נשמת אדם/ב/מד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עיין מ"א סי' שי"ד ס"ק י' שכתב דהתם מיירי כגון שעושה כלי וכוונתו דהתם מיירי שע"י שתקע ען בעץ נעשה כלי אבל הכא כל חד וחד כלי בפ"ע. דאל"כ הרי מבואר ברמב"ם התוקע עץ בעץ והמכניס יד לקרדום חייב והביאו המ"א בסי' שי"ג. ומה שהק' הט"ז שם ס"ק ח' לפי דברי המ"א לק"מ:
כתב הרמב"ם בפ"י וז"ל המחזיר דלת של בור ודות חייב משום בונה. וכ' המ"מ שהוא מש"ס דעירובין ק"ב משמע דר"ל דמחזיר אותו בציר שלהן כדאי' התם בהדיא. ובפ' כ"ב כתב התוקע חייב משום בונה לפיכך הדלתות המחוברין לקרקע לא נוטלין ולא מחזירין גזרה שמא יתקע עכ"ל והק' המ"מ למה הוצרך לגזירה שמא יתקע שהרי בלא תקיעה חייב משום בונה כמבואר בפ"י עכ"ל. ועיין ברי"ף ריש כל הכלים ובמה שכתב הר"ן שם ד"ה לול ותירוצו ל"ש על הרמב"ם ונ"ל דבודאי ל"ש בונה אלא כשמחזירין לציר שלהם ואם נשמט מן הציר שלו דהיינו שהקרש שבו החור העליון הוגבה למעלה או שהקרש שבו חזר החחתון נשמט למטה וא"כ המחזיר לציר שלהן ובזה מיירי בפ"י דחייב משום בונה. אבל אם אינו מתקן הקרשים להשפילן או להגביהן רק שמניח אותם כמו שהם נשמטים ע"ז כתב בפרק כ"ב דאפ"ה אסור להחזירם אפי' אינו מתקן הקרשים דגזרי' שמא יתקע. עוד י"ל בסגנון זה שיתקע הוא דוקא כשמהדק בחוזק ואם אינו מהדק בחוזק א"כ חוזר ונופל ואין זה בנין אפ"ה אסור להחזיר שמא יתקע שהרי אפי' בכלים אסור להחזיר אפי' אם אינו מהדק דגזרינן שמא יהדק. וכדאיתא דף מ"ז מלבנות המטה כו' לא יחזיר ואם החזיר פטור ולא יתקע ואם תקע חייב. ולשון הטור וש"ע סעיף י' שכתב מטה כו' אסור להחזירה ולהדקה כו'. ובאמת אפי' אינו רוצה להדק אסור. וכדמסיים ואם דרכה להיות רפוים מותר. וכ"כ רע"א בהדיא אלא שכתב להדקה דאז חייב. ועכ"פ מ"ש רמב"ם בפ' כ"ב כוונתו לא יחזיר אפי' אינו מהדק דשמא יתקע ולק"מ מה שהק' הלח"מ בפ' כ"ב ובלא"ה לק"מ דהא הטעם לא יחזיר הוא שמא יתקע בכלים וזה לא שייך בנוטלין:
כ"כ תוס' ורא"ש ריש פ' במה אשה וצ"ע בירושלמי איתא ר"נ בר"י אמר ע"י שהיא מתרתן שהן חצי בנדתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד"א. והיינו כדאיתא בבבלי שם. עוד שם א"ר מנא ובקדמיתא הוינן אמרינן ע"י שהיא מתרת את התפור ולא הוינן אמרינן כלום תני ר' אושעיא חותל של תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור. ר"ל שהיו אומרים הטעם שמתרת קליעת ראשה ומדתני ר"א חותל כו' ש"מ דמותר להתיר הקליעות. וא"כ צ"ע על תוס' ורא"ש שכתבו מסברא דאסור להתיר הקליעה:
ז"ל רמב"ם בפ"י. ואף דברמב"ם כתב צמר לבן. כתב המ"מ שם שכל דבר המצהיב וכן מוכח שהרי הרמב"ם מפרש כך מה דאיתא בדף קמ"ז אר"ה המנער טליתו בשבת חייב. ומוכח התם ממעשה דאביי דהיה חושש מפני הטל והיינו ע"כ דל"ש צמר או שאר דבר לבן ע"ג בגד שחו'. וכ' המ"מ דדברי רמב"ם עיקר. ולכן צ"ע על רמ"א שכ' בסי' ש"ב מותר להסיר נוצות מן הבגד. ומשמע דאין חילוק ואפי' מבגד שחור וחדש ואיך לא חשש כלל לדברי הרמב"ם ומ"מ. ובאמת בספר הזכרונות כתב דאסור. וגם דברי הב"י בסי' ש"ב צ"ע. שאחר שהביא דברי רמב"ם וכתב וז"ל מיהו מספקא לי אם דעתו לפרש והוא דקפיד עלייהו לומר שכל שאינו מסירה בדרך עסק מקרי קפיד עלייהו כמו בדין דלוקט יבלת שכתבתי בסי' י"ב וצ"ע שהרי כאן א"א לפרש כך שהרי אמר רב יוסף נפוץ שדי אנן לא קפידן מידי הרי שאפילו בכוונה מותר. וע"כ נראה לי דהא דאמרינן והא דקפיד ר"ל דמקפיד ללבשו עד שיסירנה כפי' רש"י שם. ולכן כ' הרמב"ם כאן בדין זה ואם אינו מקפיד מותר ר"ל מותר להסירם בכוונה. אבל בדין דלוקט יבלת הוא הא דאמרנן בכלל גדול האי מאן דשקיל אקופי מגלימא חייב והוא דקפיד כתב שאם מסירם בכוונה חייב ובדרך עסק פטור. אבל מותר לא אשכחינן ביה. והטור והש"ע שכתבו בסי' ש"ב ומפרשים להא דמנער הבגד דהיינו מן הטל כתבו ג"כ דאם אינו מקפי' ללבשו כך מותר. וא"כ לא ידעתי מקום הספק להחמיר בלא קפיד כיון דבגמרא איתא להדיא דעבדו מעשה ואמר נפוצו ליה באפיה ומעשה רב וכ"ש מאמוראי בתראי. ולכן אני תמה על ספר הזכרונות שמרוב חסידותו כ' לאסור אפי' בלא קפיד מכח דברי הב"י ולא הרגיש שדברי ב"י צ"ע לישבם:
הרמב"ם בפ' כ"ג כתב הטעם לטבילת כלים משום מתקן כרבא בביצה ובהל' י"ט כתב הטעם משום שמא ישהה וכתב מהרש"א בביצה דדעת הרמב"ם דע"כ צריך לחלק בין שבת לי"ט כדאי' שם ולכן ס"ל דבשבת החמירו משום דמחזי כמתקן ובי"ט משום צורך י"ט ל"ג משום תיקון מ"ש וצ"ע דהא כל מה שאסור בשבת משום תיקון מנא אסור גם בי"ט ומ"ש שהקילו בזה וצ"ל כיון דיש למצוא צדדים להשתמש בו כך כגון שיתננה לא"י וא"כ אינו תיקון גמור וכמו שכתב כעין זה הט"ז בסי' תקי"ד ס"ק ב" ומפי"ז היה נראה אפשר להתיר במקום שיצרו של אדם תוקפו עליו לתשמיש והנרות דולקים שמותר להעמיד פארוואן לכתחלה אף שאינו נפשט מע"ש טפח כדלעיל בכלל ל"ט סי' ג' כיון דאפשר ע"י כפיית כלי. וכן בפני ספרים שאפשר לכסותם וא"כ לא הוי מחיצה להתיר כדמשמע פשטא דלישנא דגמרא בביצה אפשר לעשות מחיצה. וכ"כ הרמב"ם וכל הפוסקים סתם דמשמע מחיצה כדין דהיינו גבוה י"ט ואף שהמ"א בסי' שמ"ו ס"ק ג' כ' דכוונת הגמרא שיעשה מחיצה בענין שלא יהיה הנר נראה כלל. אין זה משמעות הגמרא והפוסקים דכתבו סתם מחיצה ואף דבמרדכי איתא להדיא דאסור וכ"כ רמ"א בסי' שט"ו. י"ל דבמקום שיש לחוש ח"ו למשז"ל או שישמש לאור הנר דאיכא סכנה אפש' לסמוך על כל הפוסקים שכתב המ"א שם וע"פ סברת הט"ז ותמי' לי על הט"ז דמשמע דמודה דבשבת אסור רק בי"ט מותר מפני שאפשר לכבות הנר. ולא ידעתי מה חילוק אם אפשר לכבות או לכפות עליו הכלי וצ"ע. ובפרט שי"ל דגם מהר"ם שבמרדכי מחמיר על עצמו היה שהרי לא מצינו בשום מקום דצריך לעשות מחיצה להשתין וצ"ע ועיין במ"א סימן פ"ה ס"ק ד' שכתב בשם ס"ח דאם נכנס לו הרהור אשה במרחץ מותר להרהר בד"ת שם כדי לבטל ההרהור ע"ש. ואף דהרהור במרחץ לרש"י ורא"ש הוא איסור דאורייתא שרינן מכ"ש עשיית מחיצה דאינו אלא מדרבנן. ואפשר דאפי' מדרבנן מותר כמו שכתבתי דאינו אלא לצניעותא. ואף שכתבתי לעיל בהלכות תפלה כלל ג' בהג"ה סימן א' דלס"ח הרהור במרחץ אינו אסור אלא מדרבנן. מכל מקום כאן קיל טפי. וח"ו להקל אלא בענין שכתבתי כדי להנצל מעבירה חמורה מזה. וקצת יש לדמו' ג"כ זה לסי' שכ"ה סעיף י' שכתב רמ"א דמותר לומר לא"י להביא שכר כיון שאפשר שישראל ילך שם לשתות ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |