נשמת אדם/ב/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם ב טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז"ל הטור בסימן שי"ט הבורר חייב וה"מ בבורר בנפה וכברה או בורר לאוצר אפילו ביד אבל בידו כדי לאכול מיד מותר כו' כיצד הוא בורר אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם יש יותר טורח בברירת הפסולת כגון שהוא דק נוטל אוכל ומניח הפסולת עכ"ל. וכתב הב"י דלמד כן מדין ברירה בי"ט. וצ"ע דבשלמא י"ט דמותר מלאכת בורר שפיר אזלינן בתר למעט בטירח'. אבל בשבת שאדרבה כיון דהאוכל מרובה וגם יש טורח בברירתו יותר מהפסולת א"כ הדרך ברירה בודאי פסולת מהאוכל ואיך נתיר לו מלאכה דאורייתא בשביל להקל טרחתו. ולא זכיתי להבין ולירד לדעת ב"י וכל האחרונים שלא דברו מזה כלום. ונ"ל דדעת הטור כדעת הרשב"א בעה"ק הלכה י"ט סימן ה' וסימן ח' שכתב בסי' ה' הבורר אוכלין בי"ט לא יברור בנפה וכברה לפי שזו ברירה גמורה ואסורה אפי' בי"ט אבל בורר בקנון ותמחוי שאין כאן אפי' בשבת אלא משום שבות ובי"ט ל"ג כשהוא בורר נוטל אוכל מפסולת או פסולת מאוכל עכ"ל בסי' ה'. וכתב עליו המ"א הביאו הט"ז בסי' תק"י כבודו במקומו מונח שהרי ברירת פסולת מאוכל אפי' בירר ביד חייב חטאת ובי"ט מותר עכ"ל. ומה שתירץ הט"ז שם הוא תמוה שהרי אפי' לאלתר חייב. אבל באמת תמה אני על המ"מ אשר תמיד תורתו של רשב"א שגור בפיו. ואיך אישתמיטתיה דברי הרשב"א בעה"ק סי' ח' שכתב וז"ל. נפל צרור או קיסם בקמח י"א שאסור לטלו ביד לפי שזה כבורר. ולא יראה לי אלא מותר ליטול ביד שכל העושה ביד אינו אלא כבורר כלאחר יד ולא אסרו אלא בנפה וכברה כמו שביארנו עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דס"ל דבורר פסולת מאוכל כמו צרור מקמח לעולם אינו חייב בשבת כיון שאינו עושה בנפה וכברה וכן מוכח עוד מדבריו שכתב בסי' כ' ובשבת שבורר בכלי אפי' בקנון ותמחוי ואפילו לאלתר אסור עכ"ל וזה קאי על מה שכתב שם דבי"ט מותר אפי' פסולת מאוכל. עכ"פ מוכח מדבריו דאינו חייב אפילו בפסולת מאוכל אא"כ בורר בנפה וכברה דכל לאלתר לא מקרי ברירה כלל אם לא בנפה וכברה. ומסולק תמיהת המ"מ. ובאמת הרשב"א אזיל לשיטתו דס"ל דמלאכות דקודם לישא אסור בי"ט מדאורייתא ע"ש בעה"ק. וא"כ ה"ה בורר אסור מדאורייתא. וכן כתב כל שחייבין בשבת אסור בי"ט. ולפ"ז אתי שפיר גם דברי הטור דס"ל נמי דאפילו ברירת פסולת מאוכל לאלתר ביד אינו אלא מדרבנן. ולכן כתב דלעולם אזלינן בתר היותר קל לברור. ומה שכתב הר"ן ראיה מבורר תורמסין. נראה לי דס"ל לרשב"א דחזקי' דתורמסין ס"ל כרב המנונא אבל אביי דפריך ליה ואינו מחלק בין פסולת מאוכל או אוכל מפסולת ורבא אמר שפיר אמר נחמני קיי"ל כאביי ורבא. דאין חילוק בזה ונ"ל דהרשב"א הוכיח דין זה דגם בפסולת מאוכל אינו חייב לאלתר אלא בנפה וכברה כקושית המ"מ. דכיון דחזינן דגם ב"ה אוסר בי"ט בנפה וכברה ש"מ משום דהוי בורר דאורייתא וא"כ קשה דלמה יהיה מותר פסולת מאוכל אע"כ דאפ"ה אינו חייב אלא ע"י נפה וכברה והיינו כאוקימתא דאביי וס"ל לרשב"א דפליג על רב המוננא וזהו ג"כ דעת הרמ"ך בפ"ח הביאו הכ"מ שהקשה על הרמב"ם מנ"ל להחמיר בשבת יותר מי"ט ע"ש:

דעת התוס' מה שהוא יותר לברור זה נקרא דרך ברירה וחייב. ולפ"ז אם פסולת מרובה על אוכל ובורר האוכל חייב. וכ"כ תוס' בהדיא בשבת ע"ד ד"ה בורר. וכן כתב שם בפסקי תוס' וכ"כ תוספת בביצה י"ד ד"ה הבורר בתי' ב'. ומה שהקשו תוס' שם בשבת דא"כ למה אמר הש"ס בביצה אבל פסולת מרובה מאוכל ד"ה בורר אוכל א"כ היכי שרי לב"ש דאסרי לברור כדרכו. והנה כעין קושיא זו הקשו בביצה דא"כ למה פריך הש"ס פסולת מרובה מי איכא מאן דשרי ה"ל לפרוך הא דרך בורר בכך. וע"כ צ"ל שהקשו דלמה מותר לב"ה דהא ב"ה מתיר כדרכו אע"כ שקושיתם היאך קאמי' ד"ה בורר אוכל אדרבה לב"ש אסור לברור האוכל כמו שהקשו בשבת. והתם בביצה מתרצים דעדיפא פריך דאפילו בטלטול יהיה אסור. ונראה דהרשב"א בתוס' שבת לא ס"ל דאסור בטלטול אלא כשיטת שאר פוסקי'. וע' בדף קע"ב בתו' ד"ה פסולת ולכן הניח בצ"ע. ונ"ל די"ל קושית תוס' דהגמרא סובר דהא דס"ל לב"ש בורר אוכל לא מטע' דס"ל לב"ש דבורר כדרכו אסור בי"ט אלא דגם לב"ש מותר ומכ"ש דאף לב"ה לא התיר אלא בקנון ותמחוי דאף בשבת אינו חייב חטאת מה שצריך לאלתר. אלא דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא היכא דאיכא היתירא ואיסורא דב"ש ס"ל דדוקא צריך לטרוח בהיתרא ולא באיסורא אע"ג שיש יותר טורח בהיתר וב"ה ס"ל למעט בטירחא עדיף וכדאית' בשבת קמ"ב. והיה הש"ס שם בשבת יכול לומר כדפריך מאן תנא דבהתירא קטרח ולישני ב"ש הוא אלא דרצה למצוא דאפילו ב"ה ס"ל הכי. ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' דלפריך פסולת מרובה כו' ד"ה בורר אוכל אדרבה לב"ש צריך לברור הפסולת דהא ב"ש אסרו לברור כדרכו זה אינו דטעמא דב"ש רק שצריך לטרוח בהתירא ואם כן לב"ש כשהפסולת מרובה פשיטא דצריך לברור האוכל דאיכא תרתי למעט בטירחא וגם טרח בהיתירא. ולכן פריך הש"ס פסולת מרובה פשיטא דאל"כ ב"ה מודה שצריך לברור האוכל דהא לב"ה מות' אף כדרכו והכא ממעט בטרחא וגם טרח בהיתרא ומשני דמיירי דנפיש בטירח' כו' כדאיתא בשבת קמ"ב ע"ש בתוס'. וא"כ לפ"ז אין הכרע לומר אף לפי שיטה זו דס"ל דמותר בטלטול להוכיח דאף בפסולת מרובה יהיה דרך ברירה דאורייתא דווקא הפסולת. אלא די"ל דאדרבה דאז דרך ברירה אוכל מפסולת. ולפ"ז כיון דתוס' כ' בבירור דפסולת מרובה אזי כשבורר אוכל הוי דרך ברירה וחייב דאורייתא. ומדברי ר"ח שהביאו תוס' אין ראיה כ"כ להיפך שהוא לא הזכיר כלל אם אוכל מרובה או פסולת מרובה. וא"כ אף שמדברי רמב"ם באמת משמע דס"ל דלעולם פסולת מתוך האוכל הוא דרך ברירה מנ"ל להקל בספק איסור תורה כיון שאין לנו הכרעה מוחלטת מן הש"ס לא' מן השיטות. והב"ח מחמיר יותר דאפי' בטלטול אסור. ובאמת בשולחן ערוך לא הזכיר כלל דין זה. וכן כתב הב"ח דהש"ע לא אמר בזה לא איסור ולא היתר. אך שהוא כתב דחושש לדעת האוסרים אפילו בטלטול. ואין צריך לזה אלא דחושש לדעת תוס' דאז חייב בברירת אוכל. ובזה מיושב לי קצת דברי רמ"א בסעיף ד' שכ' הבורר פסולת מאוכל חייב אפ"ה האוכל מרובה ויש טורח יותר בבירור האוכל אפ"ה לא יברור הפסולת אפילו לאכול לאלתר עכ"ל וצ"ע דמשמע שהוציא דין זה מדברי ב"י וכן נרשם בש"ע ב"י ובאמת בב"י כ' וז"ל ומ"מ לענין בורר אוכל מתוך הפסולת משמע דבכל גוני שרי בשבת לשיטה זו ואפילו פסולת מרובה עכ"ל אבל הרמ"א שכ' דאפי' ביש טורח לא יברור הפסולת א"א כיון דשיטת המחבר דלעולם פסולת מאוכל חייב אם כן כשטורח בברירת האוכל יותר פשיטא דדרך ברירה הוא בברירת הפסולת וא"כ פשיטא דאסור לברור הפסולת ואף דבי"ט אזלינן בתר טירחא שאני התם דביו"ט מותר מלאכת בורר דאפי' פסולת מאוכל מותר ואזלינן בתר הטירחא אבל בשבת דאזלינן בתר המלאכה וא"כ הכי ה"ל לרמ"א לכתוב אפ"ה מותר לברור האוכל ולאשמועינן דלא קיי"ל כתוס' וטור או שיכתוב ואפי' הפסולת מרובה אסור לברור הפסולת לאפוקי מטור או מותר לברור האוכל אבל במה שכ' דאפ"ה לא יברור הפסולת זה מילתא דפשיטא אע"כ דלא כ' רמ"א רק לאשמועי' לאפוקי מטור שהתיר בטורח האוכל יותר מפסולת לברור הפסולת אבל להתיר שיברור האוכל בפסולת מרובה לא רצה לכתוב דלא בריר ליה כיון דלשיטת תוס' חייב:

כתב בתה"ד דבמין א' ל"ש בורר ולפ"ז מותר לברור אף מה שרוצה להניח אע"ג דבב' מינים מה שרוצה להניח נקרא פסולת. וכ"מ מלשון רמב"ם פ"א מהל' שביתות עשור שכתב מותר לקנב כו' ומהו הקינוב שיסיר העלין המעופשין. וכ"כ הטור בסי' תרי"א. ודלא כמש"כ המ"א בסי' שי"ט ס"ק ג' דדוקא אוכל מפסולת מותר. ולהדיא ברמב"ם וטור משמע איפכא. וצ"ל דס"ל דאי איתא דדוקא אוכל מתוך פסולת מותר אבל איפכא אסור. והיינו משום דגזרינן אטו פסולת גמור א"כ אפי' באין כאן פסולת כלל נמי נגזור מין אחד אטו שני מינין דבשני מינין לעולם להניח חייב. אע"כ דלגמרי התירו ביה"כ ומ"מ אין מכאן הוכחה לדינו של תה"ד. די"ל דביה"כ שהתירו משום עגמת נפש מותר לגמרי ובשבת אסור לגמרי דכל להניח גזרינן מין אחד אטו שני מינים ולכן לא כתב התס"ד ראיה מקניבת ירק די"ל דקניבת הירק לגמרי אסור בשבת אפילו אוכל מאוכל כיון שהוא להניח והנה הט"ז בס"ק ג' חולק על התה"ד ומ"מ נכון להחמיר גם בזה דגם הא"ר מחמיר. ובא"ר הביא ראיה לדבריו מירושלמי שבת דף כ"ח דאיתא שם להדיא דלחזקיה אפילו רמון מרמון חייב. ונ"ל לתרץ ולפרש הירושלמי דלא כמש"כ שם המפ' וז"ל. בורר אוכלים מאוכלים חזקיה אמר חייב ר"י אמר פטור ומתניתא פליגא על חזקיה דאמר בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן ר' בון כו' תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה (וכתב המפרש דפליגא בבורר להניח וקס"ד בורר ואוכל ר"ל מניח ע"מ לאכול ומתרץ דמיירי שבורר ואוכל תיכף דלכ"ע מותר) והתני' ובלבד שלא יבור את כל אותו המין אם עשה כן בשבת חייב (המפרש לא ידע מקום הברייתא ומצאתי בגליון הירושלמי שהרשים שם מראה מקומות בכ"י הגאון החסיד ר' זלמן ח"ר מיכל פעסיס מקהילתנו שהוא תוספתא פ' י"ז דשבת) וז"ל התוספתא נתערבו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן כו' בדק אלו בפני עצמן ואלו בפ"ע או שליקט מתוכן עפר וצרורות חייב. הרי להדיא דהברייתא מיירי בב' מיני אוכלין ובהא פליגי חזקיה ור"י דלר"י אפי' בשני מיני אוכלין פטור וז"ש והתני' ובלבד כו' שהוא סיפא דאותו ברייתא אתי שפיר ככ"ע דע"ד דחזקיה שכן הבורר כדרכו חייב ר"ל דלחזקי' שייך בורר באוכלין א"כ ממילא א"ש ע"ד דר"י שכן הבורר כדרכו במין א' חייב ר"ל דאע"ג דר"י ס"ל דאפילו להניח פטור דווקא שלא בירר כל המין אבל אם בירר כל המין דזה הוי בורר כדרכו במקוה אחר חייב. וכדאיתא שם בירושלמי א"ר יודן היה יושב ע"ג כרי ובורר צרורות כל היום פטור דלא אהני מעשיו נטל לתוך ידו כגרוגרות ובירר חייב וה"נ כיון שבירר כל המין אהני מעשיו. וצ"ל דגם חזקיה מודה בצרורות כיון שכוונתו לנקות הכרי וא"כ לא מהני עד שבורר כל הכרי משא"כ באוכלי' שכוונתו ג"כ לברר אוכל זה דדעתיה דחזקיה אפי' עיגול מגו עיגולין אפי' רימוני' מגו רמוני' או כיני אפי' בני נש מנו בני נש מי כדון. נ"ל דר"ל בלשון איבעי' וכי ס"ל לחזקיה דאפילו במין אחד חייב ע"ז קאמר או כיני ר"ל א"כ אפילו בני נש כו' מי כדון ר"ל מי יימר כן אע"כ דבמין א' ל"ש ברירה (והמפרש שכתב מאי כדון ר"ל הילכתא מאי לא א"ש דא"כ מאי פשיט) ובתר הכי איתא כל עמא מודי להדא דר"א דהוי ליה אורחין אפיק קומיהן תורמסון ופסוליין אמר לון הבון דעתיכון מיכל דאתו קיסייא בסוף. ר"ל אפילו ר"י דס"ל דל"ש בורר אוכל מאוכל מודה להא דר"א שאמר לאורחין שנתן לפניהם תורמסין עם הפסולת תנו דעתכם שתאכלו הפסולת לבסוף דאע"ג דגם הפסולת הוא אוכל כדאיתא בפרק כלל גדול והוי כאוכל מאוכל. אפ"ה גבי תורמסין דוקא אוכל מפסולת מותר ולא ס"ל כדאיתא בגמרא שלנו דגבי תורמסין הכל אסור. ומש"כ הט"ז דכן משמע מתו' תמוה דאדרבה איפכא משמע. דרש"י כתב דל"ג שני ותוס' כתבו דגרסינן שני דבאוכל מאוכל שייך ברירה כדאיתא בירושלמי מוכח דס"ל לתוס' דלגירסת רש"י ל"ש ברירה כלל באוכלין אלא דסוגיא דשמעתא הוא שבורר פסולת מאוכל. ולכן ל"ג שני אבל התוס' כתב דגרסינן שני וא"כ מוכח דדוקא בב' מיני אוכלין ס"ל לתוס' דשייך ברירה אבל לא במין א'. ונ"ל ראי' מפירש"י שכתב בזומר קנים ובורר היפות ה"ז בורר והתם מסתמא מיירי שזומר מין קני' הא'. ואפ"ה שייך בו ברירה אך רש"י נשמר מזה ולא כתב סתם בורר חייב משום בורר אלא דקדק וכתב בורר היפות דודאי במין א' שיש כאן הרבה ואין צריך לכולם ובורר מה שצריך אין כאן בורר רק אם בורר היפות מן הרעות דדומה ממש לקניבת ירק. וכן הבורר יפות מרעות בדגים וכיוצא בו אפילו במין א' הוי בורר. ולכן דקדק רמ"א וכתב גדולות מתוך חתיכות קטנים דזה לא הוי ברירה במין א' אבל רעות מתוך יפות ודאי הוי בורר אפילו במין א'. אלא דוקא היכא שאין כאן רעות כלל ואפ"ה אפילו בענין זה בב' מינים הוי בורר כן נ"ל. ומה שכתב רש"י יפות קשה דהא הוי כאוכל מפסולת ומותר וצ"ל דלאו דוקא אלא ר"ל שבירר לצורך היפות. אבל באמת מיירי בורר הרעות מיפות או דדוקא אוכל מותר אבל בזה לעול' חייב:

הב"י הביאו הט"ז בסי' שי"ט ס"ק ט' הקשה על הרמב"ם שאינו מתיר אפילו יין צלול במשמרת. ובגמרא איתא להדיא דמותר אפילו במשמרת. ומה שתירץ הט"ז ג"כ דחוק שאף דקצת משמע הכי בפ"ח שכתב אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפ' עכ"ל. ומדלא כתב בקיצור יין או מים צלולין. א"ו דמשמע דמיירי מיין שאינו צלול לגמרי רק שאין בו שמרים ולכן דוקא בסודרין מותר אבל ביין צלול לגמרי אפילו במשמרת מותר כדעת הט"ז אבל בפ' כ"א לא משמע הכי שכתב וז"ל אעפ"י שמותר לסנן יין צלול או מים צלולין בסודרין כו'. ואמנם מצאתי בתשובת רדב"ז ח"א סי' ס"א שכתב ג"כ כמש"כ הט"ז ע"ש שמתרץ הכל:

די"ל אע"פ שא"א לשתות מחמת התולעים מ"מ אי לאו משום איסור דרביע עליו היה יכול לשתותו דומה לקסמין ובשעת הדחק יש לסמוך על דיעה ראשונה שבש"ע דאפי' במשמרת מותר. ואמנם מתשובת הרא"ש כלל כ"ב וכ"כ בש"ע סעיף ט"ז דמים שיש בו תולעים מותר לשתות ע"י מפה דל"ש בורר ומשמר בשעת שתיה ע"ש שמוכח דאם לא בשעת שתיה אסור. ואפשר דיש לחלק דמיירי מתולעים כמו זבובים וכיוצא בהם דהם אפילו בלא איסור הם מאוסים ומקרי פסולת גמור משא"כ אלו תולעים קטנים הגדלים בשכר ומשקין שבלולי האיסור היו שותין אותו והראיה שהעולם מלבד ישראל שותים אותו כך אפשר דדומין לקסמין וכמ"ש הר"ן בשם רמב"ן דעז בשבת לא מקרי פסולת אע"ג דאינו ראוי לאכיל' מ"מ כיון שאינו אלא מחמת איסורא דרביע עליה ונראה דכיון שהש"ע לא הכריע בסי' ש"ך סעיף ז' וא"כ ה"ה הכא אסור ומצאתי בכלבו דף כ"א וז"ל ומסננין יין שאין בו שמרים כדי שיהיה צלול מפני הקמחים שבו וכן הדין מפני היבחושין שבו אם אפשר לשתותו בלא סינון עכ"ל ונראה דיש להשוותו עם מה שכתב הרא"ש בתשובה וכמו שכתבתי שהרא"ש מיירי בתולעים ממש וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.