נשמת אדם/א/נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בסי' קמ"ח סעיף ב' כתב הש"ע אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לברך והוא מירושלמי. והתוס' בפרק ע"פ ק"א כתבו דר"ל שאכל תאנים מן האילן. וכן משמע לכאורה דמ"ש תאנה דנקט ולכן הקשו על הרשב"ם דס"ל כל ז' מינים טעונין ברכה במקומן וא"כ למה צריך לברך ונ"ל דרשב"ם לא ניחא ליה לפרש כתוס' דא"כ הל"ל אכל ממזרחה ובא לאכול ממערבה. א"ו דאין ר"ל שאכל תאנים אלא ר"ל שאכל בצד מזרחה של תאנה ומיירי דאכל פירות ושאר דברים. ותאנה דנקט י"ל לפי שיש לו ענפים מרובים. כדאיתא בברכות האומנין שהיו עושין בראש התאנה וא"כ יש לו צל מרובה ודרך לאכול תחתיו וכן משמע בסנהדרין י"ח ע"ב ובטיהרא בטול תאינתא ידמוך פירש"י ובצהרי' יגדל החום עד שיהא השור מיצל בצל התאנה מפני החום וכתב הב"י וז"ל ואע"ג דהוי מזוית לזוית ולא הוי שנוי מקום שאני התם שכותלי הבית מקיפים לשתי הזויות וחשוב הכל כמקום א' משא"כ בתאנה שהתאנה במקום שאינו מוקף מחיצות. ולפ"ז במקום שאין בו מחיצות אפי' שנוי במקום כל דהוא הוי שנוי. ומיהו אפשר דבמקום שאין בו מחיצות כל שרואה מקומו הראשון לא הוי שנוי מקום. ומזרח ומערב שאני כיון דתאנה מפסקת הוי להו שני מקומות עכ"ל וכתב המ"א דכוונתו דכיון דתאנה מפסקת אין רואה מקומו והוי ליה שני מקומות. ודוקא באין מוקף מחיצות אבל במוקף מחיצות ואפי' ישב לו אחורי תנור ואין רואה מקומו מ"מ הכל נחשב למקום אחד וא"ר חולק עליו וכתב דמב"י משמע דלתירוץ שני אין חילוק בין מוקף מחיצות או לא דאפי' במוקף מחיצות אם איזה דבר מפסיק צריך לברך אפי' ברואה אם לא היה דעתו מתחילה דחשיב כמחדר לחדר וכמש"כ הראב"ד דמיירי שלא היה דעתו מתחלה לכך. אבל בסעיף ה' מאילן לאילן מיירי שהיה דעתו מתחלה לכך. וזה שכתב הב"י כיון שהתאנה מפסקת ולא קאמר שאינו רואה ע"ש ולפי מה שכתבתי בדעת הרשב"ם דע"כ מפרש שישב ואכל בצד מזרח תאנה משמע בודאי שהתאנה עומדת במקום שאין מוקף מחיצות. דאל"כ ליתני במזרח הגן וכן משמע לשון הב"י שכתב משא"כ במזרח תאנה שהתאנה במקום שאין בו מחיצות משמע דלישנא דירושלמי הכי משמע וקשה דבאמת למה נקט הירושלמי דין זה באין מוקף מחיצות. ולא נקט באוכל בגן שיש בו מחיצות. אע"כ דדוקא באין בו מחיצות התאנה מפסקת באין רואה מקומו אבל במקום שמוקף מחיצות אע"ג שאינו רואה מקומו הוי הכל מקום אחד כמ"ש המ"א:
וכן נראה מהא דסי' רע"ג בטרקלין אפי' גדול הרבה חשיב הכל כמפנה לפנה ובודאי משמע אע"ג שאינו רואה מקומו מחמת גדלו. ומ"ש אם אינו רואה מחמת גדלו או מחמת שיש דבר המפסיק אם לא שיש מחיצה המפסקת דאז הוי כמחדר לחדר. ואפי' העמידו פארוואן באמצע בית והוצרך לילך לאכול לאחוריו. אע"ג דהוי מחיצה להתיר תשמיש וכדומה מ"מ לא חשיב חדר אחר. ולא גרע מבית לסוכה בסי' רע"ג דחשוב מפנה לפנה כמ"ש המ"א בשם המרדכי שם כיון שמחיצות הסוכה לא נעשו לתשמיש הוי הכל כחדר אחד וה"ה הכא. וא"כ אפילו בלא דעתו מותר. וע"כ הירושלמי שכתב הראב"ד דבעי' דעתו היינו משום שאינו רואה ודוקא באין מוקף. ודע דמש"כ הב"י כיון דתאנה מפסקת הוי כב' מקומות. כוונתו כמחדר לחדר דמהני דעתו. וכ"כ בהדיא בכ"מ דאי כמבית לבית א"כ למה כתב הראב"ד דמיירי באין דעתן הא מבית לבית לא מהני דעתו:
עוד כתב הב"י הנ"ל ז"ל הא"ח מי שהיה בפרדס או בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן כיון שבירך על אילן א' א"צ לברך על אילנות אחרים דה"ל כמפנה לפנה אבל מגן לגן ודאי צריך אפילו הם סמוכים זה לזה ואפי' דעתו לילך לשני. אפי' בגן אחד אם מתחלה לא היה דעתו אלא בא' מברך. והיינו שכתב הרמב"ם היה אוכל במזרח תאנה כו' והגיה הראב"ד והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ"ל. וכן העתיק בש"ע סעיף ג' והמ"א לשיטתו כתב דכאן כיון דמוקף מחיצות אע"ג דהאילנות מפסיקים כמו תאנה דלעיל ולכן א"צ לברך. אך צ"ע שהרי בגן כתב והוא שהיה דעתו מתחלה לכך. וא"כ אף באין מוקף מחיצה דינא הכי דבדעתו א"צ נברך וכמ"ש הראב"ד. נ"ל שהמ"א ס"ל דהא דכ' בש"ע והוא שהיה בדעתו לאכול מאותם אחרים אין הכונה שיהיה דעתו לאכלם דא"כ באמת אף בלא מחיצות א"צ לברך אלא כוונת הש"ע לאפוקי אם היה דעתו בבירור שלא לאכול מן אחרים דאז הוי נמלך ממש. או אפשר אפילו בסתם הוי כאלו לא היה דעתו ותיתי לי שכונתו לדעת הלבוש וז"ל שאם לא היה בדעתו לאכול משל האחרים הוי להו כנמלך עכ"ל. ולפי זה אפילו בשכל האילנות סמוכים זה לזה ואין דבר מפסיק ביניהם ואפילו רואה מכל מקום חייב לברך מטעם נמלך. אבל בסתמא שלא היה בדעתו בבירור לאכול דוקא מאילן זה. בענין דלא הוי נמלך ממש כיון שמוקף מחיצות אע"ג דאין רואה מקומו מ"מ א"צ לברך ואפילו לא היה דעתו בבירור לאכול מן אילנות אחרים. ובלבוש משמע דמסתמא הוי כנמלך:
וראיתי בא"ר שתמה על הלבוש וכתב דבא"ח לא נזכר אלא הטעם משום שנוי מקום וכתב דהכ"מ כתב כן בהדיא בפ"ז מהל"ב וז"ל פי' שהיה דעתו לגמור סעודתו במזרחו ואחר כך נמלך לגמור במערבו ולא שנמלך לאכול יותר ממה שהיה בדעתו לאכול עכ"ל הרי דלא מיירי הכא מדין נמלך עכ"ל א"ר ולא הבנתי כלל כונתו שהכ"מ כ' דבעל מגדל עוז כתב דכונת הראב"ד שכ' והוא שלא היה דעתו היינו שאם היה דעתו לאכול רק איזה פרי או חתיכת לחם א' כשהיה במזרח ואח"כ נמלך כשהיה במערב שיאכל עוד בזה צריך לברך ולכך לא כתב הרמב"ם דין זה דמאי אריא דבא לו למערב אפילו נשאר במזרח ונמלך חייב לברך וע"ז כתב הכ"מ דליתא דהראב"ד לא מיירי מדין שרוצה לאכול עוד אלא דמיירי שמתחלה היה דעתו לגמור ולאכול חתיכה זו כולו במזרח ואחר כך הלך למערב וגמר שם סעודתו שחשב מתחלה לאכול ע"ז כתב הראב"ד והוא שלא היה דעתו מתחלה ע"ש ובכ"מ אבל דין זה דא"ח שפיר מיירי בנמלך ואדרבה נ"ל שכן מוכרח בדברי הא"ח דדבריו צריכין ביאור א' דכיון דכתב דבירך על אילן א' א"צ לברך על השאר דהוי כמפנה לפנה ואכ"ק למה כתב והוא שהיה דעתו דהא מפנה לפנה לכ"ע לענין ברכה א"צ דעתו כמש"כ הר"ן בהדיא בע"פ הביאו הב"י בסי' רע"ב ואף שמצאתי בספר א' חדש נקרא מאמר מרדכי שכתב ז"ל א"ח ושנוי מקום צריך לברך והלכה כרב ששת וה"מ מבית לבית אבל מפנה לפנה באותו בית לא אם היה דעתו בראשונה לשנות מקומו עכ"ל כבר כתב שם בעצמו דע"כ כוונתו מחדר לחדר ועוד צ"ע דמאי ראיה מביא הא"ח ממזרח תאנה דמיירי בלא מחיצות לאוכל בגן דיש שם מחיצות ועוד דלמה מחלק דין זה לג' דינים והל"ל בקיצור דה"ל כמפנה לפנה ובלבד שיהיה דעתו כמש"כ הראב"ד עיין בב"י בדברי הא"ח וגם הש"ע מאריך בלשון וכתב והוא שבשעה שבירך היה דעתו לאכול מאותן אחרים כיון דטעמו משום שנוי מקום כמש"כ א"ר והל"ל והוא שהיה דעתו לאכול בגן כיון דטעמו משום שגוי מקום מכ"מ אם דעתו לאכול מאילנות אחרים או מאילן זה בשאר מקומות ולכן נ"ל דכך הוא סדרן של הדברים שהא"ח כתב כאן ג' דינים. (א') ברוצה לאכול מפירות כל אילן כיון שבירך על אילן א' אין צריך לברך על האחרים דהוי' ליה כמפנה לפנה דא"צ אפילו דעתו ואפילו יהיה אילנות מפסיקים שאינו רואה מקומו כיון שמוקף מחיצות וכמש"כ המ"א. (ב') מגן לגן אפילו הם סמוכים לא מהני אפי' דעתו. דקיי"ל מבית לבית אחר לגמרי לא מהני דעתו. (ג) דאפילו בגן א' דווקא אם היה דעתו בענין דלא הוי נמלך רק מטעם שנוי מקום אבל כשהיה דעתו לאכול רק מאילן זה ונמלך לאכול גם מאילנות אחרים זה נמלך ממש דאפילו ביושב בביתו צריך לברך כמש"כ הט"ז בסימן קע"ד ומה שהביא ראיה מראב"ד נ"ל דס"ל להא"ח בדעת הראב"ד כמו שכתבתי בשם מגדל עוז דהראב"ד מיירי מדין נמלך ובזה מדוקדק מאוד דברי הא"ח וגם דברי הש"ע דבאמ' לענין עיקר הדין אינו חולק הכ"מ על מג"ע אלא דמחולקים שכוונת הראב"ד ודברי' הלבוש והמ"א נכונים וברורים ובזה תבין כל דברי בכלל זה ואף שבא לידי ס' א"ח וראיתי שכתב בהל' קידוש וז"ל הרמב"ם כתב אם קידש בזוית זה אוכל בזוית ב' ודעת הרי"ף דאפי' מפנה לפנה צריך לקדש ונוכל להכריע ב' הדיעות האלה הא באתרא דחזי ליה הא באתרא דלא חזי ליה עכ"ל היינו לענין קידוש דוקא כמש"כ הר"ן בפרק ע"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |