דבר שהוא מחשיך בסוף התחום אע"פ שאינו ניכר כלל. כדאיתא במשנה אין מחשיכין כו' לשכור פועלי' דכייון שהוא מחשיך בסוף התחום ויושב שם עד שתחשך ניכר לכל שהלך לשם לעסוק בחפציו ונמצא שהליכה זו היתה בשביל חפציו. אבל אם מחשיך בתוך התחום לתלוש פירות מגינתו או לשכור פועלים דכיון דאינו ניכר מותר. שהרי עכשיו אינו עוסק בחפציו רק שמזמין עצמו לכך עשאוהו כהרהור דמותר. אבל בניכר הרי הוא כדיבור. וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב בפרק כ"ד. וכ"כ הסמ"ג וז"ל אסור לפקוד גנותיו ושדותיו בשבת לראות מה הן צריכין ואיך הן פירותיהן מתבשלין שהרי זה מהלך לעשות חפצו. וכן אסור ליצא עד סוף התחום וישב שם עד שתחשך כדי שיהי' קרוב לעשות חפצו במ"ש שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפצו עכ"ל מדכתב ברישא שה"ז מהלך לעשות חפצו ובסיפא שהרי נמצא הילוכו בשבת לעשות חפצו. משמע דברישא ההילוך גופה הוא עשיית חפצו. וכמש"כ שם הלכה א' ממצוא חפצך לפיכך אסור להלוך בחפצו בשבת. ומדכתב שדותיו וגנותיו צ"ל כמ"ש המ"מ שם דמיירי בשדה שצריכה לניר ולעבוד שהרי כתב איך הן פירותיהן ובסמ"ג כתב איך הן פירותיהן מתבשלין אע"כ דכיון שמסייר נכסיו הוא עשיית חפציו ממש ואסור אפילו באינו ניכר. כמו הדיבור שאסור בינו לבין עצמו. וכן משמע בגיטין ל"ח ע"ב דסיירי נכסייהו בשבתא. פירש"י מסתכלין בשבת לידע מה הן צריכין. וכן מוכח מתוס' שבת ק"ן ע"ב ד"ה ואין שהקשו דמדקאמר אין מחשיכין כו' להביא פירות משמע אבל בתוך התחום מותר להחשיך להביא פירות. ובעירובין איתא לא יהלך בתוך שדהו לידע מה היא צריכה ולא יטייל בפתח מדינה לכנוס למרחץ אלמא אפילו בתוך התחום אסור. ותירצו דכיון דעומד שם מרחץ ניכר לכל שעושה כן בשביל ליכנס למרחץ וע"ש. וקשה דלמה לא נקטו תוס' בתירוצם לתרץ גם משדה. היה להם לתרץ דהתם מיירי משדה ניר אע"כ דדעת התוס' דמשדה בלא"ה לק"מ דכיון דמהלך שם לידע מה שצריכה זה הוא עשיית חפציו ואסור אפילו כשאינו ניכר. וקושית תוס' לא הוי רק ממרחץ. ולכן תירצו רק ממרחץ ולפ"ז הא דמקשה הש"ס בעירובין על רבה מברייתא דלא יהלוך בתוך שדהו כו' ולא יטייל כו' לא הקשה משדה דזה אינו דומה למחשיך לקנות עירוב כמו שכתבתי. דהתם רק מזמין עצמו. ולא הקשה אלא ממרחץ וע"ז משני התם מוכח מילתא. וכמו שכתבו התוס' כיון שיש שם מרחץ ניכר לכל וכיון שניכר אפילו בתוך התחום אסור. אבל לענין עירוב לא מוכח כלל דאף שישב שם משתחשך ואין דרך לטייל סמוך לחשיכה בשדות ובפרט יום טוב הסמוך לשבת מ"מ אי צורבא דרבנן הוא כו' כדאיתא התם. והתם ע"כ מיירי נמי שאינו מחשיך בסוף התחום כדאיתא שם בהדיא מי סברת דמנח ליה סוף אלפים לא דמנח לסוף אלף. וכדאיתא שם ברמב"ם וטור וש"ע סי' תי"ו. ואף דאלף ל"ד. מ"מ ע"כ לא מיירי שמניח העירוב איזה אמות מצד השני דא"כ מה ירויח הא בלא"ה יש לו אלפים. וא"כ ע"כ הוא בתוך התחום. וכיון דלא מינכר והוא בתוך התחום ואינו עושה חפציו ממש אלא שמחשיך לעשות במותר. אבל בעושה ממש חפציו אסור אפילו באינו ניכר. וכן סוף התחום ממש לעולם ניכר דלמה ישב סוף התחו' סמוך ללילה. וכיון דניכר לכן אסור להחשיך. ובזה גם דברי המ"א בסי' ש"ז ס"ק י"ג אינם מובנים שכתב דמעירובין מוכח דאפילו בסוף התחום לא מינכר וז"א דהתם מיירי במחשיך בתוך התחום. ושפיר כתב הש"ע שם דלהחשיך בסוף התחום אסור דמינכרא מילתא. ר"ל דלעולם הוא ניכר דאל"כ מה חילוק למה מותר להחשיך בתוך התחום ולא בסוף התחום. דהא אסור להזמין עצמו וע"כ היינו טעמא דהיכא דניכר הוי כדיבור ואסור. ואם אינו ניכר ובתוך התחום הוי כהרהור אבל עשיית חפציו ממש כגון לעיין נכסיו אפילו בתוך התחום ולא מינכר אסור כן נ"ל שהוא דעת תוספת ורמב"ם וסמ"ג וטור וש"ע. וכן משמע שם להדיא ברש"י. שכתב מאי בעי בשדהו כו' ורחמנא אמר ממצוא חפציך כו'. ובלא"ה דברי המ"א תמוהים שהרי מסיק דבסוף התחום אפילו לא מינכר אסור. וא"כ בע"כ הא דמשני בעירובין הכא לא מינכר היינו בתוך התחום. וא"כ היאך מוכיח המ"א משם דבסוף התחום אפילו לא מינכר אסור ודבריו שם צ"ע וצ"ל דבאמת אינו מוכיח מהתם אלא מסברא כ"כ. ולפ"ז מש"כ המ"א בסימן ש"ו ס"ק א' דלעיין בנכסיו אינו אסור אלא בניכר. ז"א וגם מה שכתב לטייל נמצוא סוס וקרון ג"כ אינו אסור אלא בניכר ג"ז אינו דזה הוא עשיית חפציו ממש ואסור אבל בהולך למקום שבעל עגלה עומד וממתין עד שתחשך. זה באמת אינו אסור אלא בניכר. וכמו שכתבתי וביארתי כ"ז בח"א. ונ"ל שזה ג"כ דעת אגודה שכתב אין מחשיכין כו'. וכ' ראב"י דכ"ש דלא יטייל בשבת אחר סוס וספינה לצורך מחר ומה כ"ש הוא אע"כ דר"ל דהוא חפציו ממש. וכן משמע במרדכי בפ' מי שהחשיך שכ' סתם דאסור לטייל למצוא סוס:
ואמנם דברי המ"א הם שיטת הריטב"א שכתב בעירובין שם וז"ל ושמעינן מינה שלא אסרו אלא ללכת לסוף שדהו אבל ללכת לגנו שיש לו בתוך התחום מותר דמימר אמרי שהולך להתעדן שם עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאפילו הולך לראות מה היא צריכה זה לא נקרא עשיית חפציו ואילו אסור אלא בניכר ולכן מותר לילך בגן וכ"מ שהוא דעת רמב"ן ורשב"א שהביא המ"מ שם שהקשו גם כן קושית תוספת דלמה מותר להחשיך בתוך התחום לתלוש פירות והתם אמרינן לא יהלך בתוך שדהו כו' ותירצו דהתם הוא תוך שדה שהיא שדה שצריכה לניר ולעבוד מינכרא מילתא וכן במרחץ כו' ע"ש ואתי לידי חשדא עכ"ל מוכח דס"ל דעיון נכסיו לא הוי חפציו ובמקום שאינו ניכר מותר כיון שהוא בתוך התחום וס"ל דחוץ לתחום לעולם אסור ובתוך התחום יש חילוק ומעכשיו תראה שמ"ש המ"מ שדעת הרמב"ם שנראים כדעת רשב"א אינו רק לענ"ז דמותר להחשיך לתלוש פרות שבתוך התחום אבל לא לגמרי דלרמב"ם עיון נכסיו אסור אפילו באינו ניכר אפילו בגנה שהולך לטייל שם גם מ"ש המ"מ שלכן לא הביא דין הטיול על פתח המדינה לא זכיתי להבין דבריו שהרי הוכחתי לעיל דהוא אפילו בתוך התחום ומשום דמינכר מילתא וא"כ עדיין קשה נמה לא הביאו הרמב"ם להורות דבדבר הניכר אפילו בתוך התחום אסור ואפילו לפי מה שכתבתי שאין זה דומה לעיון נכסיו ונ"ל שהרמב"ם מפרש על פתח מדינה היינו בסוף התחו' וא"כ ה"ה בעצמו שכתב וכ"ש הוא מדין דאין מחשיכין לשכור פועלי' ואף שיודה הרמב"ם דאפי' בתוך התחום אסור משום שניכר כיון שאינו בהדיא בגמרא ידוע שאין דרכו לכתוב והא דנקט הברייתא לא יטייל לכנוס למרחץ לא מיירי שעומד שם מרחץ אלא שהמרחץ רחוק והא דמשני התם מוכחא מילתא היינו משום שמחשיך סוף התחו' וכל שהוא סוף התחום כבר כתבנו דזה הוי מינכרא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |