נשמת אדם/ב/נו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במ"א סי' ש"א ס"ק מ"א כתב דאם עושה רק שלא ינגף אסור ובאמת כן משמע לכאורה מלשון הטור שהוא כלשון הש"ע סעיף כ"ב וסעיף כ"ח. ולפי זה צ"ל הא דכתב בסעיף כ"א דמותר לצאת במצנפת היינו נמי דמרפאין. ולכן השמיע הא דכתב הכל בו בשם הראב"ד וז"ל ומצאנו בשם ראב"ד שמותר לצאת במצנפת שתולין בצואר למי שיש לו מכה ביד ובזרועו ובלבד שיצא בה שעה אחת מבעוד יום וכן הסמרטוטין הנכרכין על היד כשחתכו או מכה אחרת עכ"ל. הרי שלא התיר אלא כשיצא מבע"י. אע"כ דס"ל להב"י דהראב"ד ס"ל כרש"י בדף נ' ד"ה בזמן שצובעין דטעם הצביעה דאז מחזי שעושה משום מכה להגן וא"ל הוי משאוי ולא משום טלטול. ולכן מצריך הראב"ד שיצא מבע"י כדאיתא שם בברייתא בהדיא אבל הב"י סבירא ליה כפירוש ר"ח ורמב"ם דפשתן סרוק טעמ' דבצבען דאז הוא תכשיט. ולכן לא כתב הב"י שצובען בשמן (ע"ש במ"מ) ולא מיירי כלל מרפואה אבל להגן אסור ולכן במצנפת וסמרטוט דמרפא צ"ל ע"כ מיירי שנתן עליו מבע"י. דמיד דמרפא אסור ליתן לכתחלה בשבת. ובסימן ש"ח סעיף כ"ד כתב דינו של רש"י כשיושב בביתו. ולכן כתב שם צבען בשמן ובזה מסולק מ"ש הגר"א שסותר לסעיף הקודם. והנה דעת רש"י בהדיא דמותר ליתן על המכה שלא יסרוט רק שיגלה דעתו שעושה משום המכה שלא יסרט בגדיו. וגם דעת ר"י שהביא בהגמ"י פרק י"ט והביאו הב"י וז"ל. ולא מסתבר לר"י דאם יש לאדם חבלה בידו בשבת שלא יטול חתי' בגד ויתן על גבי מכתו משום דחשיב ליה כמשא עכ"ל. וכתב בש"ג פ' כ"ט דדעת ר"י דמותר ליתן אפילו בשבת. וכ"מ לשון הכלבו שכתב הסמרטוטין כו' כשחתכו כו' דמשמע אפילו בשבת. וכן משמע מראב"ד דדוחק גדול לומר שהמצנפת מרפא וז"ל הגמ"יי פ"ו דגמי מסי אבל בגד מותר לכרוך לשמור המכה וכן משפט הכוויה או אם חתך באצבעו בשבת עכ"ל וא"ר מביא ראייה מדף ס"ה יוצאין בסלע ופריך בסלע מ"ש אילימא כל מידי דאקושא מעלי. וכוונתו דשם פירש"י משום שהיא קשה ומגינה ע"ש. ויש לדחות דבאמת רש"י אזיל לשיטתו כמ"ש בדף נ'. אבל י"ל דהא דפריך דמעלי ר"ל שמרפא. עוד הביא ראיה מסעיף י"ג דמותרת לצאת בסינר להציל שלא תצער דם נדה ומצאתי בת"ש שכתב שמהרש"ק כתב בחידושיו דמותר לכרוך בגד על המכה לשמרה. וכן אם חתך באצבעו בשבת מותר לכרוך חתי' בגד (דברי הת"ש בס"ק צ"ב לא ראה כלבו) ומדברי הרמב"ם שכתב בספוג שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט או משיחה שהרי חשיבין הן ומועילין למכה. משמע ודאי דאם מועילין למכה מותר אפילו דבר חשוב. כמו סלע שעל הצינית. אבל כשאינו מועיל למכה אף דמותר לכרוך סמרטוט וכמ"ש בש"ע אבל דבר חשוב ודאי אסור. וא"כ אסור לכרוך פטשיילע שאינו מרפא בין על המכה ופשיטא על האגוד. ואינו מותר אלא דוקא סמרטוט כדי שלא יסרטו בגדיו. ואמנם יצא מבע"י משמע מדברי ראב"ד דמותר אפילו בדבר חשוב. דכיון שיצא מבע"י גלי דעתו שהוא עומד למכה אבל בסמרטוט שאינו חשוב אפילו לא יצא מותר. שהרי בסמרטוט לא כתב ובלבד שיצא. ולכך בסלע כיון שהוא דבר חשוב צ"ל הטעם מפני שהוא מרפא (ואחר זמן רב שהיה כתוב אצלי נדפס ש"ע עם ביאור הגר"א וכתב כעין זה). ודברי הש"ג צ"ע ותמוהים דמשמע מדבריו דלכך בעינן צבען לרש"י משום איסור מוקצה. והרי רש"י כתב בד"ה לא צבען דהוי כמשוי הירי דצביעה בעינן לגלות דעתו שעומדים למכה גם מה שמסתפק בדברי ר"י וכ' דמסתבר דמתיר אפילו בשבת הוא תמוה שכיון שר"י כתב דלא מסתבר ליה כרש"י דבעינן צבען אלא אף בלא צבען מותר. ואם יצא בהן מבע"י אף לרש"י לא בעינן צבען כדאיתא בברייתא וע"כ דעת ר"י אפילו בשבת וצ"ע:
לא מיבעי לשיטת האוסרים בכ' חגורות וכ"כ רמ"א וכל האחרונים דוודאי אסור ואפילו להמתירין ב' חגורות היינו עכ"פ שיודעין הכל שהוא חגורה אבל בפאטשיילע שהכל יודעים שאינו חוגר משום חגורה ולא להתנאות וא"כ נראה לכל שמערים להוציאו ואסור כדאיתא בסי' ש"ג סעיף ט"ז בפלפל ובגרגיר מלח כו' ע"ש במ"א. דהטעם דנראה שמערים להוציאו ואף ר' פורת שכתב שם טעם אחר דהיינו משום דבאמת התם אין כוונתו להוציאו ואע"ג דשם סעי' ט"ז פ' דמותר לכרוך על אגוז ועל אבן. התם הכל יודעין שצריכה לכך כמ"ש תוספת הביאו המ"א שם ואע"ג דשם סעיף כ"ג פ' מותר להערים להוציא אגוז לבנה אם הוא כרמלית. והפוסקים כתבו דבזמה"ז אין לנו רשות הרבים. התה הרואה יאמר שצריך להוציאו להחזיק המלבוש אבל כאן הכל יודעים שאין כוונתו רק להוציאו ואפילו בכרמלית אסור. וגם על הצואר אסור דאין דרך לבישה בכך: והא דאיתא בסעיף ל' מותר לצאת בר"ה בטלית סביב הצואר. היינו שהיו נוהגין כן בבתיהם כמ"ש רשב"א הביאו המ"א. וכ' שם סעיף ל"ד שדרך לבישתו בכך אף בחול. אבל במקום דמוכח שאינו עושה רק להוציא אסור:
דברי הש"ע בסימן ש"א צ"ע. דבשבת קל"ט איתא היוצא בטלי' שאינו מצוייצת חייב משום דציצית גבי טלית חשיבא. ופרש"י הטעם דהוי תכלת שהוא דבר חשוב. וכ"כ ס' התרומה. וכ"כ הסמ"ק וכ"כ הרא"ש והטור סתם דציצית חשיבי. ולפ"ז דוקא דבר שהוא חשוב כגון רצועות של משי וכיוצא בו אם נפסק ראש א' והב' נשאר אסור לצאת בו. אבל אם הוא משיחה בעלמא וכן קרס ברזל שנפסק בן זוגו כיון שאינו חשוב בטל לגבי בגד. וא"כ אף שדעתו להשלים ולתקן צד שני מ"מ בטל. שהרי לפי טעם זה משמע דוקא תכלת: וכתב הסמ"ג שהוא דבר שאינו מצוי. רק כיון שאין אנו יודעין מה הוא דבר חשוב. ולכך צריך להחמיר בשל משי. משמע אבל אם אינו דבר חשוב אע"פ שדעתו להשלים כמו בציצית מ"מ בטל. אבל בתוספת שם בשם ר"ח כתבו הטעם דחשיבת הציצית משום שדעתו להשלים. וכ"כ הרמב"ם והוא לשון הש"ע שם סעיף ל"ח. ולפ"ז אם נפסקה רצועה מצד אחד אפילו הוא דבר שאינו חשוב לגמרי כמו החוטין לבן של ציצית אעפ"כ אסור לצאת בו. כיון דדעתו להשלים ואינם בטלים ולפ"ז כיון דהש"ע כתב בסעיף ל"ח טעמו של ר"ח ורמב"ם וא"כ איך כתב בסעי' ל"ט וה"ה לכ"ד שנפסק וראש א' מחובר כגון לולאות ואינו חשוב מותר לצאת בו. וז"א לשיטתו בסעיף ל"ח שהיא שיטת ר"ח ורמב"ם. והיה לו לחלק בין אם דעתו להשלים או לא. ומ"ש בב"י שכ"כ סה"ת והסמ"ג וסמ"ק והגמ"יי פרק י"ט והגמ"ר והם כולם אזלי לשיטתם שכתבו כטעם של רש"י. כדאיתא להדיא בסה"ת סי' רנ"ד ובסמ"ק דף קמ"ו. והסמ"ק הוסיף בשם רבינו יחיאל דציצית משום חשיבות דמצוה אפילו אינה תכלת. וסיים א"כ כל דבר שנפסק ראשו א' מן הבגד כו' ואינן חשובין מותר לצאת. וזהו מה שכתוב הטור כתב בס' המצות דהיינו הסמ"ק דבסמ"ג לא הזכיר דין זה עיין בסמ"ג דף כ"ט וכן סה"ת לא הזכיר כלל דעת ר"ח רק כפרש"י. וז"ל סמ"ג מעשה בהורקנוס כו' שיצא בסודר כו' אמרו חכמים אע"פ שאין נימא כרוכה באצבעו כו'. אמנם אם הלולאות שנפסקו מוזהבות שאם הם תלויות בו חשובות הם ואינם בטילות לטלית. ואסור לצאת משום משוי. דאר"ה היוצא בטלית שאינה מצוייצת חייב. היינו משום דהני חוטין חשיבי ולא בטלי. דכתב ר"ח שדעתו ליתן באותו טלית ציצית רביעית. אבל רש"י פי' לפי שהן תכלת ואינו מצוי. אבל בדבר התלוי ואינו חשיב מותר. ומיהו אין בידינו לברר אם לולאות של משי שלא יהא חשובות עכ"ל. כוונתו דהא מיירי שנפסקו הרצועות מקצתן ואינם ארוכים כ"כ לקשור בהם ולא מיירי מנפסק ראש א'. וא"כ לר"ח כיון שפירש דכל דבר שחשוב בין מטעם שדעתו להשלים או מטעם שהוא חשוב מצד עצמו. וא"כ בודאי אסור. אבל לרש"י שכתב תכלת דמשמע דדוקא דבר שאינו מצוי. וא"כ י"ל שפיר דמותר. ע"ז כתב דאין בידינו לברר ואסור. אבל בודאי דבר שאינו חשוב לגמרי אם דעתו להשלים. לשיטת ר"ח אסור. וכ"כ בהגמ"ר בפ' חבית בסופו דף ע"א ע"ב ודברי הת"ע צ"ע:
המ"א בסי' ש"א ס"ק ל"ד כתב דקשירה לא מהני רק דוקא תפירה. וכ"כ הב"ח הביאו הט"ז ס"ק י"ד. וע"ש במ"א שדחק מ"ש מאותן עגולים וצ"ע איך אפשר לומר דקשירה לא חשיבא. ועוד קשה מ"ש ממ"ש הב"י בשם האגור וש"ל וכ"כ בש"ע סעיף ל"ז בגונטוש שקורין הענטשיך דאם תפרם או קשרם בקשר של קיימא דאמרינן דבטלים לגבי הבגד. והט"ז שם תמה מה מועיל קשירה דס"ל דדוקא ע"י תפירה בטל לבגד ולא ע"י קשירה. ואני לא זכיתי לידע מנין להם כן. ובאמת בב"ח הביאו הט"ז והמ"א שם אין כוונתו לחלק בין תפירה לקשירה אלא שמחלק דדוקא כשמחובר לכסות דשייך לומר שבטל לכסות אבל בחגורה שהוא ג"כ אינו חשוב אין בטל לגביה אבל לחלק בין קשירה לתפירה לא מצאתי. וגם א"ר מדייק מדברי הב"ח מדכתב אותן שתופרין בבגד מותר אבל אותן שקושרין בחגורה אסור דאינו בטל לחגורה ולא כתב דאפילו קשר בבגד אסור ש"מ דאין חילוק בין קשירה לתפירה ע"ש. והמעיין בש"ג שממנו מקור דין זה דפאטשיילע יראה להדיא דאין חילוק שהרי כתב דמתוס' משמע דוקא ארוג ממש אבל לא תפור. ואפשר שסמכו כיון שהפאטשיילע אינו חשוב בטיל למלבוש כמחובר בו וחשיבי להנהו תפירות כאלו הוא אריג או דלא גרע ממוך שבאזנו שיוצא בו כשהוא מהודק ומקושר שפיר דומיא דכלאים דב' תכיפות הוי חבור כאלו ארגו יחד ה"נ ל"ש. וכיון דליכא למיחש למשוי אלא משום דלמא נפל כו' כי תפרו ב' תפירות ש"ד עכ"ל דף ל"ב ע"ב. וכיון דמדמי ליה לכלאים אם כן אין חילוק בין קשירה לתפירה. ועוד שראיתי בא"ר בסעיף ל"ז שכ' בשם התניא שאם יש בבתי הידים קרסים ומחברים בבתי זרועותיו שמותר להוליכם עכ"ל. וע"כ צ"ע דמה שהוא דרך לחבר בכסות באיזו ענין שדרך לחברו בטל לבגד. וא"כ מ"ש קשירה או תפירה דאם דרכו בכך אפי' קשירה מהני וא"ל אפי' תפירה לא מהני וכמש"כ רמ"א. וגדולה מזו כתב הב"ח על ענין הגונטוש שהם הענטשיך דאפילו בקשר שאינו של קיימא ועניבה סגי. דכיון דאין החשש אלא שמא יפול ואתי לאתויי סגי בהכי ע"ש בב"ח. ואם נימא דאינו בטל לבגד אלא דוקא ע"י תפירה. א"כ נימא דעכ"פ בהני דדרכו בכך צריך קשר של קיימא ולא משום דלמא נפל לחוד. א"ו ל"ש דכיון דמחובר באיזה ענין שיהיה בטל כיון דדרכו בכך. אך מש"כ הב"ח שכ"כ באגור וש"ל דסגי בכך. אדרבה הבית יוסף העתיק בשמם דוקא קשר של קיימא ועיינתי באגור ד' ל"ו ע"ב שכ' בבתי ידים דאם קשרם קשר של קיימא מותר. ושם ע"א כ' בשם אביו וז"ל על הסרבלים שיש להם מאחוריה' קפוני שנושאין בשבת ותלוין מאחריה' שדינם להיות משא מאחר שאין מכסין בהם רק להציל מטינופות. ובפרט אותן שתלוין ברצועות והשיב דאותן שתפורין מותר שהם כמו המלבוש כי לפעמים מתלבשין מפני הרוח והקור והגשמים וכתב הר"ש מקוצי דאפילו משא כזה הצריך לפעמים כשהוא מחובר למלבוש שרי וכל אותן שתלוין ברצועות לאו שפיר עבדי עכ"ל. וצ"ל ע"כ דמיירי שתלוין ברצועות וחיישינן שמא יפסקו ואתי לתתויי אבל משא בין כך ובין כך לא הוי. וכן משמע מדכתב לאו שפיר עבדי ולא כתב דהוי משא. וא"כ אין כאן סתירה בדבריו ולא מחלוקת. ולפ"ז פאטשיילע שלנו שאין דרכן כלל לחבר בבגד לא מהני מה שתופרין ובפרט בזמנינו שהפאטשיילעס הם חשובים כידוע לא בטלי לגבי הבגד. והקאפע שמאחורי הבגדים לכסות הראש כיון שדרך להיות מחוברים בבגד אם הם מחוברים ע"י לולאות וקשרן בקשר של קיימא בענין שלא יהיה בו חשש שמא יפול מותר כדמשמע באגור שהבאתי. וכן משמע בש"ג הנ"ל שהבאתי. והביאו המ"א בס"ק ל"ד. ואף שהש"ג כתב דאותן הקאפע התפורים מותרים דדמי לארוג: ובתחלת דבריו שם כתב שהמטלית שאדם קושר בפתילין של כובע לקנח בו עיניו אסור. דמשמע מזה דיש חילוק בין קשירה לתפירה. נ"ל דז"א אלא דכך כתב בתחלה ולכן כתב ג"כ צ"ע הפאטשלייעס ואחר שמסיק דהוי כארוג באמת הכל מותר ואפשר שהפתילין בזה שייך דלמא נפל. והנה הט"ז בס"ק י"ד כתב שיחבר הפאטשיילע בראש החגורה בקשר שאינו של קיום ויהיה כמו חגורה ארוכה. ודבריו מבוארים כיון שאין מועיל הקשירה והתפירה וגם אסור לחגור בו כך בלא קשירה ותפירה דהוי שני חגורות ואסור. ולכן יעשה כחגורה ארוכה ויחגור בה דהכל הוי חגור א'. ומש"כ בקשר שאינו של קיימא בודאי אם קשר מע"ש בקשר של קיימא עדיף טפי. אלא דכוונתו דאפי' בשבת מותר ע"י קשר שאינו של קיימא. וצ"ל ע"כ דר"ל בקשר ועניבה כמו שכ' הב"ח בשם האגור וש"ל. דאל"כ איך יתקיים. אך עיינתי באגור ובש"ל ובתניא כתבו בקשר של קיימא כמש"כ בב"י. ואפשר דבחגורה כיון שחוגר עצמו בו מותר אפי' באינו של קיימא ועניבה. וגם לא שייך כאן שמא יפול כיון שחוגר עצמו בזה. דכ"מ לשון הש"ל שהביא הב"י. דכתב אם תפרן או קשרן בקשר של קיימא יפה דליכא למיחש דלמא שלפי שרי עכ"ל. משמע שקשר של קיימא אינו אלא משום דלמא נפל וכדאמרינן בבינה פקטרא דלמא מיפסיק ונפל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |