נשמת אדם/ב/נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כן כתב הר"ן בהדיא בשבת ובע"א וכך כתב הרשב"א ריש מי שהחשיך בשם רמב"ן וכך כתב הריב"ש סי' כ"ד והא דאיתא בגמרא בהמתו כתב הר"ן דאורחיה דמלתא נקיט ולפ"ז אין ראיה ג"כ מרמב"ם שכתב ג"כ בהמתו כידוע שהוא מעתיק לשון הגמרא ולא ראיתי מי שחולק ע"ז. רק בא"ר ראיתי שהביא איזה דעה ולענ"ד בטלה דעתו נגד הפוסקי' הראשוני' המפורסמים ואפילו לסניף:
וי"ל דלפ"ז מאי פריך בריש מי שהחשיך והלא מחמר ודחיק לאוקמי בנותנם עליה כשהוא מהלך וכו' ולמה לא אמרו תקנה זו שיפקירנה בשלמא לשיטת הר"ן דלאו דמחמר הוא אפילו בבהמה שאינו שלו א"ש אבל לדעה דדוקא בבהמה שלו קשה וי"ל דבשלמא כשהנכרי מנהיג החמור אז תיכף משהפקיר זכה בו הנכרי והוי חמורו של נכרי אבל התם דמיירי דאין עמו נכרי דאל"כ אסור ליתן על חמורו וא"כ כשמנהיג החמור וקרוב הדבר שיצטרך לאחזו לתקן המשא וכיוצא בו א"כ הדר זוכה בו ואע"ג דבור וגיגית לב"ש אמרינן דמפקיר להו שאני התם שאין לו שום עסק שנאמר שיצטרך ללקחם ויחזור ויזכה בהם:
לא נעלם מעיני מ"ש בעל צ"צ בתשוב' סי' ל"ה הנה מ"ש בנו בק"א דלפי מה שפי' הרע"ב הטעם דלמען ינוח משום צער בעלי חיים. ואם כן אפילו הפקיר בהמה עובר שהרי יש לה צער בע"ח הוא טעות דא"כ בחול יהיה אסור לעשות מלאכה בבהמה אלא דהתורה הזהירה שבהמת ישראל תהיה לה נייח וכיון שהפקיר אינן שלו ולכ"ע בבהמה שאינן שלו לית בה משום שביתת בהמתו עיין כלל נ"ז ומ"ש שדעת הסמ"ק בטלה נגד כל הפוסקים כבר כתב הא"ר די"ל דכל הפוסקים שאוסרים היינו בינו לבין עצמו אבל בפני ג' י"ל דמודו לסמ"ק ולמעט במחלוקת עדיף ועוד הביא א"ר שמצא במרדכי על קלף על מה שכתבו תוס' שאין לסמוך להשכיר ולהפקיר בהמה כו' וכתב במרדכי על קלף ומשמע דר"ל שלא בפני ג' וכתב ומסתמא גם דעת המרדכי כן ול"נ דמתוספת ורא"ש ומרדכי נמי מוכח הכי שהרי כתב שאין הדבר מפורסם וא"כ זה ל"ש אלא כשמפקיר בינו לבין עצמו או אפי' בפני א' אבל כשמפקיר בפני ג' הרי כבר מפורס' הדבר שהפקיר וכן מ"ש באגודה ז"ל יש מערימין ומפקירין בע"ש וכל הערמה כה"ג אסור עכ"ל כתב א"ר דדוקא בהפקר בינו לבין עצמו ועוד י"ל דדוקא בע"ש אוסר האגודה וכ"כ בכלבו יש מערימין להשאיל בהמה מערב שבת ומפקירה וזה אוסר האגודה אבל בד' וה' ובפני ג' אפשר דמודה לסמ"ק ומ"ש הצ"צ דדוקא משום הפסד מותר אבל כאן שאין כאן הפסד כלל לעגלן שינוח בשבת אפשר שבזמנו היה כך אבל בזמה"ז שאם עומד העגלן עם הסוסים יש לו הוצאות הרבה ונקרא הפסד ומש"כ עוד דכל התירים דוקא שמוכר לנכרי שחוץ מביתו אבל לשכירו שלו לכ"ע אסור כמ"ש בהלכות פסח סי' תמ"ח לנכרי שחוץ מביתו וכבר כתבו שם כל האחרונים שר"ל שהחמץ יהיה חוץ לביתו אבל הנכרי לא איכפת לן אפילו הוא שכירו. וכמ"ש במ"א בהדיא סי' רמ"ז ס"ק ט"ז. דאם מושכר לו רק ליסע מותר לדעת רמב"ם בסי' רמ"ד סעיף ך'. ובר מן דין דידוע לנו שאם נאסור להם לא ישמעו לנו והלואי שישמעו לנו לעשות דרך היתר שלא יעברו על דאורייתא. ולכן לענ"ד מצוה להדפיס שטרי מכר ולמכרם לעגלנים. ולהזהיר אותם שיזהרו למכור הסוסים לנכריים ואם לאו עכ"פ יפקירום הפקר גמור בפני ג' בד' או בה' ולפחות בע"ש. ומוטב להתיר להם דבר קל שהוא עכ"פ פלוגתא בין הפוסקים וכדאי הוא הסמ"ק לסמוך עליו ובלבד שיזהרו במה שכתבתי. וכ"ד צ"צ באמת ויושר שהוא איסור גמור. ועיין במ"א ס"ק ט' אף שהביאו צ"צ ולא נעלם מעיניו. אפ"ה סיים שדעת הב"ח דהפקר בפני ג' מהני:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |